אבו גוש
 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
 בתי היישוב והמסגד החדש | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| שם בערבית | أبو غوش | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מדינה |  ישראל
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מחוז | ירושלים | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מעמד מוניציפלי | מועצה מקומית | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ראש המועצה | סלים ג'בר | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| גובה ממוצע[1] | 686 מטר | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| סוג יישוב | יישוב 5,000–9,999 תושבים | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף פברואר 2024 (אומדן)[1] | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - אוכלוסייה | 8,048 תושבים | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - דירוג אוכלוסייה ארצי | 196 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | 1.1% בשנה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - צפיפות אוכלוסייה | 4,281 תושבים לקמ"ר | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - דירוג צפיפות ארצי | 49 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| תחום שיפוט[2] | 1,880 דונם | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - דירוג ארצי | 237 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
(למפת הרי ירושלים רגילה)   אבו גוש | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2019[3] |
3 מתוך 10 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - דירוג ארצי | 189 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מדד ג'יני לשנת 2019[2] |
0.3339 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - דירוג ארצי | 250 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| פרופיל אבו גוש נכון לשנת 2020 באתר הלמ"ס | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
אַבּוּ גוֹשׁ (בערבית: أبو غوش, תעתיק מדויק: אַבּוּ ע'וֹשׁ) היא מועצה מקומית במחוז ירושלים בישראל, השוכנת בהרי יהודה, מערבית ליישוב מבשרת ציון, לאורך צדו הצפוני של כביש 1 וברום ממוצע של 800 מטר מעל פני הים. בשנת 1992 הוכרז היישוב כמועצה מקומית. אבו גוש ידועה בזכות החומוסיות שבה, המסגד החדש שהוקם בה שהוא מהגדולים בישראל, ופסטיבל אבו גוש - פסטיבל מוזיקה ווקאלית שנערך פעמיים בשנה במנזרים העתיקים במקום. ביישוב מסעדות רבות והוא מהווה מוקד משיכה לתיירים. על אף המנזר והכנסיות בו, כמעט כל תושבי אבו גוש כיום הם מוסלמים[4].
היסטוריה
במקום התגלו שרידים מיישוב שהתקיים בשלושה שלבים במהלך תקופת האבן החדשה.[5] מקובל לזהות את קריית יערים/בעלה המקראית באבו גוש.
מהתקופה הרומית התגלו שלוש כתובות של הלגיון העשירי פרטנסיס שהובא לארץ ישראל בשנת 66 כדי לדכא את המרד הגדול, ולאחר מכן נותר בירושלים ובסביבתה. אחת מהכתובות קבועה כיום על הקיר החיצוני ליד הכניסה לקריפטה של כנסיית המנזר הבנדיקטיני.
קוהורטה של הלגיון העשירי פרטנסיס ישבה באבו גוש, הממוקמת באמצע הדרך בין ירושלים ואמאוס, והייתה תחנת דרכים חשובה.[6] חשיבותה של אבו גוש נבעה לא רק ממיקומה המועדף, אלא גם משפע המעיינות באזור.[7] אחת מהכתובות - שהוקדשה על ידי אחת הקוהרטות של הלגיון העשירי פרטנסיס ועל ידי סקסטוס יוליוס באסוס (מושל יהודה בשנים 71–73 וכובש הרודיון בשנת 72) לכבוד אספסיאנוס וטיטוס - מוכיחה כי הלגיון העשירי פרטנסיס ישב באבו גוש לכל המאוחר משנת 73.[8]
תל קריית יערים בצדו המערבי של היישוב זוהה החל בתקופה הביזנטית עם קריית יערים העתיקה, שאליה הובא ארון הברית לאחר ששוחרר משבי הפלשתים.[9] עובדה זו קידשה את המקום לנוצרים, ובתקופה הביזנטית הוקמה כנסייה על התל, אולם היא נהרסה בעת כיבוש הארץ בידי הסאסאנים בשנת 614 במהלך מלחמת פרס-האימפריה הביזנטית (602 - 628). באמצע המאה ה-7 הוקמה הכנסייה מחדש, אך היא הייתה קטנה וצנועה מקודמתה, והיא נהרסה באופן סופי בראשית המאה ה-11 וקיומה נשכח. בתקופה המוסלמית נקרא היישוב קַרְיַת אלְ-עִנַבּ ("קריית ענבים").[10] סמל היישוב כיום כולל גם הוא גפנים כמוטיב.
ב-1141 עבר השטח, שעליו שוכן כיום אבו גוש, לידי ההוספיטלרים, ואלה הקימו כנסייה אחרת, כ-400 מטר ממזרח לכנסיית גבירתנו של ארון הברית. כנסייה זו, הידועה כיום ככנסייה הצלבנית במנזר הבנדיקטיני באבו גוש, הייתה בשימוש עד 1187, ושוב מסוף המאה ה-14 עת הוקם סביבה מנזר פרנציסקני. הנוכחות הנוצרית במקום פסקה בסוף המאה ה-15, ולפי אחת הגרסאות פרעו תושבי הכפר המוסלמיים בנזירים והרסו את המנזר. אף שקיים ספק באשר לאמיתותה של גרסה זו, ברי שהיישוב הנזירי באבו גוש אכן פסק, והמבנים המשיכו ושימשו אך ורק כתחנת מעבר לצליינים בדרכם לירושלים. החל במאה ה-16 החל נוהג זיהויו של אבו גוש עם ענתות, עיר הולדתו של ירמיהו, אך מסורת זו נדחתה באופן סופי במאה ה-19. כיום שוב מקובל זיהויו של אבו גוש עם קריית יערים המקראית.
מוצאם של תושבי אבו גוש הנוכחיים הוא, מהקווקז,[11] מאינגושטיה ומשיבוש השם "אבו אינגוש" נוצר שם היישוב, אבו גוש.[12][13] עד כיבושו של אבראהים פאשה את ארץ ישראל ב-1831, נהגו אנשי אבו גוש לגבות "מס מעבר" מכל מי שביקש לעבור לירושלים מאזור השפלה. אבראהים פאשה ביטל נוהג זה במסגרת גזרות שהוטלו על האוכלוסייה המוסלמית. עם זאת, משפחת אבו גוש והשייח' שלה נזכרים בספרות הנוסעים של אמצע המאה ה-19, כמטילים את אימתם על תושבי האזור שממערב לירושלים וגובים מהם כספים.[14] בשלב מסוים בתקופה זו, מונה שייח' אבו גוש על ידי השלטונות העות'מאניים לראש-מחוז, האחראי על גביית המיסים לממשלה. בחלק גדול מהכסף שהיה אמור להעביר לממשלה, הקים לעצמו משמר חזק, כדי שיוכל להתמודד עם מושל ירושלים, לו היה כפוף ואיתו היה במאבק. כתוצאה מכך, נתפס ונשלח לאיסטנבול, שם נכלא, אולם ניצל מעונש קשה, השתחרר וחזר לארץ ישראל. לאחר שובו, קיבל את מרותו של מושל ירושלים והיה אחראי במחוזו על שמירת הסדר וביטחון הנוסעים.[15]
לקראת סוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 התחדשה האחיזה הנוצרית בכפר, בכנסיית גבירתנו של ארון הקודש ובמנזר הבנדיקטיני.
בתקופת המנדט הבריטי השתייך הכפר לנפת ירושלים, נקרא ברישומים קריית אל-ענב ובמפקד האוכלוסין המנדטורי משנת 1931 נמנו בו 601 תושבים (מתוכם 25 נוצרים) ו-138 בתים.
בכל תקופת המנדט, נמנעה חמולת אבו גוש מלקחת חלק במאבק הלאומי הערבי בארץ ישראל.[16] במהלך מלחמת העצמאות היה אבו גוש הכפר הערבי היחיד בפרוזדור ירושלים אשר שמר על נייטרליות, ואף סייע ללוחמים היהודיים ולצה"ל. למרות זאת, חלק מתושבי הכפר גורשו ממנו לאחר המלחמה. לעזרתם יצא הוועד למען גולי אבו גוש, בו היו חברים עמוס קינן, אורי אבנרי, ר' בנימין, ערי ז'בוטינסקי, ראובן גרינברג ואחרים,[17] ולבסוף רובם המכריע של המגורשים הורשו לשוב אליו.
אוכלוסייה
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף פברואר 2024 (אומדן), מתגוררים באבו גוש 8,048 תושבים (מקום 196 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של 1.1%. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"א (2020-2021) היה 70.5%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 6,591 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח).[18]
הדירוג הפריפריאלי של אבו גוש הוא 6 מתוך 10. ניתן לראות כי בהשוואה ליישובים ערביים אחרים, אבו גוש מדורג באשכול גבוה יחסית.
להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:
אתרים ביישוב
כנסיית גבירתנו של ארון הברית
ערך מורחב – כנסיית גבירתנו של ארון הברית
במערב היישוב, על פסגת תל גבעת יערים, ניצבת כנסיית גבירתנו של ארון הברית (Notre Dame de l'Arche d'Alliance), ובראשה פסל של המדונה והילד. המקום מזוהה עם קריית יערים העתיקה, לשם הובא ארון הברית לאחר ששוחרר משבי הפלשתים. סיפור זה קידש את המקום לנוצרים, ובתקופה הביזנטית הוקמה כאן כנסייה שנהרסה בכיבוש הסאסאני בשנת 614. על שרידי כנסייה זו הוקמו בשנת 1924 כנסייה ומנזר הנשים של מסדר האחיות הצרפתי של "יוסף ה"קדוש" של ההתגלות". במלחמת העצמאות שימש המנזר בית חולים של חטיבת הראל. בכנסייה נערכים מדי פעם פסטיבלי מוזיקה.
המנזר הבנדיקטיני באבו גוש והכנסייה הצלבנית
- ערך מורחב – המנזר הבנדיקטיני באבו גוש
המנזר הבנדיקטיני באבו גוש שוכן במרכז היישוב, והוא ידוע בעיקר בזכות הכנסייה הצלבנית שבו שבה שרידי פרסקאות מהמאה ה-12. הכנסייה הוקמה מעל מעיין הנובע עד היום בקריפטה שלה, ומאוחר יותר נוסד במקום גם מנזר, אשר תפקד עד סוף המאה ה-15. בתחילת המאה ה-20 חודש היישוב הבנדיקטיני במקום, הכנסייה שופצה והוקמו מבני המנזר. בצמוד למנזר שוכן המסגד המרכזי ביישוב.
הבסיס הצבאי
במערב היישוב שוכנת משטרת אבו גוש מתקופת המנדט הבריטי, על שטח של יותר מ-17 דונם, אשר נבנתה במודל של מצודות טגארט בשנות ה-30 של המאה העשרים על קרקעות תושבי הכפר. ערב נסיגת הכוחות הבריטים נמסרה התחנה לתושבי הכפר על הנשק שהיה בה. תושבי היישוב אשר סייעו לכוחות הפלמ"ח, אפשרו להם להשתמש בבסיס במלחמת העצמאות, ולאחר מכן הוא שימש כמפקדת חטיבת הראל. לאחר קום המדינה שימש המקום כבסיס צבאי פעיל, ואחר-כך ננטש והועבר להחזקת מינהל מקרקעי ישראל. כיום המבנה נטוש, ומאז שנות ה-90 של המאה ה-20 מתנהל מאבק על עתידו.
המסגד החדש
במרץ 2014 נחנך ביישוב מסגד, מהגדולים והמפוארים במדינת ישראל. המסגד משתרע על פני 4,000 מטרים רבועים והוא בעל ארבעה צריחים שראשיהם מוזהבים, כמקובל בקווקז. על אף שהקמת המסגד החלה כיוזמה פרטית של התושבים, בנייתו הופסקה ב-2010, כשנה לאחר שהחלה, מחוסר תקציב. נציגים מממשלת צ'צ'ניה סייעו במימון לבניית המסגד, בשל טענת הקרבה בן תושבי אבו גוש לצ'צ'נים, ונשיא צ'צ'ניה, רמזאן קדירוב, רואה בפרויקט חידוש של הקשרים ההיסטוריים בין תושבי אבו גוש למולדתם.[12][19]
תיירות ומוקדי עניין בכפר
בין מסעדות החומוס העתיקות והמסורתיות שביישוב, פזורות עוד אטרקציות תיירותיות. ביישוב יש מספר בתי אירוח, חנויות ובהן מוצרי זכוכית, חנות נרות ובתי ממכר לבקלוואה ודברי מתיקה. סביב הכפר יש כמה וכמה אתרים שבהם אפשר לבקר, כמו הגן הלאומי "עין חמד", הר הרוח ועוד.
כ-2 ק"מ מערבה, על הר רפיד, נמצאו שרידים מהתקופה הביזנטית.
על הכביש המוביל לנטף נחנך ב-2019 מרכז המבקרים סאקסום של אגודת אופוס דאי, הפונה לקהל צליינים ומורי דרך.
ספורט
במועצה המקומית אבו גוש פועלים חוגי ספורט בתחומים שונים, בהם כדורסל (לכיתות א-ז), רכיבה על סוסים, קפוארה, טניס שולחן (א-ח), אופניים, כדורגל ושחייה.
בנוסף ישנם שירותים ספורטיביים כגון חדר כושר ומחנה כדורגל, בשיתוף עם מבשרת ציון בתקופת הקיץ[20].
פוליטיקה עירונית
בבחירות לרשויות המקומיות שנערכו ב-2013 נבחר עיסא ג'בר לכהונה ראשונה כראש המועצה המקומית, זאת לאחר שבן בריתו סלים ג'בר פרש לאחר שלוש כהונות רצופות. שלוש הסיעות שנבחרו חברות בקואליציה. הסיעה הגדולה היא סיעת "הפיתוח והשוויון" שמחזיקה בארבעה מושבים, לאחריה סיעת "אבו גוש המאוחדת" עם שלושה מושבים ול"אלפרג'" ייצוג של שני חברים במועצה.
לקריאה נוספת
- Werner Eck, Sectus Lucillius Bassus, der Eroberer von Herodium, in einer Bauinschrift von Abu Gosh, Scripta classica israelica 18, 1999, pp. 109-120.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אבו גוש |
- פרופיל אבו גוש נכון לשנת 2020 באתר הלמ"ס
- מידע על אתר אבו גוש, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
- מידע על אתר אבו ע'וש, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
- אתר פסטיבל אבו גוש
- צ. גבריאלי, בעלי ברית גורמים צרות, מעריב, 10 באוגוסט 1949
- חיים גורן, המוסדות הנוצריים באבו-גוש בעת החדשה, קתדרה 62, דצמבר 1991, עמ' 106-80
- יוסף גלס, רכישות הקרקע ושימושיה באזור אבו-ע'וש (1948-1873), קתדרה 62, דצמבר 1991, עמ' 122-107
- ד"ר רבקה שפק ליסק, אבו גוש: קריית יערים העתיקה - היסטוריה של דו-קיום, מגזין אימגו
- תמונה של המסגד החדש ביישוב
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף פברואר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2022.
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס עבור סוף 2021
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
- ^ הרשויות המקומיות בישראל 2016 ,פרסום מס' 172
- ^ אפרים אורני, אבו גוש, האנציקלופדיה הישראלית הכללית 1, כתר ירושלים, 1987, עמ' 14
- ^ שלוש כתובות של הלגיון העשירי התגלו באבו גוש, ראו: Roll,I., There, There; Fischer, M., Isaac, B., in: Fischer/Isaac/Roll, (n. 213), p.120
- ^ Fischer, M., Isaac, B., in: Fischer/Isaac/Roll, (n.213), p.117
- ^ Werner Eck, 'Sectus Lucillius Bassus, der Eroberer von Herodium, in einer Bauinschrift von Abu Gosh', SCI 18, 1999, עמ' 109-120
- ^ יואל אליצור, זמני הפורים בישובים החדשים ביהודה, שומרון ובארץ בנימין, באתר "דעת"
- ^ Abu Ghosh (Israel)
- ^ מסורת מקומית על מוצאה של משפחת אבו גוש, ניתן למצוא אצל ג'יימס פין, עתות סופה, עמ' 141-140.
- ^ 12.0 12.1
ניר חסון, ממשלת צ'צ'ניה הפכה מסגד באבו גוש לאחד הגדולים בארץ, באתר הארץ, 28 במאי 2013
- ^ נירית שלו-כליפא, אל גן נעול, הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, 2005, עמ' 135
- ^ למשל: אצל אלפונס דה למרטין, שביקר בארץ ישראל ב-1833-1832; ויליאם פראנסיס לינטש, מסע מחקר אל הירדן וים המלח (1848), עמ' 300, 305-304; ג'יימס פין, עתות סופה, עמ' 73, 143-142.
- ^ ארמטה פיארוטי, מנהגים ומסורות בארץ ישראל, עמ' 73, 205-203.
- ^ יהושע פורת, ממהומות למרידה: התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1939-1929, עמ' 302.
- ^ הוקם ועד למען גולי אבו גוש, מעריב, 7 בספטמבר 1953
- ^ פרופיל אבו גוש באתר הלמ"ס
- ^ ניר חסון, נשיא צ'צ'ניה חנך מסגד עותמאני מפואר באבו-גוש, באתר הארץ, 23 במרץ 2014
- ^ מחלקת הספורט תעודד את הקהילה באבו גוש למעורבות ושותפות בפעילות ספורט ואורח חיים בריא.
 | ||
|---|---|---|
| נפות | נפת ירושלים חופפת את שטח המחוז |  |
| ערים | בית שמש • ירושלים | |
| מועצות מקומיות | אבו גוש • מבשרת ציון • צור הדסה • קריית יערים | |
| מועצות אזוריות | מטה יהודה | |
