בית החולים הממשלתי ביפו
| מאפייני הארגון | |
|---|---|
| סוג | בית חולים כללי |
| אוניברסיטה | אוניברסיטת תל אביב |
| בעלים | מדינת ישראל |
| היסטוריה | |
| תאריך ייסוד | 1949 (נסגר ב-1980) |
| שירותים | |
| מיטות | 350 |
| גאוגרפיה | |
| מיקום | יפו |
 מפת שכונת גבעת עלייה | |
בית החולים הממשלתי ביפו היה בית חולים כללי שפעל ביפו משנת 1949 ועד 1980.
בית החולים דונולו ובית החולים דג'אני
ערך מורחב – בית החולים צהלון
ראשיתו של בית החולים הייתה בשני בתי חולים שהקים משרד הבריאות ביפו לאחר מלחמת העצמאות. באותה עת השתכנו ביפו עשרות אלפי עולים חדשים, חלקם במצב בריאותי רעוע, אשר נזקקו לשירותי בריאות. לשירותים אלו נזקקו גם תושבי חולון ובת ים, ובתי החולים של תל אביב היו קטנים מלספקם. הקמת שני המוסדות ביפו נועדה לענות על צורך זה.
בית החולים האחד שהוקם היה בית החולים דג'אני, שלימים שונה שמו ונקרא על שם הרופא היהודי בן המאה ה-18 יעקב צהלון. הוא הוקם ב-1949 במקומו של בית חולים צבאי, ששכן במלחמת העצמאות במבנה ששיכן עד אז בית חולים פרטי בבעלות משפחת דג'אני הערבית מיפו. בבית החולים האזרחי הוקמו מחלקת יולדות ומחלקת ילדים, שהועסקה מיד בטיפול בילדי עולים שהגיעו לארץ במסגרת מבצע על כנפי נשרים.
בית החולים האחר שהוקם ביפו היה דונולו הרופא (שהיה ידוע פשוט כ"דונולו"), שנקרא על שמו של הרופא היהודי בן המאה העשירית שבתי דונולו. הוא הוקם ב-1950 בשכונת גבעת עלייה ביפו, בשני אתרים, שנקראו דונולו א' ודונולו ב': הראשון היה בניין בסמוך לחוף הים, ששימש בימי המנדט הבריטי כ- בית החולים הממשלתי למחלות מידבקות ביפו[1].[2] האתר השני, שנפתח שנה לאחר הראשון, שכן כחצי קילומטר דרומה ממנו, במבנה ששימש במקורו כתחנת הסגר.[3] במתחם דונולו ב' שוכנו שתי המחלקות הפנימיות של בית החולים (בניהולם של דניאל ברונר וחיים הלל פריד) וכן בית ספר לסיעוד. המחלקה הכירורגית שכנה תחילה במתחם דונולו א' ולאחר מספר שנים עברה למתחם דונולו ב', שם נבנו עבורה חדרי ניתוח חדשים, והתרחבה לשתי מחלקות.
ייסוד בתי החולים היה כרוך בקשיים רבים ובהם מחסור בידיים עובדות, בכוח אדם מקצועי ובציוד מכל הסוגים (שהובא מבתי חולים אחרים באזור המרכז) ואף במים זורמים. אף על פי כן הלכו שני המוסדות והתבססו.
בית החולים המאוחד
בשנת 1958 אוחדו בתי החולים דונולו ודג'אני תחת הנהלה אחת ונקראו מאז ואילך בית החולים הממשלתי ביפו. מנהל בית החולים (עד 1970) היה ד"ר יוחנן פרידנטל, ולאחר פרישתו לגמלאות החליפו ד"ר מרדכי רביד.[4] מיזוג ההנהלות איפשר לאחד שירותים שונים בבית החולים, אך הפיצול הפיזי לשלושה מתחמים כפה הותרת שירותים מפוצלים מסוימים, ובהם מכון הרנטגן של בית החולים, המעבדות והמטבחים.
לאחר הקמת בית החולים המאוחד נוספו לו מבנים, שירותים וציוד רפואי חדש. בשנת 1960 הוקם בו מרכז למחקר וגילוי מוקדם של סרטן ליד המחלקות הכירורגיות. בשנת 1966 נפתחה מחלקה אורטופדית, ב-1973 – מחלקה אורולוגית ומחלקת אף, אוזן, גרון, וב-1974 – מכון נפרולוגי. כמו כן נפתחו בו מחלקת עיניים, מחלקה לכירורגיה פלסטית, מכון המטולוגי ויחידה לטיפול נמרץ קרדיולוגי (במסגרת מחלקה פנימית ב'). בשנת 1974 פעלו בבית החולים חמישה חדרי ניתוח.
בית החולים השתתף בתורנויות בתי החולים באזור תל אביב. הוא היה מסונף לבית הספר לרפואה של אוניברסיטת תל אביב ולמדו בו סטודנטים לרפואה, עבדו בו סטאז'רים ומתמחים והתקיימה בו פעילות מחקר רפואי, שפורסמה בכתבי עת רפואיים.
במהלך מלחמת יום הכיפורים השתתף בית החולים באשפוז פצועי צה"ל מחזיתות המלחמה.
נתונים מספריים
בשנת 1974 היו בבית החולים 330 מיטות אשפוז, וב-1977 גדל מספרן ל-350. ב-1973 ביקרו בחדרי המיון של בית החולים 45 אלף איש ואושפזו 16,800, נערכו 5,300 ניתוחים ונולדו 3,500 תינוקות. באותה שנה עבדו בבית החולים 484 אנשי צוות - 78 רופאים, 215 אחיות ו-191 עובדים אחרים. בשנת 1977 היה מספרם 600. בשלהי ימי פעילותו של בית החולים הוא שירת אוכלוסייה בת 250 אלף איש.
מייסודו ועד שנת 1974 סיפק בית החולים 2.5 מיליון ימי אשפוז והתרחשו בו 80 אלף לידות.
סגירת בית החולים
למרות ההתפתחות הרבה, סבל בית החולים במשך כל שנות פעולתו מעובדת היותו מפוזר בין שלושה מתחמים ומן המבנים הצפופים והרעועים בחלקם שבהם פעל. כך, עד סוף פעילותו אושפזו בו 8 עד 10 חולים בחדר אחד.
בראשית שנות השישים החל משרד הבריאות בהכנות להקמת בית חולים חדש בתל גיבורים שבחולון, אשר יחליף את בית החולים שביפו – לימים בית החולים וולפסון. תחילת הבנייה התעכבה עד לשנת 1970 והסתיימה רק ב-1980.
ב-1971, במקביל לתחילת בניית בית החולים בתל גיבורים, תרם איש העסקים שאול אייזנברג סכום כסף גדול לשם בניית בית חולים חדש ביפו, שיחליף את בית החולים הממשלתי. לאחר שנבנה באתר שיועד לו שלד פלדה בן שלוש קומות החליט משרד הבריאות לעצור את הבנייה ולהפנות את כל המימון הממשלתי להקמת בית החולים בחולון.
במרץ 1980 החלה העברת מחלקות מכל אגפי בית החולים הממשלתי ביפו לבית החולים וולפסון. לפי הסכם שהושג לפני כן עברו עובדי בית החולים למוסד החדש מבלי שתנאיהם הורעו ומבלי שפוטר מי מהם. לאחר ההעברה הוסב בית החולים צהלון לבית חולים גריאטרי תחת ניהול עמותה פרטית, ואילו שני אגפי בית החולים בדונולו א' ודונולו ב' נסגרו, ובית החולים הממשלתי חדל להתקיים.
על חלק משטח מתחם דונולו ב' הוקמו פארק קידרון ובניין מרכז פרס לשלום. שלד בית החולים אייזנברג עמד שומם שנים רבות. בסופו של דבר פורק השלד בתחילת שנות האלפיים ובמקומו הוקמו המבנים של מכללת תל אביב-יפו.
קישורים חיצוניים
- ידיעות מאתר עיתונות יהודית היסטורית:
- יוקם בית ספר לאחיות לבעלות השכלה עממית(הקישור אינו פעיל, 21.06.2018), דבר, 21 באוגוסט 1959
- מבנים ישנים – טיפול חדיש ומחקר מעמיק, דבר, 10 ביולי 1969
- כתבות בגיליון דבר, 19 ביולי 1974, לרגל מלאת 25 שנים לבית החולים:
- דרכו של בית החולים במשך 25 שנה
- רופאי בית החולים הממשלתי יפו מספרים:
- ד"ר מ. רביד – מנהל בית החולים
- ד"ר א. גוטליב על התפתחות מחלקת הילדים
- ד"ר ד. ברונר – מחלקה פנימית א'
- פרופ' ח.ה. פריד – מחלקה פנימית ב'
- ד"ר ח. בכר – מחלקה אורולוגית
- ד"ר מ. רובסון – המכון הנפרולוגי
- ד"ר נ. לוי – מחלקה אורטופדית
- ד"ר פ' גייזלר – מחלקה כירורגית ב'
- ד"ר א. מן – מחלקת א.א.ג
- ד"ר מ. רומם – מחלקת עיניים
- ד"ר ש. נאור – מחלקת נשים ויולדות
- ד"ר ח. איזק – המרכז לחקר הסרטן
- אשפוז יתר בבית החולים הממשלתי ביפו, דבר, 10 במאי 1977
- וולפסון ניצח את אייזנברג ותל גיבורים נפתח לאחר 16 שנה, מעריב, 29 בפברואר 1980.
- 30 שנה לוולפסון, מגזין המרכז הרפואי ע"ש וולפסון, מס' 10, ינואר 2011.
הערות שוליים
- ^ מחלות מידבקות
- ^ המבנה שכן בחוף עלייה של היום, ממערב לרחוב קדם ומדרום למדרון יפו. במקום זה אירע רצח האחיות היהודיות בשנת 1936
- ^ המבנה שכן במקום בו נמצא היום מרכז פרס לשלום.
- ^ פרופ' חיים הלל פריד שימש זמן מה לאחר פרישת פרידנטל כמנהל בפועל של בית החולים. כמו כן בשלהי שנות השבעים היה פרופ' ו' אינסלר ממלא מקום מנהל בית החולים.
