בית מעצר מג"ן-ניצן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף כלא מג"ן-ניצן)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בית מעצר מג"ן-ניצן

בית מעצר מג"ן-ניצן הוא מתקן כליאה לאסירים ברמת ביטחון מרבית של שירות בתי הסוהר הנמצא ברמלה. בית הכלא ניצן נמצא בתוך מתחם מתחם בתי הסוהר ברמלה, בו נמצאים גם בית סוהר איילון ובית הסוהר נווה תרצה. הכלא יכול לקלוט עד 740 אסירים כאשר נכון ל-2016 שהו בו כ-600 שפוטים ועצורים.

בית המעצר פועל כשילוב של שירות בתי הסוהר ומשרד הבריאות ובתוכו מרוכזת פעילות השב"ס לטיפול בבריאות הנפש והפעילות האמבולטורית של השירות הפסיכיאטרי בשב"ס הנותן מענה טיפולי ליתר מתקני הכליאה ברחבי הארץ. כחלק מפעילות זו, פועל במקום בית חולים לחולי נפש. חברי הצוות הרפואי הם עובדי משרד הבריאות המסונפים למרכז לבריאות הנפש בבאר יעקב.[1]

בכלא מג"ן-ניצן פועל גם מרכז לאבחון ומיון עצורים שנשפטו ליתר בתי הסוהר בישראל. תהליך המיון מבוסס על אבחון מקצועי ועל רקע האסיר כגון משך המאסר, סוג העבירה ורקע משפחתי ועברייני קודם.

היסטוריה

בעת פתיחת בשנת 1978, בית המעצר נקרא בתחילה "רמלה" ושמו הוחלף בשנת 1981 לבית מעצר "ניצן" על שם מפקדו סגן גונדר רוני ניצן שנרצח במהלך כהונתו על ידי האסיר הנמלט הרצל אביטן. ניצן שהחל את דרכו כקצין חינוך בכלא רמלה, מונה להיות מפקדו הראשון של הכלא. בתקופת כהונתו, הנהיג משמעת קשה שכללה חיפוש בתאים לאיתור סמים, ענישה קולקטיבית וכליאה בבידוד בצינוק.[2]

מאפיינים

בבית המעצר, נמצאת אוכלוסיית אסירים ייחודית ובה אסירים טעוני הגנה, אסירי עבודה ואסירים התומכים באסירים חלשים.

בית המעצר מורכב משלושה מבנים, שבדצמבר 2007 אוחדו למתקן אחד שנקרא "בית מעצר מג"ן-ניצן":

  • מג"ן (מרכז גוף נפש), שנפתח בשנת 2001 ומכיל שתי מחלקות לבריאות הנפש, פתוחה וסגורה שמנוהלות בשיתוף עם משרד הבריאות, ושני אגפים לאסירים טעוני פיקוח.
  • מר"ש - מרכז רפואי שב"ס, שנפתח בשנת 1990 ובו ניתן טיפול רפואי מקצועי לאסירים הכלואים. המרכז הרפואי היה בתחילה אגף בכלא רמלה הסמוך (שהפך לימים לבית הסוהר איילון). במרכז ניתן טיפול לחולים במצב סיעודי וקיים בו מכון דיאליזה, צילום רנטגן, טיפול יחיד בארץ לאסירים חולי מחלת השחפת. בנוסף, במקום ניתנים שירותי פיזיותרפיה ומעבדה לגלוי נוכחות סמים.
  • בית מעצר ניצן.

במרכז התעסוקה מועסקים כלואים בעבודות ייצור שונות כגון הרכבת לולי תינוקות, אריזת מוצרי ניקיון וכו'. נכון ל-2016, כ-10 אחוזים מן 612 הכלואים, הועסקו במרכז.

טיפול נפשי

תקופת המאסר כרוכה בהגבלת חופש התנועה, באי ודאות והגבלות רבות שעשויות להוביל למשברים נפשיים. על כן פועל במרכז, אגף "מרחבים" לעצורים עם הפרעה נפשית ונטיות אובדניות. בכלא מתבצעת פעילות חינוכית-שיקומית נרחבת כגון הכשרה מקצועית, השלמת השכלה, כישורי חיים ותקשורת בינאישית, טיפול באלימות ועוד.

במרכז, מרוכזת הפעילות האמבולטורית של השירות הפסיכיאטרי בשב"ס וממנו ניתן מענה טיפול למתקני הכליאה ברחבי הארץ.[1]

ביקורת על תנאי המעצר

בביקורות תקופתיות שערכה מחלקת הסניגוריה הציבורית במשרד המשפטים[1] הועלו תלונות מצד הכלואים על טיפול רפואי חלקי ולא מספק שניתן בזמינות נמוכה מידי. מהביקורת עלה כי הטיפול החוסר נובע מהיעדר נהלים שיסדירו את ממשק העבודה בין הסוהרים עובדי שירות בתי הסוהר לבין הצוות הרפואי, הפועל תחת משרד הבריאות. עוד נמצא, כי הטיפול מבוצע ללא גישה לנתוני החולים במאגרי קופות החולים וכי כל התיעוד הרפואי נערך באופן ידני כך שהמידע אינו זמין בעת הצורך.

מלבד הטיפול הרפואי הלקוי, נמצא כי בבית המעצר נעדר מקום ייעודי לאשפוז כלואות בשל מספרן הנמוך (אסירות בודדות בשנה). בשל הוראות שירות בתי הסוהר הקובעות הפרדה מוחלטת בין כלואים לכלואות (הנמצאות לרוב בבית הסוהר נווה תרצה), נמנעות מהכלואות, השתתפות בפעילויות ציבוריות, גישה לשטחים הציבוריים (חצר הכלא, אולם הייצור) ולכן הן מופנות לאשפוז במחלקת נשים בבית החולים באר יעקב.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. 1.0 1.1 1.2 תנאי המעצר והמאסר במתקני הכליאה של שירות בתי הסוהר בשנת 2016, יוני 2017
  2. על פי עדותו של סמי אלקיים שהיה אסיר בכלא בתקופה זו, באתר "פוסטה", פורסם ב-21 באוגוסט 2014


סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0