בית החולים הממשלתי למחלות מידבקות ביפו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
אין תמונה חופשית

בית החולים הממשלתי למחלות מידבקות ביפו הוקם ב-1922 ונסגר ב-1948 לאחר סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל.

רקע

ארץ ישראל חולקה לארבעה מחוזות: ירושלים, חיפה, השומרון והגליל. בכל שטחה של מרכז ודרום "פלשתינה" היו קיימים ארבעה בתי חולים ציבוריים: הדסה בתל אביב, בית חולים למחלות מידבקות ביפו, בית חולים בשכם ובית חולים בעזה. בית החולים הדסה שירת יותר ממחצית תושבי פלשתינה ולכן הפיקוח הרפואי הבריטי של השלטונות היה הדוק ויסודי. (בית החולים רמב"ם בחיפה נוסד ב-1938 והדסה הר-הצופים בירושלים ב-1939).[1]

עם פתיחתו ובמשך שנים רבות היה בית חולים הדסה תל אביב בית החולים היחידי במחוז. כל המקרים הקשים והנדירים התרכזו בבית החולים הדסה, ברח' בלפור, כי הוא היה היחידי במחוז, יש להזכיר, כי בתקופה ההיא לא היו קיימים בתי חולים: בילינסון (שנפתח ב-1938), תל-השומר (שהוקם אחרי קום המדינה), השרון בפתח תקווה, מאיר בכפר-סבא ועוד.[2]

דרישות להקמת בית חולים נוסף באזור יהודי עלו מתחילת שנות ה-30. הן גברו כאשר פרצו מאורעות תרצ"ו - תרצ"ט, ואשפוז יהודים ביפו הערבית הפך למסובך ואף מסוכן.

הקמת בית החולים

[3]

מחלקת הבריאות של ממשלת המנדט הבריטי קיימה בשכונת גבעת עלייה[4] ביפו, על שפת הים, כבר בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20, בית חולים ממשלתי למחלות מידבקות. ב-1922 פעלה עיריית תל אביב להעסיק בו אחיות יהודיות ולהסדיר ביקורים של רופא עירוני, כדי שהמאושפזים היהודים לא ינותקו לחלוטין מסביבתם וממשפחותיהם.[5] למרות זאת, משפחות רבות נמנעו מאשפוז יקיריהן ביפו.[6]

על הפיקוח הרפואי בבית החולים היה אחראי הד"ר רודולף רייטלר, אשר היה בשרות ממשלת המנדט בתור מנהלן של מעבדות ממשלתיות שונות, ומחלקות למחלות זיהומיות ביפו. ד"ר רייטלר התמחה ב- בקטריולוגיה ו- סרולוגיה באוניברסיטת ווינה.[7]

ב-17 באוגוסט 1936, נרצחו ליד בית החולים הממשלתי ביפו תלמידות בית הספר לאחיות נחמה צדק ומרתה (מרים) פינק.[8] חמישה חולים יהודים שעדיין היו מאושפזים בו הועברו למחרת ל- בית החולים בפרדס כ"ץ‏, אשר הוקם בסוף יולי 1936.

סגירת בית החולים למחלות מידבקות

לאחר הקמת מדינת ישראל, הפך המוסד לבית החולים הממשלתי דונולו.

בשטח, ששימש את בית החולים למחלות מידבקות נפתח בשנת 1950 בית החולים "דונולו א'". בשנת 1951 נפתח בית החולים "דונולו ב'" במבנה ששכן כחצי קילומטר דרומה ממנו, ששימש במקורו כתחנת הסגר[9]

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ רופאיה של ארץ-ישראל, פרופ' נסים ויעל לוי, הוצאת איתי בחור, מהדורה שנייה, מרץ 2012 (עמוד 39)
  2. ^ הרפואה - עתון ההסתדרות הרפואית בישראל, ראיון עם ד"ר אריה אלוטין, כרך פ"ד, חוברת ז' מתאריך 1.4.1973 (עמוד 413)
  3. ^ אתר נוסטלגיה, פורטל בריאות, בתי חולים ויולדות, בית החולים הממשלתי למחלות מידבקות
  4. ^ המבנה שכן בחוף עלייה של היום, ממערב לרחוב קדם ומדרום למדרון יפו. במקום זה אירע רצח האחיות היהודיות בשנת 1936
  5. ^ הד יפו - לתקונם של חולי הדבר, דואר היום, 7 בנובמבר 1922
  6. ^ מחלות מדבקות בת"א, דבר, 22 בדצמבר 1931
  7. ^ רופאיה של ארץ-ישראל, פרופ' נסים ויעל לוי, הוצאת איתי בחור, מהדורה שנייה, מרץ 2012, ערך : רייטלר, רודולף, עמוד 396
  8. ^ סיפורי ארץ- ישראל, מצבות מדברות, יוני 2012, (1850-1950)
  9. ^ המבנה שכן במקום בו נמצא היום מרכז פרס לשלום.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0