דינים (בני נח)

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מצוות דינים היא אחת משבע מצוות בני נח והיא מצוות העשה היחידה שנצטוו בה בני נח.

גדרי המצווה

בני נח מצווים להושיב שופטים ודיינים בכל אזור ובכל עיר[1]. בכלל האיסור נכללים כל דיני הממונות: גזל, אונאה וכדומה[2]. מקור החיוב רמוז בפסוק "ויצו" או במילה "אלוקים" שבפסוק[3].

מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן בגדר המצווה

דעת הרמב"ם

תפקיד הדיינים הוא: "לדון בשש מצות אלו ולהזהיר את העם, ובן נח שעבר על אחת משבע מצות אלו יהרג בסייף". העונש על ביטול מצוות דינים הוא כיתר המצוות, מיתת סייף. בכך מסביר הרמב"ם את ההצדקה למעשה שעשו שמעון ולוי: "ומפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה, שהרי שכם גזל, והם ראו וידעו ולא דנוהו"[4].

דעת הרמב"ן

לדעת הרמב"ן החיוב למנות דיינים, שהוא מצוות עשה, אין עליו עונש מיתה. עונש המיתה הוא רק על החלק האקטיבי שבאיסור, איסור הלאו שבו, שכולל איסור לקיחת שוחד והטיית משפט, אך אם באו לדון לפני גוי בדיני בני נח רשאי הוא להשתמט מלדון[5].

באילו דינים עליהם לדון

לדעת הרמ"א מחלוקת האמוראים מהיכן נלמדת מצוות דינים היא גם מחלוקת האם יכולים בני נח לדון ביניהם במערכת חוקים אנושית (אם מקור החיוב בדינים הוא מהמילה "ויצו") או שעליהם לדון דווקא לפי דיני התורה (אם מקור החיוב הוא מהמילה "אלוקים")[6].

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. מסכת סנהדרין, דף נ"ו, עמוד ב', משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ט', הלכה י"ד. הרמב"ם הזכיר רק את בתי הדין בכל אזור.
  2. ראו להלן דעת הרמב"ם והרמב"ן. לדעת הרמב"ן האיסור הוא ממצוות דינים, ואילו לדעת הרמב"ם כתב החת"ם סופר בשו"ת ח"ו סימן יד, שהאיסור הוא ממצוות גזל.
  3. ספר בראשית, פרק ב', פסוק ט"ז. מסכת סנהדרין, דף נ"ו, עמוד ב'.
  4. משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ט', הלכה י"ד.
  5. פירוש הרמב"ן לתורה, לספר בראשית, פרק ל"ד, פסוק י"ג.
  6. שו"ת הרמ"א סימן י.
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0