קנאים פוגעים בו
|
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. | ||
| הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם. | |||
קנאים פוגעים בו (או בה) הוא מונח הלכתי המתייחס למצבים שונים, שבהם ההלכה אינה מוֹנעת מאדם המוּנע מרגש קנאה דתית להרוג עבריינים על הלכות מסוימות.
תוכן עניינים
במי פוגעים הקנאים
במשנה התפרשו שלושה מקרים שבהם אמרו "קנאים פוגעים":
הגונב את הקסוה והמקלל בקוסם והבועל ארמית קנאין פוגעין בו
- הגונב את הקסוה – המועל וגונב כלי שרת, על פי הפסוק (במדבר, ד', ז') "וְאֵת קְשׂוֹת הַנָּסֶךְ".
- מקלל בקוסם – המקלל את ה' בשם עבודה זרה.
- הבועל ארמית – יהודי הבועל גויה בפני עשרה מישראל.
מקרי קנאות במקורות
בתלמוד[1] מיוחס מעשה הריגת כזבי בת צור וזמרי בן סלוא בידי פנחס בן אלעזר[2] למעשה קנאות על פי קביעה זו ש'קנאים פוגעים' בבועל ארמית.
גדרי הדין
דין זה עורר מספר דיונים בספרות הראשונים והאחרונים: האם ההלכה רק אינה אוסרת על החש רגש קנאה להרוג את העבריין במקרים אלו, או אף רואה זאת בחיוב כמצווה. האם הדין מוגדר מבחינת ההלכה כהשלמה עם המציאות או כסוג נוסף של עונש במערכת הענישה היהודית. ושאלות נוספות שלכולן השלכות על פרטי ההלכה. מספר הגבלות מוסכמות:
- חובה על הקנאי להתרות בעבריין, ורק אם לא חדל מן המעשה לאחר ההתראה, לא מנעה ההלכה מן הקנאי להרגו. אם הקנאי הרג את העבריין בלא התראה דינו ככל רוצח.[3]
- הקנאי יכול להרוג את עובר העבירה רק בשעת מעשה העבירה. רגע לאחר סיום מעשה העבירה נשללת סיבת הקנאות ואם הקנאי יהרוג את העבריין, הרי הוא ככל רוצח. יש למנוע מן הקנאי את ביצוע ההריגה ככל דיני רודף.[4]
- בהגדרה, מעשה קנאה הוא ספונטני, לכן אם בא הקנאי לשאול אם מותר לו להרוג את העבריין, אסור לו לעשות זאת וכך יורה לו מורה ההוראה.[5]
- כיום, שאין סנהדרין, אין דין "קנאים פוגעים בו" תקף.[6]
פרטי הדינים
הדין בבועל ארמית
דין קנאי הפוגע בבועל ארמית, הוא רק כאשר הישראל בועל גויה עובדת עבודה זרה, אך אם בעל גיורת תושב שאיננה עובדת עבודה זרה, אזי אין לו רשות לפגוע. גם כאשר מדובר בשפחה כנענית שטבלה לשם גירות לא שייך דין הקנאי.[7]
דין הקנאי הוא רק בישראל שבעל גויה, ולא בגוי שבעל אשה ישראלית.[8]
לקריאה נוספת
- ישראל מ' תא-שמע, ההלכה של "קנאים פוגעים בו", מחניים, גיליון 5, תשנ"ג, עמ' 130–133.
- בועל ארמית קנאים פוגעים בו, ש"ס מתיבתא, מסכת סנהדרין חלק רביעי, אוצר עיונים, מערכה מח. עמ' צו-קא.
קישורים חיצוניים
- הרב שאול ישראלי, קנאים פוגעים בו, בתוך קובץ תורני "מזכרת", ירושלים, תשכ"ב, עמ' 273, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד)
- קנאים פוגעים בו, באתר דעת
- הרב יהודה זולדן, פינחס - מודל לקנאים?, באתר אוניברסיטת בר-אילן
הערות שוליים
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף פב עמוד א.
- ↑ ספר במדבר, פרק כ"ה, פסוק ז'
- ↑ הגהות הרמ"א על שולחן ערוך, חושן משפט, סימן תכה, סעיף ד
- ↑ סנהדרין שם. משנה תורה לרמב"ם, ספר איסורי ביאה, הלכות יב, פרק ה'.
- ↑ סנהדרין, רש"י שם. יד רמ"ה בסוגיה.
- ↑ נפתלי צבי יהודה בר אילן, משטר ומדינה בישראל על פי התורה, חלק ד', ירושלים תשע"ג, עמ' 1596, באתר HebrewBooks, על פי דברי הרב ראובן מרגליות בספרו מרגליות הים, סנהדרין, דף פ"ב, עמוד א', הוצאת מוסד הרב קוק, לפיו הקנאי מקביל לסמכות הסנהדרין שדנה דיני נפשות, וממילא כשאין סנהדרין נוהגת אף על הקנאי אסור להרוג.
- ↑ רמב"ם שם.
- ↑ חידושי הרמב"ן על מסכת סנהדרין, דף פח עמוד א.
