שמירת הנפש

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מודעות בשכונת מאה שערים בהם קורא משרד הבריאות לציבור להתחסן מפני חצבת בנימוק של "ונשמרתם"
'בטונדה' (גוש בטון ממוגן) שהונחה בצומת יצהר על ידי חטיבת שומרון. בסתיו 2015, בעקבות גל הטרור הפלסטיני באותה תקופה, החטיבה הוסיפה שלט המבקש מהציבור לעמוד מאחורי הבטונדה כדי להתמגן. השלט נפתח בציטוט הפסוק

שמירת הנפש הוא שם כולל לכמה פסוקים במקרא המזהירים בנוגע לשמירת הנפש. קיימים פירושים שונים באשר לפשרה של "שמירת נפש" זו, הנפוץ בהם מפרש כי הכוונה היא להישמרות מסיכונים פיזיים. אף ציווי מסוג זה אינו נמנה במניין המצוות כחלק מתרי"ג מצוות, בספרי מוני המצוות.
הפסוק הנפוץ ביותר הוא ”ונִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם”, המשמש במקומות שונים, ביהדות ובתרבות הכללית, כאזהרה להישמרות מסיכונים.

המקור במקרא וגדר החיוב

חז"ל והפוסקים דנו על מספר מקורות לחיוב הימנעות מסכנה ושמירת הבריאות. רבות ממצוות התורה כוללות בתוכן גם תועלת של רפואה מונעת, אף אם אין זו מטרתן העיקרית, ואף כי פרטי המצוות אינן בהכרח תואמות לחלוטין את גדרי המדע. הרמב"ם במורה נבוכים כתב ”ויש בכוונת כלל התורה שני דברים, והם תיקון הנפש ותיקון הגוף.”.[1] ברבים מדיני התורה ניתן למצוא את רוב עקרונות הרפואה המונעת וההיגיינה הפרטית והציבורית: מניעת מגפות והדבקות, ניקיון אישי וציבורי, מניעת הרעלות ותאונות, והראשונים האריכו לבאר הרבה מצוות מבחינת ערכן הבריאותי.[2] אך היו שהתנגדו לייחוס טעמים אלו למצוות, חלק משום שסברו שייחוס כזה הוא הפחתה בערכו הרוחני-הא־לוהי של התורה.[3].

ונשמרתם מאוד לנפשותיכם

בספר דברים נכתב: ”וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵש” (ד', ט"ו); במקום נוסף נכתב: ”וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד.” (ב', ד'); ולשני מקורות אלה מצטרף הפסוק: ”הִשָמֵר לְךָ וּשְמוֹר נַפְשְךָ מְאוֹד” (ד', ט').

הקשרם המקורי של פסוקים אלו אינו עוסק בחיוב שמירת הנפש במובנה הפיזי, אך מובא בתלמוד בבלי שהגמון אחד למד משם על החובה להיזהר בשמירת הנפש[4]. מכאן הסיק רבי מרדכי יפה בספר ה"לבוש":

שיש במשמעות אלו הלשונות שצריך האדם לשמור את נפשו שלא יביא את עצמו לידי סכנה, אף על גב שפשוטן של אלו הכתובים לא מיירי בזה (עוסק בזה), מכל מקום סמכו חז"ל על מקראות הללו ואסרו כל הדברים המביאין את האדם לידי סכנה.

לבוש על שולחן ערוך, חלק יורה דעה, סימן קט"ז.

ואכן הרמב"ם פוסק להלכה כי כל מעשה שיש בו סכנת נפשות, מהווה עבירה על מצוות שמירת הנפש.[5] אך המהרש"א כותב כי להלכה אין כל איסור על נטילת סיכונים פיזיים שנובע מפסוקים אלה, מהסיבה שהם אינם עוסקים בנושא זה.[6]


יש מי שמנה את הלאווים של ”השמר לך ושמור נפשך”, ”ונשמרתם מאד לנפשותיכם”, במובן של הימנעות מסכנה, בתרי"ג המצוות [7], ויש הסוברים שלוקים על לאו זה [8].

הרמב"ם כתב: "וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות, מצות עשה להסירו, ולהישמר ממנו, ולהיזהר בדבר יפה-יפה, שנאמר ”השמר לך ושמור נפשך”, ואם לא הסיר והניח המכשולות המביאין לידי סכנה, ביטל מצות עשה, ועבר בלא תשים דמים" [9]. מכאן משמע שלדעתו יש חיוב מן התורה להישמר מסכנות. ולהלן כתב הרמב"ם: "הרבה דברים אסרו חכמים מפני שיש בהם סכנת נפשות, וכל העובר עליהם וכו' מכין אותו מכת מרדות" [10]. מכאן משמע שאין האיסור אלא מדרבנן. ובמקום אחר [11] כתב הרמב"ם: "לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדין את הגוף וכו', וכל המנהגות הטובים האלו שאמרנו אין ראוי לנהוג בהם אלא הבריא". מכאן משמע שכל אלו הם רק בגדר עצות טובות, ואין בהם גדר איסור כלל. לפיכך, יש מי שנסתפק אם המסכן עצמו עובר על איסור מן התורה, אלא שאין לוקים עליו מן התורה, וחייב רק מכת מרדות מדרבנן, או שכל האיסור הוא מדרבנן, וכל הלימודים מהפסוקים הם אסמכתא בלבד [12], ויש מי שברור לו שהאיסור מן התורה [13]; יש שחילקו בין מצבים שסכנתם רחוקה, ורוב האנשים לא מסתכנים בהם, ודשו בהם רבים, כגון מאכלים לא נכונים, שאין העובר על עצות אלו בגדר איסור, אלא שראוי להימנע מהם, לבין מצבים שסכנתם ברורה וגדולה, שיש עליהם איסור ממש [14]; יש מי שהבדיל בין מצב של סכנה וודאית, שאיסורו מן התורה, לבין מצב שיש רק חשש סכנה, שאז האיסור הוא מדרבנן, ומכים אותו מכת מרדות [15]; ויש מי שכתב, שהמביא עצמו לידי סכנה עתיד ליתן את הדין [16]. ולאו דווקא סכנה, אלא כל דבר המזיק לאדם, אינו רשאי לגרום לעצמו נזק כלשהו [17]. ומכוח זה יש מי שכתב, שמכיוון שנתנה התורה רשות לרופא לרפא, יש לשמוע לאזהרות הרופא ולקיים את הוראותיו, תוך אמונה ובטחון בקב"ה, שהוא הרופא האמיתי [18].

פירושים נוספים לפסוק זה עוסקים בשמירה רוחנית על הנפש במובנה הערטילאי, על פני החברה והתרבות היהודיות:

וזהו שהזהיר השי"ת (השם יתברך) "אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", דהיינו שהיו צריכים שמירה גדולה שלא ידבקו בגלולי אדום והעיד הכתוב כל העדה, דאף שעברו בגבול בני עשו וראו את גלוליהם לא נפקד ממנו איש לעבירה וכל העדה היו צדיקים, והיינו דפירש"י ואלו מאותן דכתיב בהן ואתם הדבקים חיים כולכם היום.

הרב פנחס הורוויץ בספרו פנים יפות על ספר במדבר, פרק כ'.

פירוש אחר שייך לאיש תנועת החסידות רבי צדוק הכהן מלובלין. לדבריו פירושו הפשוט של הפסוק "ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה..." עוסק באיסור על אמונה בגשמיות האלוקות; כלומר, האיסור להאמין שלאלוקים יש גוף או כל ביטוי גשמי.[19]

מקורות שונים לשמירת מסכנה

קיימים מספר מצוות אותן ניתן לקשר להנהגות הבריאות. חז"ל והפוסקים דנו מהן למקורות לחיוב ההימנעות מסכנה ושמירת הבריאות, ובהם:

  • ”רק השמר לך ושמור נפשך מאד”[20] והפסוק ”ונשמרתם מאד לנפשותיכם”[21] ברובד הפשט מתייחסים לשכחת התורה, אך חז"ל דרשו מהם שהאדם מחויב לשמור גופו מסכנה.[22] יש שפירשו שהייתה מסורת שפסוקים אלו באו ללמד גם זאת,[23] ויש שבארו שגוף בריא הוא תנאי לשמירת התורה והמצוות.[24] אחריות האדם עצמו על בריאותו נלמדת מן הפסוק ”והסיר ה' ממך כל חולי”[25] שמתאר את מקור המחלות ב"ממך".[26] ויש שלמדו על אחריותו המוחלטת של האדם באופן כללי מהציווי ”לא תנסו את ה' א-להיכם”,[27] בהתאם לכלל שאין סומכים על הנס.[28]
  • ”ועשית מעקה לגגך, ולא תשים דמים בביתך”[29] - פסוק זה כולל עשה ולאו המחייבים בניית מעקה ומהווים מקור כללי לחיוב הסרת מכשולות מסכנים.[30][31]
  • לפי מספר סוגיות איסור בל תשחית [32] כולל גם איסור השחתה של הגוף ולא רק איסור על השחתת חפצים,[33] וכך פסקו רוב הפוסקים.[34]
  • איסור בל תשקצו [35], ממנו למדו את האיסור להשהות נקביו [36], ואיסור אכילת מאכלים מלוכלכים ומתועבים, ואיסור אכילה בידיים מלוכלכות [37].
  • יש להימנע לא רק מפגיעה ישירה בבריאות, אלא גם מפגיעה עקיפה, כך הציווי ”ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר”[38] פורש כאזהרה בזמן מגיפת דבר.[39] לעקרון זה מתאים גם הפסוק בספר משלי: ”צנים ופחים בדרך עקש, שומר נפשו ירחק מהם”.[40] רב יהודה בשם רב דרש כבר ממעשה הבריאה את החובה להימנע מחשיפה לסכנות מן הפסוק ”ויהי האדם לנפש חיה” - ”נשמה שנתתי בך החיה”.[41] לכך מצטרפת גם הדרשה ”וחי בהם - ולא שימות בהם.”[42]

יש שלמדו באופן כללי, ממה שהזהירה אותנו התורה באומרה ”לא תנסו את ה” אלקיכם' [43], וכבר נקבע הכלל אין סומכים על הנס [44].

על החשיבות ההלכתית של הימנעות מחשיפה לסכנה מעידות המצוות הרבות שיוחסו להן משמעות בהקשר זה ובהם:

לפי פוסקים ובעלי הגות אחדים מקור החיוב לשמירת הבריאות והחיים הוא כללי ביותר ויסודי בשמירת התורה כולה, והוא כדי שיוכל האדם לקיים את מצוות התורה וללמוד את התורה: ”הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה, לפיכך צריך אדם להרחיק עצמו מדברים המאבדים את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברים ומחלימים.”,[54] וכן דברים דומים בספר החינוך המקשר לכך את הלכות כשרות[55]; ובמקורות נוספים.[56]

יישומים הלכה - למעשה

החפץ חיים פוסק להלכה, בהסתמך על חוות דעת של רופאים, כי האיסור בעישון סיגריות נובע מהציוויים על שמירת הנפש.[57] אך לעומתו הרב משה פיינשטיין והרב עובדיה יוסף פוסקים כי הדבר אינו מהווה ביטול ציווי מהתורה, וזאת על פי הפסוק ”שומר פתאים ה'” (ביאור:תהלים קטז ו) המבטא אמונה כי אלוקים שומר מפני סיכונים הנובעים מדבר ש"דשו בו רבים" (שנהגו רוב העולם לעשותו). אך גם הם מודים כי על פי רוח ההלכה רצוי שלא לעשן.[58] לעומתם כתב בספר ציץ אליעזר: ”נראה ברור ללא צל של ספק כי אין מקום להתברך בלב (כפי שאחרים רוצים לומר כן) ולהורות כי היות והעישון רבים דשים בו אם כן יש להחיל על זה המאמר ...'והאידנא דדשו בו רבים שומר פתאים ה. דלא אמרו כן אלא במקומות דלא נתגלה בהתם, והמציאות לא הראתה על היפוכו של דבר,... אבל בכגון הנידון שלפנינו אשר בעיקר בעשרות השנים האחרונות לאור המחקרים המדעיים והרפואיים השונים נתגלו בממדים מבהילים היזיקי הגוף המרובים והמסוכנים אשר העישון גורם בכנפיו, והתודעה הזאת גם יצאה כבר טבעה בעולם עד כדי כך שבכמה מדינות גדולות ועצומות יצא החוק מאת ממשלותיהם על חובת ציון אזהרה על כל חפיסת סיגריות האומרת 'הרופא הממשלתי הראשי מזהיר את המעשנים שהעישון מסכן את בריאותם ומזיק לה'... אם כן בודאי ובודאי שאבסורדי הוא להעלים עין מכל זה ולהפטיר כלאחר יד ולומר כי גם על כגון זה נאמר שומר פתאים ה'”[59].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תבנית:מורה נבוכים
  2. ^ תבנית:מורה נבוכים; ספר החינוך במצוות ע"ג, קמ"ז, קנ"ד, קס"ו, קע"ח ועוד; בכור שור, הובא בתו"ש כרך יד במילואים, עמ' רצה-רצט.
  3. ^ התבנית:פרשן, מתנגד לטעמים הרפואיים של מצוות התורה, שאם כן היה ספר תורת השם במדרגת ספר קטן מספרי הרפואה הקצורים בדבריהם וטעמיהם, ואין זה דרך תורת ה' ועומק כוונותיה; ועיין שם עוד נימוקים נגד דעות הרמב"ם והרמב"ן. וראה גם מה שכתב התבנית:פרשן. וראה באנציקלופדיה תלמודית, כרך כ', ערך טעמא דקרא, עמ' תקס"ח ואילך, באופן כללי על דרשות לטעמי המצוות. וראה בספר "נותן טעם לשבח" לקט מקורות רבים על טעמי הכשרות גם מבחינה רפואית-בריאותית
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל"ב עמוד ב'
  5. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר נזקים, הלכות רוצח ושמירת הנפש, פרק י"א, פסקה ד'.
  6. ^ .מצוטט בספרו של הרב ברוך אפשטיין, תורה תמימה, בהערות על ספר דברים, פרק ד', הערה ט"ז.
  7. ^ ס' זוהר הרקיע להרשב"ץ, אות קיח.
  8. ^ הרשב"ץ שם. וכן כתב התבנית:מפרש, שאין זה לאו שבכללות, אע"פ שכולל כמה דברים, כי כל האזהרות מעניין אחד הם לשמור את עצמו.
  9. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק י"א, הלכה ד'. וראה במנ"ח מ' תקמו, ובקומץ המנחה שם.
  10. ^ רמב"ם שם ה.
  11. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות דעות, פרק ד', הלכה א',כא.
  12. ^ בית יוסף, יורה דעה, סימן קט"ז; שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:שולחן ערוך) אין סעיף ע בסימן תכז בחלק חושן משפט.באר הגולה, חושן משפט, סימן תכ"ז, סעיף ע'. וראה עוד בס' שבעים תמרים, קונט' שבעה מינים עין ד; שו"ת דברי מלכיאל ח"ד סי' סב. וראה שו"ת שם אריה סי' כז, מה שהקשה על באר הגולה.
  13. ^ "ראה ס' חסידים סי' תרעה" (לבוש ארבעה טורים, חושן משפט, סימן תכ"ז, ושולחן ערוך סימן תכ"ז; ערוה"ש ארבעה טורים, חושן משפט, סימן תכ"ז, ושולחן ערוך סימן תכ"ז, סעיף ה'; תפא"י כתובות סופ"ז בבועז אות א. ועיי"ש שכתב, שאף שהאיסור הוא מדאורייתא, לא נחשב כמושבע ועומד, מדעכ"פ אינו מפורש בתורה. ודבריו לכאורה צ"ע, שהרי הסוברים שהימנעות מסכנה היא מדאורייתא לומדים זאת מפסוקים מפורשים, וכדלעיל. עוד יש מהפוסקים שהוכיחו, שאיסור ההסתכנות הוא מן התורה); "ממה שכתב בארבעה טורים, יורה דעה, סימן קט"ז, ושולחן ערוך סימן קט"ז, סעיף א', משמע שהאיסור הוא מדרבנן, ולעומת זאת מה שכתב בארבעה טורים, חושן משפט, סימן תכ"ז, ושולחן ערוך סימן תכ"ז, משמע שהאיסור הוא מן התורה, וראה בס' שבעים תמרים, קונט' שבעה עינים, עין ד אות ד, ובדרכ"ת, יורה דעה, סימן קט"ז, סעיף ז', שעמדו על הסתירה בדברי הלבוש. וראה עוד הרב ש. זעפרני, תחומין, יט, תשנ"ט, עמ' 91 ואילך" (תבואות שור סי' יג סק"ב, בשמלה חדשה, שכתב שאין ראיה מלשון הרמב"ם "ואסרום חכמים", עיי"ש, והביא עוד ראיות לשיטתו; שו"ת שם אריה סי' כז, הוכיח באריכות שאיסור ההסתכנות הוא מן התורה; שו"ת נובי"ת חיו"ד סי' י; מנ"ח סוף מ' תקמז; פרמ"ג או"ח סי' ד בא"א סק"ב, ויו"ד סי' צד בשפ"ד סק"ג. ובדעת הלבוש);
  14. ^ שו"ת אגרות משה חחו"מ ח"ב סי' עו; הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חחו"מ סי' קנה אות ב. וכבר הקדימם בזה הגראי"ה קוק, בס' מצות ראיה, ארבעה טורים, אורח חיים, סימן ג', ושולחן ערוך סימן ג', סעיף י"ז. ודבריהם לכאורה עומדים בסתירה לדברי התבנית:מפרש, שכתב במפורש שלאו זה כולל גם שלא יעמוד במקום סכנה, וגם שלא יאכל ושלא ישתה דברים הרעים, ומשמע שלוקים על שני הדברים הללו וצ"ע. וראה בגדרי דשו בה רבים בנספח לערך סכון עצמי.
  15. ^ שו"ת אגרות משה שם. וכבר הקדימו בזה בס' מצות ראיה, שם.
  16. ^ ס' חסידים, הוצאת מק"נ סי' תתתרפט.
  17. ^ "בגדרי האיסור בכלל" (תפא"י, שם. וראה בשו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"ד סי' עג אות א; ס' שמירת הגוף והנפש, מבוא פ"א);
  18. ^ רבי מנחם מנדל שניאורסון, אגרות קודש, ח"ד מ'תתנו, וח"ד מ'תתעב.
  19. ^ רבי צדוק הכהן מלובלין בספרו קונטרס ספר הזכרונות, מצווה שלישית.
  20. ^ דברים, ד', ט'.
  21. ^ דברים, ד', ט"ו.
  22. ^ מסכת ברכות, דף ל"ב עמוד ב'; וראו גם שאילתות דרב אחאי גאון, שאילתא קל"ד; משנה תורה לרמב"ם, הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק י"א, הלכה ד'; ארבעה טורים, חושן משפט, סימן תכ"ז, ושולחן ערוך סימן תכ"ז, סעיף ח'; קיצור שו"ע לב א; תבנית:מפרש.
  23. ^ פירוש המהרש"א על מסכת ברכות, דף ל"ב עמוד ב'; מנחת חינוך מצווה תקמ"ו, ובקומץ המנחה שם, שהקשה ותירץ כך. וראה עוד בנידון בס' חסידים הוצאת מקיצי נרדמים סימן תתתשנ"א; ביאור הגר"א, חושן משפט, סימן תכ"ז, סעיפים ו'–ז'; העמק דבר על דברים, ד', ט'; דרכ"ת, יורה דעה, סימן קט"ז, סעיף ז'; קיצשו"ע לב א; תורה תמימה על דברים, ד', ט'; משפטים לישראל, ח"א פ"ז עמ' רי"ד הערה תקי"ד.
  24. ^ על פי משנה תורה לרמב"ם, הלכות דעות, פרק ד', הלכה א'.
  25. ^ דברים, ז', ט"ו.
  26. ^ ויקרא רבה, פרשה ט"ז, פסקה ח'.
  27. ^ דברים, ו', ט"ז
  28. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת יומא, פרק א', הלכה ד'. וראה בכוזרי מאמר חמישי אות כ'; ובתבנית:פרשן, בראשית, מ"ב, ד', וספר שמואל א', פרק ט"ז, פסוק ב'; ובחובות הלבבות שער הבטחון פ"ד. וראה עוד במאמרו של הרב א. בנר, אסיא, סה-סו, תשנ"ט, עמ' 22 ואילך.
  29. ^ דברים, כ"ב, ח'.
  30. ^ מסכת כתובות, דף מ"א עמוד ב'; מסכת בבא קמא, דף ט"ו עמוד ב'; משנה תורה לרמב"ם, הלכות נזקי ממון, פרק ה', הלכה ט'; ארבעה טורים, חושן משפט, סימן ת"ט, ושולחן ערוך סימן ת"ט, סעיף ג'; שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:רמב"ם) יש לציין מספר הלכה אחד בלבד בכל פרמטר, ניתן להפריד באמצעות |.משנה תורה לרמב"ם, הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק י"א, הלכה ד-"ה.
  31. ^ להרחבה נוספת ראו: מנחת חינוך בקומץ המנחה מצווה תקמ"ו; סמ"ע, חושן משפט, סימן תכ"ז, סעיף ב'; תורה תמימה דברים פרק כ"ב אות ע"ט; ספר שמירת הגוף והנפש, מבוא פ"ב; פרי מגדים במשבצות זהב, אורח חיים, סימן קנ"ז; חיי אדם ט"ו כ"ד; העמק שאלה, שאילתא קמ"ה אות י"ז; תבנית:פרשן.
  32. ^ דברים, כ', י"ט
  33. ^ מסכת שבת, דף קכ"ט עמוד א'; תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ק"מ עמוד ב'.
  34. ^ "ראה מ. סליי, איסור העישון בהלכה, תשמ"ח, עמ' 16-13" (ראה רי"ף שבת, דף קכ"ט עמ' ב; רא"ש שבת פרק י"ח סימן ה'; סמ"ק סימן קע"ה; שערי תשובה שער ג' אות פ"ב; ספר חסידים סימן תתרי"ד. וראה בתורה תמימה דברים פרק כ' אות נ"ז.
  35. ^ ויקרא, י"א, מ"ג; שם, כ כה.
  36. ^ מסכת מכות, דף ט"ז עמוד ב'. וראה באריכות בגדרי איסור זה בס' מצות ראיה ארבעה טורים, אורח חיים, סימן ג', ושולחן ערוך סימן ג', סעיף י"ז.
  37. ^ שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:רמב"ם) יש לציין מספר הלכה אחד בלבד בכל פרמטר, ניתן להפריד באמצעות |.משנה תורה לרמב"ם, הלכות מאכלות אסורות, פרק י"ז, הלכה כט-ל"ב; סהמ"צ לרמב"ם ל"ת קעט. וראה בשו"ת הרשב"ש סוסי' רעד.
  38. ^ שמות, י"ב, כ"ב.
  39. ^ מסכת בבא קמא, דף ס' עמוד ב'. וראה בתורה שלמה שמות פרק י"ב אות תמ"ז.
  40. ^ משלי, כ"ב, ה'; המאירי שם[דרושה הבהרה]. וראה תבנית:מפרש, בביאור פסוק זה.
  41. ^ בראשית, ב', ז'מסכת תענית, דף כ"ב עמוד ב'.
  42. ^ ויקרא, י"ח, ה'; מסכת יומא, דף פ"ה עמוד ב'. ראה ספר חסידים הוצאת מקיצי נרדמים סימן תשס"ט.
  43. ^ דברים, ו', ט"ז.
  44. ^ בתלמוד ירושלמי, מסכת יומא, פרק א', הלכה ד', נלמד מפסוק זה, אך בבבלי מסכת תענית, דף ט' עמוד א', מפרשים פסוק זה בעניין אחר. וראה בכוזרי מאמר חמישי אות כ, ובתבנית:פרשן, בראשית, מ"ב, ד', ושמו"א טז ב, ובחובות הלבבות, שער הבטחון פ"ד, שאכן למדו מפסוק זה איסור הסתכנות. וראה על כך במאמרו של הרב א. בנר, אסיא, סה-סו, תשנ"ט, עמ' 22 ואילך.
  45. ^ תבנית:מורה נבוכים; תבנית:פרשן, ושם י"ט, כ"ג, ושם דברים י"ד, ג'; ספר החינוך, מצווה ע"ג, קמ"ז, קנ"ד; ספר "צדה לדרך", מאמר ב כלל א פ"ב; תבנית:פרשן; תו"ש ויקרא פרק י"ג אות נו, בשם ראשונים אחדים. וראה עוד מאמרו של הרמב"ן "תורת ה' תמימה", ב"כתבי הרמב"ן", הוצאת שעוועל חלק א' עמ' קסו, ובספרו של יצחק (יוליוס) פרויס: "הרפואה במקרא ובתלמוד", בתרגומו האנגלי של רוזנר, 1978, עמ' 501 ואילך.
  46. ^ ויקרא, י"א, מ"ג; ויקרא, כ', כ"ה; מסכת מכות, דף ט"ז עמוד ב'. שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:רמב"ם) יש לציין מספר הלכה אחד בלבד בכל פרמטר, ניתן להפריד באמצעות |.משנה תורה לרמב"ם, הלכות מאכלות אסורות, פרק י"ז, הלכה כט-ל"ב; ספר המצוות לרמב"ם לא תעשה קעט; וראה בשו"ת הרשב"ש סוף סימן רעד; וראה באריכות בגדרי איסור זה בס' מצות ראיה על ארבעה טורים, אורח חיים, סימן ג', ושולחן ערוך סימן ג', סעיף י"ז.
  47. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ו', הלכות י"ד–ט"ו. וראה בספר החינוך, מצווה תקס"ו (”ויתד תהיה לך על אזנך(דברים, כ"ג, י"ד), והוא מצות עשה לשמירת נקיון המחנה”).
  48. ^ שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:רמב"ם) יש לציין מספר הלכה אחד בלבד בכל פרמטר, ניתן להפריד באמצעות |.משנה תורה לרמב"ם, הלכות מאכלות אסורות, פרק י"ז, הלכה כט-ל"ב; סהמ"צ לרמב"ם ל"ת קעט. וראה בשו"ת הרשב"ש סוסי' רעד.
  49. ^ 49.0 49.1 ראה באריכות בספר "התלמוד וחכמת הרפואה", עמ' 354 ואילך.
  50. ^ ספר החינוך, מצווה קס"ו וקע"ח. וראה תבנית:פרשן, שהזוב באיש היא מחלה.
  51. ^ תבנית:מורה נבוכים. וראה בשו"ת הרשב"א חלק ד' סי' רנג. וראה באריכות במאמרו של הרב פרופ' אברהם שטינברג, אסיא, ד', תשמ"ג, עמ' 228-207.
  52. ^ ראי"ה קוק, "שבת הארץ" הקדמה, עמ' ח-ט.
  53. ^ פילון האלכנסדרוני, על החוקים הפרטיים, ספר שני, הובא בספרו של ש"י עגנון, "ימים נוראים", תרח"ץ, עמ' רס"ד-רס"ה, באתר היברובוקס.
  54. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות דעות, פרק ד', הלכה א'. וראה בשמונה פרקים להרמב"ם פרק ה'.
  55. ^ ספר החינוך, מצווה ע"ג; מנחת חינוך מצווה תקמ"ו.
  56. ^ שבילי אמונה, בהקדמה לנתיב הרביעי; באר הגולה, סוף שו"ע חו"מ; רמח"ל, דרך ה', חלק א' פרק ד' אות ז; חכמת אדם פ"ה א'; משנה ברורה, סימן קנ"ה, סעיף קטן א'; אגרות הראי"ה, חלק ב' אגרת תר"כ; אורות הראי"ה עמ' פ' ועמ' קע"א; אוצרות הראי"ה חלק א' עמ' 442-443.
  57. ^ בספרו ליקוטי אמרים, פרק י"ג.
  58. ^ הרב עובדיה יוסף בספרו שו"ת "יחווה דעת", חלק ה', סימן ל"ט; הרב משה פיינשטיין בספרו שו"ת "אגרות משה", כרך ה', חלק יורה דעה, סימן מ"ט.
  59. ^ שו"ת ציץ אליעזר חלק טו סימן לט

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0