ברכת השם

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איסור מגדף
(מקורות עיקריים)
מקרא ספר שמות, פרק כ"ב, פסוק כ"ז
משנה תורה הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים, פרק ב', הלכות ו'-י'
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, לאו ס'
ספר החינוך, מצווה ע'

ברכת השם היא מצוות לא תעשה מהתורה על גידוף ה'. איסור זה הוא אחת משבע מצוות בני נח. שם האיסור בדברי חז"ל הוא בלשון סגי נהור.

מקור האיסור

ים כדי שיהא נכלל עם הלאו הזה לאו אחר, והוא לאו דברכת השם יתברך"[1].

מדיני האיסור

  • העונש על איסור זה הוא סקילה. הדבר נתפרש בפרשת המגדף ביחס לבנה של שלומית בת דברי.
  • אופן הגידוף המחייב בעונש: "אין המגדף חייב סקילה עד שיפרש את השם המיוחד של ארבע אותיות שהוא אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד ויברך אותו בשם מן השמות שאינם נמחקים שנאמר ונוקב שם ה' על השם המיוחד חייב סקילה ועל שאר הכינוים באזהרה, ויש מי שמפרש שאינו חייב אלא על שם יו"ד ה"א וא"ו ה"א ואני אומר שעל שניהם הוא נסקל"[3].
  • אם גידף בעבודה זרה - קנאים פוגעים בו אך אינו חייב מיתת בית דין[4].
  • השומעים את הקללה צריכים לקרוע את בגדיהם[5], ואינם מאחים את הקרע לעולם[6].

דינים מיוחדים במגדף

  • בשונה מ(כמעט) כל דיני התורה הקשורים בדיבור, המגדף אינו יכול לחזור בו גם תוך כדי דיבור[7].
  • המגדף הוא היחיד מכל הנהרגים על ידי בית דין ש(הדיינים והעדים) סומכים עליו את ידיהם[8].


הערות שוליים

תרי"ג מצוות (ע"פ ספר החינוך)
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0