מיפעת
מֵיפַעַת (גם: מֵפָעַת) הייתה אחת מ-48 ערי הלויים בעבר הירדן שהשתמש גם כעיר מקלט, העיר ומגרשיה היה בנחלת שבט ראובן.
בתנ"ך
תחילה נזכרת העיר בספר יהושע, בתיאור נחלת שבט ראובן: ”חֶשְׁבּוֹן וְכָל עָרֶיהָ אֲשֶׁר בַּמִּישֹׁר דִּיבֹן וּבָמוֹת בַּעַל וּבֵית בַּעַל מְעוֹן וְיַהְצָה וּקְדֵמֹת וּמֵפָעַת”[1]. העיר עלה בגורלם של הלויים בני מררי על פי הגורל שנערך במשכן שילה על ידי אלעזר הכהן ויהושע בן נון.
לאחר מכן, נזכרת העיר ב"משא מואב" שנשא ירמיהו הנביא על ערי מואב: ”מִשְׁפָּט בָּא אֶל אֶרֶץ הַמִּישֹׁר אֶל-חֹלוֹן וְאֶל יַהְצָה וְעַל מופעת (מֵיפָעַת)”[2].
העיר נזכרת כאחת מערי המקלט שבנחלת שבט ראובן[3]. העיר גם נזכרת באונומסטיקון של אוסביוס.
זיהוי העיר
החוקר שארל קלרמון-גנו הציע את זיהויה עם ח'רבת ניפעה שבצפון מואב, דרומית לרבת עמון[4]. חיזוק לזיהוי זה נמצא בפסיפס שנתגלה באתר הארכאולוגי "אום א-רצאץ" שבהרי מואב, שם נרשם השם "מיפעת" ביוונית פעם אחת ב- M תחילית ופעם אחת ב- N תחילית[5]. מנגד, יש הטוענים[6] כי זיהוי זה שגוי, הואיל ונמצאו באזור שרידים מהתקופה הרומית-ביזנטית ולא מתקופת הברזל.
הערות שוליים
- ^ ספר יהושע, פרק י"ג, פסוק י"ח.
- ^ ספר ירמיהו, פרק מ"ח, פסוק כ"א.
- ^ ספר דברי הימים א', פרק ו', פסוק ס"ד.
- ^ אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות על המקרא ותקופתו, הוצאת מוסד ביאליק, כרך ד', 918.
- ^ יהודה אליצור, שמות מקומות קדומים בארץ ישראל השתמרותם וגלגוליהם, הוצאת יד יצחק בן-צבי והאקדמיה ללשון העברית, 435-436.
- ^ שמואל אחיטוב, מקרא לישראל: יהושע, ירושלים, מאגנס, 1995, עמ' 219.
| ערי הלויים | ||
|---|---|---|
| בני גרשון (ערים מיששכר, מאשר, מנפתלי ומחצי המנשה המזרחי) | בְּעֶשְׁתְּרָה • גולן • דברת • חֶלְקָת • חַמֹּת דֹּאר • יַרְמוּת • מִשְאָל • עַבְדּוֹן • עין גנים (אתר מקראי) • קֶדֶש • קַרְתָּן • קִשְׁיוֹן • רְחׁב | |
| בני קהת (ערים מאפרים, מדן ומחצי המנשה המערבי) | שכם • גזר • קִבְצַיִם • בֵּית חוֹרֹן • אַיָּלוֹן • אֶלְתְּקֵא • גִבְּתוֹן • גַּת רִמּוֹן • תַּעְנַךְ | |
| בני מררי (ערים מראובן, מגד ומזבולון) | בֶּצֶר • דִּמְנָה • חשבון • יַהְצָה • יַעְזֵר • יקנעם • מַחֲנַיִם • מֵיפַעַת • נהלל • קְדֵמוֹת • קַרְתָּה • רָמת | |
