קהילת יהודי ברודי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־03:03, 20 בדצמבר 2020 מאת דויד (שיחה | תרומות) (החלפת טקסט – "שריפות" ב־"שרפות")
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ברודי
Броди
בית כנסת עתיק בברודי
בית כנסת עתיק בברודי
בית כנסת עתיק בברודי
מדינה אוקראינהאוקראינה אוקראינה
מחוז לבוב

קהילת יהודי ברודי הייתה הקהילה היהודית בעיר ברודי שבאוקראינה. היא התקיימה לפחות מסוף המאה ה-16 ועד הכחדתה בשואה.[1] קהילת יהודי ברודי הייתה אחת הקהילות היהודיות הוותיקות והמוכרות ביותר במערב אוקראינה (בעבר באימפריה האוסטרית וברפובליקה הפולנית השנייה) והייתה אחת הקהילות העשירות והמבוססות כלכלית בעולם.[2] שיא פריחתה של הקהילה היה במחצית הראשונה של המאה ה-19, כאשר הייתה "עיר חופשית" עם רוב של למעלה מ-80% יהודים.[3][4] קהילת ברודי הייתה ידועה בקלויז (בית המדרש) שלה וברבנים שכיהנו בה.[4] ברודי זכתה לכינויים "ירושלים דאוסטריה" ו"ירושלים הגליצאנית".[2]

תולדות הקהילה

גלויה עתיקה של ברודי משנת 1898 (בתקופת השלטון האוסטרו-הונגרי)
לבוש מסורתי של יהודי גליציה, חבל הארץ שבו שוכנת ברודי (1821)
בית הקברות היהודי החדש בברודי
כיכר השוק של ברודי (1904)
כיכר השוק של ברודי (1914)
יוזף רוט (1894-1939) - סופר יהודי מברודי

ראשית הקהילה

ראשית ההתיישבות היהודית בברודי הייתה כבר בסוף המאה ה-16.[3][5][2] התיעוד הראשון של יהודים היה בשנת 1588.[2] תיעוד זה הוא רשימה העוסקת ביהודי בשם משה ובה נרשם כי משה קנה מבית מבוהדנובה זליקוביץ בסכום של 11 זהובים.[2] מאותה שנה יש תיעוד נוסף של יהודי בשם ברוך, אשר הואשם בהוצאת דיבה.[2] לקהילה מונה רב והיה לה בית כנסת, בית עלמין, בית מרחץ ומוסדות קהילה נוספים.[3][2] מרבית היהודים התרכזו ברחוב שזכה לשם "רחוב היהודים" (ulica zydowska).[2] ברשומה משנת 1590 מוזכר שמו של בנו של רב הקהילה, ושמו אברהם רבינוביץ'.[2]

עד חלוקת פולין

בשנת 1612 הוענקו ליהודים זכויות מידי בעלי העיר וניתנה להם תמיכה כספית לשם פיתוח מוסדות הקהילה השונים.[3][2] במאה ה-17 פנו מרבית היהודים לעיסוק בהלוואות, בחכירות, בקניית בתים ובמכירתם.[3] בתקופת גזירות ת"ח–ת"ט הפכה העיר למרכז של פליטים יהודים.[6] באמצע המאה, לאחר תקופה זו, פנו היהודים בעיקר לעסקי מסחר ומלאכה.[3] לאור עזיבתם של תושבי המקום הסקוטים בשנת 1648, גדלו סיכוייהם להצליח בתחום ולהתפרנס ממנו כראוי.[2] באמצע המאה ה-17 חיו בברודי 400 יהודים. בסוף המאה נוסדו מספר חברות שפעלו לטובת הקהילה ובהן חברה קדישא וחברות שונות ללימוד וצדקה.[3][5][2] דוגמה לחברה כזו היא "החברה דביקור חולים" שהעסיקה רופא שביקר יהודים חולים בביתם.[2] חברות נוספות שפעלו בברודי היו חברת ש"ס, חברת תלמוד תורה וחברת אודיתא.[2] בשנת 1699 נמסר ליהודים מכתב שהודיע להם על הגדלת זכויותיהם בעיר. בין השאר, ניתנה להם זכות הצבעה בבחירות המקומיות, ניתן להם חופש דת מלא ובתי המשפט היהודים קיבלו עצמאות משאר בתי המשפט בעיר.[3][5] כמו כן, היהודים קיבלו אישור לסחור ולעבוד באופן חופשי.[3] יחד עם זאת, בכתב הזכויות נכתב גם כי על היהודים לשלם שליש מהוצאות העיר.[3] כמו כן, היה עליהם לשלם גם מיסי האוצר המלכותי,[3] בין היתר מס הגולגולת.[2]

בשנת 1704 נקנתה העיר בידי משפחת פוטוצקי.[3] יהודים רבים חכרו או ניהלו את אחוזותיהם של בני המשפחה, בעוד אחרים עבדו אצלם בתור חייטים, סורגים או סוחרים.[3] בשנים 1742 ו-1748 פרצו שרפות גדולות.[2] בשריפה הראשונה מביניהן נשרף בית הכנסת.[3][5][6][2] במקומו הוקם בית כנסת חדש בצורת מבצר.[3][5][2] בית כנסת זה עמד על תילו עד השואה.[2] בעלי העיר, משפחת פוטוצקי, סייעו ליהודים בשיקומם ובשגשוגם הכלכלי על ידי כך ששחררו אותם באוםן חלקי מתשלום מיסים.[2] בשנת 1756 הוחרמה כת הפרנקיסטים בברודי.[3] בעקבות קהילת יהודי ברודי, בהמשך הוחרמה הכת בקרב כל קהילות יהודי פולין.[3] בשנת 1765 היו בברודי 163 אנשי דת שהועסקו על ידי הקהילה: 5 רבנים, 27 פקידים של ועד הקהילה, 9 חזנים, 3 סופרים, 2 בעלי תפילה, 7 מלמדים, 6 סופרי סת"ם, 11 רופאים, 9 רוקחים, 2 מגידים, 12 מרפאים וגלבים ואיש אחד אשר היה אחראי על המיסים.[2]

תחת שלטון האימפריה האוסטרו-הונגרית

בשנת 1772, במסגרת חלוקת פולין עברה העיר לשלטון האימפריה האוסטרו-הונגרית.[6][3] עם החלוקה איבדו היהודים זכויות רבות: היה עליהם לשלם מיסים רבים, בתי המשפט היהודים וכלל מוסדות הקהילה איבדו את עצמאותם וכמות היהודים בעיר הוגבלה.[3] בשנת 1784 עלה היקף המסחר בעיר לסכום של 4,226,00 פלורין.[2] רוב המסחר היה בידי היהודים.[2] סוחרים יהודים רבים צברו הון רב, לעיתים אף מעל 10,000 או 20,000 פלורין.[2] 76 מתוך 79 הסיטונאים שעסקו בסחר שהניב רווחים גבוהים בשנים 1795–1797 היו יהודים.[2] באותה תקופה התחזק המעמד החברתי והכלכלי של בעלי המלאכה היהודים בברודי.[2] בשנת 1799 היו בעיר כ-14,000 יהודים.[3] בשנה זו קיבלה ברודי מעמד של עיר חופשית.[2]

בתחילת המאה ה-19 עלה מספרם של היהודים ל-16,400.[3] בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-19 היו בברודי 1,134 סוחרים יהודים, וביניהם: 113 סוחרי תבואה, 137 סוחרי סדקית, 110 סוחרי לבנים, 9 סוחרי טקסטיל, 8 סוחרי פרוות, 7 סוחרי ומייצרי שמרים, 7 מוזגים, 214 בעלי חנוית קמעונאות, 41 סוחרי סמים ו-343 רוכלים.[2] באותה עת היו בברודי 393 בעלי מלאכה, וביניהם: 110 חייטים, 14 שזרים, 5 שענים, 9 נגרים, 118 פרוונים 4 פחחים, 11 זגגים, 47 צורפים, 20 נגרי בניין, 4 חרטים, 4 צבעים, שני ציירים, 13 רצענים, 30 קצבים, 7 מייצרי פליז ו-10 בעלי מקצועות שונים.[2] מספר הפרוונים המשיך לגדול ברבות השנים, וברודי נהפכה למרכז עולמי של סחר בפרוות.[3][2] עם גדולי היצרנים והמשווקים בענף זה נמנים משפחת הרמלין היהודית.[2] יעקב הרמלין, אב המשפחה, הקים בשנת 1825 מפעל לעיבוד פרוות בברודי ובית מסחר גדול בפרוות בלייפציג, גרמניה.[2] בשנת 1818 הוקמה בברודי גימנסיה ריאלית יהודית ובשנת 1823 הוקמה בה חטיבת ביניים ששימשה כהכנה ללימודים בגימנסיה.[3][2] בשנת 1854 נחנך בית ספר נוסף בברודי, שאותו ניהל הירש רייטמן.[3][2] בשנת 1855 למדו בבית הספר 414 ילדים (248 נערים ו-166 נערות).[2] מספר התלמידים בבית הספר גדל בהדרגה עד שבשנת 1905 למדו בו 1,132 ילדים (543 נערים ו-589 נערות).[2] בעיר הוקמו גם מוסדות חינוך מיוחדים לחרדים.[3][2] ב-1894 היו בברודי 14 "חדרים" שבהם למדו 413 תלמידים ובשנת 1905 היו בה כבר 24 "חדרים" שבהם למדו 574 תלמידים.[2] במהלך המאה חל שיפור משמעותי בהשפעת היהודים על הפוליטיקה המקומית - ולראשונה נבחר למועצת העיר נציג יהודי - מאיר קאליר.[3][2] בהמשך נבחר גם לפרלמנט הגליציאני (הסיים).[3][2] בשנת 1867 פרצה בעיר שריפה גדולה שגרמה לעלייתם באש של 800 בתים, שהיו שייכים ליהודים ברובם.[3] הנזקים טופלו בידי מוסדות הקהילה.[3][2] אדלה מיזיס לבית לנדאו מספרת בעדותה "השריפה האחרונה - 23 במאי 1867" על האופן השגוי בו פעלה העירייה שלדבריה גרם לנזק רב:[2]

אם באמצע המאה הקודמת נשמע קול אזעקה בעיר מולדתנו ברודי, היתה אימה חשכה אוחזת זקן וטף. אלה ידעו מתוך הניסיון, ואלה מתוך המסורת, שהעיר עבודה. ללא הגנה עמדה העיר דלת המים, כמעט חדלת מים, בפני התפרצות כוח האיתנים. בכל שטחה של העיר והרחק מעבר לו לא היה נהר, אף לא נחל קטן, ואפילו לא מעיין מפכה למחצה. רק קצת בארות, שהיו מפוזרות זעיר פה זעיר שם בעיר, נתנו לאחר הנעה מאומצת של המשאבה סילון קלוש של מים ירוקים צהבהבים. הנהלת העיריה החכמה פקדה שעל יד כל באר כזאת יימצא מובן לפורענות פיטס גדול ("קאטקע"), שצריך להיות תמיד מלא במים. ואמנם הפיטסים עמדו פה, אבל תמיד ריקים למחצה, והנוזל המצוי בהם, כמין רוטב ירוק, יותר משהיה עשוי לכבות את האש היה סותם את הצינורות

— אדלה מיזיס לבית לנדאו, נר תמיד – יזכור לברודי: ספר זיכרון לקהילת ברודי והסביבה, השריפה האחרונה - 23 במאי 1867[2]

במרץ אותה השנה התקבלה החלטה שלפיה זכאים היהודים בברודי למחצית המקומות במועצת העיר (לפני ההחלטה היו זכאים לשליש בלבד).[2] באותה תקופה היו בעיר כ-1,200 סוחרים, מרביתם יהודים.[3] הם סחרו בעיקר בתבואה ובפרוות.[3] בשנת 1879 בוטל מעמדה של ברודי כעיר חופשית.[2]

במלחמת העולם הראשונה

ערב מלחמת העולם הראשונה עמד בראש הקהילה נחמן גלבר.[5][2] באוגוסט 1914 נכבשה ברודי בידי צבא האימפריה הרוסית מידי האימפריה האוסטרו-הונגרית.[5][2] כתוצאה מכך, נטשו את העיר היהודים שהיו להם את היכולת והאמצעים לעשות זאת.[5][2] תוך כדי הכיבוש נבזזו ונשדדו עסקים ובתים של יהודים בידי קוזקים ובית הכנסת הגדול ניזוק בצורה קשה.[5][2] ביולי 1915 ניסה צבא האימפריה האוסטרו-הונגרית לכבוש מחדש את ברודי, אך כשל בניסיון זה.[5][2]

בין המלחמות

במשך חצי שנה מתום המלחמה, מנובמבר 1918 ועד יוני 1919, ברודי נשלטה בידי הרפובליקה העממית של מערב אוקראינה.[5] במשך תקופה זו סבלו היהודים מפוגרומים רבים, אשר נודעו בשם פרעות פטליורה.[5] במשך שנה השלטון בברודי התחלף לעיתים תכופות, עד שלבסוף נכבשה בידי פולין העצמאית באוגוסט 1920.[5] לאחר המלחמה חידשו המפלגות ותנועות הנוער הציוניות את פעולתן.[3] בין אותן מפלגות ותנועות נוער היו: הציונים הכלליים, פועלי ציון, המזרחי, השומר הצעיר, הנוער הציוני, השומר הדתי, בית"ר, ברית החייל ואגודת אחוה.[3] מצבם הכלכלי של יהודי ברודי החמיר לאחר המלחמה.[3] בשנת 1929 התקיימו בחירות לעיריית ברודי. בבחירות נבחרו 30 חברי מועצה יהודים מתוך 48.[3] בשנת 1931 היו בברודי 8,300 יהודים.[3] בבחירות שהתקיימו בשנת 1939 נבחרו 7 חברי מועצה יהודים מתוך 24.[3][2] ליהודים ניתנה משרת סגן ראש העיר.[3][2] בשנים 1931 ו-1935 התקיימו בחירות לקונגרס הציוני העולמי בברודי. היחסים בין הקולות שקיבלו המפלגות הציוניות בבחירות 1931 ובבחירות 1935 הם כדלהלן:[2]

המפלגה או הרשימה מספר הקולות ב-1931 מספר הקולות ב-1935
הציונים הכלליים 78 256
תנועת המזרחי 106 286
התאחדות 103 -
ארץ ישראל העובדת - 508
רוויזיוניסטים 37 -
מפלגת המדינה - 126
השחר - 226
ציונים רדיקאלים 1 -

גורל יהודי הקהילה בשואה

ב-20 בספטמבר 1939 נכבשה ברודי בידי הצבא האדום[7][3], בהתאם להסכם ריבנטרופ–מולוטוב.[5] בתי החרושת והחנויות הפרטיות הולאמו[3][5][7], ועד הקהילה היהודית פוזר[3][7] וסוחרים, תעשיינים ואנשי עסקים נאסרו או הוגלו.[3][5][7]

כיבוש האזור בידי הגרמנים

לאחר פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות במהלך חודש יוני הצליחו יהודים מעטים, אשר רובם היו פעילים סובייטים, להגר למרכז רוסיה.[7] ב-1 ביולי 1941 נכבשה ברודי בידי צבא גרמניה הנאצית[3][5][7]. על היהודים הוטלו גזירות ואיסורים: ענידת טלאי צהוב, איסור על מסחר וחובת עבודות כפייה.[3][5][7] בין ה-15 ל-17 ביולי רצחו הגרמנים ועוזריהם האוקראינים כ-250 נציגים של האינטליגנציה היהודית, לאחר שערכו אחריהם מצוד ברחובות.[3][5] ב-20 ביולי הוקם יודנראט ביוזמת השלטון המקומי,[3] אשר בראשו עמד ד"ר אברהם גלזברג, ראש הקהילה ערב המלחמה.[5][7] בסוף חודש ספטמבר 1941 נרצחו כ-280 ילדים, נשים וזקנים שנחשבו לא כשירים לעבודת כפייה.[7] בדצמבר אותה שנה החלו להיחטף יהודים למחנות עבודה באזור ברודי.[3][7] 1,500 יהודים נספו במהלך העבודה הקשה במחנות.[3][7]

פאניה ז'ורנה לאופר מספרת בעדותה (בימי הכיבוש - קטעים מיומן) על תקופת הכיבוש הגרמני:

נתקפתי פחד-מוות. הגרמנים הגיעו אלינו. אין לאן לברוח. אבא מנחם אותנו שהשד אינו נורא כל-כך כפי שמתארים אותו. הרי אני רק איכר וחקלאי, הוא אומר. הצבא הגרמני נכנס לכפרנו. האוקראינים, שמחים וצוהלים, מקבלים את פני הצבא בלחם ומלח. הכומר צועד בראש ואחריו התושבים, בידיהם דגלים לאומיים כמו בתהלוכה דתית של הכנסיה. הם משוכנעים שעכשיו יתנו להם מדינה משלהם - מדינה אוקראינית פאשיסטית.
אני ואבא עמדנו מאחורי הגדר והסתכלנו. אמא לא יצאה מן הבית. הלב התכווץ מכאב, אבל לא פחדתי. על-יד אבא אף פעם לא פחדתי. החיילים הגרמנים הצעירים והבריאים נוסעים במכוניות צבאיות מלאי גאווה נאצית ושרים. לעת אתה הם אינם יודעים מי אנחנו, אבל לא יעבור הרבה זמן וידעו. אנחנו חמש משפחות בכפר הקטן הזה. כולנו עוסקים בחקלאות. מה מצפה לנו? הכפר ברובו אוקראיני, התושבים לאומיים קיצוניים ואנטישמים. לא פעם איימו עלינו שבבוא הזמן ישחטו את כל היהודים, ואותנו בראש ובראשונה. זה יהיה נצחונם

— פאניה ז'ורנה לאופר, נר תמיד – יזכור לברודי: ספר זיכרון לקהילת ברודי והסביבה, בימי הכיבוש, תחילת יולי 1941[2]

הקמת הגטו

באוקטובר 1941 החלו לרכז יהודים הוקם באחד מרובעי העוני של ברודי.[7] ב-8 בינואר 1942 הוקם שם גטו, ורוכזו בו 6,800 יהודים.[7] רק יהודים שעבדו אצל הגרמנים היו זכאים לקבל מזון, ולכן יהודים רבים התאמצו להשיג אישורי עבודה.[7] יהודים עובדים רבים נשלחו לעבודה במכרות פחם.[7] רובם נספו במהלך העבודה.[7] ב-18 במרץ 1942 הגרמנים החלו בגירוש יהודים מהגטו למחנה ההשמדה בלז'ץ.[7] ב-21 במאי נרצחו 86 ילדים בגטו.[7] בסוף יולי 1942, כפעולת עונשין על רצח שוטר בידי יהודי, גורשו לבלז'ץ כל היהודים שגרו ברחוב שבו נרצח השוטר.[7]

השמדת הקהילה

האקציה הראשונה החלה ביום שבת ה-19 בספטמבר 1942.[7][3][5] שוטרים גרמנים, בסיוע של שוטרים יהודים ואוקראינים, החלו לרכז יהודים בכיכר השוק.[7] במהלך האקציה גורשו לבלז'ץ 2,200 יהודים.[7][3] 300 יהודים נוספים נרצחו ביריות במהלך האקציה.[7] יום למחרת האקציה, ערב יום כיפור, התכנסו יהודי ברודי באופן חשאי לצורך מניינים לתפילה.[5] ב-2 בנובמבר 1942 התרחשה אקציה נוספת, אשר בה גורשו 3,000 יהודים נוספים למחנה ההשמדה בלז'ץ. כמו כן, באקציה זו נרצח ראש היודנראט ושטח הגטו צומצם.[7] בתפקיד זה החליף אותו אדם בשם רוזנפלד.[3][2][7]

בדצמבר 1942 הוקם גטו ברובע היהודי. בעקבות הצמצום במספר היהודים בברודי, רוכזו בגטו גם יהודים מהעיירות והכפרים בסביבה.[3][5][2][7] ראש היודנראט החדש, רונפלד, דרש מהפליטים למסור את רכושם לצורכי הקהילה היהודית. המתנגדים נכלאו בבית הסוהר של המשטרה היהודית.[2][7] במקרים אחרים, אף נחטפו משפחותיהם בתור בני ערובה.[2] בגטו שררה אווירת אלימות, צפיפות, רעב כבד וגן פרצה בו מגפת טיפוס הבהרות.[3][2][7] היודנראט הסתיר את המגפה מעיני השלטון, אך כשל בניסיון זה.[2] מחשש להתפרצות המגפה מחוץ לגטו, סגרו הגרמנים את הגטו באופן מוחלט.[2] בחודשים מרץ-מאי 1943 התבצעו אקציות נוספות.[3][2][7] ידוע כי בחודשים אלו התבצעו לפחות ארבע אקציות: ב-31 במרץ, ב-4 במאי, ב-10 במאי וב-13 במאי.[2] ביערות הסביבה התארגנו קבוצות של צעירים, שהצליחו להשיג נשק ומזון.[3][2][7]

גטו ברודי חוסל ב-21 במאי 1943,[3][5][7] יום לפני ל"ג בעומר תש"ג.[2] בבוקר אותו יום הובאו היהודים לכיכר השוק, נלקח מהם רכושם,[3][2] והם גורשו למחנה ההשמדה סוביבור[7] ולמחנה ההשמדה מיידנק.[3] יותר מ-2,000 יהודים הובאו באותו יום לסוביבור,[7] ו-3,500 יהודים הובאו למיידנק.[3][2] קלארה-חיה ז'ורנה מספר בעדותה על חיסול גטו בורדי:[2]

את חיסול גטו ברודי אני זוכרת היטב. עלה השחר, שחר אפור של יום אביבי, 22 במאי 1943. הגטו כולו היה אפוף ערפילי בוקר. היה שקט. שקט שלפני אסון - בכל נימי העצבים הורגשה חרדה, שהיתה תלויה באוויר. איש לא הצליח להירדם...
מחלוננו נראה הגטו כולו. גרנו בקומה עליונה. מסביב לגדר התיל התגודדו קבוצות של דמויות. ידעתי מה פירושן: המשטרה האוקראינית. שתי מכוניות וצלן של שורות מכוניות מסביב לגטו. הם חיכו עד שערפילי הבוקר יתפזרו כדי להתחיל את ה"משתה" האחרון בעיירה ששמה ברודי

— קלארה-חיה ז'ורנה, נר תמיד – יזכור לברודי: ספר זיכרון לקהילת ברודי והסביבה, שתי עדויות[2]

ב-18 ביולי 1944 שוחררה העיר בידי הצבא האדום. כ-250 יהודים נמצאו בחיים.[3][5]

לאחר השואה

בשנת 1996 גודר ושופץ בית העלמין החדש.[3] בשנת 2002 הושג תקציב לאחזקת המקום.[3] כיום אין יהודים בברודי.[3][5]

מוסדות הקהילה

תנועות נוער וספורט

בעיר פעלו מספר תנועות נוער וספורט:

ארגוני צדקה

בסוף המאה ה-17 נוסדו מספר חברות שפעלו לטובת הקהילה ובהן חברה קדישא וחברות שונות ללימוד וצדקה.[3][5][2] דוגמה לחברה כזו היא "החברה דביקור חולים" שהעסיקה רופא שביקר יהודים חולים בביתם.[2] חברות נוספות שפעלו בברודי היו חברת ש"ס, חברת תלמוד תורה וחברת אודיתא.[2] בשנת 1815 הוקם בעיר בית מחסה ליהודים עניים.[2] בית המחסה סיפק להם מקום לינה, מזון וצידה לדרך לפני עזיבתם את הבית.[2]

מוסדות חינוך

בשנת 1801 שופרו תנאי הלימוד ב"תלמוד תורה" וגובשה תוכנית לימודים מסודרת שמכילה בתוכה גם לימודי כתיבה ומתמטיקה.[2] בשנת 1818 הוקמה בברודי גימנסיה ריאלית יהודית ובשנת 1823 הוקמה בה חטיבת ביניים ששימשה כהכנה ללימודים בגימנסיה.[3][2] בשנת 1854 נחנך בית ספר נוסף בברודי, שאותו ניהל הירש רייטמן.[3][2] בשנת 1855 למדו בבית הספר 414 ילדים (248 נערים ו-166 נערות).[2] מספר התלמידים בבית הספר גדל בהדרגה עד שבשנת 1905 למדו בו 1,132 ילדים (543 נערים ו-589 נערות).[2] בעיר הוקמו גם מוסדות חינוך מיוחדים לחרדים.[3][2] ב-1894 היו בברודי 14 "חדרים" שבהם למדו 413 תלמידים ובשנת 1905 היו בה כבר 24 "חדרים" שבהם למדו 574 תלמידים.[2]

דמוגרפיה

באמצע המאה ה-17 חיו בברודי 400 יהודים. בשנת 1799 היו בעיר כ-14,000 יהודים.[3] בתחילת המאה ה-19 עלה מספרם של היהודים ל-16,400.[3] מספר היהודים המשיך לעלות בהדרגה עד שבשנת 1849 הגיע לשיאו - 19,060 תושבים, כ-77% מהאוכלוסייה הכללית.[4] לאחר מכן חלה ירידה הדרגתית במספר היהודים תושבי העיר, מספר שצנח עד ל-7,200 יהודים ערב מלחמת העולם השנייה ול-250 אחריה.[4] לירידה זו היו שלושה גורמים עיקריים: אביב העמים, מלחמת העולם הראשונה וגלי הגירה למערב.[4] ברבע הראשון של המאה ה-19 היה שיא אחוז היהודים מכלל אוכלוסיית העיר, כ-88%.[3]


שגיאות פרמטריות בתבנית:גרף
פרמטרים [ 08, 09, 05, 07, 06, 10, 04, 11, 03, 02, 01 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרי חובה [ x ] חסרים
פרמטרים [ טקסט05, טקסט11, טקסט04, טקסט06, טקסט02, טקסט03, טקסט08, טקסט01, טקסט07, גרפים, כותרת, טקסט10, טקסט09, מקסימום ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

לא ניתן להציג את הגרף באופן זמני –
ההרחבה Graph להצגת תרשימים מושבתת כרגע.

שנה מספר חברי הקהילה אחוז חברי הקהילה מכלל האוכלוסייה בעיר
אמצע המאה ה-17 400[3] לא ידוע
1765 7,627[2][4] לא ידוע
1783 11,137[5][2] 82%[5][2]
1799 14,000[5][2] - 14,105[3][4] 86%[3][5][2][4]
הרבע הראשון של המאה ה-19 16,400[3] 88%[3]
1849 19,060[4] 77%[4]
1852 17,627[4] 84%[5][4]
1880 15,316[5][2][4] 76%[5][2][4]
1890 12,751[5][2] 73%[5][2]
1900 11,854[4] 72%[4]
1910 12,000[3] - 12,188[2][4] 66%[3][2][4]
אוגוסט 1920 7,200[3] לא ידוע
1921 7,202[5] 67%[5]
1931 8,600[3] 66%[3]
יולי 1944 250[5][3] לא ידוע
כיום 0[5][3] 0%[5][3]

גרף העמודות להלן מציג בתוכו מספרי לידות, פטירות, נישואין, גירושין וכן הפלות או מוות בסמוך ללידה בשנים 1816-1870.[4][9] חלק מהנתונים אינם מדויקים.[א][ב][ג] מהטבלה ניתן ללמוד על פטירות של תינוקות ושל נשים בלידה, על תוחלת החיים, על אחוזי נישואין וגירושין, וכן על שנים עם אחוזי פטירה גבוהים (למשל: 1831, 1848 ו-1855 - שנים שבהן היו בעיר מגפות כולרה).[4] תבנית:Chart graph

כלכלה

מעבר הגבול בין האימפריה האוסטרית לאימפריה הרוסית (ברודי, 1905)

בקהילת ברודי היה מספר רב של יהודים והיא מלאה תפקיד משמעותי ביחס לקהילות האחרות בגליציה המזרחית.[5] מעמדה הייחודי של ברודי עוצב בעיקר מכוח היותה מרכז של למדנים וגדולי תורה במאה ה-18 ומרכז של משכילים במאה ה-19.[2] במהלך השלטון האוסטרי בגליציה עבר גבול האימפריה במרחק של קילומטרים בודדים מהעיירה. גבול זה היה גבול האימפריה האוסטרית עם האימפריה הרוסית. מיקומו של הגבול הביא לכלל תושבי ברודי וליהודי ברודי בפרט תועלת מסחרית גדולה - בשל קרבתה של ברודי לגבול היא נחשבה לעיר גבול ולכן זכתה למעמד של "עיר חופשית" החל משנת 1799 - מה שאפשר לתושבי העיר לסחור עם כל מדינות אירופה.[5][2] בתקופות שבהן התחבורה התבססה על סוסים ומרכבות, לברודי הייתה חשיבות כלכלית גדולה בשל יתרונות טופוגרפיים.[4]

הרשויות האוסטריות יצרו קשרים עם יהודים נאורים רבים במטרה לגרום להם להגר לברודי ולנצל את יכולות המסחר שלהם. מושל גליציה באותה תקופה אמר כי בגליציה ניתן למצוא אורתודוקסים, חסידים וקראים, אך יהודים נאורים ניתן למצוא רק בברודי. ברודי בלטה כמרכז תרבותי וכלכלי יהודי באזור. ברודי הייתה עיר חופשית ממס בתקופת השלטון האוסטרי, עובדה שקידמה את מעמדה כעיר מסחר מרכזית במזרח גליציה. הקשרים המסחריים הבינלאומיים שלה קידמו רעיונות חדשים ותהליכי הארה והפכו את ברודי למרכז אינטלקטואלי.

בשנת 1704 נקנתה העיר בידי משפחת פוטוצקי.[3] יהודים רבים חכרו או ניהלו את אחוזותיהם של בני המשפחה, בעוד אחרים עבדו אצלם בתור חייטים, סורגים או סוחרים.[3] בשנת 1765 היו בברודי 163 אנשי דת שהועסקו על ידי הקהילה: 5 רבנים, 27 פקידים של ועד הקהילה, 9 חזנים, 3 סופרים, 2 בעלי תפילה, 7 מלמדים, 6 סופרי סת"ם, 11 רופאים, 9 רוקחים, 2 מגידים, 12 מרפאים וגלבים ואיש אחד אשר היה אחראי על המיסים.[2] בשנת 1784 עלה היקף המסחר בעיר לסכום של 4,226,00 פלורין.[2] רוב המסחר היה בידי היהודים.[2] סוחרים יהודים רבים צברו הון רב, לעיתים אף מעל 10,000 או 20,000 פלורין.[2] 76 מתוך 79 הסיטונאים שעסקו בסחר שהניב רווחים גבוהים בשנים 1795–1797 היו יהודים.[2] באותה תקופה התחזק המעמד החברתי והכלכלי של בעלי המלאכה היהודים בברודי.[2] בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-19 היו בברודי 1,134 סוחרים יהודים, וביניהם: 113 סוחרי תבואה, 137 סוחרי סדקית, 110 סוחרי לבנים, 9 סוחרי טקסטיל, 8 סוחרי פרוות, 7 סוחרי ומייצרי שמרים, 7 מוזגים, 214 בעלי חנוית קמעונאות, 41 סוחרי סמים ו-343 רוכלים.[2] באותה עת היו בברודי 393 בעלי מלאכה, וביניהם: 110 חייטים, 14 שזרים, 5 שענים, 9 נגרים, 118 פרוונים 4 פחחים, 11 זגגים, 47 צורפים, 20 נגרי בניין, 4 חרטים, 4 צבעים, שני ציירים, 13 רצענים, 30 קצבים, 7 מייצרי פליז ו-10 בעלי מקצועות שונים.[2] מספר הפרוונים המשיך לגדול ברבות השנים, וברודי נהפכה למרכז עולמי של סחר בפרוות.[3][2] עם גדולי היצרנים והמשווקים בענף זה נמנים משפחת הרמלין היהודית.[2] בשנת 1827, היו בגליציה 11,718 סוחרים יהודים. 1,134 מהם (כ-10%) התגוררו וסחרו בברודי.[2] באותה שנה התגוררו בברודי 36 ברוקרים ו-9 בנקאים יהודים. באותה תקופה, 163 מפעלים מתוך 175 בסך הכל היו בבעלות יהודים.

חיי הדת והקהילה

בין המוסדות המפורסמים ביותר שפעלו בברודי היה הקלויז בברודי.

רבני ברודי

ברודי הייתה ידועה בעיקר בזכות רבניה בני משפחות קצנלנבוגן, באב“ד, רוקח, הורוויץ, וקריסטיאנפולר.[4] הרבנים הראשונים הידועים של ברודי היו:

בתי העלמין

בברודי פעלו שלושה בתי קברות:[10]

  1. בית העלמין העתיק - פעל במשך 25 שנה, בין השנים 1600 ל-1625. ממוקם ליד בית הכנסת במרכז העיר.[10]
  2. בית העלמין הישן - פעל במשך 195 שנה, בין השנים 1625 ל-1830. ממוקם במרכז העיר.[10]
  3. בית העלמין החדש - פעל בשנים 1830-1941. ממקום בצפון העיר.[10] הוא משתרע על שטח של 100000 מ"ר[4] ומוקף בגדר.[3][4]

הקלויז

ערך מורחב – הקלויז בברודי

הקלויז נוסד על ידי הרב חיים ב"ר אברהם לנדא (בן דודו של רבי יחזקאל לנדא), שהיה לפני כן רבה של פודקאמין. שנת היווסדותו של הקלויז אינה ידועה במדויק, אך מקובל לחשוב שהקלויז נוסד בין שנת תפ"ב לשנת ת"ץ (שנות העשרים של המאה ה-18)[11]. רבים מחכמי הקלויז היו מתגוררים בקלויז במשך כל ימות השבוע, ורק בשבתות היו חוזרים לבתיהם (לעיתים אף מחוץ לברודי). לקבוצה הנבחרת והבוגרת של הקלויז, כאלו שהיו מעל גיל 30 ונודעו כמקובלים, הורשו להצטרף למניין שהתפלל ב"שטיבל" סמוך לקלויז, שבו התפללו מתוך סידור האר"י. רק אותם מקובלים הורשו ללבוש בגדים לבנים בשבתות ובחגים. קבוצה זו, שהושפעה בעיקר מהרב חיים צאנזר, שהיה אחד מחכמי הקלויז, נהגה במנהגי סגפנות מבית מדרשם של חסידי אשכנז.

באביב ה'תקי"א תכננו חכמי הקלויז (בהשפעת הרב חיים צאנזר) להתכנס ולהכריז ביום השוק חרם על הרב יהונתן אייבשיץ, קמיעותיו וספריו. הרב יחזקאל לנדא ניסה למנוע את החרם, וכתב מכתב אישי לכל אחד מהחכמים ובו ביקש מהם שלא להחרים את הרב מחשש לחילול השם. בהשפעתו החרם נדחה, אך לאחר פרסום הספר "ואבוא היום אל העין" שיוחס לרב אייבשיץ, הסיר לנדא את התנגדותו לחרם ואף החליט לתמוך בו. בסופו של דבר החרם בוצע באלול ה'תקי"ב. בסיוון ה'תקט"ז הכריזו חכמי הקלויז חרם על חסידיו של יעקב פרנק.

אופיו המיוחד של הקלויז הקנה לו יראת כבוד בקרב הציבור בברודי ומחוצה לה, ואגדות רבות נכרכו אודות חכמי הקלויז.

חכמי הקלויז

הנצחה

בחלקו המזרחי של בית הקברות החדש בברודי ממוקמת אנדרטה לזכר יהודי ברודי שנרצחו בשואה.[4] לזכר הקהילה יצא ספר זיכרון, נר תמיד - יזכור לברודי, בעריכתו של אביב מלצר.

לקריאה נוספת

  • חיים גרטנר, הרב והעיר הגדולה – הרבנות בגליציה ומפגשה עם המודרנה 1815–1867, מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי, ירושלים, תשע"ג.
  • האנציקלופדיה העברית, כרך ט, ירושלים - תל אביב, תשכ"ד.
  • נתן מיכאל גלבר, תולדות יהודי ברודי, ערים ואמהות בישראל ו', הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים, תשט"ו
  • פנקס הקהילות, פולין, כרך שני, גליציה המזרחית, יד ושם, ירושלים, תש"ם.
  • אביב מלצר, נר תמיד – יזכור לברודי: ספר זיכרון לקהילת ברודי והסביבה, הוצאת ארגון יוצאי ברודי ישראל, רמת גן, תשנ"ד

קישורים חיצוניים

ביאורים

  1. ↑ חסרות רשומות של לידות החל מה-1/4/1861
  2. ↑ חסרות רשומות של פטירות בין ה-1/1/1827 ל-16/3/1829 וכמו כן החל מה-1/4/1861
  3. ↑ מספרי הנישואין והגירושין אינם סבירים ולכן סביר להניח כי לא כל הזוגות דווחו לעירייה על הנישואין והגירושין, אלא רק לרב העיר

הערות שוליים

  1. ↑ נתן מיכאל גלבר, תולדות יהודי ברודי, ערים ואמהות בישראל ו', הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים, תשט"ו, עמוד 13
  2. ^ 2.000 2.001 2.002 2.003 2.004 2.005 2.006 2.007 2.008 2.009 2.010 2.011 2.012 2.013 2.014 2.015 2.016 2.017 2.018 2.019 2.020 2.021 2.022 2.023 2.024 2.025 2.026 2.027 2.028 2.029 2.030 2.031 2.032 2.033 2.034 2.035 2.036 2.037 2.038 2.039 2.040 2.041 2.042 2.043 2.044 2.045 2.046 2.047 2.048 2.049 2.050 2.051 2.052 2.053 2.054 2.055 2.056 2.057 2.058 2.059 2.060 2.061 2.062 2.063 2.064 2.065 2.066 2.067 2.068 2.069 2.070 2.071 2.072 2.073 2.074 2.075 2.076 2.077 2.078 2.079 2.080 2.081 2.082 2.083 2.084 2.085 2.086 2.087 2.088 2.089 2.090 2.091 2.092 2.093 2.094 2.095 2.096 2.097 2.098 2.099 2.100 2.101 2.102 2.103 2.104 2.105 2.106 2.107 2.108 2.109 2.110 2.111 2.112 2.113 2.114 2.115 2.116 2.117 2.118 2.119 2.120 2.121 2.122 2.123 2.124 2.125 אביב מלצר (עורך ראשי), נר תמיד - יזכור לברודי
  3. ^ 3.00 3.01 3.02 3.03 3.04 3.05 3.06 3.07 3.08 3.09 3.10 3.11 3.12 3.13 3.14 3.15 3.16 3.17 3.18 3.19 3.20 3.21 3.22 3.23 3.24 3.25 3.26 3.27 3.28 3.29 3.30 3.31 3.32 3.33 3.34 3.35 3.36 3.37 3.38 3.39 3.40 3.41 3.42 3.43 3.44 3.45 3.46 3.47 3.48 3.49 3.50 3.51 3.52 3.53 3.54 3.55 3.56 3.57 3.58 3.59 3.60 3.61 3.62 3.63 3.64 3.65 3.66 3.67 3.68 3.69 3.70 3.71 3.72 3.73 3.74 3.75 3.76 3.77 3.78 3.79 3.80 3.81 3.82 3.83 3.84 3.85 3.86 3.87 קהילת יהודי ברודי, באתר בית התפוצות
  4. ^ 4.00 4.01 4.02 4.03 4.04 4.05 4.06 4.07 4.08 4.09 4.10 4.11 4.12 4.13 4.14 4.15 4.16 4.17 4.18 4.19 4.20 4.21 4.22 4.23 4.24 עמנואל אליסף, פענוח מרשם התושבים ומיפוי בית העלמין החדש של קהילת ברודי (עמ' 36-46), באתר "שרשרת הדורות"
  5. ^ 5.00 5.01 5.02 5.03 5.04 5.05 5.06 5.07 5.08 5.09 5.10 5.11 5.12 5.13 5.14 5.15 5.16 5.17 5.18 5.19 5.20 5.21 5.22 5.23 5.24 5.25 5.26 5.27 5.28 5.29 5.30 5.31 5.32 5.33 5.34 5.35 5.36 5.37 5.38 5.39 5.40 5.41 5.42 5.43 5.44 5.45 5.46 5.47 5.48 קהילת ברודי, באתר זכור - אמונה בימי השואה
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 ברודי, באתר האיגוד העולמי של יוצאי ווהלין
  7. ^ 7.00 7.01 7.02 7.03 7.04 7.05 7.06 7.07 7.08 7.09 7.10 7.11 7.12 7.13 7.14 7.15 7.16 7.17 7.18 7.19 7.20 7.21 7.22 7.23 7.24 7.25 7.26 7.27 7.28 7.29 7.30 7.31 7.32 ברודי (Brody), באתר המכון הבין-לאומי לחקר השואה - יד ושם
  8. ↑ ישראל ריטוב, מסיעת נוער למחתרת לוחמת, דבר, 19 במאי 1960
  9. ↑ על פי מרשם התושבים של ברודי
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 10.3 נתן מיכאל גלבר, תולדות יהודי ברודי, ערים ואמהות בישראל ו', הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים, תשט"ו, עמוד 47
  11. ↑ הקלויז בברודי, באתר המכלול
  12. ↑ אפרים זלמן מרגליות, באתר דעת
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0


שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] קהילת יהודי ברודי28890059

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=קהילת_יהודי_ברודי&oldid=1525524"