גאונים
| מסירת התורה |
גאון (ברבים: גאונים) היה התואר של ראשי ישיבות סורא ופומבדיתא שבבבל ושל ישיבת ארץ ישראל, מאמצע המאה הרביעית לאלף החמישי (סוף המאה ה-6; (או סוף המאה ה-7) ועד אמצע המאה התשיעית לאלף החמישי (אמצע המאה ה-11) – תקופה הידועה בתולדות ישראל כתקופת הגאונים. הגאונים היו הסמכות ההלכתית העליונה, לא רק בבבל אלא בכל ישראל. הגאונים עסקו בפירוש הגמרא כפי שקיבלו אותו מהסבוראים (וקודמיהם האמוראים), והתמקדו בהנחלתו לעם ישראל כך שישפיע על כל תחומי החיים.
בעברית מודרנית משמש הכינוי "גאון" לציון יכולת שכלית גבוהה, ובהקשר התורני כתואר חשיבות תורני כללי, המתייחס לכל תלמיד חכם גדול.
המונח גאון
התואר "גאון" הוא ככל הנראה קיצור של "ראש ישיבת גאון יעקב",[1] כאשר מקור התואר בפסוק בספר תהלים: ”יבחר לנו את נחלתנו, את גאון יעקב אשר אהב סלה.”[2] לאחר תקופת הגאונים, שימש תואר זה את ראשי הישיבות בארץ ישראל, בבגדאד, בדמשק ובמצרים ומאוחר יותר הפך לתואר כבוד כללי לגדול בתורה.
תואר נוסף בישיבות הגאונים, אשר שורשיו עוד מתקופת האמוראים, היה "ריש כלה" - חכם מן החכמים אשר עמדו בראש ירחי הכלה, בהם התכנס כל העם ללמוד תורה, פעמיים בשנה. תואר נוסף בישיבות הגאונים, שלא התברר עדיין די הצורך, הוא התואר "אלוף", ייתכן שהוא קשור לכך שמנהיג הציבור נמשל לצאן והאלוף הוא הרועה.
המינוי למשרת גאון
בדרך כלל מינוי הגאון לראשות הישיבה נעשה לאחר התייעצות עם הגאון של הישיבה השנייה, עם חכמי הישיבה עצמה, עם ראש הגולה ולבסוף היה המינוי גם צריך לקבל את אישור של הח'ליפה השולט באותה עת. לעיתים נבחר לתפקיד המועמד הראוי ביותר, לעיתים בעל ותק וניסיון רב אך לעיתים מונה מועמד שפשוט היה נוח לראש הגולה. על רקע ניגוד האינטרסים הזה פרץ לעיתים סכסוך בין חכמי הישיבות ובין ראש הגולה, כאשר כל אחד מהצדדים מינה גאון משלו. בנוסף לידע מעמיק וכושר ניהולי, גם ייחוס משפחתי סייע לקבלת מינוי לגאון – מרבית הגאונים נמנו עם שש או שבע משפחות שחלקן אף היו מיוחסות לדוד המלך.
תולדות התקופה
אחרי כ-50 שנה שישיבות סורא ופומבדיתא היו סגורות, שב רב חנן מאישקיא, בראש סיעת חכמים, לעיר פומבדיתא ופתח שם את סדר הלימודים כמקדם (ד'שמ"ט - 589). לאחר שנתיים, או 20 שנה (ד'שנ"א או ד'שס"ט, הדבר תלוי בחילופי נוסחאות באיגרת רב שרירא גאון), התחדשה גם ישיבת סורא, שהלימודים בה פסקו אחר פטירת רב עינא, ובראשות הישיבה עמד רב מר בר רב הונא. מכאן ואילך נמשך רצף של ראשי ישיבות בישיבות סורא ופומבדיתא.
רבים רואים באירוע זה, של פתיחת ישיבת פומבדיתא מחדש (ד'שמ"ט - 589), את ראשיתה של תקופת הגאונים, שנמשכה כ-450 שנה, עד לפטירתו של רב האי גאון בשנת ד'תשצ"ח (1038). הם מתבססים על דברי רב שרירא גאון באיגרתו, שפותח את רשימת ראשי הישיבות במילים (בתרגום מארמית; ראו כאן) "ואלו הגאונים שהיו בישיבתנו".
יש החולקים על קביעה זו, ותקופת הגאונים התחילה - לשיטתם - מאוחר יותר, כמאה שנים לאחר מכן. דעה זו מתבססת על דבריו של רבי אברהם אבן דאוד (הראב"ד הראשון), שבספרו "ספר הקבלה" מונה חמישה דורות של סבוראים ומציין את סיומה של התקופה בשנת ד'תמ"ט (689), עם פטירתו של רב ששנא, ראש ישיבת סורא. אחר כך - כתב הראב"ד - התחילה תקופת הגאונים.[3]
בתשובה ששלח רב שרירא גאון כינה את רב רבא גאון (שפעל סביב שנת ד'תי"א-651) וסיעתו "רבנן סבוראי".[4] בין כך ובין כך, באיגרת רב שרירא גאון משמעותו של התואר "גאון" היא ראש ישיבה (כך היו ראשי הישיבות נקראים בתקופת הגאונים), ורב שרירא משתמש בתואר זה באופן שוטף ביחס לראשי הישיבות מרב חנן ואילך. על כן מקובל להתחיל את סדר הגאונים ברב חנן מאישקיא (בפומבדיתא) וברב מר בר רב הונא (בסורא), וכן יש מי שמחשיב את החכמים עד לרב ששנא גם כסבוראים וגם כגאונים.[5]
המאירי בהקדמתו לחיבורו על מסכת אבות כותב שבתקופת הגאונים הייתה הרמה הלימודית גבוהה מאוד, והיו תלמידים הבקיאים בתלמוד בעל פה.
תקופות משנה
תקופת הגאונים מתחלקת לשתי תקופות לפי אופי החיבורים שהגיעו לימינו מתקופות אלו. בכללות ניתן להגדיר את התקופה הראשונה כפרק הזמן בו כמעט ולא כתבו ספרים מסודרים אלא רק שו"תים, בעוד שהתקופה השנייה היא תקופה של פוריות ספרותית (יחסית) וממנה הגיעו לידינו ספרים רבים.
התקופה הראשונה נמשכת בערך עד שנת 750, ומקבילה מבחינה היסטורית-פוליטית לתקופת שלטון בית אומיה. בתקופה זו הבירה של האימפריה הערבית הייתה דמשק. התקופה השנייה, משנת 750-1050, מקבילה מבחינה היסטורית-פוליטית לתקופת שלטון בית עבאס. בתקופה זו בירת העולם הערבי הייתה בגדאד שבבל וכבר בסוף המאה התשיעית עברו אליה שתי הישיבות החשובות והעתיקות מהערים סורא ופומבדיתא.
קשרי הגאונים עם תפוצות ישראל
ערך מורחב – תשובות הגאונים
תקופת הגאונים יצרה סוגה ספרותית חדשה, ספרות השו"ת. בגלל המרחק הגאוגרפי הגדול בין הקהילות בגולה, המציאות השלטונית המשתנה והקושי להבין את התלמוד שנפוץ ללא פירוש, נתקלו היהודים במקומות פזוריהם בבעיות הלכתיות רבות. את בעיותיהם העלו על הכתב ושלחו אל הישיבות הגדולות בסורא ובפומבדיתא, והגאונים או תלמידיהם שלחו את תשובותיהם בחזרה. באופן הזה נוצרו חילופי מכתבים שיצרו את ספרות השו"ת. בידינו מצויות אלפי תשובות מתקופה זו, ועוד רבות נמצאות כנראה בגניזת קהיר ובגניזות אחרות.
יחד עם מכתבי השאלות שנשלחו אל הגאונים שלחו הקהילות שבתפוצות גם סכומי כסף לקיום מרכז לימוד התורה בבבל. עד ימיו של כהן צדק גאון בן רב יוסף ראש ישיבת פומבדיתא, שעמד בראשה בשנים 936-917, קיבלה ישיבת סורא כשני שלישים מכלל הכספים שתרמו הקהילות לישיבות, בעוד שישיבת פומבדיתא קיבלה רק שליש אחד. עם התחזקות ישיבת פומבדיתא בימי רב כהן צדק, חולקו התרומות באופן שווה.
הצלחתם של הגאונים בהפצת התלמוד וההלכה הפסוקה ובהטמעתם בכל תפוצות ישראל הביאה, באופן פרדוקסלי, לירידה בכוחם, עם התפתחותם של מרכזי תורה במקומות נוספים, כגון קירואן בתוניסיה, ספרד, מגנצא בלותרינגיה ועוד. לכך נוספו שקיעת הח'ליפוּת בבגדאד, ירידת כוחה הכלכלי של יהדות בבל וגזירות של השלטונות בבבל. כל אלה הביאו לסוף מוסד הגאונות בבבל בשנת 1040 בערך ומעט מאוחר יותר גם להפסקת הגאונות בארץ ישראל. עם פיזור הסמכות ההלכתית ברחבי העולם היהודי התחילה תקופת הראשונים.
שמות הגאונים
עם הבולטים שבגאונים נמנים רב נטרונאי גאון, רב ששנא גאון, רב צמח גאון, רב חנינא גאון, רב עמרם גאון, רב סעדיה גאון, רב שמואל בן חפני גאון, רב שרירא גאון ובנו רב האי גאון אשר למעשה חותם את תקופת הגאונים.[6]
ראשי ישיבת סורא
|
ראשי ישיבת פומבדיתא
|
חכמי בבל המאוחרים לתקופת הגאונים, הידועים לנו:
- רב יצחק בן סוכרי - סביב 1070
- רב עלי - עד 1130 בקירוב
- רב שלמה - מ-1130 בקירוב עד 1160 בקירוב
- רב שמואל בן עלי - מ-1160 בקירוב עד 1198 בקירוב
- רב זכריה בן ברכאל - ב-1198
- רב אלעזר בן הלל בן פהד - מ-1198 בקירוב עד 1201 בקירוב
- רב דניאל בן אלעזר בן היבת אללה - 1201 בקירוב עד 1209
- רב היבת אללה בן אבי אלרביע - ב-1209
- רב יצחק הכהן בן אלאוני - 1210 בקירוב עד 1220 בקירוב
- רב יצחק בן ישראל אבן אלשוויח - 1220 בקירוב עד 8 בינואר 1248
- רב דניאל הכהן בו שמואל בן אבי אלרביע - 1248-1251
- רב עלי בן זכריה - מ-1251
- רב שמואל הכהן בן דניאל - ב-1288
- חכמים ידועים שלא שימשו כגאון (ראש ישיבה)
במהלך הדורות יש שהתרגלו להצמיד את התואר "גאון" גם לחכמים בני-התקופה שלא שימשו בראשי ישיבות בבל. מחכמי התקופה שלא שימשו כגאונים:
- רב אחא גאון משבחא, לא נסמך לגאון ולראש ישיבה בגלל מתיחות עם ראש הגולה - ועלה לא"י. רב אחאי כתב את "ספר השאילתות".
- רבי שמעון קיירא, לא נסמך לגאון ולראש ישיבה. מקובל ליחס לו את חיבור הספר "הלכות גדולות" שהוא אחד מספרי הפסיקה החשובים מתקופת הגאונים, ספר המבוסס בעיקרו על הלכות פסוקות של רב יהודאי גאון ועל השאילתות של רב אחא משבחא.
- רב יצחק מפירוז שבור, גאון ישיבת פירוז שבור, יצא לקבל את פניו של הכובש המוסלמי עלי בן אבי טאלב.
גאוני ארץ ישראל
- ערך מורחב – הישיבה הארץ ישראלית
חשיפת קטעי גניזה רבים מעלים תמונה של מציאות של ספרות הלכה בארץ ישראל בתקופה שלאחר חתימת הירושלמי, ושלבני ארץ ישראל הייתה מסורת הלכתית מיוחדת שנשענה על התלמוד הירושלמי ועל מסורות ארצישראליות נוספות. ומכאן "ששלשלת של תורה וראשי ישיבות לא פסקה בארץ ישראל מעולם עד סוף תקופת הגאונים". יש שטענו שמסורת ארצישראלית זו היוותה בסיס להבדלים בין יהדות אשכנז שנסמכה עליה לבין יהדות ספרד שנסמכה על המסורת הבבלית[9], אולם טענה זו נכונה במידה מוגבלת בלבד. בין גאוני ארץ ישראל נמנים:
- ר' אהרן בן מאיר הכהן נשיא הישיבה בארץ ישראל והחולק על רס"ג בקביעת לוח השנה.
- ר' אברהם בר' אהרן בן מאיר, גאון וראש ישיבה בירושלים - ד' תש"כ (960)
- ר' דניאל בן עזריה
- ר' אביתר בר' אליהו הכהן, אחרון גאוני ארץ ישראל, ראש הישיבה בירושלים ואחר כך בצור (1042-1112 בקירוב).
לקריאה נוספת
- מרדכי מרגליות, הלכות ארץ ישראל מן הגניזה(ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל"ד).
- ירחמיאל ברודי, ציון בין הפרת לחידקל: עולמם של גאוני בבל (יד הרב נסים, 2016).
- עוזיאל פוקס, תלמודם של גאונים, יחסם של גאוני בבל לנוסח התלמוד הבבלי (הוצאת מאגנס, 2017).
- רפאל וויינברג, "ביטול ההגמוניה של ישיבת סורא באמצע המאה התשיעית", בתוך: ספר זיכרון לשמואל קלמן מירסקי (ירושלים-ניו יורק תשל"א), עמ' קסט
קישורים חיצוניים
- הספר המלא "תקופת הגאונים: עם ישראל תחת שלטון האסלאם במאות ז'-י"ב" מאת אלינער ברקת לקריאה באתר שלה
- גאונים, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- בתי הדין בתקופת הגאונים - מאמר של ד"ר יהושע הורוביץ - באתר דעת
- הישיבה בתקופת הגאונים - מאמר של ד"ר יהושע הורוביץ - באתר דעת
- הרב זאב סולטנוביץ', סוף תקופת הגאונים, באתר ישיבה
- המשך תקופת הסבוראים תחילת הגאונים, מפי הרב אורי שרקי, מתוך הסדרה מבוא לתורה שבעל פה, אתר מכון מאיר.
- תקופת הגאונים הקראות ורבינו סעדיה גאון, מפי הרב אורי שרקי, מתוך הסדרה מבוא לתורה שבעל פה, אתר מכון מאיר.
- רבינו סעדיה גאון סוף תקופת הגאונים ראשית הראשונים, מפי הרב אורי שרקי, מתוך הסדרה מבוא לתורה שבעל פה, אתר מכון מאיר.
- גאוני פומבדיתא, גאוני סורא מתוך סדר הדורות המקוצר
- מנחם בן ששון, ההנהגה העצמית של היהודים בארצות האסלאם במאות ה-7 עד ה-12 באתר מט"ח.
- מנחם ברונפמן, הגאונים: הכירו את קבוצת החכמים שעיצבה את עתידו של עם ישראל, אתר he.chabad.org
- נעם אשכולי, הגאונים, מתוך הפודקאסט קדמא להיסטוריה יהודית
הערות שוליים
- ^ מגאון הירדן לגאונת הכיתה, באתר האקדמיה ללשון העברית, שגיאה: זמן שגוי
- ^ ספר תהלים, פרק מ"ז, פסוק ה'
- ^ סדר הדורות ורבים הבינו מאיגרת רש"ג שתקופת הגאונים מתחילה ברב חנן; אבל ראו "תקופת הסבוראים וספרותה" לר' יעקב אליהו אפרתי.
- ^ תשובות הגאונים חמדה גנוזה סימן קמ.
- ^ ראו "סדר הדורות", "תורתם של גאונים" לפרופ' שלמה זלמן הבלין ויצחק יודלוב. ראו גם "אוצר הגדולים אלופי יעקב" לר' נפתלי יעקב הכהן, כרך א, פתח האוצר עמ' יד-יז.
- ^ התאריכים בפסקה זו הם על פי "ממלכת ישראל בתקופת הגאונים", פרופ' משה גיל, התשנ"ז-1997. חלק מן המידע בעניין התאריכים מסתמך על מקורות עובדתיים, אבל חלקו מסתמך על השערות, בהיעדר מקורות מוסמכים או בשל סתירה בין מקורות. לכן ישנם חילוקי דעות בין החוקרים בנוגע לפרטים מסוימים בחלק מן התאריכים.
- ^ ספר אוצר הגדולים אלופי יעקב לר' נפתלי יעקב הכהן, חלק ח', אות צ', ערך כ"ח
- ^ שימש במקביל עם רב כהן צדק בן יוסף, ראו בערכיהם.
- ^ עיין לדוגמה שו"ת הרא"ש כלל כ' אות כ'.
