מערת הנטיפים (שורק)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־23:17, 6 באוגוסט 2020 מאת בוט גאון הירדן (שיחה | תרומות) (נזכור את כולם>>יזכור (דרך WP:JWB))
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שגיאות פרמטריות בתבנית:מערה

פרמטרים [ שנת הגילוי ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

מערת הנטיפים
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
מידע כללי
אורך 91 מטר
רוחב 80 מטר
גאולוגיה מערת נטיפים
זקיף ונטיף נפגשים במערת אבשלום

מערת הנטיפים או מערת שׂורק, הידועה גם בשם מערת אבשלום, היא מערת נטיפים הנמצאת בהרי יהודה, כשלושה קילומטרים ממזרח לעיר בית שמש. שמה של המערה נקבע לזכרו של החייל אבשלום שוהם שנפצע אנושות במלחמת ההתשה ונפטר מפציעתו לאחר 3 שנים. אבשלום שוהם נקרא על שם אבשלום פיינברג, אחיה של צילה סבתו, והמשפחה אף תרמה לשיקום המערה וקריאתה על שמו.

אמנם המערה אינה בין מערות הנטיפים הגדולות בעולם, אך היא עשירה במגוון רחב של נטיפים וזקיפים ונחשבת לאחת ממערות הנטיפים היפות ביותר.

פתח המערה נמצא ברום 385 מ' מעל פני הים, אורכה המרבי 91 מ', רוחבה המרבי 80 מ' וגובהה המרבי 15 מ' - סה"כ שטחה כ-4,800 מ"ר ונפחה כ-25,000 מטר מעוקב. חלק מהזקיפים והנטיפים במערה הם בני אלפי שנים, ויש להם חשיבות בחקר האקלים הקדום של האזור[1][2] . מחקר אשר נערך במערה מתעד את רעידות האדמה הגדולות באזור על פני אלפי שנים באמצעות תארוך ליבות של נטיפים והצלבת הנתונים עם אלה שהתקבלו מליבות של נטיפים שנלקחו ממערת הר טוב[3].

המערה מצויה בלב שמורת טבע במורדות המערביים של הרי יהודה, סמוך לבית שמש.

היסטוריה

הנטיפים במערת שׂורק נוצרים בעקבות מפגש של המים עם פחמן דו-חמצני - אז נוצרת מעין חומצה שממיסה את הסלע, ושאריות של הגיר מצטברות על תקרת המערה כשהן נוטפות ומתקשות - מכאן נטיף. התמיסה מגיעה לקרקע ומצטברת שם בערמה זקופה - מכאן זקיף. כשהנטיפים והזקיפים מתחברים - נוצרים עמודים[4].

המערה נתגלתה באקראי על ידי אלכס שנברג ואהרון פניג'ל בשנת 1968 לאחר שנחשפה בעקבות פיצוצים שנערכו בשטחה של מחצבה בהר טוב שסיפקה חצץ לבנייה. בעקבות המצאות כמות קטנה יחסית של חצץ אחרי אחד הפיצוצים, גילה שנברג מתחת לערמה חור שגודלו היה כ-60 ס"מ על 60 ס"מ. שנברג זחל לתוך החור וגילה מערת נטיפים גדולה. לימים תיאר את התחושה כ"תחושת בראשית, מקום שבו רגל אדם לא דרכה מעולם". לפי המלצתו של שנברג להנהלת המחצבה, הוחלט לשמר את המערה ולהודיע לרשויות על התגלית.

דבר גילויה נשמר בסוד לתקופת מה מחשש שגלי מבקרים שיגיעו למערה יגרמו לחורבנה, אולם הסוד דלף במהירות והמונים הגיעו לבקר במערה. שמירה הוצבה על המערה והארכאולוג מיכאל אסף הופקד על מחקר המערה[5]. לאחר שהוכשרה לביקור נפתחה לקהל הרחב בשנת 1977[6], ונחנכה רשמית בספטמבר 1977[7].

בשלוש השנים הראשונות היו הביקורים בתיאום מראש בלבד. בתקופה זאת ביקרו במערה כמיליון מבקרים[8].

ב-2012 ביצעה רשות הטבע והגנים שורה של שיפוצים במערה, בהם התקנת מערכת ניטור ממוחשבת והתקנת תאורת LED אקולוגית במגוון צבעים.


קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Stalactite Cave Nature Reserve-רשות הטבע והגנים, ‏2015-07-07
  2. ^ אור חדש זורח במערת הנטיפים, באתר www.parks.org.il
  3. ^ טראובמן, תמרה (2005-05-02). "הנטיפים זוכרים הכל". הארץ. נבדק ב-2017-10-15.
  4. ^ זיו ריינשטיין, האור בקצה המערה: המהפך של מערת הנטיפים, באתר ynet, 12 באוגוסט 2012
  5. ^ יהושע כהנא, מפגש דוד וגלית - בנתיב למערת הנטיפים, מעריב, 21 בפברואר 1979
  6. ^ צבי אילן, מערת שורק נפתחה לקהל, דבר, 8 ביוני 1977
  7. ^ נחנכה מערת הנטיפים בהרי יהודה, דבר, 19 בספטמבר 1977
  8. ^ ליאור קרן, מיליון כבר ביקרו במערת הנטיפים, מעריב, 3 בספטמבר 1980


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0