מערת התאומים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מערת התאומים
הכניסה למערת התאומים
הכניסה למערת התאומים
מידע כללי
מיקום באזור העיר בית שמש, ישראלישראל ישראל
אורך 75 מטר
רוחב 50 מטר
תאריך גילוי 17 באוקטובר 1873
נחקרה לראשונה קונדר וקיצ'נר
גאולוגיה מערה קרסטית
גישה רגלית
שילוט בכניסה למערה

מערת התאומיםערבית: מע'רת אם אל-תואמין, כלומר 'מערת אם התאומים') היא מערה קרסטית הנמצאת בגדה הצפונית של נחל מערה, בשוליים המערביים של הרי ירושלים, כ-1.5 ק"מ ממזרח למפגש נחל מערה עם נחל זנוח. המערה ממוקמת כשני קילומטרים ממזרח למושב זנוח באזור העיר בית שמש. בעונת החורף, מאחד בנובמבר ועד 31 במרץ, המערה סגורה למטיילים במטרה להגן על אוכלוסיית העטלפים המצויים בתרדמת חורף. בשאר העונות, היא נפתחת לציבור.

שם

המערה קרויה מערת התאומים על שם זקיף המזכיר בצורתו אישה עם ילדיה או על שם אגדה אודות אישה עקרה ששתתה מים מהברכה שבעומק המערה, וילדה תאומים.[1][2]

תיאור המערה

מערת התאומים נמצאת על הגדה הצפונית של נחל מערה הזורם מהרי יהודה לים התיכון, כ-10 מטר מעל גובה פני הנחל. רוחבה הוא 50 מטר ואורכה 75 מטר. בכניסה למערה מצוי עץ תאנה גדול.

המערה היא מערה קרסטית, שנוצרה בתהליך ארוך של המסת סלע הגיר על ידי מים. תהליך זה הוא שהביא ליצירת הנטיפים והזקיפים הרבים שבמערה. המערה כוללת חלל מרכזי גדול בעומק כעשרים מטרים שבקצהו ברכה קטנה מעשה ידי אדם המתמלאת ממימי מעיין, ומערות קטנות יותר שמתפצלות מהחלל המרכזי.

במערה חיים ארבעה מיני עטלפים: נשפון דק אוזן ואפלול מצוי ממשפחת הנשפוניים (Vespertilionidae), פרסף גמדי ממשפחת הפרספיים (Rhinolophidae) ועטלף פירות מצוי ממשפחת עטלפי פרי (Pteropodinae). המערה כולה מוגדרת כשמורת טבע.

ביקור

ב-1 בדצמבר 1964 נהרג נער בן 16 בעת ביקור במערה[3]. בעקבות זאת סגרה המועצה האזורית את המערה לביקורים[4]. בשנת 1967 הושלם תהליך הכרזה על המערה כשמורת טבע[5].

בעונת החורף, מאחד בנובמבר ועד 31 במרץ, המערה סגורה למטיילים במטרה להגן על אוכלוסיית העטלפים המצויים בתרדמת חורף[6].

ממצאים ארכאולוגיים

המערה נחקרה לראשונה בידי הארכאולוגים האנגלים קלוד קונדר והוריישו קיצ'נר, שנכנסו למערה ב-17 באוקטובר 1873 ומיפו אותה. בשנות השבעים של המאה העשרים חקר את המערה ואת הפיר שבתוכה גדעון מן, מטעם החברה להגנת הטבע.

בשנת 2009 החל מחקר מחודש של המערה, על ידי המרכז לחקר מערות באוניברסיטה העברית, בשיתוף עם אוניברסיטת בר-אילן. במחקר התגלה כי המערה שימשה כמערת מפלט בתקופת מרד בר כוכבא – נמצאו בה שרידי עצמות של המורדים וכלי נשקם ומטמון מטבעות כסף וזהב, ביניהם עשרות מטבעות בר כוכבא. זהו מטמון מטבעות בר כוכבא הגדול ביותר שהתגלה על ידי ארכאולוגים ולא על ידי שודדי עתיקות. במערה התגלתה גם מחצבה קדומה של בהט (אלבסטר) – משקע קלציטי של מערות ששימש להכנת כלי יוקרה. המחצבה תוארכה בעזרת אורניום-תוריום לתקופת הברונזה התיכונה[7].

לקריאה נוספת

  • בועז זיסו, בועז לנגפורד, רועי פורת ועמוס פרומקין, "הממצאים מתקופת מרד בר־כוכבא ממערת התאומים שבמערב הרי ירושלים", מערות המפלט מתקופת מרד בר־כוכבא - קובץ שני, 2010, עמ' 402–422
  • בועז זיסו, בועז לנגפורד, רועי פורת ועמוס פרומקין, "המטבעות ממערת התאומים", מערות המפלט מתקופת מרד בר־כוכבא - קובץ שני, 2010, עמ' 423–453
  • בועז זיסו, "ממצאים מימי מרד בר כוכבא במערת התאומים שבמערב הרי ירושלים", קדמוניות 42 (138), 2009, עמ' 118–121
  • בועז זיסו, "מערת התאומים שבמערב הרי ירושלים - מערת מפלט מזמן מרד בר כוכבא", חידושים בחקר ירושלים 15, 2009, עמ' 175–186

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35320574מערת התאומים