שמורת נחל דישון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שמורת נחל דישון
מיקום
מיקום הגליל העליון, ישראל

שְׁמוּרַת נַחַל דישון היא שמורת טבע באזור הגליל העליון המזרחי.

היסטוריה

בתחילת 1963 נכללה השמורה ברשימה של 93 שמורות־טבע מומלצות של ועדה שמונתה על ידי הקרן הקיימת ומשרד החקלאות. על פי ההמלצה, השמורה יועדה להיות בשטח של כ-5600 דונם[1]. המלצה להכרזה על השמורה בשטח של כ-5600 דונם נתקבלה במועצת הגנים הלאומיים ושמורות הטבע באמצע 1965[2]. שמורת נחל דישון הוכרזה כשמורה ב-16 ביולי 1970[3]. שטח השמורה עמד בעת הכרזתה על כ-7420 דונם. ב-27 ביולי 1972 הוספו לשמורה עוד כ-3690 דונם[3].

גאוגרפיה

השמורה מקיפה בעיקרה את המדרונות משני צידי האפיק של נחל דישון, לאורך כ-11.5 ק"מ בחלקו האמצעי בין נחל ריחן במערב לנחל קציון במזרח.

בתחום השמורה והרחבותיה נמצאים שלושה מעיינות, עין אביב – המעיין הגדול באזור והמעיינות הקטנים עין נחלית (ליד אביבים) ועין דישון. במצוקים אלו פזורות מערות רבות וכן עמודי סלע, המפורסמים שבהם נמצאים בנחל אביב – "העלמות".

החי והצומח

בעבר קיננו במצוקי השמורה נשרים, וגם כיום מקננים בשמורה דורסי יום קטנים יותר כמו האוח. המצוקים משמשים גם בית גידול לשפני סלע. בשמורה שטח גידול של חלמונית גדולה[1] ושל אירוס הדור.

שרידי פעילות אנושית

במערות נחל אביב נמצאו שרידי התיישבות מתקופות שונות, ובקרבת מושב דישון נמצאים שרידי הכפר הערבי דישום וסביבו בוסתנים רבים הכוללים מטעי זיתים, עצי תאנה, שקד ורימון ומשוכות צבר.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0