אבן רושד
 | |
| דיוקן דמיוני של אבן רושד ב"אסכולת אתונה" לרפאל. | |
| לידה | 1126 |
|---|---|
| פטירה | 1198 (בגיל 72 בערך) |
| זרם | אריסטוטליאניזם (אנ') |
| תחומי עניין | פילוסופיה, תאולוגיה, לוגיקה, משפטים, מתמטיקה, רפואה, פיזיקה, אסטרונומיה |
| הושפע מ | אריסטו, אבן באג'ה |
| השפיע על | סכולסטיקה, תומאס אקווינס, אליהו דלמדיגו, ג'ובאני פיקו דלה מירנדולה |
אִבְּן רוּשְד (ערבית, בשמו המלא: أبو الوليد محمد بن أحمد بن محمد بن أحمد بن أحمد بن رشد, אבּוּ אל-וליד מוּחמד אִבּן אחמד אִבּן רוּשִד, ידוע בשפות אירופיות בשם Averroes, אברואס; 1126 – 1198) היה רופא ופילוסוף מוסלמי, אשר השפיע רבות על הפילוסופיה האירופאית בימי הביניים. במערב מכנים אותו אבי הרציונליזם.
ביוגרפיה
מוחמד בן אחמד בן מוחמד בן רושד נולד ב-14 באפריל 1126 בקורדובה שבספרד. משפחתו הייתה ידועה בעיר בזכות שירותם הציבורי, במיוחד בתחום החוק והדת. סבו, אבו אל-ואליד מוחמד היה השופט הראשי (קאדי) של קורדובה והאימאם של המסגד הגדול של קורדובה תחת האלמוראבים. אביו, אבו אל-קאסים היה גם שופט ראשי עד שהאלמורבידים הוחלפו על ידי אל-מווחידון בשנת 1146.
על פי הביוגרפים המסורתיים שלו, השכלתו של אבן רושד הייתה "מצוינת", כולל לימודי החדית' (מסורות אודות מוחמד), משפטים, רפואה ותאולוגיה. הוא למד רפואה אצל אבו ג'עפר ג'רים אל-תאג'יל, שלימד אותו כנראה גם פילוסופיה. וגם הכיר את עבודותיו של הפילוסוף אבן באג'ה (הידוע גם בשם Avempace), ואולי הכיר אותו באופן אישי או חונך על ידו. הוא הצטרף למפגש קבוע של פילוסופים, רופאים ומשוררים בסביליה בה השתתפו הפילוסופים אבן טופייל ואבן זהר כמו גם הח'ליף העתידי אבו יוסף יקוב. הוא למד גם את תאולוגיית הכלאם של אסכולת באשרי, אותה ביקר בהמשך חייו. הביוגרף שלו במאה ה-13, אבן אל-עבאר, אמר שהוא מעוניין יותר בחקר החוק ועקרונותיו מאשר בחדית' והיה מוכשר במיוחד בתחום החילף (מחלוקות בפסיקה האיסלאמית). אבן אל-עבאר הזכיר גם את תחומי העניין שלו ב"מדעי הקדמונים", כנראה בהתייחס לפילוסופיה ולמדעים היוונים. היה מיודד עם הפילוסוף אבן טופייל שהמליץ עליו לפני המלך, כמחליפו בתפקיד הוזיר.
כתב שירים ונחשב לגדול במלומדי דורו. כתביו מקיפים את שטחי הרפואה, מדעי הטבע, פילוסופיה, משפטים, ומתמטיקה, אך בעיקר נתפרסם בפירושיו ובביקורתו על תורתו של אריסטו, שהחכמים בימי הביניים התייחסו אליה כמעט בחרדת קודש.
חיבוריו
בין חיבוריו העיקריים פירושים ל"המדינה" של אפלטון ולרוב ספרי אריסטו בנושאי רפואה, אסטרונומיה ומשפט, לרבות מאמרים על היחס בין פילוסופיה דת וחברה. למרות הערצתו את אריסטו, הוא ראה בפילוסופיה יסוד זר לרוח האסלאם. פירושיו תורגמו ללטינית ולעברית והשפיעו על ה"אוירואיסטים" הלטינים והיהודים.
כך למשל, טרחו יעקב אנטולי ורלב"ג לתרגם לעברית ולבאר את פירושו (הקצר) של אבן רושד לחמשת הספרים של תורת-ההגיון (האורגנון) לאריסטו, תחת הכותר "הגיון אבן רושד" (התרגום כולל את: ספר המבוא, המאמרות, המליצה, ההיקש והמופת).
פירושיו של אבן רושד לחיבוריו של אריסטו הופיעו בשלוש מתכונות שונות: [א'] ג'אמי - ביאור קצר שעניינו תקציר עמדותיו של אריסטו, [ב'] תאלחיס - פירוש 'אמצעי' שעניינו פרפרזה מסוגננת של הרצאת דברי המקור בתוספת הערות פה ושם (לעיתים נקראה הגרסה הקצרה בכינוי 'הביאור האמצעי'); ובמקביל, [ג' ] תפסיר או סרח - ביאור ארוך ומלא.
אבן רושד ידוע בחיבורו "תהפות אל-תהאפות" (מפלת המפלה) כקונטרסט לספרו של אל-ע'זאלי (תהאפת אל פלאספה - מפלת הפילוסופים), שבו הוא מנסה ליישב את הסתירה שמציג אלע'זאלי בין הידע האלוקי שהועבר דרך הנביאים לבין התפיסה הפילוסופית. הוא טוען כי ההתפלספות לגיטימית ואף מוכיח את דבריו על סמך פסוקים בקוראן "האם לא יתבוננו אל מלכות השמים והארץ, ואל כל אשר ברא אלוקים" - ניתן להבין מדבר הא-ל כי לא קיימת סתירה בין הפילוסופיה לפסוקי הקוראן.
לדידו, הפילוסופיה נועדה לשכבת העילית החברתית שכן היא זו היכולה להשתמש בלוגיקה כדי לתמוך באמת הנכונה. השפעתו העמוקה של אבן רושד הייתה דווקא על הפילוסופיה הנוצרית-מערבית ולא על הדורות האסלאמים שאחריו ומספר מכתביו תורגמו לשפה הלטינית.
חיבור עצמאי חשוב נוסף של אבן רושד הוא ( فصل المقال في ما بين الحكمة و الشريعة من إتصال) ['כתב פצל אלמקאל ותקריר מא בין אלשריעה ואלחכמה מן אלאחצאל'. ובתעתיק אחר: 'כתב אל-פצל פי מה בין אל-חיכמה ואל-שריעה מן איתיסאל'] = על ההרמוניה בין הדת והפילוסופיה, או: "מאמר נחרץ על טיב הקשר בין דת ופילוסופיה". בחיבור קצר זה מתייחס רושד לקיומם של סוגיות הנדמות כשנויות במחלוקת בין דת האסלאם לבין הפילוסופיה (כוונתו בראש ובראשונה לפילוסופיה האריסטוטלית), ומבקש לטעון כי לאמיתו של דבר אין סתירה בין השתיים. זאת בעיקר משום שלטענתו לעיתים אין לקרוא את הקוראן בקריאה מילולית אלא יש להבין את הפסוקים במישור אחר. בחיבור זה קובע ן' רושד כי יש מוסלמים הראויים לכך, החייבים ללמוד פילוסופיה, ותחום זה צריך להיכלל כמדע איסלמי.
שיטתו הפילוסופית
אבן רושד ניסה לישב בין המערכת הפילוסופית של אריסטו לבין האסלאם. לדעתו, אין סתירה בין הדת לבין הפילוסופיה, אלא הן שתיהן דרכים שונות להגעה לאותה האמת. אך היה נאמן למורשת האריסטוטלית, ותקף את אבן סינא שהכניס למשנתו הפילוסופית רכיבים מן הכלאם כדי לאחד אותה עם הדת. הוא האמין בנצחיותו של היקום, כדעתו של אריסטו, וגם טען, בעקבותיו של אבן באג'ה אותו העריץ, ובניגוד לאבן סינא, שהנשמה מורכבת משני חלקים, אחד אישי ואחד אלוקי; בעוד שהאישי אינו נצחי, כל בני האדם חולקים ברמה הבסיסית את אותה הנשמה.
נצחיותו של העולם הייתה קשורה גם בהכרחיותם של חוקי הטבע שאינם משתנים לעולם. ככל הנראה, אבן רושד דגל בדטרמיניזם.[1]
ראו גם
לקריאה נוספת
- אבו רשד, פירוש לספר "המדינה" לאפלטון, הוצאת אִדרא, 2023
קישורים חיצוניים
- ג'יימס א' אורמסון (עורך), בן עמי שרפשטיין (עורך המהדורה העברית), אבן רושד, בספר "פילוסופיה" באתר מט"ח
- אבן רושד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- דניס אוורביי, האמונה באל אחד מתחזקת בלב כל מי שלומדים אנטומיה, אמר אבן רושד, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2001
מחמד אבן רשד (1126-1198), דף שער בספרייה הלאומית- כתבי אבן רושד בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Catarina Belo, Chance and Determinism in Avicenna and Averroes, 2007
