רבי זליג ראובן בנגיס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף זעליג ראובן בנגיס)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרב זליג ראובן בנגיס
Rabbi Zelig Reuven Bengis.jpg
הרב בנגיס
לידה 16 ביוני 1864
י"א בסיוון ה'תרכ"ד
פטירה 21 ביוני 1953 (בגיל 89)
ז' בסיוון ה'תשי"ג
מקום פעילות מזרח אירופה, ארץ ישראל.
השתייכות גאב"ד העדה החרדית
תפקידים נוספים ראש ישיבת אהל משה
תלמידיו הרב שלמה זלמן אוירבך, הרב יוסף שלום אלישיב, הרב ישראל גרוסמן
חיבוריו לפלגות ראובן, חידושי הגרז"ר

רבי זליג ראובן בֶּנְגִיס (בענגיס; י"א בסיוון ה'תרכ"ד - ז' בסיוון ה'תשי"ג) כיהן כרב בבלארוס ולאחר מכן גאב"ד העדה החרדית בירושלים. מחבר סדרת הספרים לפלגות ראובן.

תולדותיו

נולד בעיירה שניפישוק הסמוכה לווילנה שבליטא לרבי צבי הירש בנגיס. בהיותו בן 17 הגיע ללמוד בישיבת וולוז'ין, שם למד אצל רבו המובהק, הנצי"ב, שכינהו ש"ס חי, וכן אצל רבי חיים הלוי סולובייצ'יק. קיבל סמיכה לרבנות מהנצי"ב, מרבי יצחק אלחנן ספקטור ומהחשק שלמה.

בשנת ה'תרנ"ד התמנה לרב ואב בית דין בבדאקי שבפלך הורדנה עד לשנת ה'תרע"א. לאחר מכן שימש ברבנות בקלווריה עד לשנת ה'תרצ"ח. בזמן מלחמת העולם הראשונה שהה בסמולנסק ומילא את מקומו של הרב אברהם ברוך סולובייצ'יק שנפטר באמצע המלחמה.

בשנת תרצ"ח עלה לארץ ישראל כדי לכהן כראב"ד העדה החרדית בירושלים. שימש גם כראש ישיבת "אהל משה". לאחר פטירתו של הרב יוסף צבי דושינסקי בי"ד תשרי ה'תש"ט מונה תחתיו לגאב"ד העדה החרדית, עד למותו.

משפחתו

אביו רבי צבי הירש[1], אמו שיינא בת רבי דוב ברוידא[2]אחי אביה מאמו היה רבי שמעון זרחי, מחבר ספר "נחלת שמעון".

אחיו: רבי אידל בנגיס, מו"צ בליבוי. רבי משה אהרן בן דעת (בנגיס, בנדס)[3], חתנו של רבי בן ציון שטרנפלד ורבה האחרון של העיר בילסק. נספה בשואה.

בראשונה נשא את אסתר אסנא בת רבי חיים צבי ברוידא[4] שנפטרה ביום א' טבת ה'תרצ"א, 21 בדצמבר 1930. כעבור זמן נשא בשנית את רייזל זלאטע. חמיו היה רבי יוסף כלב פייבוש זיו וחמותו שיינא בתיה (באשע) בת רבי ניסן הלוי.

בנו רבי שמעון זאב בנגיס היה רב בגרמניה ואחרי עליית אביו לארץ ישראל התמנה כמו"ץ בקלווריה, הוא נפטר בצעירותו בשנת ה'תש"א לפני שהתחילה שואת יהודי ליטא[5] בתם פייגא רשא נישאה לרבי נתן בן רבי מרדכי ליכטנשטיין אב"ד טאלשין בקורלנד.

גיסו[6] רבי כלב מאיר זיו רבה האחרון של מיישאד ושילעל שבליטא. מחבר "גולת כלב". נספה בשואה עם אשתו ובנו.

אישיותו ודרכו התורנית

הרב בנגיס התפרסם כלמדן. היה מרבה לחדש חידושים בדרך הפלפול, דבר שכבר לא היה נהוג בתקופתו. בספריו הוא מרבה לכתוב "הדרנים" לסיומי מסכתות, ולחבר בין תחילת המסכת לסופה ובינה לבין המסכת הבאה. מסיבה זו ספריו לא נפוצו. הוא הכיר בכך, ואמר פעם לחברו רבי איסר זלמן מלצר: בספרך (אבן האזל) רבו הלומדים, ואילו ספריי, מי מסתכל בהם?

מסופר שלעיתים תכופות היה עורך סיום על כל הש"ס, ולשאלת אנשים מתי הוא מספיק ללמוד, ענה שיש לו זמן בעת ההמתנה לאישים חשובים ולאירועים. פעם תיאר את מעמדו בישיבת וולוז'ין: "אני הייתי נקרא עילוי, ר' איסר זלמן (מלצר) היה נקרא חצי עילוי, ור' ברוך בער (לייבוביץ) היה נקרא רבע עילוי"[דרוש מקור].

השתתף בכנסייה הגדולה השלישית של אגודת ישראל במרינבד תרצ"ז[7].

למרות שכיהן בעדה החרדית, השקפת עולמו לא הייתה קנאית. עם זאת, בהיותו גאב"ד העדה החרדית הוצא על ידה האיסור להשתתף בבחירות[8] וכן היה מהלוחמים הבולטים נגד גיוס בנות לצה"ל.

לזכרו הקים הרב מרדכי צבי שיינברגר ישיבה בירושלים הנושאת את שם ספרו: "לפלגות ראובן" (כיום ישנו כולל בבניין הישיבה), וכן הוקם לזכרו כולל "ר' זליג ראובן" בבית וגן.

מתלמידיו

ספריו

  • לפלגות ראובן - שבעה חלקים ובהם חידושים לתורה, לתלמוד ולמועדים, בהלכה ובאגדה. ספרו זכה להסכמות מרבי חיים סולובייצ'יק ורבי דוד פרידמן מפינסק-קרלין.
  • חידושי הגרז"ר - ליקוט מכתב ידו ומספרו "לפלגות ראובן" על סדר עניינים בש"ס. בהוצאת מכון ירושלים ירושלים, ה'תשמ"ד - תשנ"ג.
  • חידושים נוספים פרסם מעת לעת בקבצים תורניים.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

ספריו


הערות שוליים

  1. ^ נפטר בליל ג' תשרי ה'תרס"ב (י"ב צו"ג), 15 בספטמבר 1901
  2. ^ סבה רבי אהרן ברוידא שימש דומ"צ וילנה. נפטרה בי"ט אלול ה'תר"פ, 2 בספטמבר 1920, בליבוי
  3. ^ אודותיו נושא באתר פורום אוצר החכמה
  4. ^ אב"ד נמוקשט, שווקשנה, וזאגר ישן ובסוף ימיו בירושלים שבה נקבר.
  5. ^ אשתו וחלק מילדיו ונכדיו נספו בשואה.
  6. ^ נשוי לאחות אשתו השניה דבורה געלע
  7. ^ משה בלוי "על חומותיך ירושלים" עמוד ק"ב
  8. ^ 'מקטוביץ' ועד ה' אייר', צבי וינמן.