טיוטה:ביטול בששים
| ערך זה משתתף בתחרות הכתיבה "מכלול התורה" של המכלול. הערך הגיע לשלב הסופי של יצירתו, וכותבו מעוניין כעת בהערותיכם ובהשגותיכם בדף השיחה. לרשימת הערכים המשתתפים בתחרות גשו לכאן. תודה על שיתוף הפעולה ובהצלחה! |  |
| תלמוד בבלי | מסכת חולין, דף צ"ח עמוד א' |
|---|---|
| משנה תורה | הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו |
| שולחן ערוך | יורה דעה, סימן צ"ח, |
ביטול בששים הוא כלל הלכתי ושיעור בהלכות תערובות, לפיו אם נפל איסור לתוך היתר ויש בתערובת 60 מההיתר כנגד האיסור, התערובת מותרת.
רקע ומקור
חז"ל למדו בתלמוד בבלי במסכת פסחים את עקרון "טעם כעיקר" מאיסורו של הנזיר: ”וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה"”[1]. על פי עקרון זה, כאשר איסור מתערב בהיתר ונותן בו טעם, נאסר הכל באכילה עד שיצא טעם האיסור.
הגמרא במסכת חולין[2] מציגה שתי דרכים לקבוע שאין בתבשיל טעם איסור:
- א. טעימה - אדם המורשה לאכול מהתבשיל טועם ממנו ופוסק האם יש בו טעם של האיסור. לדוגמה: כהן הטועם מתערובת תרומה וחולין, או "קפילא" (גוי) הטועם מהתערובת[א].
- ב. ביטול בששים - כאשר יש בתבשיל כמות של ששים חלקי היתר כנגד כל חלק של איסור, מניחים שאין בתבשיל טעם איסור.
מקור השיעור
מקורו של שיעור הששים נלמד בתלמוד[3] מהפסוק בקרבן איל נזיר: "ולקח הכהן את הזרוע בשלה"[4]. הזרוע מתבשלת עם האיל כולו, אף שהיא אסורה באכילה לזרים, מפני שטעמה בטל בבשר האיל.
האמוראים נחלקו בשיעור הביטול הנלמד מאיל הנזיר: דעה אחת קובעת שיעור של אחד למאה (בהתחשב רק בחלק של בשר הזרוע הנותן טעם, ביחס לבשר האיל), ודעה שנייה - אחד לששים (כולל עצמות וגידי הזרוע, ביחס לכל האיל). להלכה נפסק שהטעם בטל בששים[5].
רוב הראשונים סוברים שהדרשה מהפסוק היא אסמכתא בלבד, ומקור הדין הוא מסורת בידי חכמים. הם מנמקים שהזרוע היא תערובת "מין במינו" הבטלה ברוב מן התורה[6], או ש"טעם כעיקר" הוא דין דרבנן[7]. לעומתם, מדברי רש"י[8] משמע שמדובר בלימוד גמור מהתורה, ועד שיעור ששים או מאה טעם האיסור קיים מן התורה[9].
פרטי הדין
אף שככלל מדאורייתא איסור בטל גם ברוב של שניים מול אחד, יש מקרים שאף מן התורה יש צורך בפי שישים כדי לבטל את מיעוט האיסור. מקרה בו יש צורך בביטול בששים מן התורה, הוא כשהתערובת נעשתה מלח בלח ואו ממין בשאינו מינו, כיון שיש בהיתר טעם של האיסור[ב], אבל במקרים שהאיסור לא נתן טעם בהיתר האיסור בטל ברוב[11]. מדרבנן, בכל תערובת של איסור והיתר נצרך ביטול בששים, למעט תערובת של מין במינו יבש ביבש. סיבת הגזירה בתערובת לח בלח מאותו המין, משום הדמיון למין בשאינו מינו בכך שהתערובת לחה. ובתערובת יבש ביבש מין בשאינו מינו, גזרו שמא יבשל ויתן האיסור טעם בהיתר[12].
הסתייגויות
- קפילא - בתלמוד בבלי במסכת חולין[2] מובא שניתן לבדוק אם יש טעם איסור בתבשיל, על ידי גוי שטועם מהתערובת, לדעת חלק מהראשונים[13] וכן פסק השו"ע[14], וכשניתן לבדוק על ידי טעימה ישנן דעות שלא ניתן לסמוך על יחס התערובת כדי להתיר[15]. אמנם לדעת רמ"א לא נוהגים לסמוך על טעימת קפילא וההכרעה מתבצעת רק לפי יחס התערובת[16], גם בקרב בני ספרד התפשט המנהג כדברי רמ"א[17]. יש סוברים שגם לדעת הרמ"א ניתן לסמוך על טעימת ישראל, ולכן יכול ישראל לומר על מאכל פרווה שנפל בו בשר שאין בו טעם בשר כדי לאכלו בחלב, אף שאין ששים כנגד הבשר, ויש סוברים שאנחנו לא בקיאים בטעימה ואי אפשר לסמוך על כך[18].
- מכירו - אם האיסור ניכר וניתן להסירו הוא אינו בטל בשישים[19], אבל אם האיסור והיתר דומים במראיתם אף שטעמם שונה לא נחשב שניכר[20].
- טעמו חזק - אם לאיסור ישנו טעם חזק המורגש גם לאחר שהתערב בשישים של היתר, נאסר הכל מדרבנן. ולכן תבלינים שנותנים טעם חזק ונאסרו מצד עצמם ולא בגלל שבלעו טעם איסור, כגון תבלנים של ערלה, כל זמן שמרגישים את טעם האיסור לא בטלים[21].
- ביטול איסור לכתחילה - אסור לבטל לכתחילה בששים[ג] דין זה הוא גם כשהאיסור נפל לתוך פחות משישים של היתר אין מוספים על ההיתר כדי לבטלו. ואם ביטל או ריבה עליו, בשוגג מותר, ובמזיד אסור למבטל עצמו אם זה שלו ולבני ביתו, וכן למי שנתבטל בשבילו וידע מזה, ולשאר בני אדם מותר. באיסור דרבנן גם אסור לבטל לכתחילה, אבל אם נפל מעצמו לדעת השולחן ערוך[22] מרבה עליו ומבטלו, ולדעת הרמ"א אין לבטל את האיסור[23].
- ספק - במקרה שחלק מהתערובת נשפכה, ולא ידוע אם היה ששים כנגד האיסור, במקרים שמדאורייתא בטל ברוב, ורק מדרבנן צריך ששים כנגד האיסור, הרי זה ספק דרבנן והתערובת מותרת; ובמקרים שמדאורייתא צריך ששים, ספקו אסור. למעט במקרה שהיה האיסור אסור מדרבנן שאז הכל מותר ככל ספק דרבנן שהולכים לקולא[24]. ההיתר של "ספק" לא מועיל במקרה כשהספק לפנינו ואי אפשר לעמוד על שיעורו, ובמקרה כזה אף באיסורים דרבנן אסור, כיון שזה ספק התלוי ב"חסרון ידיעה"[25].
- חוזר וניעור - איסור שהתבטל בששים ואחר כך התערב עוד איסור לתוך התערובת, אף שתערובת האיסור הראשונה כבר התבטלה היא "מתעוררת" ומצטרפת לאיסור שנפל אחריה ואוסרת את כל התערובת[26].
- אכילת תערובת לכתחילה - יש שכתבו שבעל נפש יחמיר ולא יאכל היתר שהתבטל בתוכו איסור בששים, וימכרנו לגוי, אמנם רבים סוברים שאין להחמיר, והשוו את ההחמרה בדין זה למינות[27], כמו כן אין חשש באכילת התערובת שהתבטל בתוכה איסור בששים, לטמטום הלב הנגרם מאכילת דבר איסור[28].
- נתמעט ההיתר - אף במקרה שהתבטל האיסור בששים, אסור להוציא מהיתר, כיון שהאיסור עדיין בפנים וחוששים שעדיין לא הוציא טעמו, ויוציא טעמו בסוף מתי שלא יהיה ששים כנגדו, אלא ימתין שיצטנן התבשיל[29].
- בישולי גויים - הכרעת הרבה פוסקים שמאכל שנאסר משום בישולי גויים בטל ברוב, ולא צריך ביטול בששים גם בתערובת של "לח בלח" ו"מין באינו מינו", כי רק באיסורים דרבנן שאסורים בגלל קרבתם לאיסור דאורייתא (כגון חלב עכו"ם, ושמנו שלגיד הנשה) גזרו שצריך ביטול בששים[דרוש מקור: המקור לא ברור][30].
אופן מדידת שיעור ששים
כשמשערים ששים כנגד האיסור, צריך לשער נגד כל חתיכת האיסור שנפלה להיתר, ולא רק כנגד מה שנפלט ממנה, ואפילו מכיר את החתיכה האסורה והוציאה, לפי שאין אנו יודעים כמה נפלט ויצא ממנה[31], ואף שנתבטל האיסור בששים, אם הסירו ונפל לקדירה אחרת צריך לחזור ולבטלו בששים, שאין אנחנו יודעים באיזה תבשיל יצא טעם האיסור, אמנם אם נפל האיסור לאותה קדירה כמה פעמים, אין צריך רק ששים פעם אחת כנגדו[19], גם שחלק מחתיכת האיסור הייתה מחוץ לתבשיל צריך ששים כנגד כל החתיכה, אמנם כף הבלועה מאיסור שתחבה בתבשיל של היתר או כף בשרית שתחבה בתבשיל חלבי, צריך ששים רק כנגד חלק הכף שנתחב בתבשיל[32].
אופן מדידת האיסור והיתר הוא לפי מידת נפח, וצריך למעך את המאכל שלא ישאר בו חללים, שמשקל המאכלים לא מוסיף ולא גורע באיכות הטעם, ואם האיסור ממין ההיתר יכול לשער אפילו במשקל, אבל כשיש חללים עדיף במשקל[33].
באופן שההיתר התבשל בכלי אסור וצריך לשער פי ששים מהכלי, כתבו הראשונים שניתן להכניס את הכלי האסור בכלי מלא מים, והמים היוצאים הם שיעור דופני הקדירה האסורה[34].
יש שאומרים שאין איסור פולט טעמו אלא אם כן ישהה מעט בתבשיל, אבל הוציאו מיד לא פולט כלום[35], אמנם הסכמת הרבה פוסקים שהטעם נפלט ברגע הראשון[36].
המצטרפים לשיעור ששים
כשאיסור נפל לתוך היתר ורוצים לדעת אם היה ששים בהיתר כנגד האיסור, משערים ברוטב ובקיפה[ד], בחתיכות, ובעצמות האיסור[ה], ויש שסוברים שלא מצטרפים את העצמות, ובמקום הפסד סומכים על המקילים[38], ובמין בשאינו מינו גם מה שנבלע מההיתר בקדירה מצטרף[ו], כמו כן, אם נפלו להיתר שני איסורים שונים, מצטרפים כל אחד עם ההיתר לבטל חבירו[39], לדעת השו"ע שלא אומרים בשאר איסורים חתיכה נעשית נבילה, במקרה שחתיכת האיסור רק בלועה מאיסור ולא אסורה מצד עצמה, גם היא מצטרפת לבטל את האיסור הבלועה בה[40], ולדעת כולם מאכל פרווה הבלוע מבשר שנפל לחלב, מצטרף לבטל בששים את הבלוע בו, כיון שהמאכל היה היתר ולא נעשה נבילה[41].
איסורים שלא בטלים בששים
- כחל[ז] מתבטל בחמישים ותשעה[42].
- ביצה של איסור שנתבשלה עם אחרות, בטלה רק בששים ואחת[43][ח].
- תרומה, ותרומת מעשר, חלה, וביכורים מתבטלים במאה[45].
- ערלה, וכלאי הכרם מתבטלים במאתים[46].
- בריה, חתיכה הראויה להתכבד, דבר חשוב ודבר שבמניין, אינם בטלים אפילו באלף.
- חמץ בפסח, יין נסך, טבל, פירות שביעית לאחר הביעור ודבר שיש לו מתירין, במינם, אינם בטלים כלל; ובאינו מינם, בטלים בששים.
ביטול בששים לאסורים משום סכנה
- ארס של נחש, יש מחמירים שאפילו יש כנגדו יותר מארבעים סאה אסור[47], ויש מתירים אם היה כנגדו ארבעים סאה[48].
- דבר שהוא אסור משום סכנה[ט] יש אומרים שנאסר הכל, אפילו יש ששים כנגדו, שחמירא סכנתא מאיסורא[49], ויש שמתירים כשיש ששים כנגדו[50].
לקריאה נוספת
- פסקים ותשובות - הרב אהרן אריה כ"ץ סימן צ"ח.
קישורים חיצונים
- הערך "בטול בששים", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
ערך מילוני בנושא ביטול בששים בוויקימילון
ביאורים
- ↑ ראה לקמן פרק 'הסתייגויות' אם אפשר להסתמך על קפילא במקום שאפשר לבטל בששים
- ↑ להלכה טעם כעיקר אסור מדאורייתא וצריך לבטל את הטעם ולא מספיק ביטול של האיסור עצמו על ידי ביטול ברוב, אמנם יש דעות בראשונים שסוברים שטעם כעיקר מדרבנן[10].
- ↑ כי חוששים שלא יבטל כהוגן ויבוא לידי איסור (משמעות השולחן ערוך, יורה דעה, סימן צ"ט, סעיף ז').
- ↑ הדק של הבשר והתבלין המתאסף בשולי הקדירה
- ↑ אבל מוח שבעצמות מצטרף לאיסור, בנוסף מה שהעצמות מצטרפות להיתר, זה רק שהאיסור נפל כשלא התבשל תחילה לבד, אלא היה האיסור חי ונפל לתבשיל היתר[37]
- ↑ כיוון שמן התורה בטל ברוב הקלו, ודעת הט"ז שם שלא נוהגים כן, אבל מה שהתאדה לא מצטרף.
- ↑ כינוי לדד של בהמה, בלשון חכמים.
- ↑ לפי שיש ביצים גדולים וקטנים הוסיפו אחת (טור) וי"א כיון שהיא בריה עשו בה היכר[44]
- ↑ כמו דג שנפל לבשר
הערות שוליים
- ↑ ספר במדבר, פרק ו', פסוק ג'
- ^ 2.0 2.1 תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף צ"ז עמוד א'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף צ"ח עמוד א'.
- ↑ ספר במדבר, פרק ו', פסוק י"ט.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ס"ט עמוד א'.
- ↑ תוספות, מסכת חולין, דף צ"ח עמוד ב', ד"ה ומאן.
- ↑ רמב"ן, מסכת חולין, דף צ"ח עמוד ב'.
- ↑ רש"י, מסכת חולין, דף צ"ח עמוד ב', ד"ה ושניהם.
- ↑ שו"ת מהרי"ק סימן קמ"ד, בהבנת רש"י.
- ↑ בית יוסף, יורה דעה, סימן צ"ח.
- ↑ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן צ"ח, סעיף ב'.
- ↑ ארבעה טורים, יורה דעה, סימן צ"ח
- ↑ הבנת הבית יוסף, יורה דעה, סימן צ"ח במשנה תורה לרמב"ם, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, ובטור שם הביא את דעת ר"י שבכל עניין סומכים על הקפילא.
- ↑ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן צ"ח, סעיף א'.
- ↑ כך דעת השפתי כהן, יורה דעה, סימן צ"ח, סעיף א' בהבנת השולחן ערוך, אמנם הגר"א כתב שאין בלשון השולחן ערוך הכרח לדבריו.
- ↑ רמ"א, יורה דעה, סימן צ"ח, סעיף א'
- ↑ פסקים ותשובות צ"ח ב[דרוש מקור][מפני ש...]
- ↑ שפתי כהן, יורה דעה, סימן צ"ח, סעיף קטן ה', פתחי תשובה צ"ח ס"ק ג
- ^ 19.0 19.1 רמ"א, יורה דעה, סימן צ"ח, סעיף ד'
- ↑ שפתי כהן, יורה דעה, סימן ק"ט, סעיף קטן ח'.
- ↑ רמ"א, יורה דעה, סימן צ"ח, סעיף ח', ש"ך ס"ק כ"ח, כ"ט.
- ↑ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן צ"ט, סעיף ו'.
- ↑ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן צ"ט, סעיף ו'.
- ↑ ויש שמחמירים בבשר עוף אף שאיסורו מדרבנן כיון שמצאנו שהחמירו בו יותר מבשאר איסורי דרבנן - ט"ז ס"ק ה'
- ↑ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן צ"ח, סעיפים ב'–ג'.
- ↑ רמ"א, יורה דעה, סימן צ"ט, סעיף ו'
- ↑ פתחי תשובה סימן קט"ז י'
- ↑ קצות השלחן סימן קמ"ז ד'.
- ↑ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ק"ו, סעיף ב'
- ↑ ש"ך קי"ג כ"א, קט"ו י"ד.
- ↑ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן צ"ח, סעיף ד'.
- ↑ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן צ"ד, סעיף א', ש"ך ס"ק א.
- ↑ פתחי תשובה צ"ח ב'
- ↑ בית יוסף, יורה דעה, סימן צ"ח ד"ה "ומה שכתב לפיכך", בשם המרדכי.
- ↑ פתחי תשובה סימן ק"ה ח', בשם חמודי דניאל
- ↑ פרי תואר צ"ח סו"ס ק"ט.
- ↑ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן צ"ט, סעיף ב'
- ↑ רמ"א, יורה דעה, סימן צ"ט, סעיף א'
- ↑ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן צ"ט, סעיפים א'–ד'.
- ↑ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן צ"ט, סעיף ג'.
- ↑ פרי מגדים סימן צ"ט שפ"ד ה.
- ↑ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן צ"ח, סעיף ח'
- ↑ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן פ"ו, סעיף ה'
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה י"ט
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה י"ג
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה י"ד
- ↑ ארבעה טורים, יורה דעה, סימן קט"ז
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק י"א, הלכה י"ב
- ↑ דרכי משה ס"ק ב.
- ↑ ש"ך סי' קט"ז, בנקודות הכסף
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
קטגוריה:כשרות קטגוריה:מונחים תלמודיים קטגוריה:כללים ועקרונות בהלכה