רבי ירוחם ליבוביץ

מתוך המכלול
(הופנה מהדף ירוחם ליבוביץ)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רבי ירוחם ליבוביץ

רבי ירוחם הלוי ליבוביץ (מכונה רֶבּ ירוחם ממיר), (תרל"ד - י"ח בסיוון תרצ"ו, 1873-1936) היה המשגיח של ישיבת מיר. בשנות כהונתו עיצב את שיטתה המוסרית של הישיבה. בחלק משנות כהונתו השתתף בנשיאת העול הכלכלי של קיום הישיבה.

תולדותיו

נולד בעיירה ליובאן הסמוכה לסלוצק, במחוז מינסק, בלארוס לאברהם וחאשה ליבוביץ. התחנך בישיבת סלבודקה ובישיבת קלם. רבותיו היו רבי נתן צבי פינקל ("הסבא מסלבודקה"), רבי שמחה זיסל זיו ("הסבא מקלם"), חתנו רבי צבי הירש ברוידא ורבי ישראל מאיר הכהן (החפץ חיים).

כבן שש עשרה החל ללמוד בישיבת סלבודקה. בגיל עשרים ושתיים, בשנת תרנ"ז, נשלח על ידי הרב פינקל ללמוד אצל הרב שמחה זיסל זיו בישיבת קלם. ממנו הספיק ללמוד רק מעט יותר ממחצית השנה[1]. ועם פטירתו בכה במשך לילה שלם, בעיקר על עצמו שרק כעת התחיל ללמוד ממנו כיצד לחיות כ"אדם". ר' ירוחם העיד על עצמו שהרגיש כל ימיו שהבנתו נבעה ממעמד אותו יום[2].

כהונתו בישיבת מיר

לאחר נישואיו למד ב"כולל קדשים" בראדין, ומשנת תרס"ז (1907) כיהן כמשגיח בישיבת ראדין, שם למד אצלו רבי יחזקאל לוינשטיין. בשנת תר"ע עזב את ישיבת ראדין. החל משנת ה'תרע"א[3] היה רבי ירוחם משגיח בישיבת מיר. אחר כך עבר לישיבת סלבודקה ולישיבות אחרות. בשנת ה'תרפ"ג[4] הוא חזר למיר ועמו קבוצת בחורים מובחרת מישיבת פוניבז', בה כיהן קודם לכן.

בשנות ה-30 הגיעו לישיבת מיר תלמידים רבים מארצות הברית. הם היוו אתגר חינוכי עבור הרב ליבוביץ. במקביל הגיעו גם תלמידים מקהילותיה החרדיות של גרמניה ואף כלפיהם נצרך היה יחס שונה. עבור תלמידים אלו בשנתיים האחרונות לחייו ייסד 'ועד' מיוחד שבו מסר שיעורים בחומש עם פירוש רש"י. בשונה משיחותיו הכלליות לשאר בחורי הישיבה, שעסקו ביסודות חכמת המוסר, שיעורי החומש עסקו בעיקר בהקניית יסודות היהדות והאמונה. לימים שימשו ועדים אלו את הבסיס לסדרת הספרים דעת תורה[5].

פטירתו

בשנת תרצ"ו לקה בדלקת קרום המוח. הוא נפטר בי"ח בסיוון, כבן שישים ואחת. שיחתו האחרונה נאמרה בכ"ד באייר ועסקה בנושא "בעל הבית דוחק" - על ניצול הזמן[6].

לאחר פטירתו נקרא רבי יחזקאל לוינשטיין, כדי למלא את מקומו כמשגיח[7].

עיקרי משנתו

שיטתו מתאפיינת באינדיבידואליות. על פיה, כל לימוד התורה וקיום המצוות הם רק אופנים לבוא אל האדם עצמו. אף שיש לקבל ולשמוע מרב, את עיקר הצמיחה יכול האדם רק להעלות מעצמו. בכמה מקומות בכתביו הוא קורא לנקודה העצמית של האדם בשמות קבליים למחצה, כגון "שורש הנשמה המגיע לכיסא הכבוד".

לגישה זו ישנן השלכות לתחום העבודה המוסרית. לדוגמה, סבר שאין מקום לקנאה, מכיוון שכל אדם הוא במהותו יחידי[8] ומעלתו של אדם באה לידי ביטוי רק ברגע שבו הוא מעלה את דרגת ה"יחידות" שלו ומגיע למקום בו הוא לבדו. בעקבות המדרש הוא מדמה את יחידות האדם ליחידותו של הקב"ה. דרגה זו היא המאפיין המרכזי של מהותו של 'בן ישיבה' או בן תורה. גם ביחס לתשובה כתב: "היא המדרגה היותר גבוהה ורמה, מפני שהיא מעלת האדם עצמו, היינו ששב אל עצמו, והעצמו הוא המעלה היותר גבוהה ורמה מכל המעלות באדם" (דעת חכמה ומוסר, חלק ג', סי' קסא).

לגישה זו ישנן השלכות תאולוגיות. האמונה אינה זקוקה להוכחה, אלא היא חוויה שחש אותה הקרוב לה'. בלשונו: "סוד הכל הוא בקירוב ובריחוק, כי בהיותו קרוב אשר לו אלוקים קרובים אליו בקרב הארץ, השוכן איתו בתוכו, יראהו עין בעין", ו"לא כמו שסוברים וכאשר מוסכם הוא בעולם שמתוך ההבנה על ידי חקירות אמיתיות מזה נובעת האמונה"[9].

הדרך לגלות את עצמיות האדם היא שבירת הרצון ועשיית מעשים בפועל.

מתלמידיו

ספריו

  • דעת חכמה ומוסר – שלשה חלקים שיצאו בין השנים תרצ"ט עד תשל"ב, המלקטים את שיחותיו מכתבי תלמידים, למעט החלק השלישי ששם נמצאים כתביו שלו. (חלקו הראשון נקרא 'חבר מאמרים').
  • דעת תורה – לימוד מוסרי התורה, ששה כרכים.
  • מאמרי המשגיח – אלול תשרי – שני חלקים, שיחות על הימים הנוראים שיצאו לאור לזכר בנו, נכתבו מפי השמועה.
  • שביבי דעת – מאמרים על מועדים זמנים וימים נוראים, ונוסף לזה עניינים שונים, [תשע"ד].
  • שפתי דעת – על אבות, בתוך מאורי אורות המוסר על אבות כרך א' [תשס"ט]. בכרך ב' הובאו בפירוש דעת זקנים מאות משמועותיו [תשע"א].

משפחתו

אשתו רבקה, קרובת משפחת הסבא מקלם רבי שמחה זיסל זיו. בשידוכין נקבע שבעלה רבי ירוחם ילמד שמונה שנים בפרישות ולאחר מכן יסייע בפרנסה, בשנים אלו ניהלה מסעדה בעירה אוזבנט שבליטא לכלכלת המשפחה, כששב לביתו תכנן לסייע בידה בניהול אך היא התנגדה לכך[10]. בשנותיו האחרונות של בעלה הסכימה לקבל משכורת מקופת ישיבת מיר במקום לפרנס את המשפחה. כאשר חלה את מחלתו האחרונה ראתה בכך אצבע אלוקים וקיבלה על עצמה לכשיקום ממיטתו לוותר על המשכורת ולשוב לפרנס את המשפחה בכוחות עצמה[11]. היא נפטרה בב' דר"ח אדר ב' תש"ח[12].

לקריאה נוספת

  • בנימין בראון, תנועת המוסר הליטאית – אישים ורעיונות, פרק י.
  • הרב שלמה וולבה, האדם ביקר: קווים לתולדות חייו ולתורת... מרן ר’ ירוחם הלוי ליוואוויץ ממיר, בהוצאת "בית המוסר", ירושלים תשמ"ב.
  • הקדמות בניו לדעת חכמה ומוסר

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. האדם ביקר, עמ' ח
  2. דעת חכמה ומוסר, חלק א', בשער הדעת עמ' 6; השמש בגבורתו, עמ' 78
  3. האדם ביקר, עמ' 40
  4. האדם ביקר, עמ' טו
  5. האדם ביקר, עמ' יז-יט; השמש בגבורתו, עמ' 34-35
  6. האדם ביקר, עמ' יט; השמש בגבורתו, עמ' 78
  7. השמש בגבורתו, עמ' 79
  8. דעת חכמה ומוסר, חלק א', סי' צ"ו והלאה
  9. מאמרי המשגיח, חלק א', סי' קנו, עמ' רעט)
  10. מפי בניהם, הובא בהאדם ביקר, עמ' י–יא
  11. האדם ביקר, עמ' כו
  12. דעת חכמה ומוסר, מזכרת נצח בהקדמת הספר, עמ' 22
  13. בירחון כנסת ישראל חוברת ט' כסלו תרצ"ב מובאת ברכת מזל טוב לרגל נישואיהם
  14. דעת תורה בראשית, חלק א, בפתח השער, עמ' 21
  15. בהקדמה לספר אור ישראל שבמהדורת מאורי אורות המוסר, שבהוצאת בנה ר' ישראל ובהקדמה לספר אור ישראל שבמהדורת מאורי אורות המוסר, שבהוצאת בנה ר' ישראל
  16. כנכתב בשער הספר חכמה ומוסר
  17. דעת תורה דברים, חלק ה-א, קונטרס סוף דבר עמ' ס
  18. מכתב בראש הספר שביבי דעת
  19. הפרדס, כסלו תשנ"ג חוברת ג שנה ס"ז
  20. ר' מאיר ברינבאום בספרו (באנגלית) לוטננט בירנבאום -Lieutenant Birnbaum: A Soldier's Story



שגיאת לואה ביחידה יחידה:בקרת_זהויות בשורה 352: attempt to index field 'wikibase' (a nil value).

סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0