לינה (קדשים)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בקדשים לינה הוא פסול שחל על החלק מהקרבן שקרב לגבוה, כששהה ללא שהוקרב עד עלות השחר.

הגדרה

משמעות הלינה מתייחסת להשהיית הקרבן במשך כל הלילה, והיא מפקיעה את חיוב זריקת הדם שחל על הקרבן רק באותו יום שנשחט, ולהקריב את איבריו עד עלות השחר.

מלבד הפסול יש איסור לא תעשה להביא את הקרבנות לידי פסול לינה, אולם אין לוקים על פעולה כזאת, בגלל היותה נטולת פעולה אקטיבית. את הפסולים בלינה יש לשרוף בעזרה, הם אסורים באכילה, והאוכלם במזיד ענוש בכרת ובשוגג חייב חטאת.

המקור בתורה

בתורה מוזכר איסור לינה בהקשר לחג הפסח[א]: "וְלֹא יָלִין חֵלֶב חַגִּי עַד בֹּקֶר" (פרק כ"ג, פסוק י"ח), אך חז"ל למדו מפסוק זה, שנאמר אודות קרבן פסח[1] או קרבן חגיגה[2], שכל הקרבנות נפסלים בלינה[3].

טעם המצווה

טעם המצוה כפי שמבוא בספר בספר החינוך הוא "כי כבוד הקרבן להקריבו בזמנו הקבוע אליו. והמעביר המועד נראה כמתייאש ומשליך הדבר אחרי גוו, ואיננו מתעורר ומתפייס כוונותיו אל העבודה יפה, ומפני כן נפסלין בכך".

לעומת זאת סובר רש"י[4] שטעם המצווה הוא משום שהקרבן מתקלקל כשמשהים אותו, ומסיבה זאת קטורת שאינה מתקלקת אינה נפסלת בלינה. ויש הסוברים שזה טעם שמי הכיור אינם נפסלים בלינה כשמחוברים למי המעיין שלהם ואינם מתקלקלים[5].

הנפסלים בלינה

הפסול חל על כל סוג של קדשים שנועדו להקרבה על המזבח או לאכילת אדם, כולל קרבן בהמה, עוף, מנחה[6], נסכים, מי ניסוך המים[7], או קרבן עצים. לעיתים נפסלים אף קדשים שאינם קרבים על המזבח, לוג שמן של מצורע, הנדרש להזאה עליו בתהליך טהרתו[8], וישנם דיעות שגם לינת מי הכיור בכלל פסול זה[9].

מימי הכיור

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – לינה (מימי הכיור)

פסול לינה במימי הכיור של בית המקדש הוא פסול (שגדריו המדוייקים שנויים במחלוקת תנאים ואמוראית) ולפיו מימי הכיור נפסלים במהלך הלילה אם הכיור לא היה משוקע בבור שבו מי הכיור מחוברים למי מעיין שמהם נובעים.

נחלקו האחרונים בגדר דין לינה ובקשר בין לינה של מימי הכיור ללינה דקדשים: החזון איש[10] כותב שכמו דין לינה דקדשים החל בכל קרבן כשנגמר זמן העבודה בו, כך חל פסול לינה על מימי כיור בתום זמן עבודתם שהוא בעלות השחר. כך גם מסביר רבי איסר זלמן מלצר[11] ההתייחסות למי הכיור שנתקדשו בכיור שהינו כלי שרת, הוא כמו לכל קרבן שנתקדש בכלי שרת ועומד לאכילה[12], וזאת מכיון שמי הכיור עומדים גם לשתייה - למי סוטה[ב], ולדבריו גם פסול לינה בקידוש ידיים ורגליים הוא מדין לינה למימי הכיור מכיון שהמים עומדים לשפיכה ומים כאלו פסולים לקידוש ידיים ורגליים[13].

לעומת זאת ישנם החולקים על כך והסוברים שמדובר בדין לינה מחודש[14].

פסול לינה

פסול לינה חל בשלב שהקרבן עומד להקרבה, או שטרם הסתיים תהליך הקרבתו.

קיימת מחלוקת בין רבה לרבא האם פסול לינה חל על בשר או אימוריו שהיו על המזבח בעלות השחר, שאז חל פסול לינה. לפי רבה במקרה כזה אין חל פסול לינה על הבשר, בדומה ללחם הפנים שאינו נפסל במשך כל השבוע מאחר שהוא מונח על השולחן. לפי רבא גם במקרה כזה חל על הקרבן פסול לינה[15]. בתרגום אונקלוס על הפסוק "ולא ילין חלב חגי" ישנן שתי גרסאות: האחת תומכת בדעתו של רבה, לפיו האיסור אינו חל אם הקרבן מונח על המזבח[16], אך מכך שהאמוראים לא הביאו ראיה להכרעת המחלוקת מדברי האונקלוס[ג] יש המסיקים[17] שהגרסא הנכונה שונה[18]. בקשר לדעתו של רב חסדא, קיימת מחלוקת, לפי תוספות הוא סבור כמו רבה[19], ויש חולקים[20].

הקרבן נפסל החל מתחילת תהליך ההקרבה - בקרבן בהמה מהשחיטה, ובקרבן עוף החל מהמליקה. מנחה נפסלת החל מהכנסתה וקידושה בכלי שרת[6], וכן המים לניסוך המים[7] וקרבן עצים[21] נפסלים משעת הכנסתם לכלי המיועד להם.

חריגות

קטורת

קרבנות נפסלים רק לאחר שהוקדשו בכלי שרת, כמובא במשנה[22] " הקומץ, והלבונה והקטורת ומנחת כהנים ומנחת כהן משוח ומנחת נסכים ... קדשו בכלי הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כיפורים ובלינה". אף על פי כן קטורת אינה נפסלת אף לאחר שהוקדשה בכלי שרת בתחילת השנה, מסבירה הגמרא: "שאני קטורת הואיל וצורתה בכל השנה כולה". לפי רש"י הכוונה שקטורת אינה מתקלקלת ואין מראיתה משתנה כשמלינים אותה, אלא שלאחר שהוקדשה בכלי שרת לפני ההקטרה גזרו עליה שמא יבואו לומר גם על שאר קרבנות שאינם נפסלים בלינה. ולפי התוספות[23] הטעם שהקטורת אינה נפסלת משום שמצוותה בכך - להכין מראש לכל השנה כולה, אך כשנתקדשה בכלי שרת לפני ההקטרה נפסלת אפילו מהתורה.

פרים הנשרפים

פרים הנשרפים (פר של יום הכיפורים, פר הקהל ופר כהן גדול) נחלקו האמוראים אם יש בהם פסול לינה. השאלה מתבססת על ההלכה הקובעת כי מחשבת פיגול אינה פוסלת את קרבן הפרים הנשרפים, כלומר אם אדם חשב להקריב את הפר חוץ לזמנו - הקרבן אינו נפסל, ולכן ניתן לומר שככל הנראה הדבר מהווה סימן לכך שגם השהיית הקרבן עצמו חוץ לזמנו אינה פוסלתו, שכן תמיד הכלל הוא שכל מחשבה בשעת הקרבת הקרבן לעשות דבר הפוסלו - פוסל את הקרבן[24]. הרמב"ם[25] פוסק שמספק חל פסול לינה גם על פרים הנשרפים.

פרה אדומה

פרה אדומה, בספרי[26] ובתוספתא[27] למדו מן הפסוקים שאינה נפסלת בלינה, והוצרכו ללימוד מיוחד משום ששריפתה היא מדין הקטרה, בניגוד לפרים הנשרפים שאין שריפתם חשובה כהקטרה[28]. עם זאת, במקרה שאיחרו להזות את הדם עד למחרת, הפרה נפסלת[29]

לחם הפנים

מצוות לחם הפנים היא שיהיה מונח על השולחן במשך השבוע, משבת לשבת. אם הלחם נשאר על השולחן מעבר לכך, ניתן להשאירו שם[30]. בדינו של הלחם שהולן נחלקו ראשונים: לדעת הרמב"ם[31] וראשונים נוספים[32]. הלחם כשר, ואילו מדברי רש"י משמע שהלחם פסול, אלא שאין מחוייבים להסירו מן השולחן.[33]

לצורך המצווה

הלחם משנה[34] מעלה אפשרות שפסול לינה אינו חל אם ההלנה היא לצורך המצווה, וכגון אדם המביא קרבן תודה בערב פסח והלין את בשרו לצורך אכילה ביום המחרת לקיים בו מצוות שמחה ביום טוב, זאת מכיון שההלנה היא לצורך קיום מצווה[35].

בדם

דם קרבן שלא הוזה, נפסל עם שקיעת החמה. הדבר נלמד מהפסוק "וביום הקריבו את זבחו"[36] - "ביום שאתה זובח - אתה מקריב"[37]. וכתבו אחרונים, שלאחר השקיעה אין הדם נידון כדם חטאת לגבי חיוב כיבוסו מבגד אלא רק למחרתו[38].

אף לדעת רבינו תם לפיה השקיעה הרלוונטית לרוב דיני התורה היא "שקיעה שנייה" המאוחרת לשקיעת גלגל החמה בקרוב לשעה, הדם נפסל כבר בשקיעה ראשונה - שקיעת החמה הנראית לעינינו[39].

ביאורים

  1. ^ בסיום הפסוק האוסר על הקרבת קרבן פסח בשעה שעדיין קיים חמץ בבית
  2. ^ וזאת במהלך בדיקתה של הסוטה, שבו היא שותה ממי הכיור, ואם לא חטאה - השתיה גם מועילה לה להבריאה ולחזק את גופה; נמצא שמימי הכיור עומדים גם כן לשתיה, והם ככל קרבן העומד לאכילה שנפסל לאחר זמנו כדין נותר.
  3. ^ כפי שמביאים למשל בתלמוד בבלי, מסכת חולין, דף פ עמוד א ראיה מדברי האונקלוס

הערות שוליים

  1. ^ ספר המצוות לרמב"ם, לאו קט"ז
  2. ^ בגמרא תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף עא עמוד א ובמכילתא (ראה הערה הבאה) נדרש הפסוק "ולא ילין חלב חגי" על קרבנות חגיגה
  3. ^ מכילתא, שמות כג יח, וראו וכן בתוספות, מסכת פסחים, דף עא עמוד א שביאר שמכיון שזמן אכילתה של החגיגה הוא שני ימים ולילה, ניתן ללמוד ממנה לכל הקרבנות שגם אלו שזמן אכילתם ארוך יש להם דין לינה.
  4. ^ על תלמוד בבלי, מסכת שבועות, דף יא עמוד א.
  5. ^ ‏‏רבי יחיאל מיכל פיינשטיין, חידושי הגרי"מ, על זבחים כ' א' אות כ"ד
  6. ^ 6.0 6.1 משנה, מסכת מעילה, פרק ב'.
  7. ^ 7.0 7.1 תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף נ עמוד א.
  8. ^ רבי עזרא אלטשולר, תקנת עזרא, על הרמב"ם מעילה ח' ג'.
  9. ^ ראו לינה (מימי הכיור)#גדר הפסול
  10. ^ קדשים סימן ג' ס"ק ה'
  11. ^ אבן האזל על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש ה׳:י״ד
  12. ^ וזאת על פי דברי הגמרא בזבחים כ א: או דלמא כיון דקדוש להו בכלי שרת מיפסלי
  13. ^ שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:בבלי) אות עברית לא ידועה ..תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף טו עמוד ב..
  14. ^ הרב ברוך דוב פוברסקי, בד קודש סימן ג' עמ' 176. ועיין בדבריו של רבי יוסף דוב סולובייצ'יק ב"משיעורי הגרי"ד" על זבחים א עמ' קלט - קמ
  15. ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף פז עמוד א.
  16. ^ וכלשונו "לבר ממדבחא"
  17. ^ רבי מנחם מנדל כשר בחומש תורה שלימה חלק כ"ד פרק טו עמ' קע
  18. ^ וכפי שמופיע בכתב יד ישן של אונקלוס שברשותו של דניאל שפרבר.
  19. ^ תוספות על זבחים פז א
  20. ^ ראו אצל רבי אברהם נח גרבוז, מנחת אברהם, על מסכת זבחים עמ' עג
  21. ^ רש"י, מסכת זבחים, דף לד עמוד א, ד"ה שקידשו.
  22. ^ מובא בתלמוד בבלי, מסכת שבועות, דף יא עמוד א.
  23. ^ שם ד"ה אלא
  24. ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף קד עמוד ב, ורש"י שם
  25. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות פסולי המוקדשין, פרק י"ט, הלכה ג'.
  26. ^ על פרשת חוקת
  27. ^ מסכת פרה פרק ג'
  28. ^ הסבר רבי יצחק זאב סולובייצ'יק, הובא בספר הלקוטים להרמב"ם בשם בנו רבי משולם דוד הלוי סולובייצ'יק, הובא באילת השחר זבחים קד ב
  29. ^ כך משמע במשנה תורה לרמב"ם, הלכות פרה אדומה, פרק ד', הלכה י"ג.
  30. ^ שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:משנה) אין מסכת יא.משנה, מסכת יא, פרק ח'.
  31. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות תמידים ומוספין, פרק ה', הלכה י"ג.
  32. ^ תוספות, מסכת זבחים, דף פז עמוד א, ד"ה לשלחן; בית הבחירה למאירי, מסכת יומא דף כ"ט עמוד ב'.
  33. ^ רש"י, מסכת מנחות, דף ק עמוד א, ד"ה יניחנו.
  34. ^ על משנה תורה לרמב"ם, הלכות חגיגה, פרק ב', הלכה י"ג.
  35. ^ לשונו: דלא אסרה תורה לינה אלא לינה שלא לצורך מצוה אבל לצורך מצוה אחרת לאו לינה היא
  36. ^ ספר ויקרא, פרק ז', פסוק ט"ז.
  37. ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף נו עמוד א.
  38. ^ רבי דוד רפפורט, מקדש דוד, קדשים סימן ט"ז אות ב'.
  39. ^ תוספות, מסכת זבחים, דף נו עמוד א, ד"ה מנין.