עליית יהודים להר הבית
-Aerial-Temple_Mount-(south_exposure).jpg)
עליית יהודים להר הבית היא תופעה דתית שבמסגרתה יהודים עולים להר הבית, המקום בו על פי המסורת היהודית ניצבו בית המקדש הראשון והשני. העלייה נמצאת במוקד פולמוס מדיני, ביטחוני והלכתי, ומספר ארגונים פועלים במטרה להגביר או לצמצם את התופעה.
במאה ה-21 עליית יהודים להר הבית הפכה לתופעה רחבה, כאשר עשרות אלפי יהודים[1] מציבורים שונים וביניהם חרדים,[2] חילונים ודתיים לאומיים עולים להר בכל שנה. כמו כן עולים תדיר חברי כנסת, אישי ציבור ועיתונאים.
עלייה להר מחורבן בית שני ועד הקמת המדינה
לאחר חורבן בית המקדש השני
בתלמוד הבבלי ובמדרשי חז"ל יש התייחסויות מפורשות לכניסת תנאים להר הבית ולמקום המקדש לאחר החורבן. למשל באליהו רבה, מדרש המתוארך, לפי דעות שונות, בין המאה השלישית והעשירית לספירה:
פעם אחת נכנס רבי צדוק לבית המקדש וראה את בית המקדש חרב... שוב פעם אחת נכנס רבי נתן לבית המקדש, ומצא בית המקדש חרב וכותל אחד עומד.
— אליהו רבה פרשה כ"ח
בנוסף, בתלמוד הירושלמי מובאת משם רבי פינחס, דור רביעי-חמישי לאמוראי ארץ ישראל, עדות ראייה לפיה החכמים חולצים נעליהם תחת המשקוף של שער הר הבית (לצורך כניסה להר).[4]
השערת דינור בנושא בית כנסת בהר
ההיסטוריון בן-ציון דינבורג (דינור) פרסם בשנת תרפ"ט (1929) בכתב העת "ציון" מאמר ובו העלה השערה לפיה בתקופה המוסלמית המוקדמת בארץ ישראל, למן המאה השביעית לספירה ועד לכיבוש ירושלים על ידי הצלבנים בשנת 1099 לסירוגין, היה קיים בהר הבית בית כנסת שבו התפללו יהודים.[5]
על פי השערת דינור, בית הכנסת היה צמוד לכותל המערבי מצידו הפנימי, סמוך לשער השלשלת, במקום שבו נבנה מאוחר יותר מתחם המחכמה, או דרומה מעט. בית הכנסת נבנה לראשונה בימי הח'ליף עומר בן אל-ח'טאב, נותר על כנו גם לאחר בניית כיפת הסלע ומסגד אל-אקצא בתקופת הח'ליף עבד אל-מלכ, והיה ברשותם הגמורה של היהודים עד ימי הח'ליף אל-מאמון. עם כיבושה של ארץ ישראל על ידי הפאטימים נבנה בית הכנסת מחדש על ידי פלטיאל הנגיד ועמד על תילו עד ימי הגזירות של הח'ליף אל חאכם, וחרב ביום י"ז באב, ד'תשע"ח. לאחר ביטול גזירותיו של אל חאכם, בימי החליף עלי אלט'אהר שב ונוסד בית כנסת בחלל תת-קרקעי בהר הבית, שמכונה בשם "המערה" באיגרות שנמצאו בגניזה הקהירית.
לפי דינור, שתי רעידות אדמה גדולות שהחרידו את ארץ ישראל בשלהי שנת 1033 ובראשית 1034 עשו שמות גם בבית הכנסת המחודש. המערה המשיכה לשמש כבית הכנסת עד לחורבן הגדול, המוחלט, של קהילת ארץ ישראל עם הגעת מסעי הצלב בשנת 1099. דינור משער כי בעדותו של הרמב"ם על עלייתו להר הבית (להלן) כוונתו היא למקומו של בית כנסת זה, שהיה בשטח ההר, ונחרב שנים לא רבות קודם לכן.
השערותיו של די-נור שנויות במחלוקת[דרוש מקור], וכיוון שמעולם לא נערכו חפירות מסודרות במקום, לא ניתן לגבותן בממצא ארכאולוגי כלשהו.
במאה השביעית
בפירושו לספר תהילים של החכם הקראי סלמון בן ירוחם, בן המאה העשירית, כותב המחבר כי בתקופה שלאחר הכיבוש הערבי במאה השביעית, נהגו יהודי ירושלים להתפלל בהר הבית:
כאשר בחסד אלקי ישראל נעתקו הרומאים ממנה (=מירושלים) והופיעה מלכות ישמעאל, ניתנה הרשות לישראל להיכנס ולגור שם, ונמסרו להם חצרות בית ה' והיו מתפללים שם משך שנים, ואחר-כך הוגד למלך ישמעאל כי הם עושים רעות... וציווה לגרשם אל שער אחד משעריו... והוסיפו לעשות הרע וקם עלינו מי שגירש אותנו משער בית המקדש.
עליית הרמב"ם להר הבית
ברשימה המיוחסת לרמב"ם ניתן להבין שבגיל עשרים ושבע הוא עלה להר הבית והתפלל שם:
ונכנסתי לבית הגדול והקדוש והתפללתי בו ביום חמישי, ששה ימים לירח מרחשון... הימים האלו... נדרתי שיהיו לי כמו יום טוב ותפילה ושמחה בה' ואכילה ושתייה. אלקים יעזרני על הכל, ויקים לי 'נדרי לה' אשלם' אמן. וכשם שזכיתי להתפלל בה ובחורבנה, כך אראה אני וכל ישראל בנחמתה מהרה אמן.
— אגרות הרמב"ם, כרך א', עמ' רכ"ו ועמ' ר"ל, בתרגום הרב יצחק שילת
עדות זו מצטרפת לאיגרת אחרת לרבי יפת הדיין, שבה הרמב"ם ציין ששניהם, יחד עם אביו ואחיו של הרמב"ם, "ארבעתנו הלכנו בבית ה' ברגש", הלשון אשר בה משתמש הרמב"ם במשנה תורה לתיאור ההליכה בעזרה: "וכל הנכנס לעזרה יהלך בנחת במקום שמותר לו להיכנס לשם. [...] ומהלך באימה וביראה ורעדה שנאמר בבית אֱלֹקים נהלך ברגש"[6]".
רבים כתבו שלא ייתכן שהרמב"ם נכנס לתוך מקום בית המקדש, דבר האסור בטומאת מת גם לפי פסק הרמב"ם בעצמו בספר משנה תורה. מנגד, אחרים מסבירים שכוונת הרמב"ם היא שהוא נכנס להר הבית המותר בכניסה בטומאת מת, אך לא למקום המקדש עצמו, ושם עמד נוכח חורבות "הבית הגדול והקדוש".[7] יש שהסבירו שאין הכוונה להר הבית אלא לבית כנסת גדול בירושלים.[8] הם הביאו כראיה לדבריהם את דברי המהרי"ק[9]: "ויהי כהיום אשר קרה מקרה, כי בעוונותינו הרבים פרש צר על בית־הכנסת שבירושלים, וניתץ את 'הבית הגדול והקדוש'".[10] הרב עובדיה יוסף הביא בשם רבי יעקב חי זריהן שכוונת הדברים לבית הסמוך להר הבית הקרוי 'מדרש שלמה'.[11]
בתקופת הראשונים והאחרונים
רבי אברהם בר חייא הנשיא, שחי במאה ה-12, כותב בספרו "מגילת המגלה":
ובתחילה כשהחריבוהו הרומיים לא היו מונעים את ישראל מלבוא אליו ולהתפלל בתוכו, וכמו כן היו מלכי ישמעאל נוהגים עמם מנהג טוב והרשו אל ישראל לבוא אל הבית ולבנות בו בית תפילה ומדרש, והיו כל גלויות ישראל הקרובים אל הבית עולים אליו בחגים ובמועדים ומתפללים בתוכו ומעמידים תפילתם כנגד תמידין ומוספין, ועל המנהג הזה נהגו כל ימי מלכות ישמעאל.
וכתב רבי מנחם המאירי בפירושו לש"ס:
ומנהג פשוט ליכנס שם לפי מה ששמענו.
— 'בית הבחירה' על מסכת שבועות טז, א:
רבי שמואל בר שמשון כותב באגרותיו על אשר ביקר בירושלים עם רבי יהונתן הכהן מלוניל:[12]
באנו אל ירושלים... ובכינו בכיה גדולה אני והכהן הגדול מלוניש, ונכנסנו בשער עד לפני מגדל דוד, ונבוא להשתטח עד לפני העזרה, ונפול על פנינו לפני שער שכנגדו מבחוץ, לרוח עין עיטם הוא בית הטבילה לכהנים, ושמה שער שכנגדו בכותל מערבי.
הרדב"ז פסק על פי המסורת כי מקום קודש הקודשים הוא בכיפת הסלע והזכיר היתר שבזמנו נאסר על היהודים להיכנס לשטח ההר ותחת זאת היו עולים על עליות מסביב[דרושה הבהרה] או נכנסים חלקית[דרושה הבהרה] להר דרך מנהרות.[12] וכתב:
”מ"מ יש לי לתת טעם למנהג שנהגו כל העולם לעלות באותם עליות לראות משם את הבית כלו ולא שמענו ולא ראינו מי שמיחה בידם”
כך טוען האדמו"ר מקלויזנבורג, רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, מחבר שו"ת דברי יציב:
”גם בנוגע להר הבית והמקומות הקדושים סביב, שבדורות הראשונים לא היה מי שיעכב בעד בני ישראל את הכניסה אליו, והיו מי שעלו להתפלל בהר הבית עד הגבול שהיה ידוע להם בבירור ששם מותר לטמאי מתים לגשת ולהתקרב, וכפי שמעיד הרמב"ם באיגרתו.”
התקופה הממלוכית והעותמאנית
במשך למעלה מ-700 שנה שבהן ירושלים הייתה תחת כיבוש מוסלמי, שקבעו שהכניסה להר אסורה למי שאינו מוסלמי, ממילא יהודים לא יכלו להיכנס להר הבית. כך היה תחת השלטון הממלוכי,[13] וכך המצב נמשך גם במרבית תקופת השלטון העות'מאני.[14] רק בשנת 1839, בעקבות רפורמות טנזימאט בממסד ובחקיקה העות'מאנית, ניתנה הרשות ללא־מוסלמים להיכנס למתחם הר הבית, אולם לשם כך היה נדרש להשיג אישור מיוחד מפחת העיר.[15] אולם עדיין ביקורי יהודים לא היו רווחים, גם עקב הקושי הטכני וגם עקב איסורים הלכתיים.[דרוש מקור]
ב־26 ביולי 1855, ביקרו בהר הבית משה ויהודית מונטיפיורי, בלוויית ידידים, בהנחייתם של כאמל פחה ומפקד הצבא שלו. הם סיירו במתחם תחת שמירת חיילים חמושים, ובמהלך הסיור נכנסו אל המעבר התת־קרקעי שמתחת למסגד אל־אקצא, המוביל אל "השער הכפול". הביקור עבר ללא גילויי עוינות מצד המוסלמים, אולם עורר גינויים מצד גורמים יהודיים בירושלים.[16]
תקופת המנדט הבריטי וממלכת ירדן
לאחר הכיבוש הבריטי נאסרה מיד עליית לא-מוסלמים להר הבית, אך למעשה בלחץ כנסיות אנגליות פרוטסטנטיות הפקודה בוטלה והמצב הוחזר לקדמותו. אף על פי כן, ניהולו השוטף של האתר נותר בידי הווקף, ששליטתו בהר התחזקה ב-1922, כאשר חאג' אמין אל-חוסייני, נשיא המועצה המוסלמית העליונה, העביר את משרדו מבניין ממשלתי אל הר הבית. מאז נמנעה כניסת לא-מוסלמים להר במקרים רבים, והרשויות לא פעלו בנושא.
כאשר הלורד ארתור ג'יימס בלפור, שהיה נוצרי, בא לביקור בארץ ב־1925, מנע הווקף את עלייתו להר הבית, ומשטרת המנדט לא ניסתה להתנגד לכך. בשנת 1929 סגר הווקף את הר הבית לחלוטין בפני יהודים.[17]
התקופה הירדנית
במהלך מלחמת העצמאות ב־1948 השתלט הלגיון הירדני על מתחם הר הבית. גם בתקופת שלטונו, עד לכיבוש ההר בידי ישראל במלחמת ששת הימים לא התאפשרה כניסת יהודים ישראלים להר הבית (כמו ליתר השטחים שבשליטת ירדן).
עלייה להר בשלטון מדינת ישראל
מאז ששת-הימים עד האינתיפאדה השנייה
במלחמת ששת הימים שוחרר הר הבית מידי הירדנים והועבר לבעלות ישראלית. עם זאת, מדינת ישראל מסרה לידי הווקף את השליטה במתחם, ובמשך עשרות שנים רק יהודים מעטים עלו להר הבית. הרבנות הראשית התנגדה לעליית יהודים, וגם המדינה העדיפה להימנע מהתעסקות בהר הבית, ולתת ליהודים את הכותל. בין העולים בתקופה הזו אפשר למנות את הרב שלמה גורן, תנועת נאמני הר הבית ואנשי מכון המקדש. ארגונים נוספים הוקמו למען בניין בית המקדש וחידוש עבודת הקורבנות, וביניהם: התנועה לכינון המקדש, שוחרי המקדש (בראשות פרופ' הלל וייס), חוזרים להר ועוד.
בשנת 2001 הרב יוסף פלאי והרב יצחק שפירא הקימו את אגודת 'אל הר המור' שתקדם את נושא העלייה להר והחלו לעודד אותה בפומבי.[18] כמות העולים הייתה מזערית, אך עצם השינוי הוביל להתעסקות מחודשת בנושא בעולם הישיבות, שהוביל להתגברות העלייה להר.
מאז האינתיפאדה השנייה עד היום
ב-28 בספטמבר 2000 עלה אריאל שרון, להר הבית, יחד עם כמה חברי הכנסת מהליכוד. במהלך הביקור פתחו הערבים במהומות אלימות שמטרתן למנוע כניסת יהודים להר. בעקבות המהומות החליטה המשטרה למנוע כניסת יהודים להר למשך כשלוש שנים.
מאז האינתיפאדה השנייה גבר העיסוק הציבורי בנושא, נוספו ארגונים הקשורים לעלייה ומספר העולים גדל משמעותית. בשנת 2013 נרשמו 8,528 עליות של יהודים להר הבית, בשנת 2019 נרשמו 37,708 עליות, ובשנת 2022 נרשמו 51,483 עליות.
ביום ירושלים,[19] תשעה באב,[20] שלושת הרגלים[21] ומועדים נוספים אחרים, כמות העולים גדולה מהרגיל. הדבר כרוך בהכנות הן מצד ארגוני העלייה והן מצד המשטרה, אף שלעיתים הדבר מוביל לעומס ולחצים בכניסה להר.[22]
| פירוט כמות העליות של יהודים להר הבית מדי שנה | ||
|---|---|---|
| שנה | מספר העליות[22] | הערות |
| 2009 | 5,658 | |
| 2010 | 5,795 | |
| 2011 | 8,247 | |
| 2012 | 7,724 | |
| 2013 | 8,528 | |
| 2014 | 10,906 | |
| 2015 | 10,766 | |
| 2016 | 14,054 | |
| 2017 | 30,219 | |
| 2018 | 35,695 | |
| 2019 | 37,708 | |
| 2020 | 19,814 | ההר נסגר לחלוטין למשך מספר חודשים בעקבות התפרצות הקורונה. |
| 2021 | 33,523 | כנ"ל. |
| 2022 | 51,483[23] | |
ב-16 בנובמבר 2021 ועדת החינוך של הכנסת דנה בנושא לימוד מורשת הר הבית במערכת החינוך, והוסכם שהוא לא נלמד כראוי במערכת החינוך, ושיש להכניס אותו לרשימת אתרי החובה. לסיום קבעה הוועדה כי יש לבחון את הכנסת נושא הר הבית ובית המקדש כמקום הקדוש לעם היהודי לבגרות בהיסטוריה.[24][25]
מגבלות על עליית יהודים להר
ערכים מורחבים – הגבלת כניסה להר הבית, הסטטוס קוו בהר הבית
הכניסה להר מותרת בימים א' עד ה', בתקופת שעון חורף בשעות 7:00–10:30 בבוקר ו־12:30–13:30 בצהריים. בתקופת שעון קיץ בשעות 7:00–11:00 בבוקר, ו־13:30 ל-14:30 בצהריים. הר הבית סגור לגמרי בימי שישי, שבת וימי החג המוסלמים. בחודש רמדאן מאפשרים כניסה רק בשעות הבוקר ובחלק מהשנים רק בעשרים הימים הראשונים של החודש.
הכניסה למסגדים ולמבנים בהר אסורה (החל משנת 2003), וניתן להיכנס דרך שער המוגרבים בלבד, המצוי ברחבת הכותל המערבי. עם זאת, ניתן, במקרים מיוחדים, לצאת מכל השערים, כולל שערי שוק העיר העתיקה ברובע המוסלמי.
המבקרים חייבים לעבור בדיקה ביטחונית. אסור להתפלל או להשתחוות בכל שטח המתחם. הכניסה בקבוצה המלווה בשוטרים, וההליכה במסלול ובקצב המוגדר על ידם בלבד. בעבר גם לוו הקבוצות על ידי אנשי וקף.
אסור להכניס למתחם תשמישי קדושה יהודיים ואף אסור להכניס דגל ישראל. כמו כן אסור להכניס כלים מוזיקליים ואסור לשיר בשטח ההר.
התנגדות לעלייה
התנגדות מוסלמית לעליית יהודים להר
הר הבית באסלאם משמש כמקום בעל חשיבות גבוהה, ועליית יהודים אליו נתפסת בצורה שלילית בקרב חלק מהמאמינים באסלאם. אחד הגורמים לפריצת המאורעות בירושלים לפני כמאה שנה היו הטפות אמין אל-חוסייני על כך ש"אל-אקצא בסכנה".
התנגדות לעלייה על רקע ביטחוני
בקרב המתנגדים לעלייה להר נפוץ השימוש בביטוי "חבית חומר נפץ" של המזרח התיכון. לטענתם, הר הבית כל כך חשוב מבחינה דתית, עד שכל אירוע בו עלול לגרור תגובות קשות ואלימות באזור. זו גם הסיבה לוויתור על הר הבית במלחמת ששת הימים, כמילותיו של שר הביטחון דאז, משה דיין: "מה אנחנו צריכים את כל הוותיקן הזה?"[26] בשנת 2015, לאחר רצח ישעיהו קרישבסקי בירושלים, פיזרו קבוצות חרדיות מנשרים המטילים על תנועת נאמני הר הבית את האחריות לגל הפיגועים, מכיוון שלטענתם הם "מתגרים בערבים". גם נשיא ישיבת הר המור, הרב צבי ישראל טאו, אמר דברים דומים. עמותות שמאל טוענות שהעלייה להר תעורר מלחמת דת עם העולם המוסלמי כולו.[27]
התנגדות הלכתית לעלייה להר הבית
- ערך מורחב – כניסה להר הבית (הלכה)
בימים הראשונים שלאחר שחרור הר הבית במלחמת ששת הימים, הגיע קהל רב לכותל המערבי. רוב הבאים עברו דרך הר הבית בטומאה וללא טבילה, ובכך גם עשו את הר הבית קיצור-דרך ('קפנדריא') לכותל, שלא כהלכה.[28] יומיים לאחר שחרור הר הבית במלחמת ששת הימים, התכנסה מועצת הרבנות הראשית ודנה בהוראות הנוגעות לציבור אחר כיבוש הר הבית והכותל המערבי, וקיבלה החלטה לאסור באופן גורף עליית יהודים להר הבית בשל חשש מכשול. את ההחלטה גיבו ותיקפו עם השנים רבנים שונים מהציבור החרדי ומהציבור הדתי לאומי.
עמותת מורא מקדש
עמותת "מורא מקדש" הוקמה ב-2018 מתוך מטרה לפעול למען "שמירה על קדושת הר הבית בדרכי חינוך, הסברה, מחקר, חקיקה ופעילות ציבורית",[29] הארגון מנהל מאבק נגד העלייה שלשיטתו אסורה מבחינה הלכתית, באמצעות חלוקת עלוני הסברה בעיקר בקרבת תור הכניסה להר ליד שער המוגרבים (הלל) וכן בבתי הכנסת ובמקומות נוספים, קיום ימי עיון וקבוצות פעילים.[30][31][32][33]
תמיכה בעלייה
תומכי העלייה פועלים ממניעים שונים. חלקם עושים זאת מחמת הגבלת כניסת יהודים להר הבית, שלדבריהם מהווה אפליה כלפי יהודים, והם מבקשים שוויון זכויות וחופש פולחן ליהודים כמו למוסלמים ולבני דתות אחרות. חלק מהעולים פועלים מתוך מניע דתי, עלייה למקום המקדש מתוך שאיפה לבנותו או להתפלל במקום בו עמד.
תמיכה בעלייה על רקע ביטחוני
תומכי העלייה טוענים שהשליטה בהר, שנשמרת רק בזכות העלייה אליו, מצביעה על הריבונות בשאר שטחי המדינה. אורי צבי גרינברג ניסח זאת כך: "מי ששולט בהר הבית, שולט בירושלים. מי ששולט בירושלים שולט בארץ־ישראל". חסידי גישה זו מסבירים שדווקא יצירת אזורים שאליהם יהודים לא נכנסים היא זו שפוגעת בסיכוי לחיים משותפים.[34]
לדעתם, הדרת רגלי היהודים מההר תהווה כניעה לטרור, ורק מעודדת עוד טרור, כפי שניסח זאת אראל סג"ל: "עבור הערבים, ויתור של ישראל על הר הבית יהיה הוכחה ניצחת לקיומנו כחולות נודדים".[35] הוויתור על ההר מעצים את תקוות הפלסטינים שנוותר גם על ירושלים ואולי אף על מדינת ישראל כולה, ובכך מעודד אותם להגביר את האלימות כלפי המדינה.
ארגונים המעודדים עלייה להר
ישנם מספר ארגונים העוסקים בעידוד העלייה להר. ריבוי הגופים נובע מגישות שונות ביחס למאבק, שאיפות ומניעים מגוונים ומקהלי יעד שונים.[36]
בידינו – למען הר הבית
עמותת בידינו – למען הר הבית הוקמה על ידי תום ניסני, פעיל באם תרצו, בשנת 2014. התנועה כוללת שיתוף פעולה של חילונים ודתיים, והיא כיום הגוף הגדול ביותר הפועל להעלאת יהודים להר הבית. בעת הקמתה נקראה התנועה "סטודנטים למען הר הבית", ובשנת 2021 שונה שמה לשם הנוכחי. מטרת התנועה היא "לחבר את עם ישראל להר הבית ולהביא לשינוי המצב, לתיקון האפליה ולהחזרת הר הבית לידי עם ישראל כולו".[37]
העמותה פועלת במספר זירות. בזירה המשפטית, בפגישות עם שרים וחברי כנסת, בהקמת שדולה למען הר הבית בכנסת, בתקשורת, בפעילויות הסברה ובהעלאת יהודים להר הבית.[38]
נשים למען המקדש והר הבית
ארגון נשים למען המקדש והר הבית הוקם בשנת תש"ס[39][40] על ידי מספר נשים במטרה להעלות את הנושא לסדר היום הציבורי בכלל ובקרב הנשים בפרט. הארגון פועל בקיום חוגי בית וסדנאות לנשים וילדים. הארגון גם מכשיר מדריכות ויועצות הלכה לענייני הר הבית ומלווה עליית כלות להר לקראת חתונתן. בנוסף לכך, מאז רצח הלל אריאל נשות הארגון מקפידות לעלות להר בכל ראש חודש.[41]
ישיבת הר הבית
ישיבת הר הבית הוקמה בשנת 2017. בראשות הישיבה עומד הרב אליהו ובר, ונשיאה הוא הרב חיים עוזר חייט. היא מתייחדת במטרתה לייצר קביעות ושגרה בהר, ותלמידי הישיבה מקפידים לעלות בטהרה כל יום שאפשר לתפילות שחרית ומנחה ולימוד דף יומי ושיעורי תורה.[42] בתחילת שנת תשפ"א, הוקם בה כולל דרישת ציון בראשות הרב אלישע וולפסון. על ידי הקביעות בהר הישיבה מבקשת הישיבה לחבר עוד עולים בטהרה ולצרפם לתפילות ולשיעורים. הישיבה מגישה גם כיבוד קל לעולים.[43]
ביום ירושלים תשפ"ב הישיבה והכולל גייסו במימון המונים כחצי מיליון שקלים. לקראת הגיוס פורסמה תמיכתם בארגון של הרב שמואל אליהו, הרב מאיר מאזוז, הרב צפניה דרורי והרב אייל יעקובוביץ'.[44]
נאמני הר הבית
- ערך מורחב – נאמני הר הבית
בעקבות איחוד ירושלים במלחמת ששת הימים הוקם בשנת 1967 ארגון נאמני הר הבית וארץ ישראל, והיא התנועה הוותיקה בנושא הפעילה עד היום. מטרותיה המוכרזות הן "להביא להגשמתה של האמונה והשאיפה ההיסטורית של עם ישראל המעוגנת בתורת ישראל, שעל פיה הר הבית הוא מקום המרכז הלאומי הדתי הרוחני של עם ישראל וארץ ישראל". באופן מעשי מתרכזת פעילותה של התנועה בדרישה לאפשר ליהודים כניסה להר הבית ולהביא לפתיחתו המלאה לתפילת רבים יהודית. בשנת 1968 עתרה לבג"ץ נגד האיסור להתפלל בהר הבית.[45]
חוזרים להר
חוזרים להר היא תנועה המעודדת עליית יהודים להר הבית. חלק מחברי התנועה מתחפשים לערבים על מנת שיוכלו לעלות בחופשיות להר הבית ללא הגבלות. התנועה אף מפעילה קורס "מסתערבים" לפעיליה אשר רוצים ללמוד להתחפש לערבים.[46]
מטה ארגוני המקדש
מטה ארגוני המקדש הוקם על מנת לאגד את כלל הארגונים העוסקים בקידום נושא המקדש.
ארגונים נוספים
- מנהלת הר הבית – מנהלת הר הבית הוא ארגון שהוקם 2017 אחרי הפיגוע שבוצע בהר הבית כלפי שוטרים ישראלים, מטרת הארגון היא לפעול למען "קידום העולים היהודי להר הבית ומלחמה בפגיעה בקדושת הר הבית המחוללת האיסלמי" ומלחמה ב"אלימות המשטרתית כלפי היהודים העולים להר"[47]
- ייראה – מתנדבים לעידוד העלייה להר הבית – מיזם המפעיל מתנדבים שמקבלים את פני העולים להר ומדווחים מהשטח על הנעשה. הארגון אוסף נתונים על כמות העולים להר ומקפיד לפרסם אותם באופן שבועי.[48]
- כפות המנעול – ארגון כפות המנעול נוסד בשנת 2014 על ידי קבוצת מדריכי טיולים ירושלמית במטרה להציע סיורים מודרכים מקצועיים בשטח ההר. הארגון מספק הדרכה מקצועית לעולים להר, ומספק תוכניות הכשרה והדרכה גם לארגונים אחרים.[49][50]
לקריאה נוספת
- "הבית – העבר ההווה והעתיד של המקום הקדוש בעולם" – מאת ארנון סגל. כולל סקירה היסטורית וארכאולוגית של ההר וגם הצעות לעתיד.[51]
- תמות מרכזיות ברטוריקה ובפרקסיס של שוחרי המקדש – מאת שרינה חן, עבודת גמר, האוניברסיטה העברית בירושלים, תשס"א 2001.
- "הר המריבה" – מאת נדב שרגאי, 1995.
קישורים חיצוניים
- אדולפו רויטמן; שולמית לדרמן, שאלת בית המקדש ביהדות המודרנית, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
יוצאים מהכלל - עונה 1 | רוני קובן ונאמני הר הבית - פרק 1, סרטון בערוץ "כאן 11 - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב (אורך: 52:37)- רשת 13, צופית גרנט ללא גבולות, עונה 1, פרק 5: המקדש השלישי, באתר חדשות 13, 1 באוגוסט 2022
- המכון הישראל לדמוקרטיה, פרופ' ידידיה שטרן, הר הבית: בין השתוקקות למימוש, 26 בנובמבר 2014
- אתר חדשות הר הבית
הערות שוליים
- ^ aviyas, לראשונה מאז ששת הימים יותר יהודים ישראלים מאשר תיירים בהר הבית, באתר מקור ראשון, 2022-01-09
- ^ אלי רוטמן, נתונים מזעזעים: 25,628 יהודים דתיים עלו השנה להר הבית, באתר כיכר השבת, 2 בינואר 2018
- ^ Leen Ritmeyer, The Quest: Revealing the Temple Mount in Jerusalem, Carta
- ^ יורם צפריר ושמואל ספראי, היהודים בירושלים בתקופה הרומית, עמוד 33
- ^ בן-ציון דינבורג, "בית תפילה ומדרש ליהודים על הר הבית בימי הערבים", בתוך: ציון, תרפ"ט, כרך 3, עמ' 54-87.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות בית הבחירה, פרק ז', הלכה ה'
- ^ הרב יצחק שילת, אגרות הרמב"ם, עמ' רכ"ו
- ^ שו"ת ציץ אליעזר חלק י"א סימן ט"ו; הרב עובדיה בשו"ת יחוה דעת א', כ"ה; וראו: הרב שלמה אבינר, על בנין בית המקדש וכניסה להר הבית, "שנה בשנה" תשמ"ו, מאתר אתר דעת
- ^ שו"ת מהרי"ק סימן ה'
- ^ אבי קלמן, סרוגים הרב אבי קלמן, הרמב"ם עלה להר הבית? בכלל לא בטוח, באתר "סרוגים", 29 באוקטובר 2017
- ^ שו"ת יחווה דעת חלק א' סימן כ"ה ד"ה לפיכך צריך
- ^ 12.0 12.1 ראו: הרב זלמן מנחם קורן, תשובת הרדב"ז על כניסה לעליות סביב הר הבית – מבוא פרשנות חקר ועיון, מעלין בקודש גיליון ל' עמ' 104, באתר אסיף
- ^ מיכאל איש־שלום, מסעי נוצרים לארץ־ישראל, עמ' 255, 259, 272, 278.
- ^ מיכאל איש־שלום, מסעי נוצרים לארץ־ישראל, עמ' 286, 301, 384, 746: נוסעים נוצרים דיווחו על איום בעונש מוות ליהודים ונוצרים שייתפסו במתחם.
- ^ יהושע בן־אריה, גידולה של ירושלים במאה ה־19 – השפעות דתיות וחברתיות, בתוך: יואל רפל (עורך), תולדות ארץ ישראל, כרך ב', שער עשירי – "התקופה העות'מאנית", עמ' 544.
- ^ ג'יימס פין, עתות סופה, פרק 28, עמ' 497–498, 500; הביקור נזכר גם אצל מרי אליזה רוג'רס, חיי יום־יום בארץ ישראל, פרק 4, עמ' 57.
- ^ פרופ' מאיר לבנברג, תגובת היהודים לסגירת הר הבית ב־1917: אדישות, בעיתון מקור ראשון, 4 ביולי 2021
- ^ אל הר המור (ע"ר) – ע״ר: 580307825 – נמחקה, באתר מאגר עמותות וחברות לתועלת הציבור, 2021-09-19
- ^ שיא במספר היהודים שעלו להר הבית: יותר מ-15 אלף מבקרים בכותל המערבי, באתר מאקו, 29 במאי 2022
- ^ שיא חדש: 1,729 עולים להר הבית בתשעה באב, באתר "סרוגים", 11 באוגוסט 2019
- ^ ארנון סגל, דרישה: "להוציא את קבוצות המקדש מחוץ לחוק", בעיתון מקור ראשון, 1 במאי 2022
- ^ 22.0 22.1 ארנון סגל, לראשונה מאז ששת הימים יותר יהודים ישראלים מאשר תיירים בהר הבית, בעיתון מקור ראשון, 9 בינואר 2022
- ^ מסכמים את שנת 2022 בהר הבית: 51,483 יהודים עלו להר - בידינו למען הר הבית ובית המקדש, באתר בידינו למען הר הבית ובית המקדש, 2 בundefined 2023
- ^ ועדת החינוך של הכנסת: יש להכניס לאתרי החובה את הר הבית, באתר מקור ראשון, 2021-11-16
- ^ לימוד מורשת הר הבית במערכת החינוך, 16 בנובמבר 2021, אתר הכנסת
- ^ בצל המהומות: המתקפה על השב"כ אור הלר, מי כאן באמת הפחדנים, באתר גלובס, 30 ביולי 2017
- ^ Hagit Ofran, אל תהפכו את הר הבית לזירת הפגנות, אל תדרדרו אותנו למלחמת דת, באתר שלום עכשיו, 2017-08-28
- ^ הרב שלמה גורן, הר הבית, עמ' יא
- ^ מורא מקדש, באתר "גיידסטאר ישראל"
- ^ ארנון סגל, במימון המדינה: מתנגדי העלייה להר הבית בציבור הדתי מגבירים את מאבקם, בעיתון מקור ראשון, 17 באפריל 2022
- ^ כוספים ביראה – כנס ארגון מורא מקדש – הציפיה למקדש והר הבית, סרטון בערוץ "שמואל דוד יצחק לעסרי", באתר יוטיוב (אורך: 03:48:45)
- ^ חוברת "כוספים ביראה" שיוצאת לאור על ידי ארגון "מורא מקדש"
- ^ הרב נבנצאל: "חמורה טומאת מקדש משאר עברות שבתורה", באתר כיפה, 27 בדצמבר 2017; מיכל אריאלי, נחשפו ההקלטות: הרב מרדכי אליהו נגד העלייה להר הבית, באתר Hidabroot, 3 באפריל 2018; "בענין הר הבית – לא השתנה דבר, רק שפחות פוחדים מכרת", באתר "סרוגים", 30 במאי 2019
- ^ חן ארצי סרור, הקלות הבלתי נסבלת של אנרכיה על ההר, באתר ynet, 18 באפריל 2022
- ^ אראל סגל, תחילת הסוף, באתר ישראל היום, 26 במאי 2022
- ^ עטרה גרמן, הסכסוכים הפנימיים של ארגוני הר הבית נחשפים, באתר "סרוגים", 22 במאי 2018
- ^ בידינו – למען הר הבית Beyadenu - Returning to the Temple Mount, באתר www.facebook.com
- ^ בידינו למען הר הבית | עליה להר הבית | הדרכה בהר הבית, באתר בידינו למען הר הבית ובית המקדש
- ^ תמות מרכזיות ברטוריקה ובפרקסיס של שוחרי המקדש / מגישה שרינה חן | עבודת מחקר NNL_ALEPH002232257 | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ "מטרתנו לדבר מקדש כאן ועכשיו", באתר מקור ראשון, 2020-02-02
- ^ נשים למען המקדש | עלית נשים להר הבית | הכוונה הלכתית לנשים לעלייה להר הבית, באתר בידינו למען הר הבית ובית המקדש
- ^ תוכן שיווקי, תפילות מדי יום בהר הבית: איך קרה הנס?, באתר ערוץ 7, 2022-05-25
- ^ har-habayit, ראשי, באתר ישיבת הר הבית
- ^ בשיתוף 'ישיבת הר הבית', אחדות מקצה לקצה: רבנים למען ישיבת הר הבית, באתר ערוץ 7, 2022-05-28
- ^ בוטל צו־על־תנאי בענין תפילת יהודים על הר הבית, דבר, 16 בספטמבר 1970
- ^ דוב מורל, דוב מורל: "חוזרים להר" הוא ארגון שלכל אקטיביסט כדאי להכיר וללמוד ממנו, באתר www.zman.co.il, 2021-12-15
- ^ מנהלת הר הבית, באתר מנהלת הר הבית
- ^ ייראה – מתנדבים לעידוד העלייה להר הבית, באתר www.facebook.com
- ^ קצת עלינו, באתר כפות המנעול | הר הבית
- ^ כנס מקצועי על הר הבית למורי דרך ועולי ההר, באתר ערוץ 7
- ^ יהונתן גוטליב, ארנון סגל הוציא ספר חדש על הר הבית: "השאיפה שתהיה בחינת בגרות על הר הבית", באתר ערוץ 7, 2021-04-19
-Aerial-Jerusalem-Temple_Mount-Temple_Mount_(south_exposure).jpg){kind=link}
