ברכת שהחיינו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף שהחיינו)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ברכת שהחיינו

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם,
שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן[1] הַזֶּה.

בִּרְכַּת שֶׁהֶחֱיָנוּ (נקראת גם ברכת הזמן) היא ברכת שבח שתיקנו חכמים לברך בשני סוגי מצבים[2]: הסוג הראשון הוא לציון מעבר של זמן, כמו בשעה שזוכים להגיע לחג או מועד, או בזמן קיום מצוה שקבוע לה זמן כמו תקיעת שופר, נטילת לולב והדלקת נרות חנוכה, או אכילת פרי חדש שאינו מצוי בכל העונות. הסוג השני הוא על אירוע חריג משמח, כמו קניית בית או בגד חדש, ראיית חבר טוב שלא ראה 30 יום, או שמיעת בשורה טובה.

יש להבדיל בין ברכה זו הנאמרת כאשר השמחה היא של אדם יחיד, לברכת הטוב והמטיב, הנאמרת כאשר השמחה משותפת עם אדם נוסף.

על המועדים

ברכת שהחיינו נאמרת ביום הראשון של החגים (פסח, שבועות, ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות, וכן בשמחת תורה שנחשב כמועד בפני עצמו).

בתלמוד ירושלמי מובא שאין מברכים ברכת שהחיינו אלא בשלש רגלים בלבד[3]. בתלמוד בבלי[4] דנו לגבי ראש השנה ויום הכיפורים האם יש חובה לברך בהם ברכת שהחיינו, ולהלכה נפסק בגמרא שמברכים בהם, כמו בשלש רגלים, וכך פסק הרמב"ם[5].

ראש השנה

בליל היום השני של ראש השנה, ישנה מחלוקת האם מברכים ברכת שהחיינו כמו בלילה הראשון. בתשובות רש"י כתוב בשם "רבותינו" שאף שביום טוב שני של גלויות מברכים שהחיינו בשעת הקידוש בשני הלילות, בלילה שני של ראש השנה לא אומרים כיון שזה כיום אחד ארוך. אך רש"י עצמו חולק ואומר כן לברך, וכותב שכך נהגו בכל המקומות. הרא"ש מביאו וכתב שנחלקו בזה הגאונים ובעל העיטור, וכתב שלמעשה טוב שיניח לפניו פרי חדש, ויכוון בברכת שהחיינו גם על הפרי וכך יצא מדי ספק. כעצה זו כך נפסק להלכה גם בטור ובשולחן ערוך (אורח חיים, סימן תר, סעיף ב )[6].

על השאלה האם ברכה זו ברגלים היא מן התורה או רק מתקנת חכמים, אף שבפשטות אין שום ברכה מדאורייתא מלבד ברכת המזון, בתשובת הר"י מיגש[7] כתב שברכת שהחיינו של ראש השנה ויום כיפור היא מדרבנן, אבל של סוכות היא מדאורייתא[8]. אולם במגן אברהם תמה על ספר מנהגים שכתב שברכת שהחיינו ברגלים היא מדאורייתא[9], וכתב שאולי כוונתו במה שכתב 'דאורייתא' - שאין בזה מחלוקת. ולא כמו ברכת שהחיינו על ראש השנה שזה ספק בגמרא.

על מצוה הבאה מזמן לזמן

ברכת שהחיינו נאמרת בפעם הראשונה מדי שנה לקיום מצוה שקבוע לה זמן פעם בשנה (כמו: ישיבה בסוכה, אכילת מצה בפסח, מקרא מגילה או הדלקת נר חנוכה).

מצוות שזמנם הוא בליל הסדר או בלילה הראשון של חג סוכות, נפטרות מברכת שהחיינו בברכת שהחיינו שבקידוש הנאמרת על עצם היום. גם מצוות יום הפורים נפטרות בברכת שהחיינו הנאמרת לפני קריאת המגילה.

וזה לשונו של הרמב"ם[10] "כל מצוה שהיא מזמן לזמן כגון שופר וסוכה ולולב ומקרא מגילה ונר חנוכה, וכן כל מצוה ומצוה שהיא קניין לו כגון ציצית ותפילין ומזוזה ומעקה, וכן מצוה שאינה תדירה ואינה מצויה בכל עת שהרי היא דומה למצוה שהיא מזמן לזמן כגון מילת בנו ופדיון הבן, מברך עליה בשעת עשייתה שהחיינו. ואם לא בירך על סוכה ולולב וכיוצא בהם שהחיינו בשעת עשייה, מברך עליהן שהחיינו בשעה שיצא ידי חובתו בהן. וכן כל כיוצא בהן".

בתוספות[11] כתב שיש מצוות שמברכים עליהם שהחיינו ויש מצוות שלא, "ונראה דמצוה שיש עליה שמחה - תקנו שהחיינו". ולשיטתו אין ברכת שהחיינו על מצות עשיית ציצית או תפילין וכן על ברית מילה. אך אין דבריו מוסכמים, ויש אומרים שכן מברכים על המצוות הנ"ל שהחיינו.

עשיית סוכה

לגבי מצות עשיית הסוכה נחלקו הראשונים האם מברכים עליה בשעת קיום מצות הבניה, או שממתינים ומברכים בליל החג ופוטרים גם את מצות עשיית הסוכה.

בגמרא נאמר "תנו רבנן, העושה סוכה לעצמו: אומר ברוך שהחיינו כו'. נכנס לישב בה: אומר ברוך אשר קדשנו כו'. היתה עשויה ועומדת, אם יכול לחדש בה דבר - מברך. אם לאו - לכשיכנס לישב בה מברך שתים. אמר רב אשי, חזינא ליה לרב כהנא דקאמר להו לכולהו אכסא דקדושא"[12]. הרבה ראשונים[13] וכן בשולחן ערוך[14], פסקו על פי גמרא זו שלא מברכים שהחיינו בשעת בניית סוכה או קשירת הלולב עם ההדסים והערבות, אלא רק בזמן הקידוש בליל החג. אולם ברמב"ם[10] שכתב "ואם לא בירך על סוכה ולולב וכיוצא בהם שהחיינו בשעת עשייה, מברך עליהן שהחיינו בשעה שיצא ידי חובתו בהן", משמע שלכתחילה צריך לברך בשעת עשיה[15].

עשיית תפילין וציצית

בתוספתא[16] מבואר שהעושה ציצית או תפילין לעצמו, מברך שהחיינו, וכך פסק הרמב"ם[10]. אך בתוספות[17] כתבו שלא מברכים שהחיינו על העשייה אלא רק על המצוה עצמה.

הטור כתב לברך שהחיינו לגבי ציצית, אך לא כתב כך לגבי תפילין. ובבית יוסף ביאר שלדעתו לא מברכים שהחיינו מצד המצוה - וכשיטת התוספות, אך על ציצית מברך, מכיון שהטלית היא "בגד חדש".

ברית מילה ופדיון הבן

אף שעל מצות פדיון הבן מברכים שהחיינו, על מצות ברית מילה יש מחלוקת בראשונים האם מברכים.

לדעת הרמב"ם[18] יש לברך שהחיינו, וכך היא גם דעת המרדכי[19].

אך יש אומרים שלא מברכים שהחיינו על ברית מילה, ואמרו כמה טעמים למה זה שונה מפדיון הבן:

  • כי אין במצוה זו שמחה[20], ובנוסח דומה: כי יש צער לתינוק[21].
  • כי זה לא נדיר כמו פדיון הבן[22].
  • כי זו מצוה המוטלת על בית דין ולא רק על האב (בשונה מפדיון הבן)[23].
  • כי במילה יש ספק שמא התינוק נפל[24].
  • הערוך לנר כתב טעם נוסף: מאחר שמצפים למצוה זו רק ז' ימים (-מהלידה), ובכדי שיהיה ניתן לברך לברכת שהחיינו נדרשת ציפייה למשך שלושים יוםלפחות[25].

שיטה נוספת היא דעת הראבי"ה. לדעתו אבי הבן מברך שהחיינו רק אם הוא מל את בנו בעצמו. אך אם מל על ידי שליח, לא מברכים ברכת שהחיינו[26]

למעשה, הרשב"א מעיד שמעולם לא ראה מי שמברך שהחיינו על המילה, ולכן גם הוא נוהג שלא לברך, ואף שאין לכך טעם מספק[27]. מאידך, בבית יוסף מעיד שנהגו בארץ ישראל ובסוריה ובמצרים לברך שהחיינו על המילה, כי במקומות אלו נוהגים על פי הרמב"ם.

להלכה כתב בשולחן ערוך:

כשהאב עצמו מוהל את בנו הוא מברך שהחיינו. ואם המוהל הוא אחר: י"א שאין שם ברכת שהחיינו, ולהרמב"ם לעולם האב מברך שהחיינו על כל מילה ומילה. וכן נהגו בכל מלכות ארץ ישראל וסוריא וסביבותיה ומלכות מצרים:
הגה: ובמדינות אלו נוהגין שלא לברך שהחיינו אפי' כשהאב עצמו מל בנו, אם לא שמל בנו הבכור שחייב לפדותו - מברך שהחיינו בשעת מילה ואינו מברך בשעת פדיון. אבל כשפטור מהפדיון אינו מברך שהחיינו:

הש"ך חולק על דברי הרמ"א, ומביא שנהגו שלא לברך כלל שהחיינו בברית מילה - גם לא בבן הבכור[28]. כיום המנהג בקרב בני אשכנז בארץ ישראל לברך ברכת שהחיינו בכל ברית מילה[דרוש מקור].

במצוות נוספות

בדיקת חמץ

בעל העיטור[29] והרשב"א[30] מביאים מחלוקת האם לברך שהחיינו על בדיקת חמץ. להלכה הטור[31] כתב שמסתבר שזה רשות - ומי שרוצה יכול לברך, ושהרא"ש כתב שלא לברך. בבית יוסף כתב שנוהגים שלא לברך שהחיינו על בדיקת החמץ.

בטעם הדבר שלא מברכים כתב הרא"ש[32] שמאחר והמצוה היא לצורך החג, וכיון שמברכים שהחיינו על החג עצמו, סומכים בזה שהברכה גם על שאר המצוות הקשורות לחג. ראשונים אחרים כתבו שלא מברכים כי אין במצוה זו הנאה, כי במהלכה האדם מבער דברים מרשותו[33]. המאירי כתב שלא לברך מכיון שזו לא מצוה שתכליתה בעמם עשייתה, אלא רק בכדי להציל את האדם מעבירה[34]. טעם נוסף כתב בספר המנהיג, שלא מברכים שהחיינו כיון שאפשר לקיים את מצוה זו על ידי דיבור בלבד - ללא מעשה, על ידי ביטול חמץ.

ספירת העומר

לא מברכים שהחיינו על מצות ספירת העומר, ונאמרו בזה כמה טעמים בראשונים[35]:

  • אין בזה שמחה, ואדרבה, יש בזה צער שנזכרים בחורבן בית המקדש - שאי אפשר להקריב את קרבן העומר[36].
  • יוצאים בברכת שהחיינו של יום טוב[37].
  • יש שאמרו שמכיון שאי אפשר לקיים מצוה זו ביום, לכן לא מברכים שהחיינו[38]

ברכת החמה וקידוש לבנה

כתבו האחרונים, שלא מברכים שהחיינו על קידוש לבנה מכיון שאין לברך שהחיינו על אותו דבר תוך פחות מל' יום, ולעיתים מקדשים את הלבנה בתוך זמן קצר יותר[39]. אולם בשבלי הלקט[40] כתב שאין ברכת שהחיינו על מצות קידוש לבנה, כי עצם הברכה היא על חידוש הלבנה, ואין צורך לברך על אותו עניין שוב.

בעל כתב סופר כתב לפי זה, שגם בברכת החמה לא מברכים שהחיינו מכיון שעצם הברכה היא על החידוש שבדבר[41].

קידושי אשה

המנהג שלא לברך שהחיינו על קידושי אשה. ובמהרי"ק[42] תמה מדוע לא מברכים, ונאמרו בזה כמה טעמים:

  • כיון שזו מצוה התלויה בדעת אחרים, ושמא הצד השני יבטל את הנישואין[43]. אולם מעירים שטעם זה יכול לגרום שיברכו לאחר המצוה במקום לפניה, אך טעם זה אינו מבטל את הברכה לגמרי[44].
  • אין מברכים על זמן מיוחד שהאדם הגיע אליו מכח בחירתו[45].
  • קידושין זה רק הכשר מצוה, כי המצוה העיקרית היא פריה ורבייה[46].
  • יש שכתבו שלא מברכים בשעת קידושין כי עיקר השמחה נשלמת רק בזמן הנישואין, ובזמן הנישואין לא מברכים כי עיקר הדבר נגמר בשעת האירוסין. וכיון שבעבר לא היו מקדשים ונושאים יחד, גם כיום שזה נעשה יחד כבר לא מברכים שהחיינו[47].

בשו"ת הלכות קטנות[48] כתב: "נמצא בכתבי הר"י בוטון ז"ל שהנושא אשה יכול לומר שהחיינו. וכששאלו את פי הרב אור שרגא ז"ל אמר: היה לכם לשאול אם יאמר דיין האמת.".

על אף טעמים אלה, בקרב בני ספרד נהגו לברך שהחיינו תחת החופה על טלית חדשה[דרוש מקור].

כתיבת ספר תורה

לא מברכים שהחיינו על מצות כתיבת ספר תורה. בטעם הדבר, כתב בשו"ת חתם סופר שאיננו בקיאים בחסרות ויתרות, ואין וודאות שהמצוה מקוימת כדינה[49].

על דבר משמח חדש

במשנה במסכת ברכות נאמר "בנה בית חדש וקנה כלים חדשים, אומר: ברוך שהחיינו וקיימנו והגעינו לזמן הזה" (ברכות נד א). וזו ברכה "שתקנו חכמים דרך שבח והודיה לקב"ה"[50]. בתלמוד בבלי מוזכרת ברכה זו גם על "דלעת חדשה" (בארמית: קרא חדתא). כלומר על ראיית או אכילת פרי חדש[4].

בגמרא מבואר שעל המועדים חובה לברך ברכה זו, אך על הדלעת החדשה זה רשות. על פי זה כתב הרשב"א[51] שכל המקרים שמברכים שהחיינו על הנאה ולא על דבר שבא מזמן לזמן, זה רשות לברך ברכה זו ולא חובה. להלכה, רמ"א כתב לגבי ברכת שהחיינו על לידת בן (במקרה שאמו מתה בלידתה, ולא מברכים ברכת הטוב והמטיב): "ויש שכתבו להקל בברכה זו שאינה חובה אלא רשות, ומזה נתפשט שרבים מקלים באלו הברכות"[52]. ובמשנה ברורה מציין שיש שהקלו בכל הברכות הדומות לזה, אך זו טעות כי רק על ברכת שהחיינו נאמר בגמרא שהיא רשות. הרמ"א עצמו בדרכי משה בסוף אותו הסימן, כתב שאף שהרשב"א כתב שברכות אלו אינן חובה, "מכל מקום יש לנהוג לברך עליהם כדברי הפוסקים דסבירא להו שהן חובה". ומסיים שמכל מקום המיקל בברכות במקום שהוא מחלוקת, לא הפסיד.

ברכת שהחיינו נאמרת גם:

  • "הרואה פרי חדש מתחדש משנה לשנה מברך שהחיינו, ואפילו רואהו ביד חבירו או על האילן. ונהגו שלא לברך עד שעת אכילה"[53].
  • ברכה על ראיית חבר טוב, אם לא ראה אותו שלושים יום. אמנם יש שכתבו שלא לברך בימינו ברכה זו, כדי למנוע מצב שאדם יברך רק כדי לא לפגוע בחברו[54], וכן משום שקשה לשער מתי שמח באמת מחברו[55]. כמו כן יש שחששו שאם דיבר איתו בטלפון אין לברך[56]. אמנם המשנה ברורה למד מכך, שאף שלא התבאר בהלכה שיש לברך על לידת בת, מכל מקום יברך ברכת שהחיינו בפעם הראשונה שרואה את בתו, מכיון ששמחתו אינה פחותה מאשר אילו פגש את חבירו לאחר זמן רב[57].
  • ברכה על קניית בית חדש, בגדים (למעט נעליים, עליהם יש מחלוקת האם מברכים), כלים או חפצים החשובים לאותו אדם.
  • ברכה כשמתרחש לאדם אירוע חשוב ומשמח, כגון לידת בן (כשזו טובה לשני אנשים - האב והאם, מברכים ברכת הטוב והמטיב אולם כאשר אחד מההורים נפטר, מברכים ברכת שהחיינו).

פרי חדש

הפוסקים דנו בשאלה האם יש להקדים את ברכת שהחיינו לברכת הפרי, או להפך. הפרי מגדים כתב שכיון שבעקרון יש לברך שהחיינו כבר בשעת ראיית הפרי, לכן יש לברך את ברכת שהחיינו קודם הברכה שעל אכילת הפרי, וכך כתב בן החתם סופר בשם אביו[58]. אולם בשו"ת הלכות קטנות[59], אף שהסכים בעקרון עם סברה זו, כתב למעשה שיש לברך קודם את ברכת הפרי, כמו במצוות לולב מגילה ושופר, שמברכים קודם את ברכת הדבר ואחר כך ברכת שהחיינו. כשיטה זו כתבו גם הרדב"ז[60], והגר"א[61].

למעשה, במשנה ברורה כתב לנהוג כדברי הפרי מגדים, ולברך קודם כל ברכת שהחיינו ולאחר מכן ברכת הפרי, משום חשש הפסק בין ברכת הפרי לאכילה[62]. אך בשם החזון איש מובא שנהג לברך קודם את ברכת הפרי[63]. המשנה ברורה מוסיף אפשרות שיברך את ברכת הפרי ויאכל ממנו מעט, ואחר כך יברך ברכת שהחיינו, וכך לא יהיה הפסק בין ברכת הפרי לאכילה. אולם לכל הדעות בדיעבד אין זה הפסק, ולכן אם בירך קודם את ברכת הפרי ואחר כך שהחיינו - לפני האכילה, לא יחזור ויברך שוב את ברכת הפרי[64].

באחרונים מובא ספק על אילן של ערלה, האם מברכים על ראיית פירותיו שהחיינו, או שלא מברכים כי הרי אסור לאכול את הפירות[65]. ויש מי שכתב להוכיח שיש לברך[66].

בגד חדש

"בנה בית חדש או קנה כלים חדשים אפילו היה לו כיוצא באלו תחלה או קנה וחזר וקנה מברך על כל פעם שהחיינו ולאו דוקא חדשים דהוא הדין לישנים אם הם חדשים לו שלא היו אלו שלו מעולם ולא אמרו חדשים אלא לאפוקי אם מכרן וחזר וקנאן" (שולחן ערוך אורח חיים רכג ג).

נחלקו הראשונים האם מברך בשעת הקניה או בשעת השימוש. יש אומרים שמברך בשעת הקניה, כלשון המשנה "בנה בית חדש וקנה כלים חדשים"[67], אך יש אומרים שלא מברך עד שעת השימוש[68]. בשולחן ערוך כתב "בשעת הקנין יש לו לברך אף על פי שעדיין לא נשתמש בהם, שאין הברכה אלא על ידי שמחת הלב שהוא שמח בקנייתן. וכשילבשם מברך מלביש ערומים" (אורח חיים, סימן רכג, סעיף ד ).

אך בחיי אדם פסק[69], "שהכל תלוי בשמחת האדם. אם שמח בקנייתו כגון עני.. יברך בשעת הקניה. ואם אינו שמח בקניתו, כגון עשיר, ואינו שמח רק בלבישתו, אזי מברך בשעה שנגמר".

בית חדש

בני זוג שקנו בית, אם הם שותפים בו, שניהם צריכים לברך 'הטוב והמיטיב'. ואם הבית שייך לאחד מהם ורשום על שמו, רק הוא יברך עליו, אבל הואיל ויהנו ממנו יחד, יברך 'הטוב והמטיב'. יחיד שקנה לעצמו בית, יברך 'שהחיינו'. אבל שוכר בית או מי שקיבל רשות לגור בבית מספר שנים, כיוון שהבית אינו שלו, אינו מברך עליו[70].

יש מקהילות הספרדים שאין מברכים על בית חדש, כמו שכתב (הבן איש חי שנה ראשונה פרשת ראה): ונהגו שילבוש בעל הבית בגד חדש בתוך אותה סעודה ויברך עליו שהחיינו ויכוין על הבית". אם לא היה לו דבר לברך עליו שהחיינו, יכווין בברכת הטוב והמטיב שבברכת המזון להודות על הבית החדש.

יש אומרים שהמנהג הספרדי שלא לברך היה מחוץ לארץ ישראל שאין מצוה לבנות בתים, אבל בארץ ישראל, שבה יש לפי ההלכה היהודית מצוה לבנות בתים, יש לברך שהחיינו[71].

דינים נוספים

ספק ברכות

לפי חלק מהפוסקים, בברכת שהחיינו לא חל הכלל האומר ש"ספק ברכות להקל", לפיו אין לברך במקום שיש ספק אם האדם חייב בברכה זו או לא, משום שברכה זו באה על שמחת הלב, ואם האדם שמח - הברכה אינה לבטלה.

כך כתב הטור בהלכות בדיקת חמץ: כיון שיש מי שאומר לברך שהחיינו על בדיקת חמץ ויש מי שאומר שלא לברך, מסתבר שזה רשות, ומי שרוצה יוכל לברך. אולם הבית יוסף תמה עליו שהרי ספק ברכות להקל, וברכת שהחיינו אינה שונה. אך הב"ח[72] מסביר שברכת שהחיינו שונה משאר הברכות כיון שהיא באה על שמחת הלב. ולכן אם הוא שמח, מותר לברך את ברכה זו ואינה "ברכה לבטלה".

למעשה נחלקו הפוסקים בשאלה זו. יש שאמרו לברך - כדברי הב"ח[73], אך למעשה נהגו שלא לברך שהחיינו במקרה של ספק[74].

בין המצרים

בימי בין המצרים יש שנהגו שלא לברך שהחיינו. (בימי ספירת העומר, היו שנהגו שלא לברך, אך למעשה נפסק לברך[75]).

מטבע לשון

המילה "שהחיינו" הפכה בלשון העממית למטבע לשון שמשמעותה "סוף סוף!". כך יכול אדם לומר לחברו שנדרש לו זמן רב מדי לבצע פעולה עבורו: "שהחיינו! כמה זמן צריך בשביל פעולה כזו?"

בטקס העברת שגרירות ארצות הברית לירושלים בירכו ראש הממשלה ונשיא המדינה את ברכת שהחיינו[76].

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. במשנה ברורה (סימן תרע"ו סק"א) כתוב לומר לִזְמַן (בחיריק), וראו עוד סידור אזור אליהו שהאריך בעניין
  2. ראו גם לנצי"ב, בספרו העמק שאלה שאילתא קעא אות י
  3. ירושלמי פסחים י ה
  4. 4.0 4.1 תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף מ עמוד ב
  5. משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק כ"ט, הלכה כ"ג
  6. בשו"ת כתב סופר (אורח חיים כו) העיר שבמקרה שאין הכרח מחמת הספק, יתכן שיש להימנע מלברך בפעם אחת שהחיינו גם על קיום מצוה וגם על הנאת הגוף, כי יתכן שהם שני סוגים שונים של ברכה - אף שנוסחהּ זהה.
  7. תשובה ר"ג. הובאו דבריו גם בהגהות אשר"י (עירובין ג י), ובשו"ת הראב"ד (פסקים סימן ח).
  8. וכתב שם שלכן שהחיינו של סוכות פוטר את מצות נטילת לולב מברכה זו, אבל שהחיינו של ראש השנה לא פוטר את מצות תקיעת שופר.
  9. וכוונתו שלא מצינו ברכה דאורייתא מלבד ברכת המזון. מחצית השקל, על המגן אברהם, אורח חיים, סימן תרסב, סעיף א .
  10. 10.0 10.1 10.2 משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות ברכות, פרק י"א, הלכה ט'
  11. סוכה מו. ד"ה העושה
  12. תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף מו עמוד א
  13. הלכות גדולות, הר"ן המאירי והרא"ש
  14. שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרמא, סעיף א
  15. ברכי יוסף תרמ"ג אות א'. וכך היא גם שיטת הריטב"א בסוכה מו.
  16. ברכות פרק ו
  17. מסכת סוכה, דף מו עמוד א, ד"ה העושה
  18. משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות מילה, פרק ג', הלכה ג'
  19. שבת פרק יט אות תכב
  20. תוס' סוכה מו.
  21. תוס' ומאירי עירובין מ: ד"ה דלמא, והמרדכי שבת י"ט אות תכב.
  22. תוס' בכורות מט.
  23. שו"ת הרשב"א ח"א רמ"ה
  24. הרוקח סימן קח, הובא בבית יוסף יורה דעה סימן רס"ה, וכך כתב דרישה (סו"ס רס"ד) בשם רבינו תם. אך בשו"ת הרשב"א (ח"א קסו) דחה את סברא זו, כי הרי סומכים על הרוב שאינו נפל אפילו לענין ברית מילה בשבת, וכל שכן שנסמוך לגבי ברכת שהחיינו.
  25. ערוך לנר סוכה מו. שו"ת בנין ציון סימן קז.
  26. הובא במרדכי (שבת אות תכב). כדבריו כתבו גם האגודה (סימן קסט), וכך משמע קצת באור זרוע (מילה קז). יש שכתבו בדעת הרמב"ם שגם הוא סובר כך, אולם הבית יוסף דחה פירוש זה בדברי הרמב"ם.
  27. שו"ת הרשב"א ח"א סימן רמ"ה: "כל שנולד לו בן צריך לברך שהחיינו... אלא שלא ראיתי שנהגו כן אפילו הגדולים אשר בארץ, ושמא עשו רשות כקרא חדתא, דכל שאינו בא מזמן לזמן כמועדים אין מברכים שהחיינו בחובה... ומפני שראיתי גדולי הדור שלא נהגי לאמרו, אני דוחה כן, ואע"פ שאין זה מספיק כל הצורך".
  28. מקור דברי הרמ"א הם מהרי"ל, ששאלוהו האם לברך שהחיינו בברית מילה של תינוק בכור לאם בת כהן, ונימקו את השאלה בכך שלא יברכו שהחיינו בשעת הפדיון, ומהרי"ל ענה שלא לברך - גם בברית המילה. רמ"א דייק מכך שבמקרה שכן יברכו תיאורטית בפדיון, אפשר להקדים ולברך כבר בברית המילה. אך ש"ך חולק על הדיוק הזה, ופוסק למעשה שלא לברך כלל שהחיינו בברית.
  29. חלק ב' ביעור חמץ דף קכ ע"ג
  30. שו"ת הרשב"א חלק א סימן רכג.
  31. אורח חיים סימן תלב.
  32. פסחים פרק א סימן י, ובשו"ת כלל כה.
  33. נמוקי יוסף בשם רא"ה וריטב"א, כל בו (הלכות חמץ ומצה), ומהר"ם חלאווה (פסחים ז.).
  34. בית הבחירה למאירי, פסחים ז:
  35. ראו גם שו"ת הרשב"א ח"א תכ"ו, שו"ת מהרלב"ח סב, לבוש תפט א, ליקוטי הגרי"ז עמ' מה.
  36. בעל המאור בסוף מסכת פסחים.
  37. המאירי פסחים ז. ד"ה שאלו.
  38. כך כתב הר"ן (סוכה כב: מד"ה, ד"ה וכתבו בתוס'.
  39. כנסת הגדולה הובא גם במגן אברהם על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תכב ס"ק ה. וכך כתב גם פרי חדש בתחילת סימן תכו.
  40. סימן קסז
  41. שו"ת כתב סופר, אורח חיים לד. וראו גם בשו"ת מהר"ם שיק אורח חיים סימן צ, ובשו"ת מנחת יצחק ח טו.
  42. שורש קכח ענף ב
  43. שמלה חדשה, סימן כח
  44. שו"ת חתם סופר אורח חיים סימן נה, שנחלקו רמב"ם וראב"ד (בהלכות אישות פרק ג') האם מברך ברכת אירוסין קודם הקידושין או שמשום החשש שהצד השני יחזור בו לכן מברך רק לאחר מכן. אך אין חולק על כך שיש לברך על הקידושין.
  45. שו"ת חתם סופר אורח חיים נה.
  46. גליון מהרש"א על השו"ע יורה דעה כח ס"ק ב.
  47. ערוך השולחן אורח חיים רכג ד.
  48. תשובה ז'
  49. שו"ת חתם סופר אורח חיים סימן נב. כלומר שמבואר במסכת קידושין, דף ל עמוד א שגם חז"ל לא היו בקיאין בזה. וראו שו"ת ציץ אליעזר חלק כא סימן כז.
  50. משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות ברכות, פרק י', הלכה א'
  51. שו"ת הרשב"א ח"א סימן רמ"ה
  52. שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רכג, סעיף א
  53. שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רכה, סעיף ג
  54. הליכות שלמה (תפילה, פרק כג אות יב). הרב אליעזר מלמד, ברכת שהחיינו, פניני הלכה.
  55. עובדות והנהגות לבית בריסק חלק ב עמ' לח.
  56. הרב אליעזר מלמד, ברכת שהחיינו, הרחבות לפניני הלכה
  57. משנה ברורה רכג ס"ק ב, וכך פסק גם בשו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה סימן מג. וראו גם בשו"ת מנחת שלמה ח"ב סימן ס אות ט, שהסתפק אם כשלא בירך בפעם ראשונה יברך אח"כ, ולמעשה דעת הגרש"ז אוירבך היא שלא לברך שהחיינו על לידת הבת, מכיון שראית התינוק אינה נחשבת לראיה המחייבת בברכת שהחיינו, כי בדרך כלל לא זוכר את פני התינוק אחרי ראיה כזו(הליכות שלמה תפילה כג י, מכמה מקורות). גם הנצי"ב במרומי שדה ברכות נד. הסתפק בברכה זו, ודעתו נוטה שלא לברך.
  58. שו"ת כתב סופר סימן כה
  59. ח"א סימן רלו
  60. שו"ת הרדב"ז ח"א סימן רצז
  61. כך כתבו בשמו בתוספת מעשה רב (אות כא), ובקונטרס שיח אליהו, דף כב:
  62. רכ"ה ס"ק יא ובשעה"צ שם אות יב, כיון שכאן מעיקר הדין ברכת שהחיינו על פרי חדש היא רשות, יש חשש שזה הפסק בין ברכת הפרי לאכילתו. במשנה ברורה עצמו לגבי ברכת שהחיינו על טלית, כתב לברך "בתחלה ברכת להתעטף ואח"כ שהחיינו" (כב ס"ק ג). ובשו"ת מנחת שלמה (ח"ב סימן ד ס"ק לג אות ב) כתב ליישב שבפרי זו הנאה גם למי שלא אוכל אלא רק רואה ולכן מחשיבים יותר שזמן החיוב חל לפני שאוכל. הרב חיים קנייבסקי יישב שכוונת המשנה ברורה שיברך להתעטף ויתעטף בפועל, ואחר כך יברך שהחיינו. (אליבא דהלכתא תשובה 9).
  63. ארחות רבינו חלק א הוספות עמ' יב
  64. פרי מגדים ומשנה ברורה הנ"ל.
  65. רעק"א גליון שו"ע אורח חיים רכו, והסתפק גם לגבי ברכת האילנות.
  66. דובב מישרים ח"ג סימן ה' מוכיח מהמשנה (מעשר שני ה א) שאין צורך לציין אילן של ערלה, כי גם אם יבוא גנב "הלעיטהו לרשע וימות". ומשמע שאין שום תקלה אחרת מלבד גניבה, ואף שכל אדם יכול לברך על אילן זה שהחיינו (או ברכת האילנות).
  67. רא"ש ברכות פרט ט סימן טז.
  68. מחלוקת זו הובאה במאירי ושיטה מקובצת ברכות נט:
  69. כלל סב אות ס
  70. שו"ע רכג, ג; באו"ה 'בנה'; חת"ס אורח חיים נג
  71. פס"ת הע' 37, ספר מצוות הארץ כהלכתן, שו"ת להורות נתן (חלק ב סימן יב
  72. ב"ח על הטור אורח חיים כט.
  73. בשו"ת חתם סופר הביא שאליה רבה (סימן כב) פסק כב"ח. החתם סופר עצמו מאריך שאין מקרה של 'ספק', אלא חז"ל קבעו שיש מקרים ש'בטלה דעתו' ולא מברך כלל, ויש מקרים שמברך תמיד, ויש מקרים גבוליים שבהם תלוי בכל אחד האם הוא שמח או לא. וכתב שבכל מקרים אלו, אם האדם שמח, אזי יש עליו 'חובה' לברך ברכת שהחיינו.
  74. פמ"ג, על אורח חיים, סימן רכה אשל אברהם ס"ק ט), וגם הב"ח עצמו בסימן תל"ב כתב "ולענין הלכה ראוי ונכון לכל אחד שלא להכניס עצמו בספק ברכה".
  75. הרב אליעזר מלמד, מנהגי אבלות בספירת העומר, באתר ישיבה
  76. הנשיא בירך שהחיינו, ערוץ 7


הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0