שמש בגבעון דום

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

שמש בגבעון דום הוא כינויו של סיפור הנס שאירע לבני ישראל על ידי יהושע בן נון בעת מלחמת מלכי הדרום, בו לבקשת יהושע, הופסקו תנועתם של השמש והירח. המקרה מופיע בפרק י' בספר יהושע. הכינוי נגזר מפסוק י"ב בפרק, בו נזכרים דברי יהושע שאמר "שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן".

על פי דברי חז"ל ורוב המפרשים, פירוש הפסוק הוא כמשמעו, שאכן עצר יהושע את כל מערכת השמים מהילוכה. אך יש מן המפרשים שפירשו את הפסוקים המתארים את הנס, באופן שונה.

הביטוי "שמש בגבעון דום" הפך למטבע לשון מוכר[1].

הסיפור המקראי

רקע

הסיפור התרחש במהלך כיבוש הארץ על ידי יהושע, מלכי ירושלים, חברון, ירמות, לכיש ועגלון כרתו ברית (נקרא : "ברית הדרום") נגד גבעון, בת בריתה של ישראל, ויצאו נגדה למלחמה. ישראל ובראשם יהושע יצאו לעזרת הגבעונים, וחלו לרדוף אחרי צבאות הדרום.

הנס

לקראת הערב, מתפלל יהושע שהשמש והירח יעצרו, זאת בכדי שהם יוכלו להמשיך במרדף אחר צבאות הדרום, לאור היום, דבר שהתרחש מיד. הנס מתואר במקרא כך:

אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַה' ... וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן: וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו הֲלֹא הִיא כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם וְלֹא אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים: וְלֹא הָיָה כַּיּוֹם הַהוּא לְפָנָיו וְאַחֲרָיו לִשְׁמֹעַ ה' בְּקוֹל אִישׁ כִּי ה' נִלְחָם לְיִשְׂרָאֵל:

.

פרשנות

חז"ל[2] ביארו את הנס כפשט המקראות: השמש עצרה את מהלכה בפקודת יהושע. כמו כן ביארו חז"ל, כי השמש עמדה פעמיים באותו יום, בחצות ("בחצי השמים"), ובשקיעה ("ולא אץ לבוא" - לשקוע), אך נחלקו כמה זמן עמדה בכל פעם.

דעת רבי יהושע בן לוי היא שהשמש עמדה 6 שעות בחצות, ועוד 6 שעות בזמן השקיעה. רבי אלעזר סובר שהשמש עמדה 12 שעות בחצות ו-12 שעות בשקיעה, ולדעת רבי שמואל בר נחמני היא עמדה 12 שעות בחצות ו-24 שעות בשקיעה. לפי גרסה נוספת שם, דעת רבי יהושע בן לוי היא שעמדה 12 ו12, דעת רבי אלעזר שעמדה 12 בחצות ו-24 בשקיעה, ולפי רבי שמואל בר נחמני עמדה 24 ו-24.

בפרקי דרבי אליעזר[3] מובא, שהשמש וכן שאר הכוכבים עמדו 36 שעות כדי למנוע את חילול השבת מהלוחמים, וייתכן שדעתו כדעת רבי שמואל בר נחמני (בגרסה הראשונה).

בספרות הראשונים

רוב מפרשי המקרא הראשונים, פירשו גם הם כמו שמשמע בדברי חז"ל, שהשמש והירח אכן נעצרו מתנועתם לגמרי. אך יש מן המפרשים שלא קיבלו את משמעות הפסוקים כפשוטם. אחת השאלות בה התקשו הפרשנים היא, כיצד ייתכן שעל ידי יהושע נעשה נס גדול יותר מהמופתים שעשה משה, שהרי על משה נאמר: "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה"[4].

לדעת הרלב"ג[5], כוונת הפסוקים היא שהספיקו לעשות מלחמה שעל פי הטבע היתה צריכה להיעשות בזמן רב, ועל ידי זה נראה היה כי השמש נעמדה במקומה. יש להדגיש, כי לדעת הרלב"ג גם חז"ל הבינו שהנס היה בהצלחת מלחמת ישראל ולא בעצירת הגרמים השמימיים[6].

גם רבי חסדאי קרשקש התקשה לקבל את הנס כפשוטו. לפי הרב קרשקש השמש לא נעצרה, אלא הואטה לזמן קצר[7]. ראייתו לפירושו היא המילים :"ולא אץ", מהן נשמע שהשמש הואטה אך לא נעצרה כליל. רבי חסדאי מסביר עוד, כי קיצור הנס ומיעוט המרגישים בו הם הסיבה ללשון המרומזת והנסתרת שבה נכתב סיפור המעשה[8].

רבים מן המפרשים האחרונים, כדוגמת רבינו יצחק אברבנאל[9] תוקפים דעות אלו, ומסבירים כי הדברים הם כמשמעם, שאכן נעצרה השמש מהילוכה. האברבנאל דוחה את השאלה על גדולת יהושע לעומת משה מעיקרה: לדעתו נביא עושה ניסים לפי צורך השעה, ואין הניסים מהווים הוכחה לגדולת הנביא שעשאם. משה הוא הנביא הגדול ביותר מכל הנביאים, לא מפני גודל הניסים שעשה, אלא מפני קרבתו המיוחדת לה' יותר מכל הנביאים: "אשר ידעו ה' פנים אל פנים"[10]. עוד מזכיר אברבנאל שהשאלה בין כה אינה קשה, מאחר שלפי חז"ל גם משה עצר את השמש מהילוכה[11].

דעת הרמב"ם

נחלקו הדעות בהבנת דעת הרמב"ם, שהתקשה אף הוא בהבנת הנס. לשון הרמב"ם:[12]

"ולא יטעך מה שבא מעמידת אור השמש ליהושע השעות ההם...ואמנם אמרתי לך השעות...כאלו אמר שהיום ההוא היה אצלם בגבעון כגדול שבימי הקיץ שם"

היו שטענו כי דעת הרמב"ם כדעת הרלב"ג[13]. אחרים הוכיחו ממילותיו "עמידת אור השמש" כי לדעתו היה נס מקומי בשדה הקרב כאשר "האיר להם גשם מאיר שעות ידועות"[14] – כלומר, אמנם השמש לא נעצרה, אך הנס לא היה רק פסיכולוגי, אלא אור אחר האיר להם בציווי יהושע[15]. לעומתם רבי יצחק עראמה[16] דוחה פירושים אלו ברמב"ם, ולשיטתו הרמב"ם התכוון לעמידת השמש כפשוטה, אך צמצם את זמן עמידתה כך שהנס האריך את היום "כגדול שבימי הקיץ"[17][18].

ראו גם

קישורים חיצוניים

  • יהודה איזנברג, שמש בגבעון דום, בתוך: יהודה איזנברג, לפני היות מלך - עיונים בספר יהושע, באתר "דעת"



הערות שוליים

  1. ^ "דרך ארץ: שמש בגבעון דום, וטיול בעמק איילון". ynet. 2010-12-23. נבדק ב-2016-10-31.
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף כה עמוד א
  3. ^ פרק נ"ב.
  4. ^ ספר דברים, פרק ל"ד, פסוק י'
  5. ^ בפירושו ליהושע.
  6. ^ מלחמות ה', מאמר ו, חלק ב, פרק 12.
  7. ^ "ואולי שלא נשתהה חצי שעה".
  8. ^ אור ה',מאמר ב, כלל ד, פרק ג.
  9. ^ מפעלות אלוקים, מאמר י, פרק ט. וראה עוד מה שכתב בעניין זה המהר"ל בגבורות השם, הקדמה שניה.
  10. ^ ספר דברים,שם.
  11. ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ עמוד א
  12. ^ מורה נבוכים, חלק שני, פרק לה, תרגום אבן תיבון.
  13. ^ ראו פירוש האפודי על מורה נבוכים, שם. וכן באברבנאל, מפעלות אלוקים, מאמר י, תחילת פרק ט.
  14. ^ פירוש הנרבוני על הרמב"ם, שם, מהדורת גולדנטאל, עמוד מב, ב.
  15. ^ אברבנאל על מורה נבוכים,שם.
  16. ^ "עקידת יצחק", שער 13, מהדורת פרעססבורג, עמוד צז, ב.
  17. ^ וכן בפירוש רבי אשר קרשקש על מורה נבוכים, שם.
  18. ^ הוכחה לדבריו ניתן להביא מדברי הרמב"ם בפירוש המשנה (אבות, ה, ו: "ויום רביעי כשנברא השמש הושם בטבעו שיעמוד זמן פלוני בדבר יהושע אליו".
Logo hamichlol.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0