ידיד נפש

מילות השיר
יְדִיד נֶפֶשׁ, אָב הָרַחְמָן מְשךְ עַבְדָךְ אֶל רְצונָךְ יָרוּץ עַבְדָךְ כְמו אַיָל יִשְתַחֲוֶה מוּל הֲדָרָךְ כִי יֶעְרַב לו יְדִידוּתָךְ מִנּפֶת צוּף וְכָל טָעַם הָדוּר, נָאֶה, זִיו הָעולָם נַפְשִי חולַת אַהֲבָתָךְ אָנָא אֵל נָא, רְפָא נָא לָהּ בְהַרְאות לָהּ נעַם זִיוָךְ אָז תִתְחֵזֵק וְתִתְרַפֵא וְהָיְתָה לָךְ שִפְחַת עולָם וָתִיק, יֶהְמוּ רַחֲמֶיךָ וְחוּס נָא עַל בֵן אוהֲבָךְ כִי זֶה כַמֶה נִכְסף נִכְסַף לִרְאות בְתִפְאֶרֶת עֻזָךְ אָנָא אֵלִי, מַחְמָד לִבִי חוּשָה נָא, וְאַל תִתְעַלָם הִגָלֵה נָא וּפְרשׂ, חָבִיב עָלַי אֶת סֻכַת שְלומֶךְ תָאִיר אֶרֶץ מִכְבודָךְ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָךְ מַהֵר, אָהוּב, כִי בָא מועֵד וְחָנֵנִי כִימֵי עולָם

יְדִיד נֶפֶשׁ הוא פיוט שחובר בארץ ישראל במאה ה-16 על ידי רבי אלעזר אזכרי, ממקובלי צפת. בנוסח ספרד נהוג לאמרו לפני תפילת מנחה בערב שבת. בהשפעת מנהג זה, בחלק גדול מהציבור הדתי לאומי נוהג לשיר אותו לאחר תפילת מנחה של ערב שבת, לפני אמירת קבלת שבת. כמו כן, הפיוט הוכנס ברוב תפוצות ישראל, לחלק מזמירות השבת לסעודה שלישית. בקהילות ספרדיות מסוימות נהוג לשיר אותו לפני תפילת שחרית כחלק משירת הבקשות. הפיוט גם מופיע ומושר במספר קהילות בסדר הפיוטים המושרים בהקפות בחג שמחת תורה.

יש שייחסו בטעות את הפיוט לרבי יהודה הלוי או לרבי ישראל נג'ארה, אך למעשה נכתב על ידי יליד צפת, רבי אלעזר אזכרי (1533–1600), שהיה דרשן ומקובל ונמנה עם חכמי הדת שהסתופפו באותה תקופה בצפת, כדוגמת: הרדב"ז, שלמה אלקבץ, הרמ"ק, יוסף קארו, חיים ויטל, האר"י, ישראל נג'ארה, ועוד.

הפיוט נדפס לראשונה בשנת 1600 בספרו המפורסם של אזכרי, "ספר חרדים", שם כתב כי הפיוט הוא "בקשה על הייחוד וחשק האהבה". הפיוט התקבל במהרה בסידורים על פי נוסח ספרד וכמה עשרות שנים מאוחר יותר חדר גם לסידורים נוסח אשכנז, שהראשון שהביא אותו הוא היעב"ץ בסידורו "בית יעקב", ושם העיר על הפיוט כי הוא "זמר לעורר הנפש לאהבת השם יתברך".

הפיוט בנוי בארבעה בתים, בכל בית שלושה טורים וכל טור מתחלק לשתי צלעות. הטורים חרוזים במבנה א-א-ב א-א-ב, שני הטורים הראשונים בחרוז "ָךְ" והשלישי בחרוז "ָם". כל צלע שקולה לפי שמונה תנועות לרבות שוואים וחטפים. בראשי הבתים אקרוסטיכון של השם המפורש.

בשל תפוצתו הרבה של הפיוט נפלו בו שינויים ושיבושים רבים, שהבולט והמפורסם שבהם הוא החלפה של המשפט "והייתה לך שפחת עולם" ל"והייתה לה שמחת עולם". שיבושים נוספים היו במשפט "אנא אלי מחמד לבי", שבנוסח אשכנז שובש ל"אלה חמדה לבי" (שהפך לאחר מכן לשיר בתנועות הנוער), ובחלק מנוסחי עדות המזרח שונה ל"אנא אלי חמדת לבי", ככל הנראה מתוך רצון להתרחק משמו של מוחמד. פרופ' מאיר בניהו גילה את כתב היד המקורי של הפיוט כתוב בעצם כתיבת ידו של המחבר בגנזי בית המדרש לרבנים באמריקה. הוא הדפיס אותו בעלה בודד, יחד עם אהרן מירסקי שניקדו. נוסח זה, המוגה מתוך כתב ידו של המחבר עצמו, מופיע בסידור רינת ישראל; אחר כך, הוציא מכון "יד בן צבי" בירושלים מהדורה מדעית שלו, אף היא מתוך כתב יד של המחבר.

לחנים

לפיוט הולחנו עשרות לחנים. הלחן המפורסם הוא ניגון חסידי עממי (המושר בין היתר בחצרות וורקא, קרלין, לעלוב ותולדות אהרן). לחנים נוספים מפורסמים הם לחן עממי (המופיע בין היתר בתקליט "הכל שרים זמירות שבת"), לחנה של חסידות ברסלב ולחנו של אברהם פריד (הופיע באוסף "הלהיטים הגדולים"). לחן נוסף הוא לחנה של חסידות מעליץ.

כמו כן ישנם לחנים לקטעים מתוך הפיוט, כמו לבית הרביעי, "הגלה נא", עליו הלחינו בין היתר בחסידות חב"ד ומשה גולדמן.

הפיוט

נוסח זה כפי הנראה נוסח עדות המזרח יְדִיד נֶפֶשׁ, אָב הָרַחְמָן מְשךְ עַבְדָךְ אֶל רְצונָךְ יָרוּץ עַבְדָךְ כְמו אַיָל יִשְתַחֲוֶה מוּל הֲדָרָךְ כִי יֶעְרַב לו יְדִידוּתָךְ מִנּפֶת צוּף וְכָל טָעַם הָדוּר, נָאֶה, זִיו הָעולָם נַפְשִי חולַת אַהֲבָתָךְ אָנָא אֵל נָא, רְפָא נָא לָהּ בְהַרְאות לָהּ נעַם זִיוָךְ אָז תִתְחֵזֵק וְתִתְרַפֵא וְהָיְתָה לָךְ שִפְחַת עולָם

וָתִיק, יֶהְמוּ רַחֲמֶיךָ וְחוּס נָא עַל בֵן אוהֲבָךְ כִי זֶה כַמֶה נִכְסף נִכְסַף לִרְאות בְתִפְאֶרֶת עֻזָךְ אָנָא אֵלִי, מַחְמָד לִבִי חוּשָה נָא, וְאַל תִתְעַלָם הִגָלֵה נָא וּפְרשׂ, חָבִיב עָלַי אֶת סֻכַת שְלומֶךְ תָאִיר אֶרֶץ מִכְבודָךְ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָךְ מַהֵר, אָהוּב, כִי בָא מועֵד וְחָנֵנִי כִימֵי עולָם

הפיוט בנוסח ספרד יְדִיד נֶפֶשׁ אָב הָרַחְמָן, מְשֹׁךְ עַבְדְּךָ אֶל רְצוֹנֶךָ. יָרוּץ עַבְדְּךָ כְּמוֹ אַיָּל, יִשְׁתַּחֲוֶה אֶל מוּל הֲדָרֶךָ. יֶעֱרַב לוֹ יְדִידוֹתֶּךָ, מִנֹּפֶת צוּף וְכָל טָעַם. הָדוּר נָאֶה זִיו הָעוֹלָם, נַפְשִׁי חוֹלַת אַהֲבָתֶךָ. אָנָּא אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ, בְּהַרְאוֹת לָהּ נֹעַם זִיוֶךָ. אָז תִּתְחַזֵּק וְתִתְרַפֵּא, וְהָיְתָה לָהּ שִׁמְחַת עוֹלָם. וָתִיק יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶיךָ, וְחוּסָה נָא עַל בֵּן אֲהוּבֶךָ. כִּי זֶה כַּמָּה נִכְסֹף נִכְסַפְתִּי לִרְאוֹת בְּתִפְאֶרֶת עֻזֶּךָ, אֵלֶּה חָמְדָה לִבִּי וְחוּסָה נָא וְאַל תִּתְעַלָּם. הִגָּלֶה נָא וּפְרֹס חָבִיבִי עָלַי אֶת סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ. תָּאִיר אֶרֶץ מִכְּבוֹדֶךָ, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ. מַהֵר אֱהֹב כִּי בָא מוֹעֵד, וְחָנֵּנוּ כִּימֵי עוֹלָם.

קישורים חיצוניים

• אבישי מזרחי, היעדרותו של ידיד נפש, פורסם במוסף "שבת" של מקור ראשון תשע"ו

• אפרים חזן, ‏ידיד נפש לר' אליעזר אזיכרי, באתר "דעת"
• בני גזונטהייט, ‏"ידיד נפש" - מחברו, מקורותיו ומשמעות הפיוט, באתר "דעת"
• לחנים שונים של הפיוט באתר הזמנה לפיוט
• לחן וביצוע של הקטע "אלה חמדה ליבי ...", באתר זמרשת

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0