איחוד האמירויות הערביות
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
לחצו כדי להקטין חזרה  | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| המנון לאומי |
חֲיִי ארצי عيشي بلادي | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| ממשל | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| משטר | מונרכיה חוקתית פדרלית נבחרת | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| שפה רשמית | ערבית | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| עיר בירה | אבו דאבי 24°28′00″N 54°22′00″E / 24.4667°N 54.3667°E | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| גאוגרפיה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| יבשת | אסיה, המזרח התיכון, חצי האי ערב | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| העיר הגדולה ביותר | דובאי | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| שטח יבשתי[1] | 83,600 קמ"ר (116 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אחוז שטח המים | זניח | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אזור זמן | UTC +4 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| היסטוריה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| הקמה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
- עצמאות - תאריך |
מהממלכה המאוחדת ומחוף שביתת הנשק 2 בדצמבר 1971 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ישות קודמת |
 חוף שביתת הנשק | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| דמוגרפיה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
אוכלוסייה[2] (הערכה 1 בספטמבר 2025) | 11,401,073 נפש (86 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| צפיפות | 136.38 נפש לקמ"ר (92 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| דת | אסלאם | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| כלכלה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| תמ"ג[3] (2024) | 537.08 מיליארד $ (28 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| תמ"ג לנפש | 47,108$ (35 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
מדד הפיתוח האנושי[4] (2023) | 0.940 (15 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מטבע | דירהם (AED) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| שונות | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| סיומת אינטרנט | ae, امارات | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| קידומת בין־לאומית | 971 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
(למפת איחוד האמירויות הערביות רגילה)  איחוד האמירויות הערביות | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
האמירויות הערביות המאוחדות (בערבית: الإمارات العربية المتحدة אלאִמַארַאת אלעָרַבִּיָּה אלמֻתָּחִדָה), הידועה גם בשם איחוד האמירויות הערביות, היא מדינת מדבר מוסלמית-ערבית עשירה בנפט, הנמצאת בצפון-מזרח חצי האי ערב (דרום מערב אסיה) שבמפרץ הפרסי.[5] רק 1.4 מיליון מתוך 9.9 מיליון מתושביה הם אזרחי המדינה, כשהשאר בעיקר עובדים זרים.[6][7]
איחוד האמירויות הערביות היא פדרציה הכוללת שבע אמירויות מונרכיות: אבו דאבי, עג'מאן, דובאי, פוג'יירה, ראס אל-ח'ימה, שארג'ה ואום אל-קיוין.
קיבלה עצמאות מהממלכה המאוחדת ומחוף שביתת הנשק ב-1971.
שבע האמירויות המרכיבות את המדינה
דובאי (האמירות בה העיר הגדולה ביותר, דובאי)
אבו דאבי (האמירות בעלת השטח הגדול ביותר. בה גם עיר הבירה של איחוד האמירויות, אבו דאבי)
שארג'ה
עג'מאן- ראס אל-ח'ימה
פוג'יירה
אום אל-קיוין
היסטוריה
ערכים מורחבים – היסטוריה של איחוד האמירויות הערביות, חוף שביתת הנשק
ממצאים ארכאולוגיים שנחשפו באיחוד האמירויות מציגים היסטוריה ארוכה של מגורים אנושיים וסחר אזורי, כולל עם מסופוטמיה. מספר שבטים התיישבו באזור זה, גם לאורך החוף וכן בפנים הארץ. במאה השביעית השבטים המקומיים עברו תהליך של איסלאמיזציה.
במאות ה-10 עד המאה ה-12 שלטו באזור הקרמטים בני הכת האסמעילית.
בראשית המאה ה-16 החלה ההתערבות האירופית באזור המפרץ. הראשונים שהגיעו לשם היו הפורטוגלים. הבריטים וההולנדים הצטרפו למירוץ האימפריאלי במהלך המאה ה-17, מרוץ שהוכרע לטובת בריטניה בסוף המאה ה-18. במהלך אותה מאה הרבו השייח'ים ראשי השבטים לעסוק בשוד ימי אינטנסיבי, שהוציא לאזור את כינויו "חוף שודדי הים". בריטניה הוטרדה מאוד מהפעילות הפירטית הזו שסיכנה את מסחרה עם הודו, ובראשית המאה ה-19 החלה לנקוט צעדים צבאיים כדי להפסיקה. ב-1820 כפתה על שליטי החוף הסכם להפסקת השוד הימי, הסכם שהורחב בשנת 1853 לכדי חוזה שלום ימי קבוע, ומאז קיבל האזור את השם "חוף שביתת הנשק" (Trucial States of the Coast of Oman). במסגרתו פרסה בריטניה את חסותה על מדינות החוף והתחייבה לעזור בכספים לשליטיהן (חסות והתחייבות שנמשכו עד שנת 1971).
ב-1952, בהשראת בריטניה, החל שיתוף פעולה פדרלי למחצה בין שבע האמירויות, בצורת מועצה קבועה בראשות נציג בריטי. אולם ב-1968 החליטה בריטניה לפנות את כוחותיה שממזרח לתעלת סואץ. כחלק מהחלטה אסטרטגית זו הסירה בריטניה את חסותה מעל אמירויות "חוף שביתת הנשק", וב-1971 הן נעשו עצמאיות.
בין ההחלטה הבריטית על הפינוי לבין הפינוי עצמו התנהל משא ומתן בין שבע האמירויות לבין בחריין וקטר על הקמתה של פדרציה משותפת. המשא ומתן נכשל, ובמהלך שנת 1971 הפכו בחריין וקטר למדינות עצמאיות. בתום אותה שנה התאחדו שש מן האמירויות לפדרציה בשם "האמירויות הערביות המאוחדות", ושנה לאחר מכן הצטרפה אליהן ראס אל ח'יימה. יציאת הבריטים יצרה מתיחויות במקום, הן כלפי פנים (היריבויות בין האמירויות החריפו), והן כלפי חוץ - ויכוחים על קו הגבול בין הפדרציה החדשה לבין עומאן וערב הסעודית; השתלטות איראן על איי טונב והאי אבו מוסא, שהנסיכויות ראו אותם כשייכים להן (סוגיה שלא מצאה את פתרונה עד היום).
היציבות השברירית בפדרציה שבה והתערערה בעקבות המהפכה האסלאמית באיראן (1979), מלחמת איראן–עיראק (1980-1988) ופלישת עיראק לכווית (1990). האמירויות שרדו את הזעזועים הללו במידה רבה הודות לנשיא שייח' זאיד בן סולטאן אאל נהיאן, שהשכיל לנצל את עושר הנפט של אבו דאבי לפיתוח שאר האמירויות, ולגייס תמיכה בינלאומית למען ביטחון הפדרציה.
ב-1990 האשימה עיראק את איחוד האמירויות הערביות ואת כווית בהפקה מוגברת של נפט, מעבר למכסות שקבע אופ"ק, והציגה להן דרישות כספיות מופלגות. עיראק פלשה לכווית, והאמירויות הצטרפו לקואליציה הבינלאומית בראשות ארצות הברית, אשר לחמה בעיראק והביאה לשחרורה של כווית (1991). בעקבות המלחמה הרחיבו האמירויות את מעגל קשרי החוץ שלהן, אם כי לא לעבר איראן, שהן ממשיכות לראות בה אויבת, בדומה לעמדת ערב הסעודית הנוכחית ובניגוד לעמדת ערב הסעודית בעבר, שהייתה מגששת בכיוון של שיפור והידוק היחסים עם איראן.
בנובמבר 2004 הלך לעולמו נשיא האמירויות השייח' זאיד בן סולטאן אאל נהיאן (בגיל 86), אשר הנהיג את המדינה למן ראשית עצמאותה (1971). זמן קצר לאחר מותו בחרו נציגי שבע האמירויות את בנו השייח' ח'ליפה בן זאיד אאל נהיאן כיורשו בתפקיד.
יחסיה עם ישראל
- ערכים מורחבים – יחסי איחוד האמירויות הערביות-ישראל, הסכם אברהם
האמירויות הערביות המאוחדות, כחברות בליגה הערבית מאז הקמת הפדרציה, נקטו עמדה עוינת לישראל ונמנעו מכל קשר עמה עד להסכמי אוסלו של תחילת שנות ה-90.
לאחר הסכמי אוסלו, האמירויות נמנעה מיחסים גלויים עם ישראל בניגוד לשכנותיה, עומאן וקטר, אבל סחר עקיף בין הצדדים ויחסים ביטחוניים התקיימו מתחת לרדאר.
בנובמבר 2015 הודיע משרד החוץ הישראלי על פתיחת נציגות ישראלית רשמית ראשונה בעיר אבו דאבי, אם כי ממשלת איחוד האמירויות מצדה הצניעה את המהלך והמעיטה בחשיבותו.
ב-30 ביוני 2019 ביקר שר החוץ הישראלי ישראל כץ באבו דאבי, בירת איחוד האמירויות.
ב-13 באוגוסט 2020 הודיעו ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ונשיא ארצות הברית דונלד טראמפ כי הוסכם על הסכם אברהם לקראת נורמליזציה וכינון יחסים דיפלומטיים בין ישראל לאיחוד האמירויות הערביות.
פוליטיקה
האמירויות הערביות היא פדרציה של שבע אמירויות שלכל אחת חוקים משלה. בראש כל אמירות עומד שייח' ששלטונו עובר בירושה. המנהיג של כל אמירות מכריע בשאלות פנימיות של מדיניות בתחומי כלכלה, חברה ודת, ואילו מדיניות החוץ וההגנה של האמירויות היא משותפת. בשנת 1971 הקים האיחוד פדרציה שבה כל אמירות החזיקה בכוח רב שכלל גם את זכויות הכרייה (בעיקר נפט), ולכן הממשל הפדרלי התפתח בצורה איטית.
"המועצה העליונה" מורכבת מהמנהיגים של שבע האמירויות. בראש המדינה ובראש "המועצה העליונה" עומד הנשיא, שתפקידו בעל סמכויות פוליטיות נרחבות, ונבחר לתקופת כהונה בת חמש שנים מבין אמירי המדינות, אם כי בפועל אמיר אבו דאבי תמיד מכהן כנשיא (להשוואה, במלזיה ראש המדינה נבחר מבין סולטני המדינות המלוכניות, אך מכונה רשמית יאנג די-פרטואן אגונג, ובשפה היומיומית מכונה מלך, אף על פי שבפועל היאנג די-פרטואן אגונג מכהן לכהונה קצובה והתפקיד עובר ברוטציה).
"המועצה העליונה" של מנהיגי האמירויות בוחרת גם את "מועצת השרים" (הקבינט), שבראשה עומד ראש הממשלה, ואילו "האספה הלאומית", שבה יושבים 40 שרים שנבחרים מכל האמירויות, בוחנת חוקים שמוצעים.
קיימת מערכת משפט פדרלית, וכל האמירויות מלבד אבו דאבי וראס אל-ח'ימה הצטרפו אליה. לכל האמירויות יש חוקים חילוניים וחוקים אסלאמיים לאזרחים, לפושעים ולבתי המשפט הגבוהים. המשטר באמירויות נחשב סובלני יחסית בכל הקשור למעמד הנשים ולאורח החיים של הזרים החיים במדינה.
כלכלה
עד שנות ה-60 נחשבה כלכלת האמירויות לכלכלה נחשלת, דלת אמצעים ומשאבים, והתבססה בעיקר על פעילות ימית - דיג, שליית פנינים, בניית סירות וסחר ימי. אולם מאז גילוי הנפט בתחומה בראשית שנות ה-60 חלה מהפכה כלכלית, המאפשרת מאז ואילך רמת חיים מן הגבוהות בעולם. עתודות הנפט של האמירויות גדולות, רובן מצויות באבו דאבי.
החל משנת 1974 הפדרציה חברה בארגון אופ"ק, ארגון המדינות המייצאות נפט אשר מטרתו לקבוע יחד עם חברות הנפט את קצב הפקת הנפט, מחיריו, וזיכיונות עתידיים. בעזרת החברות בארגון האמירויות משפיעות על ויסות קצב הפקת הנפט בעולם ושולטות יחד עם חברי הארגון במחיר הנפט העולמי - בעיקר על ידי קביעת מכסות הפקה לכל אחת מהמדינות החברות.
כלכלת המדינה מושתתת בעיקר על ענף הנפט והגז הטבעי אולם לצד הענף מפתחות האמירויות ענפי כלכלה נוספים כגון ייצור אלומיניום, טקסטיל, חומרי בניין, הפקת אמוניה, עיבוד מזון. תנאי האקלים אינם מאפשרים את התפתחותה של חקלאות ענפה. כיוון שכך, תרומתה לתוצר הלאומי מצומצמת.
מאז שנות ה-80 מספר התיירים גדל באופן דרמטי, ועיקרם אירופים המחפשים חורף מתון וקל. המגמה התחזקה לאחר שהוחלט לשנות את מדיניות הטיסות למדיניות "שמיים פתוחים" שגרם להורדת מחירי הטיסות מאירופה, חיזוק חברות התעופה אמירטס ואיתיחאד איירווייז ושימוש בנמלי התעופה של אבו דאבי ודובאי כנקודת ביניים בין אירופה למזרח הרחוק.
המאזן המסחרי של האמירויות מרשים, בשנת 2000 עמד העודף במאזן על כעשרים מיליארד דולר. אחד ממאפייניה הייחודיים של כלכלת האמירויות הערביות המאוחדות הוא הסתמכותה הבלעדית על כוח עבודה זר שמהווה יותר מ-90% מכוח העבודה במדינה.
באמירות דובאי גורדי שחקים ומלונות פאר רבים; עם המפוארים שבהם נמנה בורג' אל-ערב, שהוא מן המלונות הגבוהים בעולם.
בשנת 2006 סוכם על תחילת פעילות מדעים בתחום החלל ובשנת 2009 שוגרה לחלל חללית דובאי סאט 1.
גאוגרפיה
רובה של המדינה הוא מדבר שחון. במזרח מתנשאים הרי חג'ר (2,500 מטר בשיאם), ומהם משתפלת במתינות רמה מדברית צפונה ומערבה עד סבחת מאטי - מישור מלחה המגיע עד לגבול ערב הסעודית.
אין בשטחי האיחוד נחלים, אגמים או מאגרי מים עיליים כלשהם. מים מצויים בנאות מדבר כמו אל-עין וליווה (אנ'), נשאבים מאקווה (אקוויפר) תת-קרקעית, או מותפלים ממי הים.
בקיץ עשויות הטמפרטורות לעלות עד °49. בשאר ימות השנה נעים יותר, °20 - °35. כמות המשקעים הממוצעת היא כ-80 מילימטר גשם בשנה. סופות החול שכיחות והן מלוות ברוחות שָׁמָל (רוח צפונית-מזרחית הנושבת לאורך דרומו של עמק הפרת והחידקל והמפרץ הפרסי) וחמסין (רוח דרומית יבשה).
יחד עם גינאה המשוונית ודנמרק, איחוד האמירויות היא אחת משלוש המדינות היחידות בעולם, שעל אף שרוב שטחן הוא ביבשת, מצויה בירתן על אי.
דמוגרפיה
אוכלוסיית איחוד האמירויות הערביות ב-2018 עומדת על כ-9 מיליון תושבים. כ-12% מהאוכלוסייה הם אזרחים אמירתיים-ערבים בני המקום, בעוד כ-88% הם עובדים זרים ומהגרים מכל רחבי העולם.[7] על כן, רק 1.4 מיליון מתושביה הם אזרחי המדינה.[6]
במדינה אוכלוסייה מלאומים ומוצאים שונים ומגוונים. חמשת הלאומים הכי נפוצים באמירויות של דובאי, שארג'ה ועג'מאן, הם: הודים (25%), פקיסטנים (12%), אמירתיים-ערבים בני המקום (9%) בנגלדשים (7%), ו-פיליפינים (5%).[8] עובדים זרים מאירופה (כולל מעל ל-100 אלף בריטים),[9] אוסטרליה, צפון אמריקה, ומרכז ודרום אמריקה, מהווים כחצי מיליון מאוכלוסייתה.[10][11] שאר האוכלוסייה הם ערבים ממדינות אחרות (ובפרט מצריים ועומאניים).[12][13] רובם הגיעו כעובדים זרים לאמירויות עם תחילת שגשוג תעשיית הנפט מאז שנות ה-60.
היחס בין מספרי הגברים למספרי הנשים במדינה אינו טבעי: מספר הגברים גדול פי 2.2 (כשברוב קבוצות הגיל מגיע אף ל-2.75) ממספר הנשים.[14] זהו הפער השני הגדול ביותר בעולם לטובת הגברים לעומת נשים (אחרי מדינת קטר).[15]
כ-88% מהאוכלוסייה מתגוררים ביישובים עירוניים.[16]
קושי רב קיים על אלה המנסים להתאזרח באיחוד האמירויות, למי שאין קשר דם או קרובי משפחה כלשהם במדינה, ומשום כך התאזרחות ניתנת תחת נסיבות מיוחדות בלבד.[17]
דתות
האסלאם היא דת המדינה הרשמית של איחוד האמירויות הערבית. נכון לסוף שנות האלפיים, 76% מתושבי איחוד האמירויות הם מוסלמים (מתוכם 97% הם סונים ו-3% הם שיעים),[18] 12% הם נוצרים, 6% בני דת ההינדואיזם, 2% בודהיסטים, ו-2% הם אחרים.[19][20]
בני המיעוטים מדתות שהתפצלו מהאסלאם, כמו הדרוזים ובני הדת הבהאית, נספרים כחלק מהאוכלוסייה המוסלמית.[21]
על פי החוק בכל האמירויות, לנשים מוסלמיות אסור להינשא לגברים לא-מוסלמים.[21]
ראו גם
- אמירטס - חברת התעופה הלאומית של איחוד האמירויות הערביות (ראו גם: איתיחאד איירווייז - חברת התעופה הלאומית של האמירות אבו דאבי)
- אמירויות איחוד האמירויות הערביות - רשימת האמירויות, גודלן ומספר תושביהן
- מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ
- הכוחות המזוינים של איחוד האמירויות הערביות
- יחסי איחוד האמירויות הערביות–ישראל (ראו גם: הסכם אברהם)
- היסטוריה של איחוד האמירויות הערביות
קישורים חיצוניים
- איחוד האמירויות הערביות, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)
- COUNTRY PROFILE: UNITED ARAB EMIRATES, אתר הספרייה הדיגיטלית של קטר
צבי בראל, כיצד המשבר בדובאי ישפיע על מדינת איחוד נסיכויות המפרץ?, באתר הארץ, 04/12/09- האתגרים הכלכליים ויציבות המונרכיות במפרץ הפרסי, מגזין המזרח הקרוב, 6 באוקטובר 2014
- מורן זגה, בין מדבר לגלובליזציה. הצצה למדינת האח הגדול במפרץ, באתר ynet, 9 בינואר 2017
- מורן זגה, מתונה, ליברלית, יציבה: האמירויות, הפרטנר המוחמץ של ישראל, באתר ynet, 7 בספטמבר 2018
הערות שוליים
- ↑ דירוג שטח יבשתי - מתוך אתר Worldometer, כפי שפורסם ב-28 במאי 2021
- ↑ טבלאת אוכלוסייה שם הקובץ: UN_PPP2024_Output_PopTot.xlsx, שם החוצץ: Median - מתוך אתר האו"ם
- ↑ דירוג תמ"ג - מתוך אתר הבנק העולמי, כפי שפורסם ב-6 בספטמבר 2025
- ↑ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2023 בדו"ח שפורסם ב-2025 על ידי אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
- ↑ Christensen, Shane (2010). Frommer's Dubai. John Wiley & Sons. p. 174. ISBN 978-0-470-71178-1.
- ^ 6.0 6.1 Habboush, Mahmoud. (10 October 2013) Call to naturalise some expats stirs anxiety in the UAE. Uk.reuters.com. Retrieved 10 October 2015
- ^ 7.0 7.1 "UAE Population Statistics".
- ↑ "Indians, Pakistanis make up 23% of Dubai, Sharjah, Ajman population". gulfnews.com. נבדק ב-7 באוגוסט 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Whittell, Giles (15 במרץ 2010). "British pair face jail for kissing in Dubai restaurant". The Times. אורכב מ-המקור ב-25 במאי 2010.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ Sambidge, Andy (7 באוקטובר 2009). "UAE population hits 6m, Emiratis make up 16.5%". ArabianBusiness.com.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Mcintosh, Lindsay (16 ביוני 2008). "Terror red alert for 100,000 British expats in Dubai". The Scotsman.
{{cite web}}: (עזרה)(הקישור אינו פעיל, 15.8.2020) - ↑ "United Arab Emirates". CIA World Factbook.
- ↑ "Editorial: The Ideal Prince". Arabnews.com. 3 בנובמבר 2004. אורכב מ-המקור ב-9 ביולי 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "Sex ratio". The World Factbook. אורכב מ-המקור ב-16 באוקטובר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "Sex ratio". The World Factbook. אורכב מ-המקור ב-16 באוקטובר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "Table 3.10 Urbanization" (PDF). World Development Indicators. אורכב מהמקור ב-25 במרץ 2009.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: unfit URL (link) - ↑ "How to become a UAE citizen".
- ↑ "United Arab Emirates International Religious Freedom Report, Bureau of Democracy, Human Rights, and Labor (2009)". U.S. Department of State. אורכב מ-המקור ב-2009-10-31.
- ↑ Pew Research Center's Religion & Public Life Project: United Arab Emirates. Pew Research Center. 2010.
- ↑ United Arab Emirates. International Religious Freedom Report 2007. State.gov. Retrieved 27 September 2013.
- ^ 21.0 21.1 "United Arab Emirates International Religious Freedom Report, Bureau of Democracy, Human Rights, and Labor (2009)". U.S. Department of State. אורכב מ-המקור ב-2009-10-31.
| מדינות המפרץ הפרסי | |
|---|---|
|
| מדינות המזרח התיכון | ||
|---|---|---|
|
| מדינות אסיה | ||
|---|---|---|
|
| הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי | ||
|---|---|---|
| חברות | אפגניסטן • אלג'יריה • צ'אד • מצרים • גינאה • אינדונזיה • איראן • ירדן • כווית • לבנון • לוב • מלזיה • מאלי • מאוריטניה • מרוקו • ניז'ר • פקיסטן • תימן • ערב הסעודית • סנגל • פלסטין (מיוצגת על ידי אש"ף) • סודאן • סומליה • תוניסיה • טורקיה • בחריין • עומאן • קטר • איחוד האמירויות הערביות • סיירה לאון • בנגלדש • גבון • גמביה • גינאה ביסאו • אוגנדה • בורקינה פאסו • קמרון • קומורו • עיראק • המלדיביים • ג'יבוטי • בנין • ברוניי • ניגריה • אזרבייג'ן • אלבניה • קירגיזסטן • טג'יקיסטן • טורקמניסטן • מוזמביק • קזחסטן • אוזבקיסטן • סורינאם • טוגו • גיאנה • חוף השנהב | 
|
| מדינה מושעית | סוריה | |
| מדינות משקיפות | בוסניה והרצגובינה • הרפובליקה המרכז-אפריקאית • קפריסין הצפונית • תאילנד • רוסיה | |
| ארגונים משקיפים | הליגה הערבית • האו"ם • המדינות הבלתי-מזדהות • האיחוד האפריקאי • הארגון לשיתוף פעולה כלכלי | |
| הליגה הערבית | ||
|---|---|---|
|
 ארגון המדינות המייצאות נפט
| ||
|---|---|---|
| חברות אופ"ק כיום | איחוד האמירויות הערביות • איראן • אלג'יריה • אנגולה • גבון • גינאה המשוונית • הרפובליקה של קונגו • ונצואלה • כווית • לוב • ניגריה • עיראק • ערב הסעודית |  |
| חברות אופ"ק לשעבר | אינדונזיה • אקוודור • קטר | |
| אמירויות איחוד האמירויות הערביות | ||
|---|---|---|
|
| מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ | ||
|---|---|---|
| מדינות חברות | איחוד האמירויות הערביות • בחריין • כווית • עומאן • ערב הסעודית • קטר | 
|
| שיתוף פעולה צבאי | כוח המגן של חצי האי ערב • ההפגנות בבחריין | |
| שיתוף פעולה אחר | ח'ליג'י • משרד הפטנטים של המועצה • ארגון המפרץ לייעוץ תעשייתי • פרויקט הרכבות במועצה • גביע המפרץ לאומות | |
| מונרכיות | ||
|---|---|---|
| ממלכות | אוסטרליה • איי בהאמה • איי שלמה • אנטיגואה וברבודה • אסוואטיני • בהוטן • בחריין • בלגיה • בליז • ג'מייקה • גרנדה • דנמרק • הולנד • הממלכה המאוחדת • טובאלו • טונגה • ירדן • לסוטו • מלזיה1 (נגרי סמבילן • פרליס) • מרוקו • נורווגיה • ניו זילנד • סנט וינסנט והגרנדינים • סנט לוסיה • סנט קיטס ונוויס • ספרד • ערב הסעודית • פפואה גינאה החדשה • קמבודיה • קנדה • שוודיה • תאילנד | 
|
| מונרכיות נבחרות | איחוד האמירויות הערביות • מלזיה • קריית הוותיקן | |
| נסיכויות | אנדורה • הממלכה המאוחדת (ויילס) • ליכטנשטיין • מונקו • ספרד (אסטוריאס) | |
| סולטנויות | אינדונזיה (יוגיאקרטה) • ברוניי • מלזיה1 (ג'והור • טרנגנו • סלנגור • פהנג • פרק • קדה • קלנטן) • עומאן | |
| קיסרויות | יפן | |
| אמירויות | איחוד האמירויות הערביות1 (אבו דאבי • אום אל-קיוין • דובאי • עג'מאן • פוג'יירה • ראס אל-ח'ימה • שארג'ה) • כווית • קטר | |
| דוכסויות גדולות | לוקסמבורג | |
| 1 חלק ממונרכיה פדרטיבית | ||
איחוד האמירויות הערביות28969311