בעלי חיים בתנ"ך
התנ"ך עשיר באזכורים של נופי ארץ ישראל, הצומח והחי בה. על אף שהוא מתאר את קורות עם ישראל ומתמקד בעיקר באדם, הרי שבין דפיו נחשפות לא מעט ידיעות אודות בעלי חיים, בסוגיות הקושרות אותם לאדם: אלה המשמשים את האדם בביתו ובמשקו ואלה המזיקים לו. דוגמה לחיה מזיקה המוזכרת לא אחת במקרא היא הארבה.
בספר ויקרא (פרק י"א) יש רשימה ארוכה של חיות שנאסרו לאכילה, שם מוזכרים גם סימני הטהרה של דגים (סנפיר וקשקשת) ושל חיות (מעלה גרה, שוסע שסע ומפריס פרסה). בספר דברים, פרק י"ד ישנה רשימה דומה של בעלי חיים אסורים ומותרים לאכילה על פי דיני היהדות, וממנה ניתן ללמוד על עולם החי בתקופת המקרא ועל דפוסי ההתנהגות של חלק מן החיות המוזכרות.
במגילת שיר השירים, פרק ב' אפשר למצוא דימויים רבים המשתמשים במיני הצומח והחי של ארץ ישראל.
ספר תהילים, פרק ק"ד מעניק לנו תיאור חזותי מרשים של המערכת האקולוגית בארץ.
במקרא מתוארים גם בתי הגידול וקשרם לבעלי החיים המאכלסים אותם, כגון: נופי מים, הרים סלעיים, מעזבות, חורשים ובמדבר.
בצד התיאורים של בעלי החיים (שחלקם כבר נכחדו מנופי ארצנו כמו הדובים והאריות), קיימת בעיתיות בתיאור מספר רב של בעלי חיים:
- זיהוי שונה של בעל החיים, לדוגמה: התנשמת מוזכרת גם כאחד הזוחלים; הקיפוד (או הקיפוז) הוא עוף מדברי; העיט מתואר כעוף הניזון מנבלות, שלא כמו העוף המכונה כיום בשם זה.
- איזכור בעל חיים שלא ניתן לזהות כיום בוודאות, לדוגמה: זרזיר המתניים (ספר משלי, פרק ל', פסוק ל"א)
ומנגד קיים חוסר בתיאור בעלי חיים שידוע לנו כי חיו באותה התקופה, אך הם אינם מוזכרים כלל בתנ"ך, לדוגמה: ברדלס, היפופוטם - אם כי יש שטענו שהוא ההשראה לחיה האגדית "בהמות".[1]
בתנ"ך מוזכרים לא מעט אנשים בשמות של חיות. הבולטים שבהם הם: רחל, כלב בן יפונה, יונה הנביא, חמור שליט שכם, יעל, נחש מלך עמון, דבורה הנביאה, חולדה הנביאה, ושפן הסופר.
רשימה אלפביתית של בעלי חיים בתנ"ך
![]() |
![]() |
![]() |
אוח: אוח, נמייה או אולי תן? |
אוח - גמל
- אוח
- ”וְרָבְצוּ שָׁם צִיִּים וּמָלְאוּ בָתֵּיהֶם אֹחִים וְשָׁכְנוּ שָׁם בְּנוֹת יַעֲנָה וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם.” (ספר ישעיהו, פרק י"ג, פסוק כ"א)
- אף על פי כן, לא נהוג לזהותו כדורס המוכר היום בשם זה. מדקדק ימי הביניים יונה אבן ג'נאח בספרו "ספר השורשים" סובר כי מדובר בנמייה[2], בעוד על פי מילון Brown–Driver–Briggs זהו תן[3].
- איה
- ”וְלֹא שְׁזָפַתּוּ עֵין אַיָּה.” (ספר איוב, פרק כ"ח, פסוק ז')
- רש"י מפרש בעקבות הפסוק שהאיה ראייתה מחודדת מכל העופות. ובהפלגה אומר שהאיה מעופפת בבבל ורואה נבילות בארץ ישראל.
- "נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה הַנֹּתֵן אִמְרֵי-שָׁפֶר;"
- אנפה
- ”וְאֶת-אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן-הָעוֹף לֹא יֵאָכְלוּ שֶׁקֶץ הֵם ... וְאֵת הַחֲסִידָה הָאֲנָפָה לְמִינָהּ ...” (ספר ויקרא, פרק י"א, פסוקים י"ג-י"ט)
- האנפה מוזכרת בספר כאחד העופות האסורים למאכל.
- אנקה (שרץ)
- ”וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא בַּשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ הַחֹלֶד וְהָעַכְבָּר וְהַצָּב לְמִינֵהוּ. וְהָאֲנָקָה וְהַכֹּחַ וְהַלְּטָאָה וְהַחֹמֶט וְהַתִּנְשָׁמֶת” (ספר ויקרא, פרק י"א, פסוקים כ"ט-ל')
- ארבה
- ”מֶלֶךְ אֵין לָאַרְבֶּה וַיֵּצֵא חֹצֵץ כֻּלּוֹ” (ספר משלי, פרק ל', פסוק כ"ז) אף שאין מלך לארבה הם יודעים להתאחד ולהתאסף ביחד, דבר המהווה את עוצמתם.
- וכמובן מכת ארבה
- שמות נוספים: ילק, חסיל וגזם ”וְשִׁלַּמְתִּי לָכֶם אֶת הַשָּׁנִים אֲשֶׁר אָכַל הָאַרְבֶּה הַיֶּלֶק וְהֶחָסִיל וְהַגָּזָם חֵילִי הַגָּדוֹל אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּי בָּכֶם” (ספר יואל, פרק ב', פסוק כ"ה)
- אריה
- ”גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ, כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ” (ספר בראשית, פרק מ"ט, פסוק ט') לפי (אבן עזרא) האריה רובץ על טרפו, ואין טורף אחר שיכול להבריח אותו.
- ”וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן וְאָבִיו וְאִמּוֹ תִּמְנָתָה, וַיָּבֹאוּ עַד כַּרְמֵי תִמְנָתָה, וְהִנֵּה כְּפִיר אֲרָיוֹת שֹׁאֵג לִקְרָאתוֹ” (ספר שופטים, פרק י"ד, פסוק ה')
- שמות נוספים: ליש, שחל, ארי, לביא וייתכן גם שחץ. שם נקבת האריה הוא לביאה וגור האריות נקרא כפיר ואף רק גור.
וְאֶת הָאַרְנֶבֶת כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִוא וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסָה טְמֵאָה הִוא לָכֶם:
- למרות שהארנבת מוזכרת כבעל חיים מעלה גרה, המחקר המדעי המודרני הראה כי הארנבת אינה כזו, אם כי היא מרבה ללעוס ונראית כזו.
- בקר - (מינים שונים)
- בת יענה, לא יען.
- ”וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה וְאֶת הַתַּחְמָס וְאֶת הַשָּׁחַף וְאֶת הַנֵּץ לְמִינֵהוּ” (ספר ויקרא, פרק י"א, פסוק ט"ז)
- מוזכרת כעוף טמא.
- גמל
- ”וְרָחֵל לָקְחָה אֶת הַתְּרָפִים וַתְּשִׂמֵם בְּכַר הַגָּמָל וַתֵּשֶׁב עֲלֵיהֶם...” (ספר בראשית, פרק ל"א, פסוק ל"ד)
- ”אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה אֶת הַגָּמָל כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה אֵינֶנּוּ מַפְרִיס טָמֵא הוּא לָכֶם” (ספר ויקרא, פרק י"א, פסוק ד')
-
אנקה - שממית?
דג - חגב
- דג
- ”וַיְמַן ה' דָּג גָּדוֹל לִבְלֹעַ אֶת יוֹנָה וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת.” (ספר יונה, פרק ב', פסוק א')
- דאה
- דוב
- ”אֶפְגְּשֵׁם כְּדֹב שַׁכּוּל וְאֶקְרַע סְגוֹר לִבָּם...” (ספר הושע, פרק י"ג, פסוק ח') בפסוק מתוארת עוצמתו הקטלנית של דוב שנהרגו גוריו.
- ”וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים מִן הַיַּעַר וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים.” (ספר מלכים ב', פרק ב', פסוק כ"ד)
- דוכיפת
- ”וְאֵת הַחֲסִידָה הָאֲנָפָה לְמִינָהּ וְאֶת הַדּוּכִיפַת וְאֶת הָעֲטַלֵּף.” (ספר ויקרא, פרק י"א, פסוק י"ט)
- דיה
- ”שָׁם נִקְבְּצוּ דַיּוֹת אִשָּׁה רְעוּתָהּ.” (ספר ישעיה, פרק ל"ד, פסוק ט"ו)
- דישון
- ”זֹאת הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר תֹּאכֵלוּ: שׁוֹר, שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים. אַיָּל וּצְבִי, וְיַחְמוּר; וְאַקּוֹ וְדִישֹׁן, וּתְאוֹ וָזָמֶר.” (ספר דברים, פרק י"ד, פסוקים ד'-ה'.)
- זבוב
- ”זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ...” (מגילת קהלת, פרק י', פסוק א') הזבובים מתוארים כחיות שנמשכות לגופות מתים, בשל הרצון להטיל שם את ביציהם.
- זאב
- ”בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל.” (ספר בראשית, פרק מ"ט, פסוק כ"ז) - על פי תרגום ירושלמי, הדבר מעיד על עוצמתו של השבט.
- "וְגָר זְאֵב עִם-כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם-גְּדִי יִרְבָּץ".(ספר ישעיהו, פרק י"א, פסוק ו')
- זמר
- ”אַיָּל וּצְבִי, וְיַחְמוּר; וְאַקּוֹ וְדִישֹׁן, וּתְאוֹ וָזָמֶר..” (ספר דברים, פרק י"ד, פסוק ה')- ברשימת החיות המותרות לאכילה על ידי יהודים הפרשנות המקובלת היא שזמר הוא ג'ירף.
- זרזיר - ספר משלי, פרק ל', פסוק ל"א. לא ברור למה הכוונה במקרא.
- חגב
- ”הֵן אֶעֱצֹר הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהֵן אֲצַוֶּה עַל חָגָב לֶאֱכוֹל הָאָרֶץ וְאִם אֲשַׁלַּח דֶּבֶר בְּעַמִּי.” (ספר דברי הימים ב', פרק ז', פסוק י"ג)
-
זמר - ג'ירף?
חזיר - ינשוף
- חזיר
- "נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר - אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם." (ספר משלי, פרק י"א, פסוק כ"ב). החזיר מתואר כחיה דחויה שהפוכה למודל היופי.
- חולד
- חמור
- יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם. (ספר בראשית, פרק מ"ט, פסוק י"ד). שבט יששכר נמשל לחמור. על פי רש"י "סובל עול תורה כחמור חזק שמטעינין אותו משא כבד".
- כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ... (ספר שמות, פרק כ"ג, פסוק ה') - החמור משמש כבהמת משא.
- יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו...(ספר ישעיה, פרק א', פסוק ג') - אף שלא נחשב לבהמה חכמה, הוא מכיר את אבוס הבעלים.
- לאתונו של בלעם העניק אלקים באופן זמני את יכולת הדיבור. היא והנחש בסיפור גן עדן הם בעלי החיים היחידים שמופיעים בתנ"ך המדברים בלשון בני אדם.
- חומט
- חסידה
- גַּם חֲסִידָה בַשָּׁמַיִם יָדְעָה מוֹעֲדֶיהָ וְתֹר וְסִוס וְעָגוּר שָׁמְרוּ אֶת עֵת בֹּאָנָה, וְעַמִּי לֹא יָדְעוּ אֵת מִשְׁפַּט ה': (ספר ירמיהו, פרק ח', פסוק ז'). פסוק זה מזכיר את נדידת הציפורים, ואת ידיעתן את העיתוי המדויק לנדידה.
- החסידה מתוארת כמי שבונה את קינה בצמרות העצים הגבוהים. ...חֲסִידָה בְּרוֹשִׁים בֵּיתָהּ (ספר תהילים, פרק ק"ד, פסוק י"ז)
- חרגול
- יונה
- היונה חוזרת אל ביתה במבול - וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב, וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ... (ספר בראשית, פרק ח', פסוק י"א). היונה מתוארת גם כעוף שאיננו יודע לברוח מהסכנה האורבת לו - וַיְהִי אֶפְרַיִם כְּיוֹנָה פוֹתָה (ספר הושע, פרק ז', פסוק י"א)
- יחמור
- ים אולי פרד. הוא ענה אשר מצא את הימים במדבר... (ספר בראשית, פרק ל"ו, פסוק כ"ד)
- ינשוף
- "וִירֵשׁוּהָ קָאַת וְקִפּוֹד וְיַנְשׁוֹף וְעֹרֵב יִשְׁכְּנוּ בָהּ וְנָטָה עָלֶיהָ קַו תֹהוּ וְאַבְנֵי בֹהוּ." (ספר ישעיה, פרק ל"ד, פסוק י"א) רד"ק, "וינשוף - בחול"ם והוא עוף שהוא עף בלילה, או אותו שהוא צועק בלילה, ולפיכך נקרא ינשוף מן נשף."
-
ים - פרד?
יעל - נמלה
- יעל נובי
- הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים (ספר תהילים, פרק ק"ד, פסוק י"ח) היעלים מתוארים כמי שחיים במקומות תלולים וגבוהים.
- יען
- כיענים במדבר. (מגילת איכה, פרק ד', פסוק ג').
- כבש
- "וְגָר זְאֵב עִם-כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם-גְּדִי יִרְבָּץ".(ספר ישעיהו, פרק י"א, פסוק ו')
- כוס החורבות
- דָּמִיתִי לִקְאַת מִדְבָּר, הָיִיתִי כְּכוֹס חֳרָבוֹת: (ספר תהלים, פרק ק"ב, פסוק ז')
- כח
- כלב
- וַיּוֹרֶד אֶת הָעָם אֶל הַמָּיִם, וַיֹּאמֶר ה' אֶל גִּדְעוֹן: כֹּל אֲשֶׁר יָלֹק בִּלְשׁוֹנוֹ מִן הַמַּיִם כַּאֲשֶׁר יָלֹק הַכֶּלֶב, תַּצִּיג אוֹתוֹ לְבָד... (ספר שופטים, פרק ז', פסוק ה').
- לויתן
- שָׁם אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ: (ספר תהילים, פרק ק"ד, פסוק כ"ו)
- לטאה
- לילית מצויה
- "...שָׁם הִרְגִּיעָה לִּילִית וּמָצְאָה לָהּ מָנוֹחַ:" לפי רד"ק עוף הצועק בלילה. (ספר ישעיה, פרק ל"ד, פסוק י"ד)
- נחש, פתן, צפעוני, שרף
- יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ, שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח, הַנּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר. (ספר בראשית, פרק מ"ט, פסוק י"ז).
- "וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק - עַל חֻר פָּתֶן וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל - יָדוֹ הָדָה:" (ספר ישעיה, פרק י"א, פסוק ח').
- "אַל תִּשְׂמְחִי פְלֶשֶׁת כֻּלֵּךְ כִּי נִשְׁבַּר שֵׁבֶט מַכֵּךְ כִּי מִשֹּׁרֶשׁ נָחָשׁ יֵצֵא צֶפַע וּפִרְיוֹ שָׂרָף מְעוֹפֵף:" (ספר ישעיה, פרק י"ד, פסוק כ"ט).
- נשר
- כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ, עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֶף, יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ, יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ (ספר דברים, פרק ל"ב, פסוק י"א) על פי רש"י, הנשר אינו נכנס במפתיע לקינו אלא מרחף סמוך לו במטרה להעיר את גוזליו, וכאשר הוא לוקח את גוזליו בניגוד לעופות אחרים, הוא שם אותם על כנפיו, מכיוון שהוא הגבוה ביותר, ואיננו חושש שמישהו יפגע בהם מלמעלה.
- הנשר מובא כמשל לשמירה שאלקים מעניק לבני ישראל, כשם שהנשר נושא את בניו על כתפיו אברתו, מפני שמוטב שיכנס חץ הציד בי, ולא בבני, כך שומר אלקים על בניו.
- נמלה
- הַנְּמָלִים עַם לֹא עָז, וַיָּכִינוּ בַקַּיִץ לַחְמָם (ספר משלי, פרק ל', פסוק כ"ה)
- "לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם. אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל. תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ אָגְרָה בַקָּצִיר מַאֲכָלָהּ" (ספר משלי, פרק ו', פסוקים ו'-ח') . הנמלה מתוארת כיצור חרוץ שעושה את תפקידו ללא כפיה מכוחות חיצוניים.
נמר - עלוקה
![]() |
![]() |
![]() |
נחשים: פתן, צפעוני ושרף |
- נמר
- הֲיַהֲפֹךְ כּוּשִׁי עוֹרוֹ וְנָמֵר חֲבַרְבֻּרֹתָיו? גַּם אַתֶּם תּוּכְלוּ לְהֵיטִיב לִמֻּדֵי הָרֵעַ. (ספר ירמיה, פרק י"ג, פסוק כ"ג)
- "עַל כֵּן הִכָּם אַרְיֵה מִיַּעַר, זְאֵב עֲרָבוֹת יְשָׁדְדֵם, נָמֵר שֹׁקֵד עַל עָרֵיהֶם, כָּל הַיּוֹצֵא מֵהֵנָּה יִטָּרֵף כִּי רַבּוּ פִּשְׁעֵיהֶם עָצְמוּ מְשֻׁבוֹתֵיהֶם \{מְשׁוּבוֹתֵיהֶם\}:" (ספר ירמיה, פרק ה', פסוק ו')
- "וְגָר זְאֵב עִם-כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם-גְּדִי יִרְבָּץ".(ספר ישעיהו, פרק י"א, פסוק ו')
- נץ
- סוס
- "סוּסִים מְוֻזָּנִים \{מְיֻזָּנִים\} מַשְׁכִּים הָיוּ אִישׁ אֶל אֵשֶׁת רֵעֵהוּ יִצְהָלוּ." (ספר ירמיה, פרק ה', פסוק ח') רד"ק: "הנה הם כמו הסוסים שנתנו להם מזון רב בלילה והם שבעים בתאותם בבוקר יצאו ויצהלו וצהלתם היא נתינת קולם ובשמחה אורי"ליר בלע"ז..."
- בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה עַל מְצִלּוֹת הַסּוּס קֹדֶשׁ לַ-ה'... (ספר זכריה, פרק י"ד, פסוק כ')
רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים, וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס, וה' אָמַר
לָכֶם 'לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד (ספר דברים, פרק י"ז, פסוק ט"ז)
- סלעם
- עורב
- עַיִן תִּלְעַג לְאָב, וְתָבוּז לִיקְּהַת אֵם, יִקְּרוּהָ עֹרְבֵי נַחַל, וְיֹאכְלוּהָ בְנֵי נָשֶׁר. (ספר משלי, פרק ל', פסוק י"ז)
- וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד יְבשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ: (ספר בראשית, פרק ח', פסוק ז')
- עזניית הנגב
- וְאֶת אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן הָעוֹף לֹא יֵאָכְלוּ שֶׁקֶץ הֵם אֶת הַנֶּשֶׁר וְאֶת הַפֶּרֶס וְאֵת הָעָזְנִיָּה (ספר ויקרא, פרק י"א, פסוק י"ג)
- עטלף
- עיט
- "וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם" (ספר בראשית, פרק ט"ו, פסוק י"א) - העיט מתואר כעוף שאוכל נבלות - נראה שמזוהה עם הנשר של ימינו.
- נָתִיב לֹא יְדָעוֹ עָיִט (ספר איוב, פרק כ"ח, פסוק ז') - העיט מתואר כעוף שמגיע במעופו לפינות הרחוקות והשוממות ביותר.
- עכבר
- עלוקה
- לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת הַב הַב, שָׁלוֹשׁ הֵנָּה לֹא תִשְׂבַּעְנָה אַרְבַּע לֹא אָמְרוּ הוֹן. (ספר משלי, פרק ל', פסוק ט"ו) העלוקה שמוצצת דם מתוארת כאן, כשהיא מבקשת עוד ועוד.
ערוד - שחף
![]() |
![]() | |
קאת: לילית או אולי שקנאי? |
- פרא
- הֲיִנְהַק פֶּרֶא עֲלֵי דֶשֶׁא? אִם יִגְעֶה שּׁוֹר עַל בְּלִילוֹ? (ספר איוב, פרק ו', פסוק ה') - "...רצה לומר, הפרא אשר מאכלו מאכל גרוע, שאינו אוכל רק דשא, היקוץ במאכלו וינהק לאמר, איך אוכל את הדשא שאין בו מלח.." (מלבי"ם)
- פרד
- וְאַבְשָׁלוֹם רֹכֵב עַל-הַפֶּרֶד, וַיָּבֹא הַפֶּרֶד תַּחַת שׂוֹבֶךְ הָאֵלָה הַגְּדוֹלָה וַיֶּחֱזַק רֹאשׁוֹ בָאֵלָה וַיֻּתַּן בֵּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ, וְהַפֶּרֶד אֲשֶׁר-תַּחְתָּיו, עָבָר. (ספר שמואל ב', פרק י"ח, פסוק ט')
- פרס
- צב
- צבי
- דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים (מגילת שיר השירים, פרק ב', פסוק ט') האהוב מומשל לצבי ועופר בשבל יופיו הרב ועדינותו של הצבי.
- קאת
- "וְאֶת הַתִּנְשֶׁמֶת וְאֶת הַקָּאָת וְאֶת הָרָחָם:" (ספר ויקרא, פרק י"א, פסוק י"ח)
- ראם לבן
- בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ, וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו, בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח...(ספר דברים, פרק ל"ג, פסוק י"ז) כאן הראם מצוין בקרניו היפות, לעומת קרני השור שאינן יפות. (על פי רש"י).
- רחם
- "וְאֶת הַתִּנְשֶׁמֶת וְאֶת הַקָּאָת וְאֶת הָרָחָם:" (ספר ויקרא, פרק י"א, פסוק י"ח)
- שור
- "לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ" (ספר דברים, פרק כ"ה, פסוק ד')
- דַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן. (ספר ישעיהו, פרק א', פסוק ג')
- שחף
שליו - תנשמת
![]() |
![]() |
![]() |
תחש: תחש המשכן, חדשן או ג'ירף? |
- שליו
- "וְרוּחַ נָסַע מֵאֵת ה', וַיָּגָז שַׂלְוִים מִן-הַיָּם, וַיִּטֹּשׁ עַל-הַמַּחֲנֶה כְּדֶרֶךְ יוֹם כֹּה וּכְדֶרֶךְ יוֹם כֹּה, סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה וּכְאַמָּתַיִם, עַל-פְּנֵי הָאָרֶץ.וַיָּקָם הָעָם כָּל-הַיּוֹם הַהוּא וְכָל-הַלַּיְלָה וְכֹל יוֹם הַמָּחֳרָת, וַיַּאַסְפוּ אֶת-הַשְּׂלָו הַמַּמְעִיט, אָסַף עֲשָׂרָה חֳמָרִים; וַיִּשְׁטְחוּ לָהֶם שָׁטוֹחַ, סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה.[5]
- שלך
- "ואת הכוס ואת השלך ואת הינשוף"
(ספר ויקרא, פרק י"א, פסוק י"ז)
- שממית
- שְׂמָמִית בְּיָדַיִם תְּתַפֵּשׂ, וְהִיא בְּהֵיכְלֵי מֶלֶךְ. (ספר משלי, פרק ל', פסוק כ"ח). כך על פי תרגום יהונתן על ספר ויקרא, פרק י"א, פסוק ל', על פי רוב הפרשנים לפסוק שממית היא עכביש.[6]
- שעיר
- "וְרָבְצוּ שָׁם צִיִּים וּמָלְאוּ בָתֵּיהֶם אֹחִים וְשָׁכְנוּ שָׁם בְּנוֹת יַעֲנָה וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם": (ספר ישעיהו, פרק י"ג, פסוק כ"א)
- שפיפון
- ”יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ, שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח, הַנּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס, וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר” (ספר בראשית, פרק מ"ט, פסוק י"ז)
- שפן
- טכניקת ההישרדות של השפנים הנחשבות לחיות חלשות וקטנות מתוארת בכמה מקומות. סְלָעִים מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים: (ספר תהילים, פרק ק"ד, פסוק י"ח) שְׁפַנִּים עַם לֹא עָצוּם וַיָּשִׂימוּ בַסֶּלַע בֵּיתָם (ספר משלי, פרק ל', פסוק כ"ו)
- תוכי
- תולעת (כנראה הכוונה למה שמכונה היום זחל אמיתי)
- וַיְמַן הָאֱלֹקִים תּוֹלַעַת בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר לַמָּחֳרָת וַתַּךְ אֶת הַקִּיקָיוֹן וַיִּיבָשׁ: (ספר יונה, פרק ד', פסוק ז')
- תור
- הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ; וְקוֹל הַתּוֹר, נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ: (מגילת שיר השירים, פרק ב', פסוק י"ב)
- תחמס
- תחש
- "וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים, וַעֲצֵי שִׁטִּים". (ספר שמות, פרק כ"ה, פסוק ה')
- תן
- תנין
- התנין הוא החיה הראשונה הנזכרת בתנ"ך. בארץ מצרים התנין נחשב לאליל, ולפי הדעה הרווחת עצם אזכורו כיציר האלקים חושף את זהות הקל האחד והיחיד - ומכאן הסיבה להופעתו כבר בספר בראשית. וַיִּבְרָא אֱלֹקִים, אֶת-הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים; (ספר בראשית, פרק א', פסוק כ"א).
- יש המפרשים את הביטוי "התנינים הגדולים" כמתייחס לדינוזאורים, זוחלי ענק שנכחדו לפני הופעת האדם.
- פרעה מלך מצרים מומשל לתנין הגדול של ארץ מצרים שהיה אליל באותה תקופה. הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו, אֲשֶׁר אָמַר, לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי. (ספר יחזקאל, פרק כ"ט, פסוק ג').
- תנשמת
- "וְאֶת הַתִּנְשֶׁמֶת וְאֶת הַקָּאָת וְאֶת הָרָחָם:" (ספר ויקרא, פרק י"א, פסוק י"ח)
ראו גם
- יהודה פליקס - חוקר הבוטניקה והזואולוגיה במקרא ובתלמוד
- גן החיות התנ"כי
לקריאה נוספת
- מוריאל ברילר, נפש חיה - בעלי החיים במקרא, מהות וסמליות, 2015.
- אלישבע דיין, החי במקרא: יונקים, ירושלים תשע"ז.
קישורים חיצוניים
- חיים מויאל, זיהוי שמות העופות הטמאים בתנ"ך
הערות שוליים
- ↑ יהודה פליקס, בעלי החיים שבתשובת ה' לאיוב, אתר דעת
- ↑ יונה אבן ג'נאח, ספר השורשים, ברלין תרנ"ו
- ↑ אֹחַ, מילון Brown–Driver–Briggs
- ↑ פליקס, י. (1954). החי של התנ"ך. תל אביב: הוצאת סיני. עמוד 97
- ↑ במדבר י"א ל"א
- ↑ והעלה שממית על גבי המזבח – מניפנית מצויה, באתר "פורטל הדף היומי"