גבאי צדקה
ערך זה עוסק במצוות הצדקה כפי שמנוהלת במישור הציבורי. אם התכוונתם למצוות הצדקה העקרונית החלה על הפרט, ראו גבאי צדקה הוא כינוי במסורת היהודית-הלכתית לממונה (ייתכנו גם כמה ממונים) בקהילה היהודית על הצדקה הכוללת קופה לכסף ולאוכל הדרוש למחיה, ותמחוי למצרכים בסיסיים - אך הכרחיים פחות.[1]
בתנ"ך מצוות צדקה חשובה ביותר, אך חיובה חל על הפרט בלבד.[2] חז"ל בתלמוד תיקנו תקנות קהילתיות על כל מקום ישוב או קהילה יהודיים, בנוסף לחיוב הפרטני, למנות גבאי צדקה שינהל קופה ציבורית.[3] ואכן קיימות עדויות לקיומן של קופות ותמחויים ציבוריים וגבאי צדקה בקהילות ברחבי העולם; מפרנקפורט שבגרמניה וקהילות צרפת, ועד קהילות יהדות תימן, טורקיה וספרד.[4] אף בימינו מנוהלים באופן ציבורי בתי תמחוי ועמותות חסד שונות.
על הגבאי להיות איש נאמן וידוע, חכם ונבון - ולא עם הארץ, והוא אף נחשב כדיין היושב בבית דין ומחליט על חלוקת המגבית.[5] בתלמוד מסופר כי חכמים בולטים שימשו כגבאי צדקה, בהם רבי עקיבא ורב יוסף,[6] ורבי חנינא בן תרדיון:
לא יתן אדם פרוטה לארנקי של צדקה אלא אם כן ממונה עליה (גבאי ישר) כרבי חנינא בן תרדיון.
— מסכת בבא בתרא, דף י', ב'.
מצוות צדקה במישור הציבורי
ערך מורחב – קופה של צדקה
ההלכה קובעת בכמה מקומות כי מצוות צדקה היא הכרחית, ועל חשיבותה נאמר: ”צדקה וגמילות חסדים שקולות כנגד כל מצוותיה של תורה” (תלמוד ירושלמי, מסכת פאה, פרק א', פסקה א'.) בהלכה, גם במישור הציבורי מוסד הצדקה מחויב להתקיים, וידוע על מוסדות כאלה עוד בימי בית המקדש.[7] הרמב"ם אף כותב, בהמשך לקביעה כי עיר שאין בה מוסד צדקה אין תלמיד חכם רשאי לגור בה, ש”מעולם לא ראינו ולא שמענו בקהל מישראל שאין להם קופה של צדקה...” (משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות מתנות עניים, פרק ט', פסקה א'.)
מעמד גבאי הצדקה
תפקיד הגבאי הוא בעל משמעות נכבדה במסגרת הקהילה, ומתמנים לכך אנשים בעלי שיעור קומה מוסרי. לא מוזכר בהלכה כיצד מתרחש הליך המינוי, וככל הנראה הדבר משתנה בהתאם למנהגים הפנימיים של הקהילות השונות.[8] באופן עקרוני הגבאי נאמן באופן מוחלט ולא ניתן לבוא אליו בדרישה לחשוף את התנהלותו, ואף נפסק להלכה כי: "אין מחשבין בצדקה עם גבאי צדקה".[9] כל עוד הגבאי משמש בתפקידו, הוא נאמן בטענותיו לגבי אופן התנהלותו, ובמידה ונוצר ויכוח בינו לבין נצרך - חובת הוכחה חלה על הנצרך.[10]
הכסף או המצרכים שנמצאים בידי גבאי הצדקה מוגדרים בהלכה ככאלה השייכים כבר לעניים; "ידם (של גבאי הצדקה, כּ-) יד עניים"; כלומר, כסף או מצרכים שהגיעו לידיהם למטרות צדקה, הופכים מיידית לשייכים לציבור העניים בעיר, והגבאים מחזיקים בהם וקונים אותם למען העניים.[11] דין זה בא לידי ביטוי בכך שאדם שנתן צדקה לגבאי, אינו יכול להישאל על נדבתו, שכן תרומתו כבר שייכת לעניים.[12]
כגבאי צדקה מפורסמים בשנים האחרונות, שימש הרדב"ז שהיה אחראי על ענייני הצדקה במצרים, הרב מנחם נחום קפלן רבו של החפץ חיים, הרב משה שוסטר והרב דוד לייב שוורץ מבני ברק. אישים חשובים נוספים שמשו כשד"רים לקהילות שונות ברחבי העולם.
ניהול המגבית
את תפקידם הכפול של הגבאים, ניהול קופה לכסף ותמחוי למצרכים,[1] מתאר הרמב"ם באופן הבא: ”יהיו מחזרין על העם מערב שבת לערב שבת ולוקחין מכל אחד ואחד מה שהוא ראוי ליתן ודבר הקצוב עליו והם מחלקין המעות מערב שבת לערב שבת ונותנין לכל עני ועני מזונות המספיקין לשבעה ימים... לוקחין בכל יום ויום מכל חצר וחצר פת ומיני מאכל ופירות או מעות ממי שהוא מתנדב לפי שעה, ומחלקין את הגבוי לערב בין העניים ונותנים לכל עני ממנו פרנסת יומו. וזהו הנקרא תמחוי...” (הלכות מתנות עניים, תחילת פרק ט'.)
בדברים אלה מופיע ההבדל הראשון בין קופה לתמחוי: גבייתם וחלוקתם של הכספים במסגרת הקופה נעשה פעם בשבוע - בערב שבת. לעומת זאת גבייה וחלוקה של מצרכי התמחוי נעשית על בסיס יומי - גבייה בבוקר וחלוקה בערב.
ההבדל השני הוא בנוגע ליעוד המגבית. הקופה נועדה רק לעניי העיר בה נאספה הצדקה, ולעומתה התמחוי נועד ל"עניי עולם" - לכל נזקק.[3]
”תנו רבנן (אמרו חכמים) קופה של צדקה נגבית בשניים ומתחלקת בשלושה. נגבית בשניים - שאין עושין שררות על הציבור פחות משניים, ומתחלקת בשלושה - כדיני ממונות. תמחוי נגבית בשלושה ומתחלקת בשלושה, שגבויה וחלוקה שווים.”[3]
בפסקה זו מבוטא הבדל נוסף בין הקופה לתמחוי; העובדה כי את מגבית הקופה עושים בשניים, ואת מגבית התמחוי עושים בשלושה. אך הסיבה לכך אינה ברורה לגמרי מלשון התלמוד, ובפרשנותה נחלקו ראשונים. הסיבה לכך שבגביית הקופה נדרשים לפחות שניים - מובנת על פי הקביעה כי "אין עושין שררות על הציבור בפחות משניים". גם הסיבה לכך שבחלוקה נדרשים לפחות שלושה מובנת, מאחר שמדובר בדיני ממונות בהם יש להפעיל שיקול דעת רב יותר - של שלושה אנשים.[5]
השאלה שצצה היא מדוע בגביית קופה מספיקים שניים ולא צריכים שלושה כמו בדיני ממונות?
רבנו תם מפרש כי מדובר במצב בו סכום הנתינה ידוע מראש, ולכן אין כל עניין בהפעלת שיקול דעת בשעת הגבייה.[13] בהתאם לכך, הסיבה בגינה גבייה בתמחוי זקוקה אף היא לשלושה, אינה כי קיים הכרח מהותי בכך, אלא מכיוון שבתמחוי החלוקה היא על בסיס יומי, ולכן פרקטי יותר שאותם שלושה אנשים יבצעו את הגבייה והחלוקה.[14]
הרמב"ם מסכים שהסיבה בגינה בגביית הקופה לא נדרשים שלושה אנשים היא מכיוון שהיא קצובה מראש, אך הוא אינו מסכים לגבי תמחוי. לדעתו הסיבה שבתמחוי זקוקים לשלושה בשעת הגבייה נובעת מכך שהתמחוי שונה באופיו ואינו קצוב מראש וכל אחד מחליט כמה הוא נותן. כתוצאה מכך יש צורך בשלושה אנשים כדי שיופעל שיקול דעת טוב יותר.[15]
דעה שונה מביע רבי בצלאל אשכנזי, לפי גביית צדקה שונה מהותית מחלוקתה. זאת מכיוון שטעות בחלוקת הצדקה מובילה לגזל של נצרך אחד לטובת נצרך אחר, לעומת זאת טעות בגבייה אינה גובלת בגזילה.[16]
להלכה למעשה ממליצים הפוסקים הראשונים להעמיד שלושה גבאים גם לגבייה וגם לחלוקה, וזאת מכיוון ש"אין מעמידין פרנסים פחות משלושה".[17] בימינו נפסק להלכה כי אין כל צורך ביותר מגבאי אחד לגבייה, וזאת מכיוון שבימינו אין ממשכנים על הצדקה, כלומר, לא כופים את מי שאינו רוצה לתת, ולכן אין זו "שררה";[18] הרדב"ז מקצין שיטה זו, וסבור כי בימינו אפילו החלוקה שנאמר אודותיה בתלמוד כי דרושים למענה שלושה גבאים - כבית דין, יכולה להיעשות באמצעות גבאי בודד, כי תפקידו של הגבאי הוא אדמיניסטרטיבי בלבד.[19]
קישורים חיצוניים
- בצלאל לנדוי, הצדקה בחיי הציבור, אתר "דעת"; מתוך: מחניים, גיליון ס', ה'תשכ"א
- שלמה לוי, צדקה; כפייה או נדיבות לב - אחריות הרשויות או הפרט, אתר "דעת"
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 מהברייתא המצוטטת בתלמוד (מסכת בבא בתרא, דף ח' א').
- ^ לשם הדגמה, ראו את דברי הרמב"ם: ...שצוונו לעשות צדקה ולחזק החלשים ולהרחיב עליהם... פתוח תפתח את ידך... והחזקת בו... וחי אחיך עמך... אין איזכור של מצווה ליצור קופה או מוסד ציבוריים, אלא רק חיוב פרטני על כל אדם. (ספר המצוות לרמב"ם, עשין, קצ"ה).
- ^ 3.0 3.1 3.2 תמחוי אינו מחויב התקנות. תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ח', ב'; נפסק הלכה למעשה במשנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות מתנות עניים, פרק ט'.
- ^ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםבצלאל לנדוי - ^ 5.0 5.1 סביר כי מדובר כאן בסוג של בית דין המורכב משלושת גבאי צדקה. וכך כותב רש"י בפירושו על מסכת בבא בתרא, דף ח', ב': "מפני שהוא כדיני ממונות: לעיין ולתת לכל אחד כפי טפלים התלויים בו".
- ^ על פי רש"י רב יוסף בבבא קמא, צ"ג, א'; קידושין, כ"ז, א'.
- ^ על פי המשנה במסכת שקלים, פרק ה', משנה ו'.
- ^ לשם דוגמה: ייתכן כי המרא דאתרא או שבעת טובי העיר יקבעו מיהם גבאי הצדקה.
- ^ על פי בבא בתרא, ט', א'. אך הפוסקים מסייגים זאת לגבאים שעל פי שיקול דעת הציבור הם אכן נאמנים; אך לא קיים איסור לבדוק גבאים - אם הציבור או מנהיגיו חושדים שהם לא נאמנים מספיק. טור ושולחן ערוך חלק יורה דעה, סימן רנ"ז, ב'.
- ^ שו"ת מהר"ם מרוטנבורג, סימן תתרי"ב.
- ^ על פי בבא קמא, ל"ו, ב'.
- ^ שו"ת הרשב"א, חלק א', תרנ"ו.
- ^ תוספות על מסכת בבא בתרא, דף ח', ב', בפסקה ומתחלקת.
- ^ רש"י בסוגיה.
- ^ הלכות מתנות עניים, פרק ט', פסקה ה'.
- ^ שיטה מקובצת בשם שיטה לא נודע למי, מסכת בבא בתרא, דף ח', א'.
- ^ דעת ה"מרדכי" (מרדכי בן הלל) במסכת בבא בתרא, דף פ"א, סימן תפ"ח; והאור זרוע בהלכות צדקה, סימן ג'.
- ^ בית יוסף על ארבעה טורים, חלק יורה דעה, סימן רנ"ו.
- ^ רדב"ז על הלכות מתנות עניים, פרק ט'.
| חיי הקהילה היהודית | ||
|---|---|---|
| תפקידים על-קהילתיים | חכם באשי • שד"ר • אדמו"ר • גדול הדור • רב ראשי | |
| תפקידים מקומיים | מרא דאתרא • רב • דיין • פרנס • שליח ציבור • גבאי • גבאי צדקה • בעל קורא • מוהל • שוחט • מלמד • דרשן • סופר סת"ם • בלנית • משגיח • משגיח כשרות | |
| מוסדות | תלמוד תורה • ישיבה • ישיבה קטנה • ישיבה גדולה • כולל אברכים • מקווה • בית כנסת • בית מדרש • חברה קדישא • קופה של צדקה | |
| דברים שבקדושה | מניין • היכל/ארון קודש • חזנות • תפילת עמידה • שחרית • מנחה • ערבית • מוסף • קריאת התורה • שמע ישראל • ברכה • קידוש • רשימת תפילות וברכות | |
| ניהול חיי הקהילה | בית דין • תקנות הקהילה • פדיון שבויים | |
