המקושש
הַמְּקוֹשֵׁשׁ הוא אישיות מהתנ"ך שבתקופת נדודי בני ישראל במדבר עבר עבירה חמורה של חילול שבת. משה רבינו, מנהיג העם, לא ידע כיצד לנהוג במקרה זה, והוציא את גזר דינו, מוות בסקילה, רק לאחר שה' הורה לו לנהוג כן.
רקע
בספר במדבר נאמר:
- ”וַיִּהְיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן וְאֶל כָּל-הָעֵדָה. וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ בַּמִּשְׁמָר כִּי לֹא פֹרַשׁ מַה-יֵּעָשֶׂה לוֹ. וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה מוֹת יוּמַת הָאִישׁ רָגוֹם אֹתוֹ בָאֲבָנִים כָּל-הָעֵדָה מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. וַיֹּצִיאוּ אֹתוֹ כָּל-הָעֵדָה אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ בָּאֲבָנִים וַיָּמֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-מֹשֶׁה” (במדבר, פרק ט"ו פסוקים ל"ב-ל"ו).
לאחר מעמד הר סיני, הפכו בני ישראל, מעם החי ללא סדר ותוכנית, לעם החי על פי מערכת כללים, שהוריד משה רבנו מהר סיני. אחד מהכללים הללו הוא, שביתה מכל המלאכות ביום השביעי. בשבת אחת, בהיותם במדבר, מצאו בני ישראל אדם שאוסף עצים ומחלל את השבת. הביאו אותו לפני משה, אך ההלכה (מה עושים במקרה שכזה), נתעלמה ממנו[1][2]. משה אסר את האיש, והמתין להנחיות. לאחר מכן, על פי צו ה', האיש הוצא להורג בסקילה.
זהותו של המקושש במדרש
הגמרא מביאה מחלוקת תנאים בדבר זהותו של המקושש[3].
- לשיטת רבי עקיבא - המקושש הוא צלפחד בן חפר, אביהן של בנות צלפחד, אשר עשה את שעשה לשם שמים.
- לשיטת רבי יהודה בן בתירא - המקושש הוא אחד מן המעפילים[4], ועשה את שעשה במזיד.
רבי יהודה בן בתירא, תקף את שיטת רבי עקיבא ואמר לו שאם אכן היה מדובר בצלפחד, איך זה ייתכן שהתורה מצאה לנכון להסתיר את שמו של המקושש, ואילו הוא רבי עקיבא חשף את השם. ולעומת זאת, אם המקושש לא היה צלפחד, הרי שרבי עקיבא הוציא עליו שם רע, בעוד שהוא בעצם צדיק ולא רשע.
רבי עקיבא הסתמך בשיטתו על גירסתם של בנות צלפחד עצמן, שאמרו: "אבינו בחטאו מת" (ספר במדבר, פרק כ"ז, פסוק ג').
- רבי שמעון בר יוחאי גם הוא חולק על רבי עקיבא, וסבר שצלפחד לא היה המקושש. נימוקו של רבי שמעון הוא שצלפחד מת סמוך לכניסת בני ישראל לארץ ישראל, ואילו המקושש היה בשנה הראשונה לצאת ישראל ממצרים, והרי לא ייתכן שבנות צלפחד לא נישאו במשך ארבעים שנה[5].
מקושש לשם שמים נתכוון
מה הייתה מטרתו של המקושש, בחילול השבת שלו?
התוספות הביא מדרש האומר כי למרות שמקושש העצים, עבר עבירה חמורה, הרי שכוונתו הייתה טהורה[6].
התוספות הסביר שלאחר חטא המרגלים, דנו ישראל בינם לבין עצמם, והחליטו כי מכיוון שבעקבות החטא נגזר עליהם שלא ליכנס לארץ ישראל, הרי שאין הם מחויבים יותר במצוות. קם המקושש וחילל שבת בכוונה, כדי שיהרג, וייראו אחרים, ויבינו שאין הם פטורים מן המצוות.
זמן התרחשות האירוע
בהתאם לפרשנות הפשט, על פי סדר ההשתלשלות המקראית, המעשה של המקושש, אירע בדור השני של המדבר, כלומר אחרי חטא המרגלים. אך המדרש, בהסתמכו על הכלל כי אין מוקדם ומאוחר בתורה, סבר אחרת באשר לסדר הזמנים וההתרחשויות.
לדעת המדרש המקרה עם המקושש אירע בשבת השנייה, שלאחר הסיפור של לקיטת המן בשבת. המדרש סבר כך כדי להמחיש את מאמרו של רבי יוחנן בשם רשב"י: "אלמלי ישראל משמרים שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים..."[7], ואת הסיבה לדחיית הגאולה, תלה המדרש בעובדה שישראל חיללו שתי שבתות ברציפות.
הספרי זוטא מציין תאריך מדויק - בשנה הראשונה לצאת ישראל ממצרים, בעשרים ואחד לחדש השני.
אלגוריה
- בספר הזוהר כתוב כי העצים שקושש המקושש היו מעץ החיים ומעץ הדעת טוב ורע[8]. כוונת הזוהר אינה שהמקושש באמת הגיע לגן עדן השמור על ידי מלאכים וקושש שם עצים, אלא קיים דיון עם עצמו, איזה עץ משני העצים הללו, גדול וחשוב מחברו: עץ החיים שמשמעותו כל החיים הם קודש לה', ללא הכרעה עצמית, או עץ הדעת שמשמעותו שלאדם יש יכולת אבחנה בין טוב לרע.
קישורים חיצוניים
- יהושע ויצמן, המקושש והחסיד, אתר - כיפה.
- מתניה ידיד, סיפור בבואה בפרשיות המקושש והמקלל, אתר - כיפה.
- אביגדור נבנצל, חטא המקושש וחטא המרגלים משורש אחד ישיבת הכותל.
- יוסף כרמל, מי היה צלופחד, אתר ישיבת בית אל
הערות שוליים
- ^ כמו במקרים של בנות צלופחד, המקלל (הנוקב), פסח שני, המרגלים, עדת קורח, מי מריבה וכזבי בת צור
- ^ מנצפ"ך הן חמש האותיות באלפבית העברי שצורתן משתנה כאשר הן מופיעות בסוף מילה. ראשי התיבות של כל המקרים בהם נתעלמה הלכה ממשה רבנו, (מקושש, נוקב, בנות צלופחד, פסח שני, כזבי בת צור), גם הן מנצפ"ך.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף צ"ו עמוד ב'
- ^ המעפילים - לאחר חטא המרגלים, כאשר משה הודיע לעם מה יהיה עונשו, התחרטו חלק מן העם, קמו,והחליטו לעשות מעשה ולהיכנס לארץ. משה ניסה להניא אותם מלעשות כך, אך הם לא שמעו בקולו, והעפילו אל ההר כדי להיכנס לארץ, וניגפו במלחמה עם העמלקי.
- ^ ספרי זוטא פיסקא טו ד"ה לב. ויהיו.
- ^ מדרש המובא בפירוש התוספות תלמוד בבלי, בבא בתרא קי"ט, עמוד ב', ד"ה אפילו)
- ^ בבלי,שבת דף קי"ח עמוד ב'
- ^ זוהר לספר במדבר דף קנ"ז, א'
