אין מוקדם ומאוחר בתורה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

"אין מוקדם ומאוחר בתורה", ביטוי אשר משמש פרשני מקרא רבים כאשר הם נתקלים במאורע המופיע במקרא לאחר מאורע אחר שלפי ההיגיון והסדר הכרונולוגי היה אמור להופיע לפניו.

הפירושים לפרשיות אלו הן על פי שיטת סמיכות הפרשיות.

מקור הכלל

הכלל מופיע בדברי חז"ל במספר מקומות. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי מביא אותו בברייתא דל"ב מידות בתור המידה הל"א והל"ב[1]. הכלל מופיע גם במכילתא דרבי ישמעאל[2], במכילתא דרשב"י[3], בספרי במדבר[4], ובתלמוד הירושלמי[5].

במסכת פסחים[6] דנה הגמרא בשאלה ממתי דורשים בהלכות הפסח, ומביאה הגמרא כי הפסוק ממנו לומדים שמשה דרש בהלכות פסח בראש חודש ניסן מופיע לאחר מאורע שקרה בר"ח אייר, ועל כן מוכיח רב ש"אין מוקדם ומאוחר בתורה". ובהמשך מביאה הגמרא הסתייגות בשם רב פפא כי כלל זה שאין מוקדם ומאוחר בתורה חל רק כאשר מדובר בשני עניינים שונים שמופיעים בשני מקומות שונים בתורה, אך בעניין אחד ודאי שיש מוקדם ויש מאוחר, וכל מה שכתוב קודם גם היה קודם. (בגדר "עניין אחד" נחלקו הפרשנים: לדעת רש"י, עניין אחד היינו פרשייה אחת, ולדעת רבנו חננאל עניין אחד היינו תוכן אחד).

הראשון בין הפרשנים הראשונים שהשתמש בכלל זה היה רש"י, שהרבה להשתמש בביטוי בכל פעם שנתקל בשאלה פרשנית שכזאת. כמוהו גם רבי אברהם אבן עזרא ובעל התורה תמימה. גישה זאת אומרת שהקשר בין הפרשיות הוא בעיקר תוכני ואולי אפילו חסר קשר, אך בוודאי אינו תלוי זמן.

לעומתם, הרמב"ן טען שבתורה יש סדר בין הפרשיות לפי הזמן, ולכן במקרים שבהם רש"י ואבן עזרא נטו לפרש ש"אין מוקדם ומאוחר", השתדל הרמב"ן להסביר את סדר הפרשיות בצורה שונה, לפי חשיבות או סגנון או לחלופין הסביר מדוע הסדר הכרונולוגי עצמו שונה.

הראב"ן טען שכלל זה שייך רק בחמישה חומשי תורה ולא בתנ"ך.

דוגמאות

בתחילת פרשת בהר מופיעים מספר ציוויים שניתנו למשה בהר סיני. פרשה זאת מופיעה לאחר כל הפרשיות של ספר ויקרא, שבו מסופר על בניין המשכן ועבודת הכהנים. אבן עזרא הסביר שאכן הייתה הפרשה ראויה להיכתב לפי הסדר בפרשת משפטים, אך נכתבה במיקומה כדי לחבר בין המצוות הקשורות לארץ. לעומתו, הסביר הרמב"ן שפרשה זאת אכן נכתבה במקום הראוי לה, והסיבה שנאמרה בהר סיני היא כי מדובר לאחר נתינת הלוחות השניים.

הטעם

בתוספות רבינו פרץ[7] מביא מדרש על הפסוק: נָעוּ מַעְגְּלֹתֶיהָ לֹא תֵדָע[8] המבאר את הטעם לאי סדר בתורה. לדברי המדרש, אילו היו הפרשיות כתובות בסדר כרונולוגי היה "אדם קורא פרשה קטנה ועושה בה כל חפצו ובורא כל מה שירצה".

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מובא לאחר קיצור כללי התלמוד, בסוף מסכת ברכות, בש"ס וילנא
  2. ^ מכילתא דר"י, מסכתא דשירה, פר' ז
  3. ^ מכילתא דרשב"י פרק טו
  4. ^ ספרי במדבר, פר' בהעלותך, פיסקא סד
  5. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה דף ז ע"א, ובעוד מקומות
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ו עמוד ב
  7. ^ בפסחים שם.
  8. ^ ספר משלי, פרק ה', פסוק ו'.