ראש חודש
רֹאשׁ חֹדֶש הוא היום המציין את תחילתו של החודש העברי. ראש חודש הוא היום הראשון בכל חודש עברי, ובחודשים ארוכים יותר, שיש בהם שלושים יום - גם היום האחרון נחשב ראש חודש של החודש הבא.
חשיבות ההכרזה על ראש חודש קריטית לקביעת החגים היהודיים, שכן הם תלויים בתאריך העברי, לפי החודשים העבריים.
ראש חודש בתנ"ך
ראש חודש מוזכר לראשונה בספר שמות, פרק יב, פסוק ב: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. ומפרש שם רש"י: "הראהו לבנה בחידושה ואמר לו כשהירח מתחדש יהיה לך ראש חודש".
מהתנ"ך נראה שראש חודש היה נחשב יום שבתון ממלאכה, על פי ספר עמוס, פרק ח', פסוק ה': "מָתַי יַעֲבֹר הַחֹדֶשׁ וְנַשְׁבִּירָה שֶּׁבֶר, וְהַשַּׁבָּת, וְנִפְתְּחָה-בָּר?", וכן מפסוקים שבהם מופיע הצירוף של יום השבת ויום החודש כמועדים מיוחדים,[1] כמו בספר יחזקאל, פרק מ"ו: "שַׁעַר הֶחָצֵר הַפְּנִימִית... יִהְיֶה סָגוּר שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת יִפָּתֵחַ, וּבְיוֹם הַחֹדֶשׁ יִפָּתֵחַ". סימן נוסף לשביתה ממלאכה למדו הפרשנים מן הנזכר בפסוק "וַיֹּאמֶר-לוֹ יְהוֹנָתָן מָחָר חֹדֶשׁ (=ראש חודש)... וּבָאתָ אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר-נִסְתַּרְתָּ שָּׁם בְּיוֹם הַמַּעֲשֶׂה" שהחודש עצמו אינו יום מעשה, ומכאן מקור למנהג שהנשים לא עושות מלאכה בראש חודש.
על פי המסופר בספר שמואל[2] ניתן ללמוד כי בזמן המקרא צוין ראש החודש בשני ימים (ייתכן שמדובר בפעמים מסוימות),[3] וכן כי בבית המלך נקראו כל בעלי המשרות לאכול לחם בחברת המלך. מן הנאמר בספר מלכים בהקשר לנביא אלישע והאישה השונמית, ראש חודש היה גם זמן ההקבלה של הנביאים.[4]
בתורה מפורטים קרבנות מיוחדים שיש להקריב ביום ראש חודש בבית המקדש.
קביעת ראש חודש
על פי מסכת ראש השנה, בתקופה שבה קבעו את הלוח העברי על פי ראיית מולד הירח, היה ראש חודש נקבע על ידי הסנהדרין שחקרו עדים שהעידו שראו את המולד. אם אושרה העדות היו חברי בית הדין מכריזים על קידוש החודש בקריאה "מקודש, מקודש". לאחר מכן היו מעבירים את הידיעה לכל הקהילות היהודיות על ידי הדלקת משואות בראשי ההרים. בשלב מסוים הדליקו השומרונים (משנה, מסכת ראש השנה, פרק ב', משנה ב') משואות משלהם ששיבשו את העברת הידיעה, ואז קבעו שההודעה על קידוש החודש תימסר על ידי שליחים.
בימינו ראש חודש נקבע מראש על פי הלוח שקבע הלל השני. בשבת שלפני ראש חודש מכריזים בבית הכנסת על ראש החודש. יש נוהגים להתענות ביום שלפני ראש חודש, והוא נקרא יום כיפור קטן, מלבד ראש חודש טבת החל בימי החנוכה, וראש חודש תשרי (ראש השנה) שצמים חצי יום בלבד.
מעמדו של ראש חודש
ישנם מקורות המעידים כי ראש החודש הוא יום רגיל אך מאידך ישנם מקורות רבים המעידים כי ראש חודש הוא מועד מיוחד. למחלוקת זו השלכות רבות בנוגע לדיני ראש החודש, העיקרית שבהן היא איסור מלאכה. את שורש השאלה ניתן לתלות בכתוב: ”וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם, וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם...” מצד אחד אנו רואים בפסוק זה שיש לציין את ראשי החודשים בתקיעת חצוצרות כמו במועדים, אך מאידך ניתן לדייק מפסוק זה שראשי החודשים אינם בכלל המועדים, שהרי נדרש הכתוב לציין במפורש את ראשי החודשים אחרי שכבר נקב בשם הכללי 'מועדיכם'.
בתקופת המשנה והתלמוד ראש החודש היה חג, שהרי קריאת התורה (4 קרואים, כמו בחולו של המועד) היא אחד מהסממנים העתיקים של ראש חודש, מה גם שהיו מקריבים בבית המקדש מוסף המיוחד ליום זה. הברייתא מנמקת את ההבדל בין הימים שבהם קוראים שלושה עולים לתורה לבין ימים שבהם מעלים ארבעה עולים כגון ראש חודש וחול המועד, בכך שבאחרונים ממילא העם בטל ממלאכה ולכן אפשר להאריך בזמן הקריאה יותר מהרגיל. מברייתא זו ניתן ללמוד שבראש חודש לא נהגו לעשות מלאכה, אך אין זה אומר שראש חודש הוא חמור ממועדים אחרים אלא שהוא כמו חול המועד שאינו בין הימים הקרואים "יום טוב".
בתקופת האמוראים קבע אביי - אמנם אגב דרשה שאינה הלכתית - כי ראש החודש נקרא מועד.[5] ברור שהכינוי מועד כשלעצמו אינו מלמד הרבה, אבל אפשר שהדברים עולים בקנה אחד עם דברי אביי במקום אחר[6] לפיהם בזמן שקידשו את החודש בבית דין על פי עדים השיאו משואות גם כשבית הדין קידש את החודש בזמנו, וזאת 'משום ביטול מלאכה לעם לשני ימים' - כדי שהעם ידע שראש חודש נגמר והם מותרים בעשיית מלאכה.[7]
מנגד, מדרש הלכה מבחין במפורש בין חול המועד האסור במלאכה לבין ראש חודש המותר במלאכה, וכך גם בכמה מקומות בתלמוד הבבלי כתוב שראש חודש מותר במלאכה[8] ושאף זאת הסיבה לכך שאין אומרים הלל שלם בראש חודש.[9]
צוואת רבי יהודה החסיד
ע"פ צוואת רבי יהודה החסיד אין להסתפר ואין לגזוז ציפורניים בראש חודש. איסור זה הובא במשנה ברורה שכתב שיש נוהגים שלא להסתפר וליטול הצפורניים בר"ח אף כשחל בערב שבת כי כן צווה ר' יהודה החסיד,[10] וכן מנהג רבים מהאשכנזים. אולם מנהג הספרדים שלא לחוש לזה.[11]
חג הנשים
ראש חודש נחשב ביהדות כחגן של הנשים, ולכן נכתב בהלכה שמנהג טוב של הנשים להימנע ממלאכה.[12] הימנעות מסויגת ממלאכה בראש חודש נמצאת בתלמוד הירושלמי, שם מובא כי ישנו מנהג של הנשים שלא לעשות מלאכה בראש חודש. בפרקי דרבי אליעזר נאמר שמנהג זה של נשים הוא שכרן על שלא פרקו את נזמי הזהב שלהן למעשי העגל ועל כן הן עתידות להתחדש כמו ראשי חודשים.
יש שסברו שמספיק לבצע שינוי ספונטני מיום חול רגיל.[13] בכמה קהילות (למשל אצל יהודי גאורגיה ובכמה קהילות בצפון אפריקה ותימן) המנהג הוא שהנשים מדליקות נרות בליל ראש חודש. כיום נראה כי עדיין נשארו שרידים מאותו מנהג שלא לעשות מלאכה, ואף כיום יש נשים שנוהגות שלא לעשות מלאכה בראשי חודשים.
על פי קבלה
בראש חודש נוהגים להוסיף בתפילה את ההלל. הלל נאמר על שום נס שאירע לעם ישראל במהלך ההיסטוריה, אולם בראש חודש לא היה נס. על פי המהר"ל, בראש חודש חוגגים את הנס שעתיד לבוא. החגים נחגגים על נס העבר, ולעומתם נחגג ראש חודש על הנסים העתידיים. אותו נס עתידי לפי המהר"ל, הוא הולדת הלבנה. בראש חודש הלבנה בהוולדה והיא עתידה לגדול במהלך החודש. הלבנה משולה לאור הרוחני בעולם. במהלך החודש נחשף האור הרוחני ומתגדל שמו של ה' בעולם וזהו הנס העתידי.
תפילות ראש חודש
הלכות ראש חודש מתבטאות בעיקר בשינויים בתפילה: בתפילת עמידה ובברכת המזון מוסיפים את תפילת יעלה ויבוא, ובמהלך תפילת שחרית מוסיפים חצי הלל וקריאה בתורה. אחרי תפילת שחרית מתפללים תפילת מוסף. אין אומרים תחנון. בקהילות הספרדים (כגון יהודי צפון אפריקה וגאורגיה ועוד), יש האומרים את הפרק "ברכי נפשי" לפני תפילת ערבית של ראש חודש. התימנים נוהגים להוסיף לפני כן את הפיוט "שער הרחמים".
בשבת, בנוסף להוספות הנ"ל מוציאים ספר תורה שני ובו קורא המפטיר מפרשת פינחס את קרבנות שבת וקרבנות ראש חודש (במדבר, כ"ח, ט'-ט"ו). ההפטרה נקראת מספר ישעיה, ס"ו, א'-כ"ד. הטעם העיקרי לקריאתה הוא שבסופה מוזכר ראש חודש ושבת. בתפילת מוסף משנים את ברכת קדושת היום מתכנת שבת לאתה יצרת.
במקרה שראש חודש יחול ביום ראשון, בשבת הסמוכה לו מפטירים "מחר חודש" (שמואל א', כ', י"ח-מ"ב). בקצת קהילות אשכנז, אומרים פיוטים בברכות קריאת שמע בשבת ראש חודש; בקהילות איטליה, אומרים פיוט יוצר בין קדיש לברכו.
ערב ראש חודש
ערך מורחב – יום כיפור קטן
יש הנוהגים לצום בכל ערב ראש חודש, ולעשות מעין "יום כיפור" ומכאן כינוי המנהג - "יום כיפור קטן". במקור אמורים לצום בראש חודש עצמו אולם מפאת העובדה שזהו יום שמחה, הנהיג רבי משה קורדובירו (מקובל צפתי, ורבו של האר"י) להתענות בערב ראש חודש.
ראש חודש אופיין כיום כפרה מהעובדה שיש להביא בו קרבן חטאת, וכן מהמדרש המובא במסכת שבועות (ט ב), שבו מבקש הקב"ה לכאורה, שיביאו עליו כפרה שמיעט את הירח.
בנוסף לתענית יש הנוהגים לומר את "סדר יום כיפור קטן" המובא בסידור וכולל קטעי תפילה ותחינה שונים.
ראו גם
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל שבת ומועדי ישראל | ||
לקריאה נוספת
- יוסף תבורי, לאופיו של יום ראש החודש בתקופת המשנה והתלמוד, מחקרי חג (תשמ"ח)
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: ראש חודש |
 טקסט בוויקיטקסט: שער הרחמים |
- תפילות ומנהגי ראש חודש על פי עדות ישראל
- הלכות ראש חודש וקידוש לבנה בקיצור שולחן ערוך
- "ראש חודש - הזדמנות להתחדשות" - הרצאה של הרב יצחק פנגר על ראש חודש, באתר הידברות
- מאמרים בנושא ראש חודש באתר "דעת"
- ראש חודש, מאת הרב אליעזר מלמד, באתר ישיבה
- ראש חודש – חג הנשים, מאת ד"ר דבורה אושפיזאי באוניברסיטת בר-אילן
- הילה טוכמכר-משעלי, חג ראש-חודש שמח, באתר ynet, 3 ביולי 2011
- לימוד מונחה על הקשר בין ראש חודש ונשים. שתפו: המדרשה באורנים, באתר מדרשת
- "לאופיו של יום ראש החודש בתקופת המשנה והתלמוד", מאת י' תבורי, מחקרי חג, 1 (תשמ"ח), עמ' 6–11.
הערות שוליים
- ^ דבורה אושפיזאי (מחקרי חג תשנ"ח) הציגה השוואות רבות בתנ"ך בין ראש חודש לשבת וטענה שזאת כיון ששבת וראש חודש הם תלויים בטבע (ימות השבוע והחודשים) בניגוד לשאר החגים שתלויים באירועים היסטוריים.
- ^ ספר שמואל א', פרק כ'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ד', הלכה ג' (דף כב ע"א). ראו גם שו"ת הרי"ד סימן לב.
- ^ "וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ אַתְּ הֹלֶכֶת אֵלָיו הַיּוֹם לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת וַתֹּאמֶר שָׁלוֹם." (מלכים ב', ד', כ"ג)
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבועות, דף י' עמוד א'; נציין כי מן הדיון שם משתקפת ההנחה הבסיסית של הסוגיא שראש חודש דווקא לא נקרא מועד, ורק מתוך הכרח הקושיא מתרצת הסוגיה (סתמאית) שראש חודש נקרא מועד.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף כ"ג עמוד א'
- ^ כך פרשו תוספות את הדברים, אמנם רש"י פירשם על ראש השנה, וניתן לפרשם גם באופן אחר.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"ד עמוד א' תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף י"ח עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף י' עמוד ב'
- ^ משנה ברורה סימן רס ס"ק ז', בשם המגן אברהם.
- ^ קצור שולחן ערוך ילקוט יוסף סימן רס סעיף ב.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תי"ז.
- ^ בית יוסף שם.
| חגי ישראל ומועדיו | ||
|---|---|---|
| חגים מהתורה | ראש השנה • יום הכיפורים • סוכות • שמיני עצרת • ערב פסח • פסח • שביעי של פסח • פסח שני • שבועות • חול המועד |  |
| חגים מדרבנן או מסורת | אסרו חג • הושענא רבה • שמחת תורה • חנוכה • ט"ו בשבט • פורים • ל"ג בעומר • ט"ו באב | |
| ימים מיוחדים | שבת • ראש חודש • חודש אלול • עשרת ימי תשובה • פורים קטן • ספירת העומר • בין המצרים • ראש השנה למלכים ולרגלים | |
| תעניות חובה | צום גדליה • עשרה בטבת • תענית אסתר • י"ז בתמוז • תשעה באב | |
| תעניות רשות | יום כיפור קטן • תענית בכורות • כ' בסיוון • שובבי"ם • תענית בה"ב • תעניות גשמים • ז' באדר | |
| שבתות מיוחדות | שבת מברכים • שבת שובה • שבת שירה • שבת שקלים • שבת זכור • שבת פרה • שבת החודש • שבת הגדול • שבת חזון • שבת נחמו | |
| חגי עדות | יום שמחת כהן • סיגד • י"ט כסלו • פורים שני • בסיסה • מימונה • סהרנה | |
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
