שמאל פוליטי בישראל
בעוד שבאירופה ובארצות הברית המושגים "שמאל וימין" מתייחסים בעיקר לתפיסת העולם הכלכלית (שמאל - כלכלה סוציאל-דמוקרטית/סוציאליסטית, ימין - כלכלה ליברלית/קפיטליסטית), הרי בפוליטיקה של ישראל ובשיח הציבורי הישראלי, שלאחר מלחמת ששת הימים, החלוקה בין שמאל וימין מתמקדת בראש ובראשונה בתפיסת מדיניות החוץ והביטחון, בעיקר הזו המתייחסת למעמד יהודה ושומרון, ורק לאחר מכן במדיניות הכלכלית חברתית. מחנה השמאל בישראל דוגל בהמשך תהליך השלום הישראלי-פלסטיני, ובנסיגה, כזו או אחרת, מחלקים מהשטחים שנכבשו על ידי ישראל במלחמת ששת הימים. הלכך, תומך השמאל בעיקרו בפינוי התנחלויות, בעיקר אלו המבודדות והממוקמות מעבר לגדר ההפרדה. השמאל הציוני רואה במהלכים אלו הכרחיים להמשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית; נימוק זה עומד בבסיס האידאולוגיה של מפלגת העבודה ויש עתיד, והיא "שתי מדינות לשני עמים" למען השארת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית. ההצדקה לכך היא שביהודה ושומרון יש בין 2.5 ל-3 מיליון פלסטינים[1] וסיפוחם למדינת ישראל תביא לסוף המדינה היהודית ולכן צריך להיפרד מהם. סיבה אחרת שנזכרת בעיקר על ידי השמאל הרדיקלי בישראל, ושנמצאת לרוב בבסיס האידאולוגיה של מפלגת מרצ וחד"ש, היא שישראל צריכה להיפרד משטחי יהודה ושומרון בגלל הפרת זכויות האדם שקורות וימשיכו לקרות עד שלפסטינים יהיה מדינה עצמאית.
אף שמבחינה אידאולוגית השמאל תומך בפינוי התנחלויות לשם הגשמת מטרות מדיניות, ואילו הימין מתנגד לכך, הרי מבחינה מעשית פינוי ההתנחלויות נעשה על ידי מנהיגי ימין - מנחם בגין בפינוי סיני כחלק מהסכם השלום בין ישראל למצרים ואריאל שרון בפינוי רצועת עזה וצפון השומרון במסגרת תוכנית ההתנתקות. צעדים אלה זכו לתמיכה של ארגוני השמאל ולהתנגדות של הימין.
מבחינה כלכלית, ובדומה למפלגות השמאל ברחבי העולם, נוקט השמאל בישראל לרוב בתפיסת עולם סוציאליסטית, לעומת הימין הנוקט בגישה קפיטליסטית יותר (הגם שניתן למצוא מפלגות ימין שלא מזוהות בהכרח עם תפיסה קפיטליסטית).
לשמאל הכלכלי והחברתי הייתה אחיזה חזקה ביישוב, שהתבטאה, בין השאר, בהקמתם של הקיבוצים ושל הסתדרות העובדים. כוחו של השמאל הכלכלי והחברתי נחלש החל משנות ה-70 של המאה ה-20.
כמו כן, השמאל הישראלי, כמו בשאר העולם, דוגל בהשרשת ערכי הפמיניזם, תמיכה בקהילת התועבה, הפרדת דת ומדינה וכן מתעסק, ברובו, בזכויות אדם, כולל זכויות המיעוטים.
סקירה כללית
השמאל בישראל, אשר נקרא בעבר "מחנה הפועלים" בשל זיקתו החזקה לסוציאליזם, מונהג באופן מסורתי על ידי מפלגת העבודה (בפרט כמפא"י) על גלגוליה השונים אשר ייצגה את הכלכלה הסוציאליסטית, ובשנות ה-90 של המאה ה-20 הובילה את תהליך אוסלו. מחנה זה, הכולל בכנסת גם את מרצ וחד"ש, דוגל בגישה יונית כלפי הסכסוך הישראלי-ערבי ומאמין שוויתורים מצד ישראל יביאו להסכמי שלום והם הדרך הטובה ביותר לפתרון הסכסוך. השמאל מעדיף קידום משא ומתן דיפלומטי, גם אם הוא כרוך ב"וויתורים" מצד ישראל (שבעיני חלקם אינם נחשבים לוויתורים), על פני פעולות צבאיות, ומתנגד לנוכחות הישראלית בשטחים או ברובם. כלומר, השמאל תומך בוויתורים טריטוריאליים ובפינוי רוב ההתנחלויות (או אף כולן) ובהקמת מדינה פלסטינית בשטחי יהודה, שומרון ועזה.
בהיבט המדיני, השמאל בארץ מתחלק בין שמאל ציוני התומך בציונות לבין השמאל הרדיקלי, שחלק ניכר ממנו מתנגד לציונות ורואה בה תנועה שנישלה את העם הפלסטיני מאדמתו. השמאל הציוני תומך בעיקרון שתי המדינות לשני העמים וסבור שכך יתאפשר לשמר בה את הרוב היהודי מבלי לפגוע בזכויותיה של האוכלוסייה הפלסטינית ביהודה, שומרון ועזה. לדעתו של השמאל הציוני, עיקרון שתי המדינות חיוני לקיומה של מדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי, תוך שמירה על הלגיטימציה הבינלאומית שלה. כמו כן, השמאל הציוני סבור שעקרון שתי המדינות הוא צעד הכרחי לשם כינון שלום בעתיד עם העולם הערבי. לעומת זאת, רובו של השמאל הרדיקלי היהודי דוגל בביטול מדינת ישראל כמדינה יהודית והפיכתה למדינה נייטראלית מבחינה לאומית, בין אם לאחר חלוקתה קודם לכן לשתי מדינות או בהפיכתה למדינה דו-לאומית על כל שטחי ארץ ישראל.
השמאל נוטה לליברליזם בנושאי חברה, דת ומדינה. הוא תומך בהפרדת דת ומדינה וחופש מדת. הוא בעד שוויון זכויות לבני מיעוטים. בנושאי כלכלה קיימת קשת של דעות בחוגי שמאל שונים, בין קומוניזם ואנרכיזם לסוציאל-דמוקרטיה ומדינת רווחה.
כך מרצ מזוהה כמפלגה הדוגלת במדיניות רווחה כלכלית, והפרדת הדת מהמדינה. בנוסף, היא מקדמת מדיניות לחיזוק זכויות מיעוטים כגון ערבים אזרחי ישראל, נכים, פליטים לא יהודים (כגון עובדים זרים) וקהילת התועבה. מפלגת חד"ש היהודית-ערבית, מהווה חזית של ארגוני שמאל רבים, ביניהם המפלגה הקומוניסטית הישראלית (לשעבר רק"ח). בנוסף להיותה דוגלת בהשגת שלום באמצעות פשרות, בהקמת מדינה פלסטינית על בסיס גבולות 4 ביוני 1967 והפיכת ישראל למדינת כל אזרחיה, היא תומכת במדיניות כלכלית סוציאליסטית וב'צדק סביבתי'. עם זאת, בקרב רוב הציבור חד"ש מזוהה כמפלגה ערבית אנטי-ציונית.
אחד מארגוני השמאל החוץ-פרלמנטריים הוותיקים הוא "שלום עכשיו", הפועל לסיום השליטה הישראלית ביהודה, שומרון ועזה, אותה הוא רואה ככיבוש, ולגיוס תמיכה ציבורית לכך וסבור שצעדים אלה יביאו לקידום השלום עם הפלסטינים ועם מדינות ערב. בשנים האחרונות מתרכזת "שלום עכשיו" בפעילות נגד ההתנחלויות. עוד ארגונים שפועלים לקדם הסכם מדיני עם הפלסטינים הם יוזמת ז'נבה של יוסי ביילין והמפקד הלאומי של עמי איילון. לצדם פועלים עשרות ארגוני שמאל וארגוני שמאל רדיקלי קטנים, כאשר רבים מהם מתעסקים בעיקר בסכסוך הישראלי-פלסטיני. הקרן החדשה לישראל תומכת ומממנת ארגוני שמאל רבים.
מחנות אידאולוגים בשמאל בישראל
השמאל נחלק לשני מחנות עיקריים: השמאל הציוני התומך במדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית לעומת השמאל הרדיקלי הפוסט-ציוני והאנטי-ציוני שתומך במדינת כל אזרחיה ובביטול הצביון היהודי של ישראל.
השמאל הציוני סבור שהסכם שלום עם הפלסטינים ומדינות ערב בנוסח שתי מדינות לשני עמים הוא אינטרס חיוני לישראל, ממניעים מוסריים ותועלתניים כאחד.
ארגוני ותנועות שמאל
להלן רשימת ארגונים ותנועות פוליטיות המזוהות עם השמאל בישראל, חלקם מזוהים עם השמאל הרדיקלי:
מפלגות שמאל
- דע"ם - ארגון הפעולה הדמוקרטי (הוקמה ב-1995 על ידי פורשים מדרך הניצוץ)
- העולם הזה - כוח חדש, מפלגה של אורי אבנרי (נוסדה ב-1965, התפרקה ב-1973)
- הפנתרים השחורים (נוסדה ב-1971, רצה כחלק מהעולם הזה - כוח חדש, של"י וחד"ש)
- הרשימה המתקדמת לשלום (נוסדה ב-1984, התפלגה ב-1992 אל בל"ד ודעכה)
- חד"ש - החזית הדמוקטית לשלום ולשוויון (נוסדה ב-1977 על ידי רק"ח יחד עם פורשים מאק"י, שס"י, הפנתרים השחורים ואחרים, מאוחר יותר הצטרפו מק"י ותראבוט)
- מאבק סוציאליסטי (תנועת שמאל סוציאליסטית, חלק מהתנועה העולמית CWI)
- מחנה של"י (שלום לישראל) הוקמה על ידי הסוציאליסטים העצמאיים, מוקד, העולם הזה - כוח חדש, והפנתרים השחורים)
- מפלגת העבודה (מפלגת מרכז-שמאל)
- המערך
- מפא"י
- אחדות העבודה - פועלי ציון
- הפועל הצעיר (נוסדה ב-1905, התאחדה עם אחדות העבודה ב-1930)
- רפ"י
- עם אחד (בראשות עמיר פרץ, התמזגה לעבודה)
- המערך
- מוקד
- מפלגת מימד (ב-2009 רצה ברשימה משותפת עם התנועה הירוקה)
- מרצ
- מק"י - המפלגה הקומוניסטית הישראלית (נוסדה ב-1919 כמפס"ע ולאחר מכן פק"פ, ושינתה את שמה למק"י עם הקמת המדינה ב-1948, דעכה לאחר המיזוג אל מוקד ופירוקה ב-1977); כמו כן, מ-1989 שמה של רק"ח (חלק מחד"ש)
- שמאל ישראלי חדש (נוסדה 1973, התפרקה ב-1973 לתכלת-אדום ולאק"י)
- תנועת שח"ר (תנועה בראשות יוסי ביילין)
ארגוני שמאל מדיני
רשימה זו נבנתה על סמך ניתוח פעולתם של הארגונים הרשומים בה. חלקם לא מגדירים עצמם כארגוני שמאל ובאתר האינטרנט שלהם אין אזכור לשיוך זה.
- אומץ לסרב - תנועת סרבנות, קמה בעקבות האינתיפאדה השנייה
- אנרכיסטים נגד הגדר - קבוצת שמאל רדיקלית אנרכיסטית שפועלת כנגד גדר ההפרדה
- ארבע אמהות - תנועה שפעלה ליציאת צה"ל מדרום לבנון, התפרקה אחרי היציאה מלבנון
- בצלם - ארגון זכויות אדם, שחלק ניכר מפעילותו היא הגנה על זכויות אדם של פלסטינים ביהודה שומרון ועזה
- גוש שלום - תנועת שמאל רדיקלית שתומכת בשתי מדינות לשני עמים על ידי משא ומתן עם אש"ף והחמאס
- דרכנו - מיזוג של V15 וקול אחד
- דרך הניצוץ - התפלגה ממצפן
- הועד נגד הריסת בתים ICAHD - תנועת שמאל יהודית-ערבית שהוקמה על ידי ג'ף הלפר המתנגדת להריסת בתים של פלסטינים ותומכת ב-BDS
- המפקד הלאומי - תנועה שנועדה לקדם הסכם קבע ישראלי-פלסטיני שגובש על ידי עמי איילון וסרי נוסייבה
- הפעולה השמית - קראה לפדרציה דו-לאומית בשנות ה-50 של המאה ה-20, התפרקה
- התנועה הישראלית נגד גרעין - למען איסור גלובלי על נשק גרעיני, כמו גם פירוז מכלל הנשק האחר להשמדה המונית וחתירה לשלום.
- זוכרות - עמותה אנטי-ציונית שפועלת להנצחת ה"נכבה" וקידום "זכות השיבה הפלסטינית"
- יוזמת ז'נבה - ארגון שנועד לקדם הסכם קבע ישראלי-פלסטיני שגובש על ידי יוסי ביילין ואבו עלא
- יש גבול - תנועת סרבנות, קמה בעקבות מלחמת לבנון הראשונה
- כביסה שחורה - תנועת שמאל רדיקלית של אנשי תועבה המתנגדים לכיבוש
- לוחמים לשלום - תנועה ישראלית-פלסטינית הפועלת לסיום הכיבוש בדרכים לא אלימות
- מולד - המרכז להתחדשות הדמוקרטיה - מכון מחקר שמטרתו לחזק את השמאל הישראלי
- מחסום Watch נשים למען זכויות אדם - ארגון העוקב אחרי מחסומי צה"ל בשטחים
- מצפן - תנועת שמאל רדיקלי אנטי-ציונית, הוקמה בשנות השישים, התפרקה
- נושאי הדגל - תנועה שקמה במטרה "להחזיר את השמאל למרכז"
- נשים בשחור - תנועת שמאל פמיניסטית נגד אלימות
- נשים עושות שלום-תנועה פציפיסטית פמיניסטית הפועלת למען הסכם שלום בין ישראל לפלסטינים. התנועה לא רואה בעצמה כתנועת שמאל.
- פרופיל חדש - תנועה פמיניסטית לאזרוח החברה ונגד מיליטריזם
- מכתב השמיניסטים - תנועת סירוב, של נוער המתנגד לכיבוש
- עיר עמים - ארגון הפועל להעברת חלקים מירושלים לשליטת הרשות הפלסטינית
- קואליציית נשים לשלום - תנועת שמאל רדיקלי אנטי-ציונית פמיניסטית התומכת ב-BDS ומורכבת ממספר ארגוני נשים
- קול אחד - תנועה בינלאומית שמטרתה לקדם הסדר קבע בין ישראל לפלסטינים במתווה של שתי מדינות לשני עמים
- שוברים שתיקה - עדויות חיילים משוחררים על השירות בשטחים
- שלום עכשיו - שמאל מדיני, דוגלת בשטחים תמורת שלום ומתנגדת להתנחלויות
- שתי מדינות, מולדת אחת - יוזמה ישראלית-פלסטינית הפועלת לקיום שתי מדינות בקונפדרציה
- תעאיוש - תנועה יהודית-ערבית המתנגדת לכיבוש
- V15 - תנועה פוליטית שעודדה הצבעה למחנה השמאל ובפרט לרשימת המחנה הציוני בבחירות לכנסת ה-20
ארגוני שמאל חברתי
- ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל
- ההסתדרות החדשה - איגוד העובדים הגדול בישראל, תומך בסוציאליזם קונסטרוקטיבי
- המכללה החברתית-כלכלית
- הפורום הקומוניסטי הישראלי
- הפנתרים השחורים
- הקשת הדמוקרטית המזרחית - ארגון שמאל חברתי העוסק בקידום עדות המזרח
- השמאל הלאומי - שמאל ציוני, התפרק
- יסו"ד – ישראל סוציאל-דמוקרטית
- כוח לעובדים - איגוד עובדים דמוקרטי
- מס"ד - מטה סוציאל-דמוקרטי
- מרכז אדוה
- קואליציית הסטודנטים - ארגון-על של תנועות שמאל באוניברסיטת תל אביב
- שומרי משפט - רבנים למען זכויות האדם
- תנועת דרור-ישראל
- הקואליציה הארצית להעסקה ישירה
תנועות נוער
- בנק"י
- המחנות העולים
- הנוער העובד והלומד
- השומר הצעיר
- נוער העבודה
- נוער מימד
- נוער מרצ
- סדאקה רעות
- חלום ומעשה
- ארגון מעשה
- אדום חדש-החזית לנוער סוציאליסטי
ראו גם
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
- יעקב בר-און, שלום למחנה: כך הובילו הקיצונים לקריסת השמאל הפוליטי הישראלי, באתר מעריב אונליין, 24 בדצמבר 2017
- אהוד פירר, "עלייתם ונפילתם של הבנים הקודרים", השילוח 9, אפריל 2018
הערות שוליים
- ^ מתן אשר, אז כמה פלסטינים יש באמת?, באתר מידה, 7 ביוני 2016
- ^
יצחק לאור, אודי אדיב, האיש שלא ויתר, באתר הארץ, 21 ביולי 2017
