רבי יהודה בן בבא

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי יהודה בן בבא
כניסה למערת קבורה בקצה שפרעם המיוחסת לרבי יהודה בן בבא
כניסה למערת קבורה בקצה שפרעם המיוחסת לרבי יהודה בן בבא
לידה המאה ה-2
כינוי חסיד
מקום קבורה שפרעם
מקום פעילות ארץ ישראל
תקופת הפעילות הדור השלישי תנאים
בני דורו רבי עקיבא
פנים מערת הקבר, ליד שפרעם, המיוחסת לרבי יהודה בן בבא

רבי יהודה בן בבא היה תנא בדור השלישי, לקראת סוף שנות ה-ג'ת"ת - תת"ק ולאחריהן, (בתחילת המאה ה-2 לספירה). אחד מעשרת הרוגי מלכות.

ביוגרפיה

רבי יהודה בן בבא חי בתקופת מרד בר כוכבא, והיה חברו הטוב של רבי עקיבא. כשרבי עקיבא הוצא להורג על ידי הרומאים – אסר על שימוש בבשמים, לאות אבל[1].

הוא מוגדר בתלמוד כחסיד, בתלמוד מובאות מספר מעשיות המתחילות במילים "מעשה בחסיד אחד"[2] ובמקום אחר מובא כי הכוונה היא תמיד לאחד מהשניים, או לרבי יהודה בן בבא או רבי יהודה ברבי אילעאי[3]. בתלמוד מובא כי רצו לומר עליו "הי חסיד הי עניו" בהלווייתו, אלא שלא היו יכולים לומר זאת מפני הכלל ש"אין מספידין על הרוגי מלכות"[4].

בגמרא[5] מסופר עליו שכל מעשיו היו לשם שמים, חוץ מפעם אחת שחלה בגרונו, והרופא אמר לו שיתרפא רק אם ישתה חלב רותח. רבי יהודה קנה עז, שהיא בהמה דקה שאסור לגדלה בארץ ישראל, וינק ממנה חלב רותח לרפואתו. מעשה זה היה ה"עבירה" היחידה שהוא עשה בכל ימי חייו (אף שעל פי ההלכה אין זו עבירה שכן פיקוח נפש דוחה את איסור בהמה דקה), ולכן הוא נתפס על ידי הרומאים ונהרג.

אחד מעשרת הרוגי מלכות

בסוף תקופת התנאים כששלטון הארץ היה ביד הרומאים הכירו הרומאים בחשיבות סמיכת זקנים (המאפשרת למנות אדם לדיין) להמשכיות ההנהגה הרוחנית של עם ישראל, ואסרו אותה. רבי יהודה בן בבא, שהכיר בחשיבות זו, סמך חמישה רבנים בגליל, בניגוד לגזרת המלכות שגזר הקיסר אדריאנוס. רבי יהודה בן בבא סמך את הרבנים בעמק שבין אושא לשפרעם. הוא בחר מקום זה משום שלא היה בתחום שיפוטו של אף יישוב, כך שלא היה חשש שהרומאים יקיימו את הגזירה במלואה ויחריבו את היישוב שבתחומו התקיימה סמיכה. במקום הוסמכו חמישה זקנים: רבי מאיר, ורבי יהודה, ורבי יוסי, ורבי שמעון, ורבי אלעזר בן שמוע ורב אויא מוסיף: אף רבי נחמיה (בבלי, עבודה זרה-ח'). הוא נתפס על ידי הרומאים וכך מסופר בתלמוד: ”שגזרה מלכות הרשעה גזרה: כל הסומך, יהרג. וכל הנסמך, יהרג. ועיר שסומכין בה, תחרב. ותחום שסומכין בו, יעקר. מה עשה רבי יהודה בן בבא? הלך וישב בין שני הרים גדולים, ובין שתי עיירות גדולות, בין ב' תחומי שבת, בין אושא לשפרעם, וסמך שם חמשה זקנים: רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, ורב אויא מוסיף: אף (את) רבי נחמיה; כיון שהכירו בהם אויבים (הרומאים), אמר להם (רבי יהודה בן בבא): בני, רוצו! אמרו לו: רבי, ואתה מה תהא עליך? אמר להם: הריני מוטל לפניהם כאבן שאין לה הופכין; אמרו: לא זזו משם (חיילי רומי) עד שנעצו לגופו ג' מאות לולניאות (חניתות) של ברזל ועשאוהו לגופו ככברה”[6].

במדרש אלה אזכרה מסופר, שרבי יהודה בן בבא הוצא להורג בערב שבת לאחר שעה תשיעית. הוא ביקש מהרומאים שיתנו לו לקיים ”מצווה אחת ושבת שמה, והוא עולם הבא”, והם הסכימו להשהות את מיתתו עד לאחר קיום מצוות השבת. רבי יהודה התחיל לומר קידוש בנעימות ובקול רם, וכשהגיע למילים "אשר ברא אלקים לעשות" הרומאים לא נתנו לו לסיים את הקידוש, אלא מיד הרגוהו ומת במילה "אלקים": ”יצתה בת קול ואומרת אשריך ר' יהודה שהיית דומה למלאך ויצתה נשמתך ב"אלקים", וצוה וחתכוהו אברים אברים והשלכוהו לכלבים ולא הוספד ולא הוקבר.”.

חבריו

על חבריו נמנה שמעון התימני, אודות כך מסופר[7]: ”מעשה בשמעון התימני שלא בא אמש לבית המדרש בשחרית מצאו [ר'] יהודה בן בבא אמר לו מפני מה לא באת אמש לבית המדרש אמר לו בלשת באה לעירנו ובקשה לחטוף את כל העיר ושחטנו להם עגל והאכלנום ופטרנום לשלום אמר לו תמה אני אם לא יצא שכרכם בהפסדכם שהרי אמרה תורה לכם ולא לעובדי כוכבים”.

תורתו

במשניות מובאות עדויות שמסר, הלכות שהיו מקובלות בידו מרבותיו[8]. הוא גזר גזירות הלכתיות על בני דורו[9]. פסקיו מופיעים פעמים בודדות בתלמוד, שנים מהם במסכת עירובין. אחד אודות דין פסי ביראות, בהם הוא קובע כי ”אין עושין פסין אלא לבאר הרבים בלבד” (=היתר פסי ביראות, שכשר על אף שהוא פרוץ מרובה על העומד, נאמר רק בבאר מים חיים השייך לרבים)[10], והשני הוא אודות קרפף יותר מבית סאתיים שלא הוקף לדירה, בו הוא קובע את המידה המקסימלית בה מותר לטלטל בקרפף שלא הוקף לדירה - שבעים אמה ושיריים (=ומעט) על שבעים אמה ושיריים, וכן קובע שבקרפף צריך להיות "שומירה" (ביתן שמירה) או בית דירה, כדי שתחשב לכל הפחות במידה מסוימת כרשות היחיד שמותר לטלטל בה[11].

הוא נחלק עם רבי עקיבא בדין פירוט החטא, לאדם החוזר בתשובה על חטאיו[12]: ”צריך לפרוט את החטא שנאמר (שמות לב, לא) אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב דברי ר' יהודה בן בבא רבי עקיבא אומר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה (תהלים לב, א)”.

קברו

לפי מסורות שונות מימי הביניים ציון קברו נמצא בשפרעם, והמחלף הסמוך, מחלף סומך, קרוי לציון הסמיכה שערך באזור. על מציאת הקבר המיוחס לרבי יהודה בן בבא הכריז הרב ברוך אבוחצירא, בעת ביקור שערך בשנת 1987 בעיר קריית אתא, הגובלת באתר ממערב. מאז הפך לאתר עלייה לרגל.[13]

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0