רבי יוסף שמואל ברנדויין-מוריה
| השקפה דתית | יהדות אורתודוקסית |
|---|---|
| פטירה | 1 באפריל 1974 |
| פרסים והוקרה | פרס יקיר ירושלים |
הרב יוסף שמואל ברנדויין-מוריה (1900 [1]– 1 באפריל 1974) היה האדמו"ר מסטרטין ורב בירושלים ובמקומות נוספים. עסק גם ברכישת קרקעות בירושלים ובסביבותיה.
תולדותיו
נולד בירושלים, דור שישי בארץ ישראל. מצד אביו, הרב נפתלי, היה נצר לשושלת אדמו"רי סטרעטין, ומצד אמו, טובה, נצר למשפחת הורוביץ המתייחסת לשל"ה. בעודו נער מת אביו, שיצא כשד"ר לקהילות בפולין. הוא התחנך אצל סבו, המקובל רבי אברהם ברנדויין בצפת, ולמד אצל הרידב"ז ובישיבת עץ חיים בירושלים.
בשנת 1918 כאשר קרא זאב ז'בוטינסקי בנאום לבני הישיבות בירושלים להצטרף אל הגדוד העברי השיב ברנדויין-מוריה בשם בני הישיבות והסביר את חשיבות "והגית בו יומם ולילה". לימים שינה גישתו זו, ובזמן מלחמת העצמאות קרא לבני הישיבות להצטרף אל הכוחות הלוחמים.
בשנת 1920 התחתן בבוסטון עם עליזה, בת האדמו"ר מבוסטון, רבי פינחס דוד הלוי הורוביץ[2], שלה אורס עוד בהיותו תינוק. החתונה משכה תשומת לב ביהדות החרדית בארצות הברית ונכחו בה אלפי איש, בהם נכבדי העיר בוסטון. בהיותו בארצות הברית התגורר בפרובידנס שברוד איילנד. לאחר נישואיו ניסה חותנו לשכנעו להישאר בארצות הברית ולכהן שם ברבנות, אך הוא סירב וחזר לארץ ישראל והתיישב בירושלים.
כאשר מונה הרב אברהם יצחק הכהן קוק, בשנת 1921, לרב הראשי לארץ ישראל, נשא הרב יוסף שמואל נאום בטקס ההכתרה. היה מתלמידיהם של רבי צבי פסח פרנק ורבי יעקב משה חרל"פ. בברית המילה של בנו הבכור, יעקב, כיבד הרב ברנדויין את הרב יוסף חיים זוננפלד להיות המוהל, את הרב קוק בסנדקאות ואת הרב חרל"פ בברכות.
בשנות ה-20 קרא ליושבי העיר העתיקה שבין החומות לצאת מן החומות ולהתפרנס מעבודה ומחקלאות. בשנת 1936 יצא בכרוז פומבי הקורא לאוכלוסיית העיר העתיקה שלא לעזוב את העיר, על אף הקשיים.
לפני מאורעות תרפ"ט חרד לגורל היישוב היהודי בחברון והזהיר את ראשי היישוב מפני האסון הקרב. בחזונו ראה רצף יהודי בין ירושלים וחברון. לשם כך היה ממקימי חברת "זיכרון דוד" שרכשה אדמות באזור גוש עציון וייסדה את המושבה מגדל עדר בשנת 1927. לאחר כישלון ההתיישבות במקום מכר את הקרקע לשמואל צבי הולצמן, שעל שמו (המעוברת) נקרא גוש עציון.
הרב ברנדויין-מוריה היה ציוני נלהב. תמך באצ"ל ובלח"י. בנו יעקב לחם במסגרת ההגנה, בתו רבקה ובניו שלמה ומשה לחמו באצ"ל. שלמה היה מגולי אריתריאה ומשה נאסר בלטרון ולאחר פירוק האצ"ל במסגרת יחידות החי"ש. ביתו היה מקום מסתור ומקלט לרבים מלוחמי המחתרות, כמו גם מקום לאחסנת נשק ותחמושת. בית הספר "שפיצר" שבו שכן בית הכנסת "מוריה", שבו כיהן ברבנות, היה לבסיס של האצ"ל שכונה "ההיכל". רבים קראו לו "הרבי האצ"לניק", אם כאות כבוד, ואם ככינוי גנאי מפי חלק מהחרדים, שלא ראו בעין יפה את פעילותו הציונית.
לאחר השואה חש שאינו מסוגל עוד לשאת את השם הגרמני "ברנדויין" ושינה את שמו ל"מוריה".
בימי מלחמת העצמאות עודד את רוחם של הלוחמים, ובאופן אישי יצא לחלץ פצועים ונפגעים בעיר העתיקה.
הרב ברנדויין-מוריה היה מרוכשי האדמות ומבוני השכונות גאולה וכרם אברהם בירושלים. בשנות ה-50 של המאה ה-20 כיהן במשך כשמונה שנים שימש כרב בקהילת העיר פרובידנס במדינת רוד איילנד בארצות הברית וזכה לכינוי "האדמו"ר מפרובידנס". בהמשך חש כי מקומו בארץ ישראל ושב לארץ.
בימי ראשית מדינת ישראל שימש הרב ברנדויין-מוריה כרבה של שכונת עין כרם. השכונה באותה עת הייתה שכונה נטושה ושימשה ליישובם של עולים חדשים, שהוא פעל למען קליטתם. קשר מיוחד פיתח ליהדות מרוקו. הקים אגודות צדקה ועזרה לנזקקים.
שנים אחדות לפני מותו הוכתר הרב ברנדויין כ"יקיר ירושלים", "על חלקו בבניין ירושלים ובחידוש תפארתה". נפטר בכ"ח בניסן תשל"ד ונטמן בסמוך לאבותיו בבית הקברות בהר הזיתים. בשנת 1996 קראה עיריית ירושלים רחוב על שמו בשכונת פסגת זאב.
דודו, הרב יהודה צבי ברנדויין, היה בשנות ה-60 של המאה ה-20 הרב של ההסתדרות הכללית.
לקריאה נוספת
- מנחם ברש - רועי בסודם של יקירי ירושלים. הוצאת ראובן מס, 1995.
- מנחם ברש, האיש שאהב את ירושלים ואשר ירושלים אהבה אותו, ידיעות אחרונות, 10.5.1974.
קישורים חיצוניים
- ישי פרידמן, האדמו"ר האצ"לניק, בשבועון "מעייני הישועה"
- מגדל עדר באתר אגודת גוש עציון. קישור הכולל סקירה של פעולתו של הרב ברנדויין-מוריה כיו"ר "זיכרון דוד".
- מאמר על האדמו"ר מסטרטין וקשריו עם הרב קוק, שבת הראי"ה, גיליון 75, אייר תשס"ט, באתר "ישיבה"
- האדמור האצלניק, הבת, ותעלומת הפרוכת בשפרעם אתר "מורשת הגליל".
- כרטיס הקבר של יוסף שמואל מוריה, באתר הר הזיתים
הערות שוליים
- ^ קברו בהר הזיתים
- ^ שהיה גיסו של אברהם ברנדויין, סבו של יוסף שמואל
