עין כרם

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עין כרםערבית: عين كارم; ההגייה הרשמית של השם העברי היא עֵין כֶּרֶם, אך ההגייה הנפוצה היא עֵין כָּרֶם, בעקבות הערבית[1]) היא שכונה בפאתיה הדרום-מערביים של ירושלים. המקום היה מיושב עוד מהתקופה הכנענית, ובין המאה ה-14 ועד למלחמת העצמאות שכן במקום כפר ערבי שנעזב במהלך המלחמה. בבתים הריקים יושבו עולים חדשים, ולאחר התרחבותה של ירושלים, הוכרז הכפר כשכונה של העיר. גם כיום לשכונה נותר אופי כפרי, בשל ניתוקה היחסי מהעיר והיותה מוקפת הרים, עמקים ויערות.
עין כרם גם נחשבת כמקום מקודש לנצרות ואתר צליינות, כיוון שהיא מוכרת כמקום הולדתו של יוחנן המטביל, ובמקום מספר כנסיות ומנזרים, אליהם מגיעים תיירים רבים.

עין כרם בין הרי ירושלים

היסטוריה

אזור עין כרם, כפי שצולם ב-6 במאי 1949
אזור עין כרם, 1954

בעת העתיקה

בעין כרם התקיים יישוב חקלאי מזה למעלה מ-3,000 שנה. בחפירות ארכאולוגיות שנערכו במקום נמצאו שרידי יישוב כנעני מתקופת הברונזה התיכונה הראשונה. רוב החוקרים מזהים את בית הכרם המקראית עם עין כרם.[2] עין כרם הקדומה שכנה בנחלת שבט יהודה והיא מוזכרת בתרגום השבעים כ'כרם'.[3] הנביא ירמיהו מזכיר את בית הכרם בנבואותו על בוא האויב על ארץ יהודה: "הָעִזוּ בְּנֵי בִניָמִן מִקֶּרֶב יְרוּשָׁלַ‍ִם וּבִתְקוֹעַ תִּקְעוּ שׁוֹפָר וְעַל בֵּית הַכֶּרֶם שְׂאוּ מַשְׂאֵת, כִּי רָעָה נִשְׁקְפָה מִצָּפוֹן וְשֶׁבֶר גָּדוֹל".[4] הנביא קורא להדליק משואות אש על ההר הגבוה החולש על פני עין כרם (הידוע היום כ"הר אורה") כדי להזעיק עזרה.[3] בתקופה מאוחרת יותר מוזכרת בית הכרם כעיר מחוז חשובה שתושביה השתתפו בבניין ירושלים על ידי נחמיה.[5] על פי המתואר במשנה שימשה בקעת בית הכרם כמקור לאבני המזבח בבית המקדש.[6] בשנים האחרונות התגלו במקום כמה מקוואות מימי בית שני.[7][8]

על פי מסורת נוצרית מהמאה ה-4 וה-5, עין כרם היא "עיר יהודה", מקום הולדתו של יוחנן המטביל שנולד לאלישבע וזכריה ממשפחת כהנים ששרתו בבית המקדש[3] בתקופה הביזנטית הוקמו במקום כנסיות הקשורות בשמו של יוחנן המטביל ובני משפחתו, ועד היום נחשבת עין כרם כמקום מקודש לנצרות ואתר צליינות.

בימי הביניים

בתקופת הצלבנים נקרא הכפר "סנט זִ'יהַן דֶה-בּוּאָה".[דרוש מקור] במאה ה-14 התקיים יישוב סביב המעיין שבמקום, היה זה במרחק ניכר מגבולות ירושלים של אותם ימים.[דרוש מקור]

בסוף המאה ה-15 כתב הפרנציסקני סוריאנו: "עין כרם הייתה בעבר עיר, אך כעת היא רק כפר המונה 25 בתים. בכפר שוכנת כנסייתו הנהדרת של יוחנן המטביל, שנשתמרה כולה, אך הפכה לאורווה, מלבד הקאפלה שבה נולד, הנמצאת בידינו, ואנו שומרים אותה כשהיא סגורה. כמטחווי קשת מן הכפר מצוי ביתה של אליזבט הקדושה... הבית הפך לכנסייה, וכאשר הייתי הממונה במקום הוא היה עדיין שלם, אך באותה שנה קרס ולא נבנה מחדש... הסביבה של עין כרם היא נעימה, עשירה בפירות, גפנים ועצי זית; היא מהנה מאד ורבים בה המעיינות, שהחשוב בהם הוא זה שמריה כיבסה בו את לבושו של יוחנן ה"קדוש", והוא נמצא כמטחווי אבן מביתו של זכריה [אביו של יוחנן המטביל]".[9] על פי מסמכים עות'מאנים, ב-1596 מנתה אוכלוסייתו 160 תושבים.[דרוש מקור]

בעת המודרנית

במאה ה-19 התפתח המקום והפך לאתר עלייה לרגל לנוצרים מרחבי העולם. על פי מפקד 1931 היו בעין-כרם 2637 תושבים, מהם 2171 מוסלמים, 432 נוצרים ו-34 יהודים. רובם עסקו בחקלאות.[3] במאורעות תרפ"ט ובמאורעות תרצ"ו-תרצ"ט השתתפו תושבי הכפר בתקיפת השכונות היהודיות הסמוכות ובפרט שכונת בית וגן.[10] בין 1936 ו-1939 היה בכפר מרכז הפעילות של הכוחות שבפיקוד עבד אל-קאדר אל-חוסייני. על פי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל הוערך מספר התושבים ב-3,180 תושבים, מהם 2,510 מוסלמים ו-670 נוצרים. שטח הכפר הוערך ב-15,029 דונם עות'מאני, מהם 1,362 שנרכשו בידי יהודים. היה זה הכפר הגדול ביותר בנפת ירושלים, הן בשטחו והן בגודל אוכלוסייתו".

מלחמת העצמאות

בתחילת מלחמת העצמאות, בחודשים ינואר ופברואר 1948,פעל אהרן חיים כהן, מייסד המחלקה לפועל הערבי של ההסתדרות, להסדרת הסכמי שלום עם מספר כפרים שבעיבורה של ירושלים, ותושבי הכפר פנו אליו ורמזו כי היו מעוניינים לחתום על הסכם שלום רשמי. כהן חשד כי מדובר בניסיון הטעיה מצד אנשיו של עבד אל-קאדר אל-חוסייני, אך מציין כי באותו השבוע סירבו תושבי הכפר לשכן באופן זמני את אל-חוסייני ולוחמיו.[11] לפי הערכת סלמן אבו סִתָּה חיו בכפר באותה תקופה 3,689 תושבים.[12]

בהמשך התבססו בעין כרם לוחמים עיראקיים. לאחר פרשת דיר יאסין, שהתרחשה ב-9 באפריל, פונו הנשים והילדים מהכפר לאל-ולג'ה, בית ג'אלא ובית לחם. במהלך קרבות עשרת הימים כבש צה"ל את הכפרים בדרום מערב ירושלים, בהם עין כרם[13] שנכבשה ב-18 ביולי על ידי פלוגת יהונתן.[14] אחרוני התושבים בכפר והלוחמים ששהו בו עזבו אותו בין 11 ל-16 ביולי, לאחר שכוחות צה"ל השתלטו על הגבעות השולטות על הכפר בית מזמיל ואל-חמאמה והפגיזו אותו.[15]

לאחר מלחמת העצמאות

עין כרם היה אחד מהכפרים הבודדים שנותרו על תילם לאחר המלחמה. כעבור חמישה חודשים, בדצמבר 1948, שוכנו בבתי הכפר פליטים יהודיים, כ-150 משפחות,[דרוש מקור] רבים מהם ניצולי שואה ומשפחות שברחו ממדינות ערב.[16] בהמשך, סופח שטח הכפר לגבולותיה המוניציפליים של ירושלים, בדומה לכפרים ערביים נוספים בסביבה שהתפנו מיושביהן – ליפתא, אל-מאלחה ואחרים. על אדמות הכפר הוקמו המושבים בית זית ואבן ספיר ב-1949, בית-הספר החקלאי ב-1950 ושכונת קריית מנחם.[דרוש מקור]

בראשית שנות ה-50 הפכה רחל ינאית בן צבי את מרכז הכפר, באזור שסביב המעיין, לכפר נוער חקלאי, שנועד להכשיר צעירים וצעירות לעבודת האדמה. חברי הכפר התנסו בעבודות פיתוח וגידול במורדות בקעת עין כרם, שלמרגלות המעיין. בחלוף השנים הפך כפר הנוער לבית ספר חקלאי, ולימים אף העתיק את מקומו לאזור בית זית שלמרגלות עין כרם.

במרוצת השנים מצאו ירושלמים רבים את הקסם שבשכונה הכפרית והציורית, ואט אט התחלפה אוכלוסיית העולים החדשים בבעלי מקצועות חפשיים, אמנים ואוכלוסייה אמידה.

באמצע שנות ה-50 פעלו בשכונה שתי קבוצות כדורגל בשם "בית"ר עין כרם" ו"הפועל עין כרם", שהאחרונה אף העפילה לליגה ב' בעונת 1959/1960. הקבוצות חדלו מלהתקיים באמצע שנות ה-60.

בשנות ה-60 נבנה בסמוך לשכונה המרכז הרפואי הדסה, הכולל את בית החולים הדסה עין כרם, בית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית, בית הספר לרוקחות, בית הספר לרפואת שיניים ובית הספר לסיעוד. המטרה הייתה "למשוך" את התפתחות העיר לכיוון מערב, אך לאחר מלחמת ששת הימים השתנה סדר העדיפויות לגבי כיווני התפתחות העיר, ובמשך שנים רבות נוספות נותרה עין כרם כפר פסטורלי המרוחק מתנופת הפיתוח של העיר.

כיום, מהווה עין כרם אתר תיירות, ומגיעים אליה מבקרים רבים מהארץ ומחו"ל. במקום בתי קפה, מסעדות וצימרים. נכון ל-2010 מתגוררים בשכונה כ-2000 בני אדם. בשנים האחרונות, נאבקים תושבי השכונה נגד תוכניות בנייה בעין כרם שעשויות לדעתם לפגוע באופייה הכפרי והשקט.[17]

אתרים בשכונה

מעיין מרים
כנסיית יוחנן בהרים

מעיין מרים

זהו המעיין שסביבו התפתח היישוב במקום, ולאורך הדורות היווה את מקור חיותו. לפי המסורת הנוצרית, ליד מעיין זה פגשה אלישבע, אם יוחנן המטביל את מרים, אם אותו האיש, כששתיהן נושאות את ילדיהן ברחמן, ועל כן נקרא מעיין מרים. מי המעיין נחשבים קדושים, וצליינים נוצרים מרחבי העולם נוהגים להגיע למקום ולמלא בקבוקים במימיו. מעיין מרים הוא גם שמו של מעיין בנצרת שלידו ניתנה, לפי אחת המסורות, הבשורה למרים.

כנסיית יוחנן בהרים

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – כנסיית יוחנן בהרים

כנסיית יוחנן המטביל הקתולית (הנקראת גם "יוחנן בהרים") שוכנת במעלה הגבעה מעל הצומת הראשי בעין כרם. היא נבנתה בתקופה הצלבנית על שרידיה של כנסייה ביזנטית, ועברה גלגולים רבים, עד שיקומה ושיפוצה הסופיים בשלהי המאה ה-19. בחפירות ארכאולוגיות שנערכו במקום בשנים 1941–1942 על ידי הפרנציסקנים נתגלו ממצאים קדומים, החל מימי בית המקדש השני ועד ימינו. הממצאים מלמדים כי הגבעה שימשה כמקום פולחן לוונוס בתקופה ההלניסטית, כך על פי פסל אבן שבור בדמות האלה שנתגלה בין ההריסות (הפסל מוצג כיום במוזיאון רוקפלר, ורפליקה שלו מוצגת בקומת הקרקע של הכנסייה). בתקופה הביזנטית נבנתה כנסייה על גבי הריסות מקדש וונוס, ובצמוד אליה ממערב שתי קפלות תפילה, שרצפות הפסיפס שלהן נתגלו בחפירות. בשלב זה לא ידוע על כל קשר בין המקום ובין דמותו של יוחנן המטביל, כך תעיד כתובת יוונית באחת הקפלות, המקדישה את המקום דווקא ל"מרטירים של האל", ללא כל התייחסות ליוחנן (הכתובת נראית דרך חלון ברצפה מול הכניסה הראשית). גם עדויות של עולי רגל מתקופה זו לא קושרות את המקום דווקא ליוחנן, ונראה כי מסורת לידתו בעין כרם מקורה בתקופה מאוחרת יותר, כנראה רק במאה העשירית.

בתקופה הצלבנית נבנתה, כאמור, הכנסייה הנוכחית, ובה מערה המיוחסת למקום לידתו של יוחנן המטביל. הכנסייה בנויה במתכונת צלבנית קלאסית, הכוללת בזיליקה בעלת שתי סיטראות ושלוש אפסידות הפונות מזרחה. מערת לידת יוחנן שוכנת באפסיס השמאלי. החל מן המאה ה-18 החלה פעילות שיקום מאומצת של הכנסייה על ידי בית המלוכה הספרדי, שבמהלכה הודבקו על הקירות העבים אריחי הקרמיקה התכולים. אריחים אלה נועדו להגן על הקירות העתיקים מפני לחות ועובש.

בשנת 2004 זיהתה תמר הירדני, חוקרת מטעם יד בן צבי, מקווה טהרה מימי בית המקדש השני בין יסודות הכנסייה. המקווה נתגלה כבר בשנות ה-40 על ידי הפרנציסקנים, אך הם לא זיהו אותו נכונה ושיערו כי מדובר בבור מים מימי הורדוס (כך מופיע עדיין על כיתוב המתכת בחצר הכנסייה - Herodian cistern). גילוי המקווה מלמד על נוכחות יהודית בעין כרם בימי בית המקדש השני, וייתכן כי יש למצוא בכך חיזוק לטענה כי מוצאו של יוחנן בעין כרם.

כנסיית יוחנן המטביל היוונית-אורתודוקסית

הכנסייה היוונית-אורתודוקסית שוכנת ברחוב האורן. היא נבנתה בשנת 1894 ונחשבת לאחיזה היוונית-אורתודוקסית היחידה בעין כרם. הכנסייה בדרך כלל נטושה, ורק לעיתים רחוקות ניתן למצוא בה נזירה או שתיים הפותחות את המקום בפני מבקרים.

מנזר גורני ("מוסקוביה")

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – מנזר גורני

מנזר גורני (או גורננסקי, פירוש המילה - הררי) מוכר גם בשמו הערבי "מוסקוביה" כמו מתחמים רבים אחרים ששייכים לכנסייה האורתודוקסית הרוסית בארץ ישראל. במנזר מתגוררות נזירות רוסיות אורתודוקסיות ("פרבוסלביות"). בשנת 1871 המתחם נרכש עבור הכנסייה הרוסית האורתודוקסית על ידי הארכימנדריט אנטונין קפוסטין מדרגומן הקונסוליה הצרפתית בירושלים. בתחילה המתחם שימש כאכסנית צליינים. בשנת 1882 קפוסטין בנה את הכנסייה הראשונה שהוקדשה לאיקונין של המדונה מקאזאן שנמצאת בכנסייה. מימין לכניסה של הכנסייה ישנה אבן שממנה על פי המסורת הטיף יוחנן המטביל.

בשנת 1911 הנסיכה אליזבת, אשתו של סרגיי רומנוב, המושל של מוסקבה ודודו של הצאר האחרון, יזמה את בניית הכנסייה החדשה לזכרו של בעלה - כנסיית כל ה"קדושים" של רוסיה. בנייתה הופסקה עם תחילת מלחמת העולם הראשונה, וגם אחרי תום המלחמה לא התאפשר המשך הבנייה עקב המהפכה הבולשביקית ברוסיה. הבנייה התחדשה רק ב-2003. בשנת 2009 כיפותיה של הכנסייה צופו זהב. הכנסייה בסגנון רוסי עם צריחי "בצל" והיא נמצאת ממערב לקריית מנחם. הכניסה למנזר אפשרית משני מקומות: דרך עין כרם (סגורה כעת) או דרך מתחם בית החולים הדסה עין כרם.

כנסיית הביקור

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – כנסיית הביקור

כנסייה קתולית חדשה יחסית, הוקמה ב-1955, על ידי הארכיטקט אנטוניו ברלוצי, על יסודות כנסייה צלבנית עתיקה. האתר מיוחס במסורת הנוצרית למקום בו עמד בית הקיץ של זכריה ואלישבע הורי יוחנן המטביל, ובו ארחו את בת דודתם מנצרת מרים, בעודה נושאת ברחמה את אותו האיש. הכנסייה נבנתה סביב אבן, שעל פי המסורת הסתירה את יוחנן המטביל כאשר חיפשו אותו חייליו של הורדוס על פי פקודתו להרוג את כל הילדים מתחת לגיל שנתיים שנולדו בבית לחם ובסביבתה. הר אורה הניצב מעל לעין כרם מכונה במסורת הנוצרית "הר הביקור".

מנזר האחיות ציון

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – מנזר האחיות ציון (עין כרם)

מנזר אחיות ציון (בצרפתית: Les Soeurs de Notre-Dame de Sion, מילולית "אחיות גבירתנו מציון") נבנה על ידי האחים היהודים המומרים תאודור ואלפונס רטיסבון, ילידי צרפת, כבית יתומות. אלפונס רטיסבון עצמו התגורר במקום, וקבור בגן המנזר. כיום מתגוררות במקום 13 נזירות ממסדר אחיות ציון, המפעילות במקום גם בית הארחה קטן ומוזיאון.

מנזר סנט וינסנט

מנזר סנט וינסנט של "בנות החסד" מטפל בכ- 70 ילדים הלוקים בשיתוק מוחי. המבנה היה שייך בעבר לנזירים חברי מסדר "האחים הלבנים". אחרי מלחמת השחרור לא היו הנזירים ששכנו בעיר העתיקה יכולים להגיע למבנה ולכן העבירו אותו לידי אחיות "בנות החסד" המפעילות גם את מנזר סאן ונסן דה-פול בממילא.

מרכז עדן-תמיר למוזיקה

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – מרכז עדן-תמיר למוזיקה

המרכז הוקם בשנת 1968 על ידי צמד הפסנתרנים ברכה עדן ואלכסנדר תמיר. טדי קולק, ראש עיריית ירושלים לשעבר, שאף לבסס את עין כרם כשכונת אמנים ולשם כך העמיד לרשות הזוג את המבנה והשטח. בסיוע "עמותת מרכז למוזיקה ע"ש פאני מקס טארג" הוקם המרכז ונקרא "מרכז טארג למוזיקה". לאחר מותה של ברכה עדן בשנת 2006 הוסב שם המרכז ל"מרכז עדן-תמיר למוזיקה". המרכז מהווה מוקד לפעילות מוזיקלית ענפה, הכוללת בין היתר רסיטלים, כיתות אמן, קונצרטים קאמריים ותחרויות.

גלריית תמונות

מוסדות בסביבת עין כרם

לקריאה נוספת

  • משה עמירב, דוד הראל ובניה בן-נון, עין כרם - מסע אל הכפר הקסום, הוצאת כתר, 2004
  • תמר הירדני, "מי טבל בכנסיית יוחנן המטביל בעין כרם?" בכתב העת של מכון יד בן-צבי, עתמול 187, מאי 2006, הוצאת יד בן צבי

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ יהודה זיו, על דעת המקום: על שכונותייך ירושלים הפקדתי שמות, בבלוג "עונג שבת", 22 במאי 2014
  2. ^ אלי שילר, עין כרם, אריאל, 1988, עמ' 11.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 זאב וילנאי, אנציקלופדיית וילנאי לירושלים, כרך 2, 1993, עמ' 896-895.
  4. ^ ספר ירמיהו, פרק ו', פסוק א'
  5. ^ ספר נחמיה, פרק ג', פסוק י"ד.
  6. ^ משנה, מסכת מדות, פרק ג', משנה ד'.
  7. ^ אילת נגב, כל אחד ועין כרם שלו, באתר ynet, 20 בספטמבר 2004
  8. ^ אבי בליזובסקי, ‏סוד בן 2000 שנה מתחת לרצפת הסלון וילה בעין כרם, באתר "הידען", 2 ביולי 2015
  9. ^ נתן שור, בונים חומה בירושלים, 1999, עמ' 306.
  10. ^ ירושלים לדורותיה - כרך 10, האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 83; שאול אביגור, יהודה סלוצקי וגרשון ריבלין (עורכים), קיצור תולדות ההגנה, עמ' 193.
  11. ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949‬ תל אביב : עם עובד, תשנ"א 1991. עמוד 61
  12. ^ Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, p. 52
  13. ^ יואב גלבר, קוממיות ונכבה : ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948. אור יהודה: דביר, 2004, עמ' 159, 162, 246.
  14. ^ יהודה לפידות, ‏בלהב המרד (שער חמישי - קרבות עשרת הימים), באתר "דעת"
    דוד דיין, הלוחמים הצעירים של ירושלים, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
  15. ^ בני מוריס, The birth of the Palestinian refugee problem revisited,‏2004, עמ' 436
  16. ^ אלי שילר, עין כרם, אריאל, 1988, עמ' 98.
  17. ^ הפיתוח מאיים על כפר עין כרם, הארץ, 24 באוגוסט 2010



Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0