מרדכי - איני רואה טעם לצאת להצבעה על המצאות שלא הוכחו מעולם, או על סברות אישיות למתן תוארים במכלול.
בתמצית: בעיתונות התקופה ובספרי/קונטרסי התקופה (כולל אלו האוהדים אותו ואת דרכו, למרות שאין צורך באהדה כדי להסתמך עליהם, כמקובל) הוא מוצג כיהודי ת"ח ויר"ש שהיה עסקן ציבורי בולט ולוחם מלחמות הקדושה (כלשונם) בדרכו הקנאית אותה יסד כדרך פעילות ציבורית/עסקנית/פוליטית למען שמירת היהדות (כמשקל נגד לאגו"י, לה התנגד) שגם סחפה אחריה תומכים רבים שדעתם היתה כדעתו והוא אירגן אותם במסגרת קהילתית נבדלת.
לחלק מתלמידיו היה או יש אינטרס כלשהו להציגו כרבם ומנהיגם הרוחני בדיוק כמו שהרב שך או הרב שטיינמן הנהיגו את הציבור הליטאי, ממש כפי שהאדמו"ר מליובאוויטש השפיע על קהילתו קהילת חסידי חב"ד, ואולי דוגמא קרובה יותר - כמו שהסאטמאר רב הנהיג את העדה החרדית. אין לדבר כל סימוכין בכתובים מן התקופה ההיא.
מעבר לעובדות שתוארו לעיל, התפתח כאן דיון (אם ניתן לקרוא לו כך) בו הביעו כמה מהכותבים דעות מסוימות כגון: 1. חקרתי והוא היה רב הקהילה (ללא הבאת ראיות לדברים). 2. מנהיג השקפתי (אם הוא בכלל היה כזה) זכאי לתואר רבי. 3. אם בעיתונות הוא כונה הרה"צ אז מגיע לו רבי (כנראה גם לח"כים החרדים שמכונים בעיתונות "הרב" מגיע). 4. לא היה רב אחר מלבדו, כנראה שהוא היה הרב (???). 5. אם בפי תלמידיו (להזכירכם - נטו"ק שדרכם בגוזמאות ותוארים מנופחים) הוא מכונה "רבי" זאת הוכחה חותכת (!)... ועוד ועוד טענות שונות ומשונות שהצד השווה שבכולם שהן אינן אינציקלופדיות ולא עונות על הכללים במכלול.
הכלל כעת במכלול הוא שרק אישיות ששימשה ברבנות או בתפקיד תורני מובהק (כגון ראש ישיבה) זכאי לתואר הרב/רבי. אשר על כן - כל הסיבות האחרות שהובאו כאן, המצדדות בעד התואר "רבי" לעיל, נופלות מול הכללים. אין כאן המקום להצביע עליהן (אלא בדפי המדיניות, בכדי לשנות את הכללים). כמו"כ כלל נוסף במכלול הוא שכל תיאור עובדות (ולפחות כזה שיש עליו עוררין) חייב להיות מגובה במקורות/הוכחות. לכן גם על דבר מנהיגותו אין עדיין עבור מה לצאת בהצבעה כל עוד אין כאן מקורות או הוכחות בדבר מנהיגות תורנית.