בנימין מטודלה

בנימין מטודלה

ציור דמיוני של בנימין מטודלה במסעו
לידה	המאה ה-12 טודלה שבספרד
פטירה	המאה ה-12 ספרד
לאום	יהודי בן ממלכת נווארה
גילויים בולטים	תיאר בספרו פרטים רבים על הארצות בהן עבר ובמיוחד על היהודים שחיו בהן
אזורים שחקר	אגן הים התיכון והמזרח התיכון
תקופת פעילות	1165–1173 (כ־8 שנים)

בנימין בן יונה מִטּוּדֵלָה היה מגלה ארצות יהודי בן המאה ה-12.

קרוב לשנת 1165 יצא למסע ארוך באירופה, המזרח התיכון וצפון אפריקה. התחיל את מסעו בעיר סרגוסה, משם פנה לדרום צרפת והמשיך באוניה ממרסיי. לאחר שביקר ברומא ובקונסטנטינופול, יצא למזרח התיכון ועבר דרך סוריה וארץ ישראל עד הגיעו לבגדאד. משם הלך לפרס ולחצי האי ערב וחזר דרך מצרים וצפון אפריקה לספרד בשנת 1173.

את רשמי מסעו כתב בספר מסעותיו "מסעות בנימין" בשפה העברית. ברשמיו מספר בנימין על הארצות שעבר בהן, מונה את אוכלוסיית היהודים בקהילות השונות ומזכיר את שמותיהם של יהודים חשובים שפגש בדרך. הוא מספר גם על מנהגיהם של יושבי הארצות למיניהן ותיאר את אורח החיים בערים בהן ישבו. כמו כן הרבה לתאר את המקומות שניקרו בדרכו וסיפר על המבנים שראה ועל השווקים שביקר בהם. ספר המסעות של בנימין מטודלה חשוב לא רק לחקר דברי ימי ישראל, אלא גם כמקור ידיעות לגאוגרפיה ולאתנוגרפיה של ימי הביניים. מן המאה ה-16 ואילך תורגם ספרו של בנימין מטודלה למרבית לשונות אירופה ושמו של הנוסע היהודי היה למפורסם.

אין כמעט מידע על חייו המוקדמים של בנימין למעט שהוא נולד בעיירה טודלה שבנווארה, כיום בספרד.

מסעו של בנימין מטודלה

נווארה, קטלוניה, פרובאנס, איטליה

תוואי מסעות בנימין מטודלה

מכאן יצא בנימין מטודלה. נהר האברו ליד העיירה טודלה, נווארה, ספרד

תאריך יציאתו של בנימין איננו ידוע, אך ברור כי יצא למסעו בין השנים 1165–1167. הוא יצא את עירו טודלה שבנווארה, בחבל הבסקים בספרד דרך נהר האברו ועבר בערים סרגוסה, טורטוסה עד לחוף הים התיכון בטרגונה. מטרגונה המשיך בנימין לאורך החוף צפונה עד לברצלונה וגירונה שבקצה קטלוניה, ומשם המשיך לנרבונה שבפרובאנס.

בנימין מטודלה השתהה בקהילות דרום פרובאנס. את נרבונה כינה "עיר קדומה לתורה וממנה תצא תורה לכל הארצות", והכיר את נשיא יהודי פרובאנס רבי קלונימוס בן טודרוס ואת הראב"ד השני. הוא ביקר גם בבדרש, מונפלייה, לוניל, פוסקייר (כיום וואוברט) ומרסיי, ותיאר את הערים הללו, מסחרן וחיי היהודים שבהן.

ממרסיי הפליג בנימין לג'נובה. בג'נובה הוא פגש שני יהודים בלבד, והותיר תיאור צבעוני על השוד הימי בו עסקו שליטי העיר ועל מלחמותיהם בפיזה. בפיזה פגש בנימין כעשרים יהודים בלבד, וממנה המשיך ללוקה שבטוסקנה, וממנה הגיע לרומא. מרישומי בנימין נראה כי באזור טוסקנה התגוררו יהודים בודדים, ובכל הערים בהן עבר עד רומא לא היו אפילו מאה יהודים.

בנימין התרשם ביותר מהעיר רומא, והותיר תיאור מפורט של העיר מתובל בשלל אגדות ססגוניות. לדבריו יש ב"במה" (כפי הנראה כנסייה) ברומא שני עמודי נחושת מבית המקדש עליהם חקוק שמו של שלמה המלך (יכין ובועז?), וכי עמודים אלו נוטפים זעה כמים כל שנה בצום תשעה באב. בנימין תיאר את המונומנטים הרבים שבעיר בהתפעלות רבה. בנימין נפגש עם כמה ממנהיגי הקהילה היהודית ברומא, ביניהם רבי מנחם בן שלמה, ראש הישיבה ברומא ומחבר מדרש שכל טוב ורבי יחיאל, מקורבו של האפיפיור ונכדו של בעל הערוך.

מרומא המשיך בנימין לקפואה אותה תיאר "והיא טובה אבל המים רעים וארץ משכלת", וממנה לעיר המרפא פוצולי שעל חוף קמפניה, ומשם הגיע לנאפולי. ערי קמפניה, קפואה פוצולי ונאפולי, היו ערים מיושבות ביהודים רבים יותר מאשר בצפון איטליה, ובה נכרכו אגדות רבות סביב מונומנטים היסטוריים וקשירתם במעשים תנ"כיים. כך מתאר בנימין את ארמונו של הדדעזר אויבו של דוד המלך בפוצולי, ומנהרות שחפרו רמוס ורומולוס במלחמותיהם בדוד המלך.

מנאפולי החל בנימין מטודלה במסעו דרום-מזרחה לכיוון נמל אוטרנטו שבקצה איטליה, כשבדרכו הוא עובר בבנוונטו שבקמפניה, אסקולי סטריאנו, בארי, טאראנטו וברינדיזי שבפוליה אותה חשב ל"ארץ פול" התנ"כית. בערים אלו היו קהילות יהודיות גדולות ומבוססות, ובנימין הגיע לברינדיזי, בה התגוררו כעשרה יהודים שעסקו בצביעה, וממנה לאוטרנטו, על חוף מצר אוטרנטו ובקצה ארץ המגף.

יוון, הבלקן, איי הים התיכון

מאוטרנטו הפליג בנימין לקורפו, בה ישב באותה עת יהודי אחד בלבד, והייתה קצה ממלכת סיציליה. משם הפליג בנימין ליוון, והגיע לארטה. מארטה נסע בנימין דרומה לכיוון פטרס, דרך אפילון ונטוליקון, ומפטרס המשיך וביקר בנאופקטוס הסמוכה (אותה כינה בכינויה הספרדי "לפנטו"). הוא המשיך במסעו מזרחה לאורך צפונו של מפרץ קורינתוס עד לעיר קורינתוס, ומשם שב צפונה אל תבאי.

בתבאי, העיר היוונית העתיקה, פגש בנימין קהילה יהודית גדולה ותוססת. הוא מתאר את חכמי העיר היהודים: "והם האומנים הטובים לעשות בגדי משי וארגמן בארץ היוונים, ובהם חכמים גדולים במשנה ובתלמוד, והם גדולי הדור ובראשם הרב הגדול רבי קוטי ורבי משה אחריו ורבי חייא ורבי אליה תורתינו ורבי יקטן, ואין כמוהם בכל ארץ יוון חוץ ממדינת קונטשטנטינופולי".

מתבאי המשיך בנימין במסעו צפונה. הוא עבר בכלקיס ובערי צפון יוון עד שהגיע לסלוניקי, וממנה נסע מזרחה דרך דימיטריזי, דרמה, קריסטופולי ואבידוס אל קונסטנטינופול. בספרו של בנימין השתמר תיאור הפחד שהטילו שבטי הוולאכים על ערי צפון יוון.

בנימין הגיע לקונסטנטינופול, בירת האימפריה הביזנטית, בימי שלטונו של מנואל הראשון, והוא מותיר תיאור ססגוני ורב רושם של העיר הגדולה והעשירה שעוררה את התפעלותו (העיר השנייה בגודלה בעולם של אותה תקופה, שנייה בגודלה רק לבגדאד), סדרי השלטון והיחסים בין בני הדתות השונות, ואת השנאה הרבה שרחשו היוונים כלפי היהודים בעיר. מקונסטנטינופול המשיך בנימין לאורך חופי טורקיה והגיע לרודוסטו, גליפולי וקלש. הוא הפליג בים התיכון ועבר באיים מיטלין, חיוס, סאמוס, רודוס וקפריסין, כאשר באיי הים התיכון התגוררו אלפי יהודים והיו בהם קהילות גדולות ומבוססות. מקפריסין הפליג בנימין צפונה, ושב אל חופיה הדרומיים של טורקיה, בסמוך לטרסוס.

חופו המזרחי של הים התיכון וארץ ישראל

שרידי מבצר צלבני בגבל שנבנה סמוך לבקורו של בנימין בעיר

מטרסוס נסע בנימין מטודלה מערבה והגיע לאנטיוכיה שעל שפך נהר האורונטס, שהיהודים הבודדים שבה עסקו באומנות ייצור זכוכית, וממנה הדרים לאורך חופי הים התיכון אל לודקיה וג'בלה. שם הכיר בנימין את בני הפלג האיסמעילי חשישיון, שנלחמו בצלבנים ששלטו בלבנון, ותיאר את מסירותם לחיים ולמוות עבור ראש דתם "שיך אל חשישין", עם החשישיון נפגש בנימין שנית גם כאשר הגיע לפרס.

הוא המשיך לטריפולי, גבל וביירות. מעניינת הבחנתו בין ג'בלה (כיום בסוריה) ובין גבל המקראית (ביבלוס) שמדרום לטריפולי, בעוד שתיהן מכונות בפיו "גיבל". בעוד ג'בלה מזוהה בעיניו עם "בעל גד אשר בבקעת הלבנון" המקראית, הרי שגבל "האחרת" הדרומית מכונה בפיו "גיבל בני עמון", ואת שרידי המקדשים הפגאניים בעיר זיהה כ"שיקוץ בני עמון".

מביירות המשיך בנימין דרומה לאורך החוף והגיע לצידון. מביקורו בצידון הותיר בנימין תיאור סטראוטיפי של הדרוזים שהוא למעשה העדות הראשונה בהיסטוריה של אדם ממוצא אירופאי על העדה: "וקרוב מהם כמו עשרה מילין אומה אחת נלחמים עם אנשי צידון, היא האומה הנקראת דרוזיאין, והם פגנוש ואין להם דת, ויושבים בהרים ובנקיקי הסלעים, ואין מלך או שר שולט עליהם כי בעצמם הם יושבם בין ההרים, ועד הר חרמון גבולם מהלך שלושה ימים. ויש להם חג אחד בשנה ובאים כלם אנשים ונשים לאכול ולשתות ביחד. ואומרים שהנפש בעת יציאתה מגוף אדם טוב תכנס בגוף ילד קטן הנולד באותה שעה ואם אדם רע הוא תכנס נשמתו בגוף הכלב או בגוף הבהמה (גלגול נשמות), וזה דרכם כסל למו. ואין דרים ביניהם יהודים כי אם באים אליהם בעלי אומנות וצובעים ויושבים ביניהם באומנות ובסחורה וחוזרים לבתיהם. והם אוהבים ליהודים, והם קלים ברגליהם לרוץ על ההרים ועל הגבעות ואין אדם יכול להילחם עמהם". מצידון המשיך במסעו דרומה ועבר בסרפנד אותה זיהה כצרפת המקראית, והגיע לצור, וממנה לעכו.

משהגיע לעכו, "תחילת ארץ ישראל", נטש בנימין את מסלולו הקבוע מראשית נסיעתו, הצמוד לחופי הים התיכון, ופנה למסעיו בארץ. ממסעו בארץ הוא הותיר רישום מפורט ומדוקדק, שכולל את זיהוי המקומות התנ"כיים כפי שהבין. מעכו נסע בנימין לחיפה, אותה זיהה בטעות עם היישוב המקראי גת חפר בו נולד יונה הנביא. בחיפה תיאר בנימין את מערת אליהו, ושרידים על ראש ההר בהם ראה את שרידי המזבח שבנה אליהו הנביא. הוא המשיך דרומה ותיאר מקום בשם "כפר נחום" (כנראה באזור עתלית או מזרחית לה) "והוא מעון מקום נבל הכרמלי", ואת קיסריה "היא גת אשר לפלשתים.... והיא עיר יפה וטובה מאוד על הים". מקיסריה הדרים בנימין ללוד שנקראה אז סנט ג'ורג', וממנה שב ונסע צפונה אל סבסטיה ותיאר את חורבות העיר שומרון המקראית שבה.

מסבסטיה הגיע בנימין לשכם "ובה כמו אלף כותים השומרים תורת משה עליו השלום לבדה וקורין להן שומרונים....", וממנה אל הר הגלבוע, ובסיום מסעו מהגלבוע דרומה הגיע לירושלים, "היא עיר קטנה ובצורה עם שלוש חומות ובה אנשים הרבה וקורין להם הישמעאלים יעקוביים וארמיים ויוונים וג'ורג'יים ופרנקים ומכל לשונות הגויים". לדבריו גרו בירושלים באותה עת ר' (=200) יהודים, אך לטענת מיכאל ארליך מדובר ככל הנראה בטעות של המעתיק, וצריך לומר ד' (=4), שכן כעשור לאחר מכן ביקר בירושלים הנוסע פתחיה מרגנשבורג והוא מספר על יהודי אחד בלבד שגר בה. הוא הותיר גם תיאור מרתק של אנשי מסדר הטמפלרים, של הרובע היהודי, הר הבית, אורוות שלמה, יד אבשלום, השילוח, והר ציון. הוא מספר אגדה מרתקת על קבר דוד המלך בהר ציון, לפיה 15 שנה לפני ביקורו בירושלים נכנסו פועלי הפטריארך לתוך המערה שתחת קבר דוד המלך וראו את אולמות קברי המלכים, וכי פתח הקבר נסתם והועלם בפקודת הפטריארך.

מירושלים המשיך בנימין לבית לחם ועבר בדרכו בקבר רחל, משם המשיך לחברון וביקר במערת המכפלה. הוא מספר כי המצבות הגדולות המוכרות לנו כיום משמשות לתפילות ה"תועים" (הנוצרים), אך היהודים נכנסים באמצעות שוחד אל תוככי המערה ובה מצבות אחרות של קברי האבות. מחברון המשיך לבית גוברין, וממנה הגיע ללטרון. נראה כי נסע מזרחה מלטרון וביקר בנבי סמואל ובגבע בנימין אותה זיהה בשטח הכפר שועפאט בצפון ירושלים. מסלול נסיעתו משם איננו ברור, אך בתום דרך קצרה הגיע לרמלה אותה זיהו הצלבנים בטעות עם הרמה המקראית, וממנה ליפו.

מיפו נסע בנימין דרומה לכיוון יבנה, אשדוד ואשקלון, שב צפונה ועבר שוב בלוד, עמק יזרעאל והגיע אל הגליל.

בגליל ביקר בנימין בקברי הצדיקים הרבים שבו. הוא ביקר בציפורי בקבר רבי יהודה הנשיא, בטבריה בקבר רבן יוחנן בן זכאי, בגוש חלב ובמירון. במירון בנימין אינו מזכיר את קבר רבי שמעון בן יוחאי אלא את קברי שמאי והלל. הוא ביקר בעלמה וציין את קברי התנאים רבי אלעזר בן עזריה, רבי אלעזר בן ערך, חוני המעגל, רבן שמעון בן גמליאל ורבי יוסי הגלילי. מעלמה המשיך לתל קדש אותו זיהה עם קדש נפתלי, והגיע לבניאס, בה ראה את שרידי המקדשים הפגאניים וחשב אותם לשרידי העיר המקראית דן הסמוכה.

יש חוקרים שטוענים שתיעוד מעברו בארץ ישראל אינו מתיישב עם המסלול ההגיוני שעשו עולי רגל זאת מאחר שישנן קפיצות צפונה ודרומה שאינן מוסברות, כמו המעבר מלוד לסבסטיה שבשומרון, אף על פי שההמשך ההגיוני מלוד הוא לירושלים. לאור זאת, מוצע הסבר שהרישומים לא היו מסודרים בסדר כרונלוגי ונערכו רק אחרי סיום המסע.

סוריה, בבל, תימן

המסגד האומיי הגדול בדמשק, לדברי בנימין מטודלה: "ואין כבניין ההוא בכל הארץ"

מארץ ישראל המשיך בנימין מטודלה לסוריה והגיע לדמשק. בעוד ארץ ישראל וכל המקומות בהם עבר קודם היו תחת שלטון נוצרי, סוריה הייתה תחת שלטון נור א-דין הטורקי-מוסלמי. דמשק הייתה לדברי בנימין "עיר גדולה ויפה מאוד ומוקפת חומה, והיא בארץ גנות ופרדסים מהלך ט"ו מילין מכל צד, ולא נראה מדינה העושה פירות כמוה בכל הארץ". בנימין תיאר בהתפעלות את המסגד האומיי הגדול בדמשק שבנה וליד הראשון "ואין כבניין ההוא בכל הארץ". בדמשק פגש בנימין בקהילה יהודית גדולה ותוססת בעלת 3000 משפחות, ואת הישיבה הגדולה שבעיר ותלמידי החכמים הרבים שבה, ואף ציין את קהילות הקראים והשומרונים בעיר.

בנימין המשיך במסעו ועבר בסלכאת שבדרום סוריה, בבעלבק שבלבנון, ואת שרידי המקדשים ההלניסטיים שבה חשב לארמונות שבנה שלמה המלך לבת פרעה, ואף הוסיף כי "אומרים שנעשה בניין זה על ידי אשמדאי". הוא המשיך צפונה ועבר בתדמור (פלמירה) בה הייתה קהילה יהודית גדולה שלדברי בנימין שיתפה פעולה עם הערבים נגד הצלבנים והטורקים, והגיע אל חומס וחמאת שליד נהר האורונטס. גם כאן, כאשר שגה במסעו בלבנון, שב בנימין על שגיאתו, וראה בצפון לבנון את ארץ בני עמון, ואת נהר האורונטס חשב לנחל יבוק, ולבסוף הגיע לחלב, "והיא עיר מלוכה למלך נור-אל-דין .... ובה כמו אלף וחמש מאות יהודים".

מחלב נסע בנימין מערבה לראקה "והיא כלנה בארץ שנער החולקת בין מלכות התוגרמים ומלכות שנער, ובה כמו שבע מאות יהודים.... ושם כנסת מבניין עזרא הסופר...". משם הגיע לחרן (לימים בטורקיה) "ובאותו מקום שהיה שם ביתו של אברהם אבינו עליו השלום אין עליו בניין והישמעאלים מכבדים אותו...", ולנציבין (בגבול טורקיה ועיראק), ומשם אל הר אררט "למקום שנחה שם תיבת נח, אבל אבן-עמר בן אל-חטאב לקח את התיבה מעל ראש שני ההרים ועשה אותה כנסת לישמעאלים... וביום תשעה באב באים היהודים מן המדינה להתפלל שם".

בנימין שב דרומה אל בבל, והגיע למוסול "ושם כמו שבעת אלפים יהודים ובראשם רבי זכאי הנשיא מזרע דוד המלך ... ובמדינת אשור כנסת עובדיה הנביא וכנסת יונה בן אמיתי וכנסת נחום האלקושי... ובינה ובין נינוה הגשר לבד". הוא תיאר את חורבות נינוה העתיקה, כרכמיש, והגיע לפירוז שבור (כיום במחוז אל-אנבר, סמוך לפלוג'ה). בפירוז שבור ישבה עדיין ישיבת פומבדיתא העתיקה והמפורסמת, "ושם כמו שלשת אלפים יהודים ובהם תלמידי חכמים .... ושם קבר רב יהודה ושמואל .... ושם קברו של בסתנאי הנשיא וראש הגולה, ורבי נתן ורבי נחמן בר פפא". ככל הנראה חשב בנימין את פירוז שבור לעיר פומבדיתא עצמה.

מפירוז שבור המשיך מערבה לכיוון בגדאד, "היא העיר הגדולה ראש ממשלת כליפות אמיר אל-מומינין (אמיר המאמינים) אל-עבאסי ממשפחת מוחמד המשוגע הנביא שלהם, והוא הממונה על דת הישמעאלים...". בנימין תיאר בפרוטרוט את סדרי הממשל של הח'ליף העבאסי בבגדאד, ואת היחס הטוב שהוענק ליהודים תחת השלטון העבאסי. לדברי בנימין "בבגדאד יש כמו ארבעים אלף יהודים והם יושבים בשלווה והשקט תחת המלך הגדול, ובהם חכמים גדולים וראשי ישיבות מתעסקים בתורה. ושם בעיר עשר ישיבות, הרב שמואל בן עלי הוא ראש הישיבה הגדולה "גאון יעקב", והוא לוי ומיוחס עד משה רבנו עליו השלום.... ורבי אלעזר בן צמח ראש הסדר והוא ואחיו יודעים לנגן הזמירות כמו שהיו המשוררים נוגנים בזמן שבית המקדש היה קיים.....". הוא הוסיף ותיאר את הכבוד הרב שקיבל ראש הגולה דניאל בן חסדאי מהשלטונות, ואת שלטונו המוחלט בכל קהילות ישראל ברחבי הממלכה.

מבגדאד עזב בנימין דרומה ועבר ברסן ובחורבות בבל הקדומה, "ועדיין ארמון נבוכדנצר מצוי שם חרב.... וקרוב משם מהלך מיל יושבים שלשת אלפים מישראל ומתפללים בכנסת ועליית דניאל ע"ה....". הוא עבר בקבר יחזקאל הנביא שליד הפרת ותיאר באריכות את החגיגות ותפילות שהיו עורכים יהודי בבל במתחם הקבר. לאחר מכן ביקר בקברים נוספים בדרום עיראק, קברי חנניה, מישאל ועזריה, ובקבר יהויכין המלך שבנג'ף. בנג'ף ציין בנימין גם את קברו הקדוש למוסלמים השיעים של עלי בן אבי טאלב.

מנג'ף הדרים בנימין עוד לאורך הפרת עד לסורא, וציין את בית הכנסת "שף ויתיב" הסמוך לה: "ושם הכנסת שבנו ישראל מעפר ירושלים ומאבניה וקראו אותה שף-יתיב אשר בנהרדעא".

מבבל נסע בנימין לתימן: "ומשם דרך המדבר לארץ שבא הנקראת אל-ימן... מהלך עשרים ואחד יום במדבר". תיאור ססגוני של חיי השבטים העצמאיים במדבריות תימן השתמר בכתביו. הוא מספר על עוצמתם וגבורתם, על יחסיהם החמים עם יהודי בבל ועל תרומות כספיות שהיו שולחים לארץ ישראל. מצנעא שב בנימין צפונה וביקר בח'ייבר, בה פגש יהודים שטענו כי הם צאצאי עשרת השבטים, ומשם נסע בחזרה לבבל עד לבצרה.

קבר עזרא הסופר על גדת נהר חידקל, צפונית לבצרה

בבצרה ציין בנימין את מיקומו של קבר עזרא הסופר, שהיה מוקד עלייה לרגל של יהודים ומוסלמים כאחד. מבצרה עבר לפרס וציין את חורבות שושן המקראית וקבר דניאל שבה. על קבר דניאל מספר בנימין כי קברו של דניאל היה בחלקה האחד של העיר, ותושבי אותו הצד התעשרו באופן מפתיע בעוד בני החלק השני של העיר היו עניים, והעניים באו בטענה כי העושר נגרם לבני החלק השני של העיר בשל קבר דניאל שאצלם ודרשו להעביר את הקבר אל חלק העיר שלהם. בין בני העיר פרץ מאבק ממושך, שבסופו נהגתה פשרה מקורית: ארון הקבורה הוצא ממקומו והועבר אחת לשנה מחלק אחד של העיר לחלקה השני, ובכל חלק שהה הארון שנה אחת, ואכן בני כל העיר התעשרו. הסדר זה נהג שנים רבות, עד אשר בא לעיר השאה סינג'אר, שהוא לדברי בנימין 'המולך במלכות פרס על ארבעים וחמישה מלכים שהם תחת ידו והוא שולטאן אל-פארס אל-כביר בלשון ערב, והוא מולך משער נהר סאמארא עד עיר סמרכנת ועד נהר גוזן ועד מדינת ניסבור והרי הפתון ועד מדינת טיבת שנמצא ביערות שלה חיות שיוצא מהם המור וממשלתו מהלך ארבעה חודשים וארבעה ימים'. השאה התרעם על מנהג העברת ארונו של דניאל הנביא וראה בו בזיון חמור. הוא הורה להפסיק לאלתר את העברת העצמות, וציווה לתלות את הארון באמצע הגשר שבין שני חלקי העיר ולבנות במקום בית-תפילה לבני כל הדתות בשווה.

פרס, הודו, עד מצרים

קטע מהשיר "מסעות בנימין מטודלה" מאת נתן אלתרמן
הוּא הִגִּיעַ אֶל כּוּשׁ, הוּא עָבַר עַד אֶל פּוּט, הוּא הִגִּיעַ אֶל הַ– סַּמְבַּטְיוֹן, הוּא חוֹנֵן אֶת עֲפַר עִיר צִיּוֹן, הוּא טִפֵּס כַּרְמֶלָה, וּבַדֶּרֶך אֶל הֹדּו אָמַר – אִם כְּבָר כָּאן אֲנִי אֵט גַּם בָּבֶלָה. כִּי נוֹסֵעַ גָּדוֹל, כִֹי נוֹסֵע גָּדוֹל, הָיָה בִּנְיָמִין מִטּוּדֶלָה.

בנימין נסע ברחבי פרס, ביקר ברודבאר ובנהוונד והגיע למעוזם של בני החשישיון אותם פגש כבר בביקורו בלבנון. הוא ביקר בעמדיה והותיר תיאור מרתק על פרשת דוד אלרואי שאירעה כעשר שנים קודם לביקורו, תיאורו מהווה את הידע העיקרי שבידינו באשר לפרשה זו. הוא ביקר בהמדאן אספהאן ושיראז, ולאחר מכן שב צפונה והגיע עד לסמרקנד.

מסמרקנד נסע בנימין לטיבט, ביקר בהרי אפגניסטן ופגש בבני שבטים שונים שטענו כי הם צאצאי עשרת השבטים והותיר תאורים מרתקים וססגוניים שלהם, אולם הוא מעיד כי את מרבית הסיפורים עליהם שמע מפי יהודים תושבי פרס, ובהם יהודי בשם משה מאספהאן, וספק אם אכן ביקר בעצמו באזורים נידחים אלו. ברור שמאספהאן נסע בנימין ישירות להודו (אלא שספק אם קודם לכן ביקר בסמרקנד, טיבט, והרי אפגניסטן).

תיאוריו של בנימין על הודו חשובים מאוד, מאחר שהם התיאורים הראשונים של נוסעים מהמערב אל המזרח (בנימין קדם בכמאה שנה למרקו פולו). הוא ירד באוניה לאורך המפרץ הפרסי, ביקר במספר איים עד שהגיע להודו, והותיר תיאור מפורט ומרשים על פולחני ההודים. בתום מסעו הגיע לציילון, ממנה הפליג לעדן שבתימן, על היהודים באתיופיה מספר שהם בעלי שלטון עצמי והם רבים מאוד "ובה הרים גדולים ושם מישראל הרבה ואין עליהם עול גוים ולהם ערים ומגדלים בראשי ההרים", לאחר מכן הוא חצה את ים סוף לאפריקה ואת המדבר עד לאסואן, שם התוודע בנימין לשוק העבדים המשגשג של השבויים מאתיופיה וסודאן. הוא נסע צפונה לחלואן וסיפר על מדבר הסהרה הגדול, והגיע עד למצרים עצמה, לאזור אסמאעיליה וקהיר.

על יהודי קהיר מספר בנימין: "ובה כמו שני אלפי יהודים, ושם שני בתי כנסיות אחד לאנשי ארץ ישראל ואחד לאנשי ארץ בבל, וקורין לכנסת אנשי א"י כנסייה אל-שאמיין ולכנסת אנשי בבל כנסייה אל-עראקיין. ואינם נוהגים כולם מנהג אחד... ויש ביניהם רבי נתנאל שר השרים וראש הישיבה... ושם אמיר אל-מומינין אבן אבו טאליב, וכל בני ארצו נקראים עלוויים אשר מרדו באמיר אל-מומינין אל-עבאסי אשר בבגדאד וביניהם קנאה עד עולם" (מתיאור זה משתמע כי ביקורו בקהיר קדם לשנת 1171, בה נפלה קהיר בידי צלאח א-דין). הוא מוסיף לספר על נפלאות ארץ מצרים באריכות, עד הגיעו לנמל אלכסנדריה.

בחזרה לאירופה

מאלכסנדריה הפליג בנימין "דרך הים עשרים יום למסינה היא תחילת ציקיליא... ושם מתקבצים רוב התועים לעבור לירושלים". הוא עבר בפלרמו ולאורך סיציליה עד טרפאני וסיפר על האלמוגים שבה, וממנה יצא אל איטליה.

מאיטליה נסע בנימין צפונה לגרמניה. מאחר שאת ספרו כתב בנימין לבני אירופה, הוא קיצר בתיאורי אירופה עצמה, וטרח רק לציין את הערים בהן עבר. מדבריו עולה כי עבר בכל גרמניה ובוהמיה, נסע מזרחה לרוסיה עד קייב ושב לצרפת וממנה לעירו טודלה.

ספר מסעותיו בדפוס

ספר מסעותיו של בנימין מטודלה יצא לאור בכשלושים מהדורות שונות, הרשומות בספרייה הלאומית. הספר נדפס בארצות שונות, על ידי מדפיסים שונים ובתאריכים שונים. כאן רק כמה דוגמאות.

• מסעות של רבי בנימן, רבי בנימן ב"ר יונה מטודילה, קושטנטינה : דפוס אליעזר בן גרשם שונצינו, ה'ש"ג.
• מסעות ר’ בנימין , שספר איש אחד מארץ נבראה <נאווארא> שמו רבי בנימין בר יונה מטדילה, ויבוא בארצות רבות ורחוקות, זאלקווא, דפוס ג’ ליטעריס, תקס"ו.
• ספר המסעות של בנימין מטודלה , נערך והובא לדפוס על ידי מירה מאיר, איורים - ריצ’רד טיילור, ספרית פועלים, תל אביב, 1984.
• ספר מסעות של ר’ בנימן ז"ל, על פי כתבי יד עם הערות ומפתח, ממני מרדכי בן מהור"ר נתן אדלר הכהן, לונדון, שנת תרס"ז. נדפס מחדש, ירושלים, האוניברסיטה העברית - החוג להיסטוריה של עם ישראל, תש"ך 1960.
• קצור מסעות בנימין השלישי, נערך על ידי ש. י. אברמוביץ (מנדלי מוכר ספרים), ירושלים תרפ"ב. חלק א וחלק ב.

ספר המסעות תורגם לראשונה ללטינית (אנטוורפן, 1575), על ידי המלומד הספרדי בניטו אריאס מונטאנו. תרגום זה שימש בסיס לתרגומים לשפות אירופיות נוספות במאות השש-עשרה והשבע-עשרה.

• ספר מסעות בנימין מטודלה מהדורה תלת-לשונית: עברית ספרדית בסקית הוצאה לאור באופן מיוחד על ידי ממשלת נאבארה בפמפלונה בשנת 1994 התשנ"ד. חבייר קינתנה תרגם את הספר לשפה הבסקית. הספר זכה להקדמה היסטורית שנכתבה על ידי נשיא ממשלת נאבארה חואן דה לה קרוז אללי אראנגורן, הקדמה זו תורגמה לעברית על ידי כרמל אביבי.

זכרו של בנימין מטודלה

שמו של בנימין מטודלה נזכר בהיסטוריה היהודית כנוסע המפורסם ביותר, וכמקור לתולדות ישראל בימיו.

בהשפעתו כינה עצמו "בנימין השני" הנוסע ישראל יוסף בנימין, שכתב שני ספרי זכרונות ממסעותיו במאה ה-19. בעקבות שניהם, ב-1878, כתב מנדלי מוכר ספרים את הספר מסעות בנימין השלישי, סאטירה על נוסע יהודי בסגנון דון קישוט.

רחוב בנימין מטודלה בתל אביב

גיל אלדמע עבד לחן בשם בנימין מטודילה.

בישראל הונצח שמו בקריאת רחובות בשמו בערים ירושלים, תל אביב, באר שבע ועכו. המשורר נתן אלתרמן כתב את השיר "מסעות בנימין מטודלה" אשר הולחן על ידי נעמי שמר ובוצע על ידי הגשש החיוור. בצוע מוקדם יותר לשיר היה של שמעון בר.

בשנת 1998 הנפיקה ממשלת ספרד סדרת בולים להנצחת ההיסטוריה היהודית בספרד, ובול אחד הוקדש לדמותו של בנימין.

ראו גם

• יהדות העולם על ביתא ישראל: המאה ה-9 - המאה ה-15
• בנימין השני

לקריאה נוספת

• בנימין זאב קדר, (עורך), צבי ברס, (עורך משנה), פרקים בתולדות ירושלים בימי הביניים, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים, תשל"ט, 1978, פרק 5 : קבר דוד בתיאורו של בנימין מטודילה (1169), אגוסטין ארסה, תרגום : יוסף קפלן, עמודים 112–123.

קישורים חיצוניים

• כתבי בנימין מטודלה בפרויקט בן-יהודה
• בנימין מטודלה (עורך: מרדכי אדלר), מסעות של ר' בנימן, על פי כתבי יד, לונדון 1907, באתר היברובוקס
• בנימין מטודלה - שירו של אלתרמן
• רשימת מאמרים על בנימין מטודלה באתר רמב"י
• מסעות ר' בנימין מטודילה בארץ-ישראל ובסוריה, בתוך מסעות ארץ ישראל, תל אביב: אברהם יערי (עורך), תש"ו-1946, עמ' 31–48, באתר Hebrew Books
• יהושע פראוור, ‏תיאורי מסע עבריים בארץ-ישראל בתקופה הצלבנית. א. המאה הי"ב, קתדרה 40, תמוז תשמ"ו יולי 1986
• צור שלו, "תעודה: המסע של "מסעות בנימין מטודלה" במאה השש-עשרה", זמנים 117, 2012, עמ' 98–103 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
• נעם אשכולי, מסעות בנימין מטודלה מתוך הפודקאסט קדמא להיסטוריה יהודית.
• יובל מלחי, בנימין מטודלה מתוך הפודקאסט היסטוריה לילדים.
• בנימין מטודלה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• בנימין בן יונה מטודלה, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

בנימין מטודלה36487762Q318820