רודולף ורבה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רודולף ורבהצ'כית: Rudolf Vrba;‏ 11 בספטמבר 192426 במרץ 2006) היה פרמקולוג קנדי, יהודי יליד סלובקיה. אחד מן המעטים שהצליח לברוח ממחנה ההשמדה אושוויץ, והראשון שדיווח לעולם המערבי על מעשי הזוועה של הנאצים במחנה, ועל תוכנית ההשמדה המתוכננת של יהדות הונגריה. בשנת 1998, זכה בתואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת חיפה.[1]

קורות חיים

ורבה נולד בשם ולטר רוזנברג בשנת 1924 בעיירה טופולצ'אני שבסלובקיה. ב-1939 גורש מבית הספר התיכון בעקבות חוקי נירנברג שנחקקו בארצו, במארס 1942 קרע ורבה בן השבע עשרה את הטלאי הצהוב משרוול חולצתו ועזב את ביתו כשבכיסו חמישה דולרים שנתנה לו אמו.[דרוש מקור] הוא תכנן להגיע לגבול הסלובקי בדרכו להונגריה ומשם לאנגליה, אך נתפס והוכה בידי שומרי הגבול ונשלח למחנה נובאקי שבצ'כוסלובקיה. הוא הצליח לברוח משם, אך נתפס והוחזר. ב־14 ביוני 1942 נשלח ורבה מנובאקי למיידנק ושבועיים לאחר מכן, ב-30 ביוני, נשלח למחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ; מספר האסיר שלו היה 44070. בשלב מסוים הצטרף לקומנדו "קנדה" - המקום בו מוינו חפציהם של הקורבנות שהגיעו ואוחסנו לצורך העברתם לממשלה הגרמנית, שם שירת הן במחנה האם אושוויץ והן במחנה בירקנאו הסמוך. השירות ב"קומנדו קנדה", והצטרפותו בשלב מאוחר יותר למחתרת ההתנגדות שפעלה באושוויץ, אפשרו לורבה לשרוד בתנאים סבירים באופן יחסי, אך חשוב מכך, אפשרו לו לעקוב ולאגור פרטים רבים על מספר היהודים המושמדים, ואופן ההשמדה, וכן לגלות את תוכניות הגרמנים להשמדה עתידית, דבר שהעניק לו את הדחף הרב להימלט מהמחנה על מנת לספר אותן לעולם הרחב.

הבריחה מאושוויץ

בתחילת שנת 1944 הבחין ורבה בהכנות ותכונה רבה. הוא שמע את אחד השומרים השתויים פולט אמירה על כך שהוא מצפה בקוצר רוח לבואו של "הסלאמי ההונגרי". ורבה החליט לברוח כדי "להזהיר את ההונגרים, לקומם אותם".

בערב פסח, 7 באפריל 1944, נכנסו ורבה וחברו אלפרד וצלר (אסיר מספר 29162) למקום מסתור, שהיה למעשה חלל בערימת עצים. ורבה ווצלר נכנסו לחלל כששני אסירים פולנים סוגרים מעליהם את מקום המסתור בקורות עצים. ורבה הניח בחריצים שבין קורות העץ טבק רוסי שנטבל בנפט, פתרון נגד כלבי הגישוש של הנאצים בהם נעזרו בחיפושיהם אחר הנמלטים. ורבה וחברו ידעו כי הנאצים מחפשים את הנעדרים כשלושה ימים בתחום המחנה, ולאחר מכן מעבירים את האחריות לרשויות שמחוץ למחנה, ואכן לאחר שלושה ימים, ב-11 באפריל, יצאו השניים ממקום מחבואם בשעות הערב ונמלטו אל החופש. לאחר מסע מפרך ומסוכן שנמשך 11 יום, הם הגיעו לברטיסלאבה שבסלובקיה, שם פגשו את הנהגת הקהילה היהודית, שכונתה "קבוצת העבודה".

הפרוטוקולים של אושוויץ

השניים הופרדו ותוחקרו על ידי ראשי הקהילה, שרשמו מפיהם את מה שכונה לאחר מכן "דו"ח אושוויץ" שהיה חלק מ"הפרוטוקולים של אושוויץ". הדוחות יצאו מסלובקיה, ולפי ורבה הגיעו לידי ממשלות הברית כבר בחודש יוני 1944.

בדו"ח זה תוארו דרכי השמדת היהודים באושוויץ והודגש מספרם הרב של הנרצחים. בנוסף, הזהיר הדו"ח שהגרמנים מתכננים לשלוח למחנה את 800 אלף יהודי הונגריה. המידע התבסס על שיחת שומרים ששמע ורבה ובה דובר על "מיליון יחידות" הצפויות להגיע למחנה. האזהרה בדו"ח התאמתה זמן קצר לאחר מכן, כשהתחיל משלוח יהודי הונגריה לאושוויץ. מחברי הדו"ח קראו לבעלות הברית להפציץ את אושוויץ, ובכך לעכב ולא לאפשר את המשך את הטבח השיטתי ביהודים.

תגובות בעלות הברית לפרוטוקולים

הדו"ח שכתבו ורבה ווצלר הופץ במספר עותקים, בתקווה שיגיע לידי בעלות הברית. ב-16 ביוני 1944 הגיע עותק של הדו"ח למשרד החוץ האמריקאי. יומיים אחר-כך שודרו פרטים ראשונים מהדו"ח ב-BBC. ואולם, בעלות הברית בחרו להתעלם מקריאתם של מחברי הדו"ח להפציץ את אושוויץ, והשמדת היהודים במחנה נמשכה. מעל מיליון איש הושמדו באושוויץ עד לקיץ 1944, כ-90% מהם היו יהודים.

לאחר פרסום הפרוטוקולים

לאחר פרסום הדו"ח, הצטרף ורבה לפרטיזנים הצ'כוסלובקים ונלחם עד תום מלחמת העולם השנייה תחת פיקודו של מילן אוהר. הוא עוטר במדליית הגבורה הצ'כוסלובקית, באות ההתקוממות הסלובקית הלאומית ואות הלוחם הראוי לשבח. לאחר המלחמה הוא למד כימיה בפראג וסיים לימודי דוקטורט בשנת 1951.

ורבה ברח מצ'כוסלובקיה הקומוניסטית בשנת 1958, עלה לישראל ועבד כשנתיים במכון ויצמן ברחובות.[2] לאחר מכן בחר לעבוד בלונדון, עבר לבוסטון, ולבסוף התמנה לפרופסור חבר לפרמקולוגיה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת קולומביה הבריטית שבונקובר, קנדה. ורבה פרסם את סיפור בריחתו מאושוויץ בספרו "איני יכול לסלוח" בשנת 1963. בספרו, ציין כי על אף שתוכן הדו"ח אותו כתב עם אלפרד וצלר בסוף אפריל 1944 היה בידי ההנהגה היהודית בסלובקיה, ובהונגריהישראל קסטנר עמד בראשה) כבר בראשית מאי 1944, לפני תחילת הגירושים המאסיביים מהונגריה, לא הופץ המידע בקרב המועמדים להשמדה. הוא סבר כי שבירת סוד מחנה אושוויץ הייתה מונעת השמדתם של יהודים רבים.

ורבה הרבה להעיד במשפטים נגד פושעים נאצים. הוא נפטר בוונקובר שבקנדה.

פרסום המקרה במדינת ישראל

בשנת 1998, יזמה פרופ' רות לין (אנ') מהפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה הענקת תואר דוקטור לשם כבוד לרודולף ורבה, וכן את פרסום ספר זיכרונותיו "ברחתי מאושוויץ" (בתרגומם של יהושע בן עמי ושלומית קדם).

במאמרה משנת 2004[3] ובספרה (שפורסם בשפה האנגלית באותה שנה),[4] תיארה פרופ' לין את היעדר סיפור דו"ח ורבה-וצלר בספרי לימוד ההיסטוריה בישראל עד שנת 1998, אז פורסם ספרו של ורבה בשפה העברית.

לעומתה, טען פרופ' יהודה באואר כי קיום הדו"ח לא הוסתר.[5] עם זאת, הוא הביע את הערכתו לוורבה ולפועלו, ובריאיון לעיתון "מקור ראשון" משנת 2006, אף צוטט באומרו כי "הסיפור צריך להיכתב בספרי הלימוד לבתי הספר. מדובר במעשה גבורה בלתי רגיל".[6]

ראו גם

לקריאה נוספת

Linn, Ruth (2011). "Rudolf Vrba and the Auschwitz Reports: Conflicting Historical Interpretations". In Braham, Randolph L.; vanden Heuvel, William .J (eds.). The Auschwitz Reports and the Holocaust in Hungary. New York: Columbia University Press. pp. 153–210. ISBN 978-0-88033-688-8.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רודולף ורבה בוויקישיתוף
על טענותיה של רות לין בנושא הדחקת ורבה בספרי הלימוד בשפה העברית

הערות שוליים

  1. ^ מקבלי התואר דוקטור כבוד מאוניברסיטת חיפה, אתר אוניברסיטת חיפה
  2. ^ Barkat, Amiram (2 April 2006). "Death camp escapee Vrba dies at 82", Haaretz.
  3. ^ רות לין, ‏הבריחה מאושוויץ: מדוע לא סיפרו לנו על כך בבית הספר, תיאוריה וביקורת 24, אביב 2004, עמ' 163–184
  4. ^ Linn, Ruth (2004). Escaping Auschwitz: A Culture of Forgetting. Cornell University Press. ISBN 0-8014-4130-7.
  5. ^ יהודה באואר, ‏תגובה על מאמרה של רות לין, תיאוריה וביקורת 24, אביב 2004, עמ' 185–189
  6. ^ אתי אלבוים, "עם ישראל אוהב גיבורים מתים", באתר מקור ראשון, ‏15 במאי 2006


השואה
מושגים מרכזיים
מונחוןכרונולוגיה של השואהאנטישמיותרצח עםמלחמת העולם השנייהנאציזםהגזע האריגרמניה הנאציתהמפלגה הנאציתאדולף היטלרהטלאי הצהובפרטיזןחסיד אומות העולםהצלת יהודים במהלך השואה
Yellow star Jude Jew.svg
עד המלחמה
יהדות אירופהאמנציפציה ליהודיםיהדות אשכנזיהדות מזרח אירופה: יהדות פולין, יהדות אוקראינה, יהדות ליטא, יהדות בלארוסיידיששטעטלהבונדיהדות צ'כיהיהדות גרמניהליל הבדולחהסכם העברה
ההשמדה
איגרת הבזק של היידריךבורות הריגה ומשאיות גז: טבח פונאר, באבי יאר ומעשי טבח נוספיםהפתרון הסופיועידת ואנזהמחנה ריכוזמחנה עבודהמחנות השמדה: חלמנו, מבצע ריינהרד (בלז'ץ, טרבלינקה וסוביבור), אושוויץ-בירקנאו, מיידנק‎צעדות המוותניסויים רפואיים בבני אדם בתקופת השואהתא גזיםקאפוזונדרקומנדומבצע 1005מחנה המשפחות
העם היהודי בשואה
יהודי גרמניה הנאצית והיהודים בפולין הכבושהיודנראטתנועות נוער יהודיות בשואהגטאות: ורשה, וילנה, לודז', טרזיינשטט וגטאות נוספיםנשים יהודיות בשואהילדים בשואההתנגדות יהודית בשואה: מרד גטו ורשה, הארגון היהודי הלוחם, ארגון צבאי יהודי, המחתרת בגטו קרקובמורדים יהודים בשואה
השואה לפי מדינות
אירופה אוסטריהאיטליהאלבניהאסטוניהבולגריהבלגיהברית המועצותגרמניההולנדהונגריה‏יוגוסלביהיווןלטביה‏ליטאנורווגיה‏סלובקיהפולין‏ • צ'כיה (בוהמיה ומוראביה, חבל הסודטים) • צפון טרנסילבניהצרפתקרואטיהרומניה
אפריקה ואחרות אלג'יריהאתיופיהלובמרוקותוניסיהיהודי המזרח הרחוקיהודים מחוץ לאירופה תחת כיבוש נאצי
מודעות ותגובות לשואה
הצלה בשואהחסידי אומות העולםמברק ריגנרקבוצת העבודה, רודולף ורבה והפרוטוקולים של אושוויץאל נלך כצאן לטבח!ספר עדותתגובת העולם לשואהועידת ברמודהסחורה תמורת דםתגובת היישוב היהודי בארץ ישראל לשואההבריגדה היהודיתהומור בשואהתוכנית אירופה
בעקבות השואה
הניצולים לאחר השואה ומדינת ישראל הפליטיםשירות האיתור הבינלאומיפוגרום קיילצהתנועת הבריחהועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראלגיוס חוץ לארץהסכם השילומיםועדת התביעותהשפעות השואההשפעת השואה על גיבוש הזהות הישראליתהדור השני לשואההרשות לזכויות ניצולי השואההחברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה
זיכרון השואה זיכרון השואה בישראל, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, יד ושם, בית לוחמי הגטאות ו"מורשת"מוזיאון השואה האמריקני ומוזיאונים נוספיםאנדרטאות להנצחת השואהמצעד החיים ומסע בני נוער לפוליןפרח לניצולזיכרון בסלוןדף עדהכחשת השואה
רדיפת הנאצים ועוזריהם משפטי נירנברגחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהםפריץ באוארמשפט אייכמןהנוקמים וציידי נאצים נוספים
השואה באמנות
ספרות השואה "באבי יאר" • "עיין ערך: אהבה" ו"מומיק" • "שואה שלנו" • "הזהו אדם?" • "הלילה" • "השמיים שבתוכי" • "פוגת מוות" • "המחזה גטו" • "אדם בן כלב" • "מאוס: סיפורו של ניצול" • "בנגאזי-ברגן־בלזן" • "הקמע"
מוזיקה ומחול "ניצול מגטו ורשה" • "צחוק של עכברוש" • "אפר ואבק" • "חלומות"
השואה בקולנוע "אירופה אירופה" • "הבריחה מסוביבור" • "שואה" • "הפסנתרן" • "רשימת שינדלר" • "החיים יפים" • "המפתח של שרה"
יוצרים יחיאל די-נור (ק. צטניק)שמואל ניסנבאוםאלי ויזלאידה פינקפאול צלאןז'אן אמרי‎אהרן אפלפלד
תיעוד וחקר השואה
תיעוד ספר קהילההאנציקלופדיה של השואהארכיון "עונג שבת"כרוניקה של גטו לודז'מגילת החורבן של יהודי רומניה ושאר מגילות השואההנצחת זכר השואהארכיוני ארולסן - מרכז בינלאומי אודות רדיפות הנאצים
מחקר פונקציונליזם ואינטנציונליזם • "הדרך הגרמנית המיוחדת" • יצחק ארדחנה ארנדטיהודה באוארכריסטופר בראונינגישראל גוטמןדניאל גולדהגןראול הילברגדב לויןדן מכמןדינה פורתשאול פרידלנדראיאן קרשוחיה אוסטרוברחוקרי שואה נוספים
פורטל השואהגרמניה הנאציתהיסטוריה של עם ישראל
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0