תנועות נוער יהודיות בשואה
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. |
תנועות הנוער היהודיות הראשונות קמו בגרמניה ובפולין במהלך המאה ה-19, כחלק מגל הלאומיות ששטף את אירופה במהלך המאה. הסיבה העיקרית להיווצרותן של תנועות נוער יהודיות הייתה האיסור הלא רשמי על השתתפותם של נערים יהודים, אשר אף בתקופה זו נחשבו כ"נטע זר" וכגורם שאינו חלק מהלאום, במסגרת פעילותן של תנועות נוער גרמניות ופולניות. כתוצאה מכך, בשונה מתנועות הנוער הלא יהודיות, אשר נשאו על דגלן את אידיאל הלאומיות האתנית והפוליטית, פיתחו תנועות הנוער היהודיות זיקה חזקה, גם אם מגוונת בעוצמתה בין התנועות, למסורת היהודית.
המסורת היהודית הייתה דבר חשוב ומרכזי בתנועות הנוער היהודיות, מצד אחד הראתה את מצוקתן של הקהילות היהודיות במזרח אירופה, אך מצד שני הפיחה בדת ובקהילה סביבו רוח התחדשות ומהפכנות.
בתקופת השואה היו לתנועות הנוער היהודיות מספר אופני פעילות מרכזיים:
- אלו מחברי התנועות אשר היגרו לארצות אחרות באירופה (בדרך כלל לחוות ההכשרה) ולא הספיקו לעלות לארץ ישראל, היו בזמן מלחמת העולם השנייה גרעיני המחתרת וההתנגדות היהודית בשואה באזורים בהם חייו.
- בגרמניה הנאצית עצמה ירדו תנועות הנוער למחתרת, והמשיכו לקיים מפגשים, פעולות וערבי תרבות גם במלחמה עצמה.
- חלקם שהגיעו אל מחנות הריכוז ניסו אף הם לפעול להמרדה.
ערך מורחב – תנועות הנוער היהודיות הציוניות
בין מלחמות העולם
בין שתי מלחמות העולם קמו מרבית התנועות ה'בלאו וייס', ה'י.י.ו.ב', 'קדימה','ברית הפועלים' ו'הבונים', שהתקרבו לרעיון חלוצי. ה'קאמראדן' התחילה כתנועה בעלת אופי מתבולל רך חלק ממנה, ה'ורקלויטה' הגיע לציונות ואף ייסד בארץ את קיבוץ הזורע. אך התנועות הבולטות התגבשו בתקופה זו בגרמניה ובפולין והיו 'השומר הצעיר', 'מכבי צעיר', 'בית"ר' ו'בני עקיבא'.
עם עליית הנאצים לשלטון היוו תנועות הנוער היהודיות אלטרנטיבה חברתית לנערים אשר גורשו או הושפלו בשל היותם יהודים.
השלטונות הנאצים ראו בתנועות הנוער מסגרות שמכוונות להגירה ממזרח אירופה, ולכן אף היו רצויות בשלבים המוקדמים של המלחמה. ואמנם, אישרו לתנועות להמשיך את פעילותן אך תחת מסגרת כוללת שנקראה 'החלוץ' והייתה תחת פיקוחם התמידי. לתנועת 'החלוץ' עד שנת 1940 אף אישרו לקיים את מוסד חוות ההכשרה אשר הכשירו את חבריו לעלות ארצה ולהתמודד עם עבודה קשה.
מגמת ההגירה היהודית מזרחה העלתה דילמה אצל הנוער החבר בתנועות. האם להיפרד מהוריהם, לרדת למחתרת ולקיים שם את התנועה, או לנסוע עם הוריהם ל'מזרח' (שיתברר להם כאל מחנות מכל הסוגים) שם היו האנשים השבורים בנפשם ובגופם.
במזרח אירופה
בולט במיוחד כוחן של תנועות הנוער במזרח אירופה, בהשפעתן על חבריה ועל הקהילה היהודים בכלל. בין מלחמות העולם, תנועות הנוער היהודיות במזרח אירופה מנו כ-100,000 חברים. מכיוון שיעדן של התנועות היה התיישבות בארץ ישראל המתאכלסת לאיטה, חבריה ראו בשהותם באירופה מעיין תקופת מעבר, וכגופים נמנעו ממעורבות פוליטית פעילה. אך חבריה שחתרו לצדק בחייהם השאירו חותם על הקהילה היהודית באשר עשו.
תנועות הנוער פרצו את המעגל היהודי, ועל ידי כמיהתם לשינוי ערכי של בני אדם יצרו תרבות המשלבת בין תשוקותיהם לפשטות, לטבע, לספורט ולחברותא ובין ערכי היהדות שבזרמים מסוימים בחברה היהודית הפכו למושא לזלזול. כך שתנועות הנוער שאבו את ערכיהן מתוך הקיים אך יצרו ממנו משהו רלוונטי ומחודש. רוב התנועות אינן השתייכו לזרם פוליטי אחד או אחר בצורה נאמנה, אלא יצרו דרך פוליטית משלהם שדרכה בחנו את המתרחש בחברה.
עם הזמן נוצר מסלול חינוך המתאים לכל גיל, שבסופו בוגרי התנועות נשלחו לקיבוצי הכשרה ברחבי אירופה להכינם נפשית וגופנית לתנאים בארץ, ומשם ארצה לישב את הקיבוצים. וכך, בשונה ממערב אירופה, תנועות הנוער לא היוו רק שותפות חולפת לזמן קצר אלא הנחת יסודות לדרך חיים משותפת.
במזרח אירופה בתקופת השואה
עם פרוץ המלחמה החל פרק חדש בחייהן של תנועות הנוער. בחודשים הראשונים, ככל הגופים היהודים, גם תנועות הנוער סבלו ממבוכה והתפרקות. השליחים מהארץ, אלו שהיו אחראיים לתיאום העלייה – חזרו ארצה. מנהיגי התנועות, כמו גם מנהיגי המפלגות והמוסדות היהודים יצאו מזרחה אל עבר השטח שנפס בידי ברית המועצות, אך לא בדומה לשאר המוסדות היהודיים, הוחלט בהנהגת תנועות הנוער להשיב מספר ממנהיגיה להקמת התנועה מחדש בשטחי הכיבוש הגרמני, דבר שדורש להתאים את אופי הפעילות למחתרתי. בין החוזרים נמנים אנשים כמו מרדכי אנילביץ', יצחק צוקרמן וצביה לובטקין שלימים יהיו ממנהיגי הארגון אי"ל ומרד גטו ורשה.
ככל הגופים המחתרתיים, גם תנועות הנוער שינו את אופן פעילותן, אך בניגוד למרבית הגופים הגדולים, הודות לתאים הקטנים (הקבוצות) שבהן פעלו התנועות, הצליחו לשמור על האינטימיות והייחוד של תנועות הנוער.
חיי היום-יום בגטו
באווירה כללית של אוזלת יד והתפרקות המוסדות הקיימים, הצליחו התנועות להישאר מסגרות ערכיות ואיתנות. לאחר ה"התארגנות מחדש" בלטה בעיקר האינטנסיביות של פעילות התנועות, הן פרסמו את מרבית העיתונות החשאית בגטאות, הן קיימו מסגרות לימוד כתחליף לבית הספר (גימנסיה דרור), סמינרים, כינוסים ופעילויות רעיוניות. התנועות גם הפעילו רשת קשר שהורכבה בעיקר מנערות, קשריות, שנעו באופן בלתי חוקי, תוך זיוף מסמכים ותעודות, וסיכון חייהם, בין הגיטאות וכך קישרו בין הארגונים המחתרתיים בגטאות השונות, ויצרו מערכת של הברחת נשק ומזון לגטאות. בשלבים הראשנים של מעורבות תנועות הנוער בחיי הגטאות, לא חתרו התנועות להנהגת כלל הגטו.
חברי תנועות הנוער היו מתנגדים ידועים לשיטת הפעולה של רבים מהיודנראטים. הם מחו מול מדיניות שפגעה בשכבות החלשות, וגרסו כי קיומה היא כניעה עיוורת לצווי הגרמנים. אך רבות מהתנועות ראו לעצמן מניע אחר לפעולותיהן: הכנת הנוער למשימות שיהיו לו לאחר המלחמה.
תנועות הנוער עד תחילת הפתרון הסופי לא היוו אלטרנטיבה אמיתית להתארגנויות אחרות בגטו, מבחינת הבנתם את המציאות והעשייה בתוכה. אלא היו חלק ממערך החיים של קהילה ומהמאבק על אורח חיים תרבותי בגטו.
התפנית
המהפך הגדול בחשיבה ובמשמעות של תנועות הנוער נבעה מהתפנית שחלה בגורל כל היהודים וראייתו באומץ. עם תחילת השמועות על רצח ההמונים החלו בגטאות ויכוחים בקשר למשמעות ורצינות הדברים, אך בעיקר על הצעדים שצריכים להינקט בעקבותיהם. בווילנה הובעה לראשונה מראשי תנועות הנוער הערכת מצב לעניין, "הכרוז לנוער החלוצי – אבא קובנר" שאמר שכל הנשלחים מהגטו לא יחזרו ושהפתרון היחידי הוא התנגדות.
הדברים לא היו מבוססים על עובדות אלא על קריאה חברתית של המצב בחברה הגרמנית והיהודית. דבר זה רק חיזק את הזלזול ואת חוסר ההסכמה עם קריאתן של תנועות הנוער. בגטאות הגדולים, לרוב בהנהגתם של היודנראט, לא האמינו שיכול לקרות מצב בו הנאצים פותחים ברציחות המוניות מתוך מניעים אידאולוגים. מנהיגי הגיטאות לרוב האשימו את השמועות בהתפרעויות בלתי נשלטות באזורים רנדומליים. הגישה הכללית בהנהגת הגטאות הייתה שככל שהיהודים יהיו יותר יעילים בעבודתם כך הנאצים לא ירצו להיפטר מהם ויתייחסו אליהם ביד יותר נדיבה. בהנהגת הגטאות אף האשימו את תנועות הנוער בכך שהתנגדות תמית אסון קולקטיבי על הגטו ושרבים ימותו באשמתם.
תנועות הנוער החליטו לעשות מעשה, והתכוננו לפעילות התנגדותית. עמדת התנועות לנעשה הרבה פעמים התנגש בעמדת היודנרט, ואף פעמים אחדות הגיעה לעימותים אלימים.
לקראת סיום פעילותם של הגטאות תנועות הנוער היוו חלופה אמיתית להנהגה ערכית שלוקחת אחריות על החברה, בעיקר בגטו ורשה, ודאגו להסברה על ההתנגדות, נשק ממחתרות אחרות וכדומה...
התנגדות
- ערך מורחב – התנגדות יהודית בשואה
היעד שאימצו ארגוני הלחימה היה מרד או התנגדות חמושה בתוך הגטו, וזאת עם הידיעה שכל הלוחמים יפלו בקרב. אף על פי שבמקומות מסוימים הוקמו שני ארגוני לחימה על רקע פוליטי, אך בשום תקופה אחרת ובשום מסגרת לא הגיעו הגופים השונים לאחדות ושיתוף פעולה כה נרחב. במקומות שהיה זה יעד ריאלי, כוונו המאמצים להצלה. המלאה והגדולה בתוכניותיהם שיצאה לאור הייתה התקוממות בגטו ורשה באפריל 1943, שבה ניתן להזכיר את ארגון העל שהקימו התנועות למטרה זו- האי"ל, הארגון היהודי הלוחם והאצ"י - ארגון צבאי יהודי, המחתרת הרוויזיוניסטית. בגטאות אחרים לדוגמת וילנה וביאליסטוק רווחה התפיסה שלפיה יתנהל המאבק ערב לפני הגירוש הסופי, ולא נפסלה האפשרות שאחריו יסוגו הלוחמים ליערות וימשיכו את מאבקם עם הפרטיזנים. בקרקוב בחרו להוציא את הפעולות אל מחוץ לגטו כדי לא לסכן את תושביו.
בערי זגלמביה הושם הדגש על ניסיונות בריחה לסלובקיה הקרובה. מחוץ לפולין הכבושה התארגנו תנועות הנוער דווקא להצטרפות לשורות הפרטיזנים ולא לאקטים בתוך הגטאות.
במדינות השונות
בבוהמיה ובמורבייה
עם כיבוש שאריות צ'כוסלובקיה בידי הנאצים וחלוקתה ל'הפרוטקטורט של בוהמיה ומוראביה' ולמדינת סלובקיה העצמאית השתנתה הקהילה היהודית. סילוקם של הנחשבים יהודים על פי חוקי הגזע היה מהיר יחסית באזורים אלו- דבר שאיחד את הקהילה היהודית מאוד. שכן, היה עליה לדאוג לחבריה. תנועות הנוער גדלו, ואף היו לגורם אקטיבי בחברה. פעולותיהן השליכו לא רק על הנוער אלא על החברה כולה. מרכז 'החלוץ' עסק בהדרכה של עשרות פלוגות הכשרה חקלאיות בעיקר, ותיאם בין התנועות לארגוני העלייה. המחלקה ל'עליית הנוער' לא רק ארגנה את עלייתם של ילדים ונוער אלא גם הכשירה צעירים לעלייה, והקימה בתי ספר של המועמדים לעלייה. תנועת 'תכלת לבן', הוותיקה בתנועות אשר השתייכה לנצ"ח (נוער ציוני חלוצי), קיימה קשר הדוק עם הקיבוץ המאוחד בארץ. ב'חלוץ הצעיר' היו חברים רבים בהכשרות, וגם הוא היה קשור עם נצ"ח והקיבוץ נמאוחד. תנועת 'אל-על' הייתה קרובה ל'תכלת לבן' ואף היא הצטרפה לנצ"ח. ה'שומר הצעיר', שהייתה תנועה צעירה יחסית בחלקים האלו, שמה דגש בחינוכה על היסוד המעמדי – חברתי, ועל העלייה ארצה במסגרת ה'קיבוץ הארצי'. תנועת 'מכבי צעיר' התפתחה אחרי איחודה עם תנועת 'גורדוניה' לאחת מהתנועות הגדולות, והדגישה בחינוכה את הפנייה להתיישבות ביישובי 'חבר הקבוצות'. תנועת 'בני עקיבא' שארגון הגג שלה היה 'החלוץ המזרחי'. על אף הוויכוחים האידאולוגים היה שיתוף הפעולה בין התנועות מרשים. התנועות נפרדו רק זמן קצר לפני יציאת קבוצות ההכנה לטרזיינשטט.
תחילת הכיבוש הנאצי
בתחילת הכיבוש ראו הגרמנים את תנועות הנוער כארגון המעודד הגירה ולכן נתנו להם לפעול באין מפריע. אך באמצע 1940 נאסרה הפעילות של התנועות ככל הארגונים הציונים ונאסר על קיומם של בתי ספר. ההוראה ירדה למחתרת ותנועות הנוער נרתמו גם הן למשימה.
ב-1941 בחרו הגרמנים בעיירה טרזיינשטט למקום ריכוזם של היהודים, ויעקב אדלשטיין, ממנהיגיה הבולטים של ה'חלוץ', לקח על עצמו את המשימה מתוך אמונה שעבודה בשביל הגרמנים תציל את היהודים ממוות. כדי להפוך עד כמה שניתן את החיים בגטו להכנה ארצה, מסר אדלשטיין את הטיפול בילדים ונוער לבוגרי תנועות הנוער ולתנועות הנוער עצמן. בראש המחלקה לנוער עמד אגון רדליך איש ה'מכבי הצעיר' ובתחילת דרכו גם חברו לתנועה, פרד הירש, וכמובן שלצידם עמדו גם מדריכי התנועות. הם טיפלו בכל הצעירים מגלאי 4 עד 17. במסגרת פעולותם הופעלו שלושה גני ילדים, ב'מעונות חניכים' גרו במרוכז הנערים הגדולים מ-17. פעלו גם מסודות מיוחדים, כמו מעון לילדים מפגרים או לילדים מחלימים. אך העבודה החינוכית האינטנסיבית ביותר הייתה ב'בתי הילדים'- פנימיות שבהן חיו החניכים עם מדריכיהם, הם פעלו תחת מסווה של עבודות שהיו מותרות כגון ציור, שירה והתעמלות. יחידתם הבסיסית הייתה המעון, בו היו לפחות כמאה ילדים. הפעילויות המאורגנות של החלוצים הבוגרים התבטאה במגוון פעילויות תרבותיות, אך לפני הכול דאגה לזולת- דברים כמו חלוקת מזון ולמודי עברית. באווירת הפחד מהמשלוחים ההולכים וגדלים מטרזיינשטט ניסו תנועות הנוער ככל שיכלו ליצור משקל שכנגד- שיפתח את ערכן של המידות הטובות ויצור בסיסים אנושיים לחיים. אך יותר מכל רצו להשריש את הציונות לדור הצעיר, במטרה לכשתסתיים המלחמה, הם יהיו אלה שיבואו לבנות את מדינת ישראל.
ב-1943 אורגנה בטרזיינשטט ועידה של החלוץ, בה הוחלט לארגן את התנועות תחת ארגון גג חדש שיקרא 'החלוץ האחיד'. נבחרה מועצה בת 14 נציגים של התנועות, ומרכז בו ארבעה חברים. בפברואר התנועות ערכו מפגן גדול בו השתתפו כ-6000 חברים אשר כלל בתוכו מופע ספורט והושמעו בו נאומים בצ'כית ואף בעברית. המופע הסתיים בשירה וריקודי הורה.
בידיעתו של אדלשטיין, התחילו להיווצר תוכניות על הקמת מחתרת לצורכי הגנה, אך מסיבות פוליטיות-תרבותיות הוא לא מצא את התומכים הנכונים למהלך, וכל מאמציו היו לשווא והוא נשלח לאושוויץ עם אשתו ובנו כבר ב-1943.
יוצאי ביאליסטוק במחנות העבודה
בסוף אוגוסט 1943 הובאו לטרזיינשטט 1,500 ילדים מגטו ביאליסטוק ככל הנראה לצורך הכנת עסקת חלופין. הילדים שהיו במצב גופני קשה לא הורשו להתראות עם תושבי הגטו. אך לפי הוראות הגרמנים הוקצו להם מדריכים אשר איתם חיו. פרדי הירש נעצר בידי הגרמנים באשמת ניסיון ליצירת קשר איתם. בספטמבר 1943 הוא ועוד כ-5000 יהודים נשלחו לאושוויץ – בירקנאו.
שם, באושוויץ בירקנאו, פרדי הירש השיג אישור לרכז את הילדים מעל גיל שמונה בבלוק 31 הנקרא גם 'בלוק הילדים' שנמצא ב'בלוק המשפחות'. בבלוק הילדים חיו כ-600 ילדים עם מדריכיהם. כך, במציאות הנוראה של בירקנאו, ניסו המחנכים, רובם חברי תנועות נוער, ליצור אווירה של חיים נסבלים. הם חיו בשיגרה של לימודים, משחקים ועזרה הדדית.
שישה חודשים לאחר בואם נשלחו מהם 3,800 לתאי הגזים. פרדי הירש, שכנראה היה צריך לעמוד בראש מרד מאורגן, התאבד.
אחרי מותו המשיך ספל ליכטנשטיין, ממנהיגי 'תכלת לבן' בפראג, עם מדריכי תנועות הנוער ממשלוחים אחרים שהגיעו, לנהל את הבלוק. שוב ושוב נשלחו רבים מהם לתאי הגזים, עד שביולי 1944 נשלחו הכשירים לעבודה וביניהם גם המדריכים למחנות עבודה בגרמניה.
סופו של הגטו
אחרי ביקור של הצלב האדום בטרזיינשטט ב-1944 החיים בגטו נמשכו כסידרם. באוגוסט של אותה השנה אורגנה הוועדה השנייה של החלוץ, בה נבחרה מועצה חדשה ומרכז חדש.
בספטמבר 1944 החלו הגרמנים לפנות את הגטו. נשארו בו רק קשישים וקומץ צעירים לטפל בהם ולעבודות חיוניות לגרמנים. "חלוצים" כמעט ולא נשארו בו.
בגרמניה הנאצית
רוב תנועות הנוער בגרמניה כאמור, קמו כפרץ של מרידה חווייתית כנגד דור ההורים בין מלחמת העולם הראשונה לשנייה, אך אלו סירבו להכניס לשורותיהם גם יהודים. כך הוקמו תנועות נוער יהודיות רבות, בחלק הגדול שבהן ביקש לשלב את הציוניות למרד בהורים, אך חלק אחר, קטן יותר, דווקא דגל בפטריוטיזם גרמני. עד עלייתו לשלטון של היטלר התגבשו תנועות הנוער היהודיות במחינה רעיונית והתעצבו אופני הפעילות שלהם.
כל תנועות הנוער היהודיות על זרמיהן נכללו בפקודת השלטונות בוועד הארצי של ארגוני נוער יהודיים. יחס השלטונות אל תנועות הנוער היהודיות לא היה קבוע וניכרו עליות ומורדות במדיניות שהכתיבו כלפיהן, אך כמה מגמות בכל זאת נראו- ריכוז הארגונים והתנועות, בידודם מהחברה הגרמנית בכלל ומהנוער בפרט, פיקוח על כל פעילותיהם, טיפוח תנועות המעודדות הגירה ורכישת מקצוע לשם הגירה, וניסיונות להקשות על התנועות שקראו להישארות היהודים בגרמניה, ובסופו של דבר הבלעתם הסופית עם גורלה של יהדות גרמניה. דבר שהביא את התנועות הלא ציוניות להתפזר, ואם לא אז פוזרו על ידי השלטונות שהיה מעוניינים רק בארגונים המקדמים הגירה.
אך לעומת התנועות הלא ציוניות, אחרי 1933 גדל באופן תלול מספר החברים שלקחו חלק בתנועות הנוער היהודיות, דבר שהיה חלק מהפכת תנועות הנוער לגרעין המרכזי והחשוב של החברה היהודית. תנועות הנוער הציעו לחברה היהודית בגרמניה פתרון של כבוד לאומי- לא הגירה כבריחה מהמדינה אלא עלייה למען בנייתה של המולדת האמיתית ישראל.
גם בתנאי המצוקה המשיכו חברי תנועות הנוער את פעילותיהן, ואת מרכז כובד הפעילות שמו במאמצי העלייה של הנוער. בגבור הלחץ על חיסול יהדות גרמניה מיהרו לשלוח כמה שיותר מהנוער להכשרה לקראת עלייה בארצות אחרות. אף שרבים לא הגיעו אל ההכשרות, הם שמרו על זיקתם לתנועות הנוער וקיימו התכנסויות במחתרת.
בהונגריה
בשנות ה-30 פעלו כמה תנועות בהונגריה, אך כולן היו קטנות וסך החברים בהן יחד היה כ-2000 חברים, ולא הייתה להן השפעה ממשית על הלך הרוחות בחברה היהודית. סיפוח דרום סלובקיה, קרפטורוס וטרנסילבניה להונגריה ב 1938–1941 הגדיל את מספר חברי התנועות, אך השינוי המשמעותי במספרן ובאופיין של התנועות התרחש ממרס 1942 עם הגעתם של הפליטים מסלובקיה.
פליטים שהיו חברי תנועות נקלטו אצל חברי תנועותיהם בהונגריה. אך כדי לסייע לאותם חברי התנועות, נזקקו החברים בהונגריה לשיטות מחתרתיות לדוגמה- זיוף תעודות זהות. דבר זה שלא עלה באותו קנה על ההסתכלות של חברי תנועות הנוער ההונגרים על עצמם כפטריוטים הונגרים, היה תחילתו של תהליך הכרתי במצב בו הם שרוים. בסוף 1942 בודפשט הייתה כבר למרכז חשוב של פעולות הצלה והעברת מידע על הנעשה באירופה.
לפני כיבוש הונגריה בידי הגרמנים ב-1944 חייו יהודי הונגריה בשלווה יחסית מלבד מספר חוקים שנחקקו כנגדם. תנועות הנוער היהודיות אף גדלו אף על פי שאחרי הצטרפות הונגריה למלחמה נאסרה פעילותם. כשנתיים לאחר מכן התירה הממשלה להם לחזור לפעול בגלוי. זמן קצר לפני כן הגיע גל של פליטים בעיקר מפולין, שממנה יצאו בשיאה של ההשמדה, הם היו עדים למרד גטו ורשה וסיפרו הכול על כך לחבריהם בהונגריה. כך שעם פלישת הגרמנים תנועות הנוער היו המגזר המשמעותי שידע באופן ברור למה לצפות משלטון הנאצים.
עד שחרור הונגריה על ידי הסובייטים ניסו תנועות הנוער לפעול כדי להציל יהודים. עם ריכוז יהודי הונגריה בגטאות ניסו תנועות הנוער להתריע בפני הציבור על השילוח למחנות ההשמדה ואף ניסו לחלץ את אלו שרצו בכך בעזרת תעודות זהות מזויפות. אך רוב הציבור לא התייחס ברצינות מספקת להזהרותם.
אחת הפעולות שיותר הצליחו היו ה"טיולים" שבעצם היו הברחות של הכשרות של יהודים לבריחה לרומניה מגבול טרנסילבניה. כ-7000 יהודים ניצלו בדרך זו, מרביתם היו יהודים שעשו זאת מיוזמתם, אך כ-3000 אורגנו לבריחה על ידי אנשי תנועות הנוער.
ביולי 1944 הופסק שילוח יהודי הונגריה למחנות ההשמדה והועלתה הצעה לאפשר לאלפי יהודים להגר מהונגריה אך זו הוכשלה בידי הגרמנים. ואולם, היא אפשרה לכמה מדינות להנפיק תעודות חסות שהעמידה את נושאיה בחסות המדינה שהנפיקה את התעודה.
אחרי כישלונה של הונגריה לפרוש מהמלחמה חודשו הגירושים בצורת צעדות מוות. תנועות הנוער הציוניות וכמה פעילים נייטרליים הצליחו להציל אלפי יהודים על ידי תעודות חסות אמיתיות ומזויפות. בגלל אותם גירושים נותרו אלפי ילדים מיותמים מכל מבוגר שיטפל בהם. תנועת ההתנגדות של החלוץ נטלה את הטיפול בילדים ובמסגרת של מחלקה A, ובכמה חודשים הקימו כ-40 גני ילדים בהם מצאו מחסה כ-6000 ילדים וכ-2000 מבוגרים.
באותה עת הפכה לשכת ההגירה היהודית של הקונסוליה השווייצרית (בית הזכוכית) למרכז להפצת מסמכים, לאחד מהמרכזים החשובים של תנועות הנוער החלוציות ולמסתור לכ-3000 יהודים. הוקם ארגון מסועף לספק מזון ליושבי אותו מרכז, לבתי החולים וליושבי הגטו בבודפשט. ארגון ההתנגדות פעל באותה צורה יעילה גם בתחום הדפסת תעודות החסות והפצתן- כ-100,000 תעודות מזויפות הופצו והצילו רבים.
בחודשי המלחמה האחרונים ארגון ההתנגדות של תנועות הנוער החלוציות היו גם אחד המקורות הראשיים למסמכים ומזון של תנועת ההתנגדות ההונגרית.
בסלובקיה
בצרפת
ברומניה
לקריאה נוספת
- רבקה פרליס, תנועות הנוער החלוציות בפולין הכבושה, לוחמי הגיטאות: בית לוחמי הגיטאות, 1987.
- יהויקים כוכבי (עורך), תנועות הנוער הציוניות בשואה: מאסף, חיפה: אוניברסיטת חיפה ובית לוחמי הגיטאות, 1990.
- לוי אריה שריד, במבחן הענות והפדות: התנועות החלוציות בפולין בשואה ולאחריה, 1939-1949 (2 כרכים), תל אביב: מורשת, 1997.
- מירי פרייליך, אחים במבחן: המאבק האידאולוגי והארגוני על דמותה של תנועת בית"ר באירופה, 1946-1939, רמת-אפעל וגבעת חביבה: יד טבנקין ויד יערי, 2010.
- רות בראודה, ממשפחת יערי לא נשאר איש: שבע השנים של "השומר הצעיר" בפולין, 1939-1946, ירושלים וגבעת חביבה: יד ושם ויד יערי, 2018.
- יוסף פונד, הקבצו צעירי יהודה: תנועות הנוער והצעירים של אגודת ישראל, ירושלים: כרמל, תשפ"ג.
