באבי יאר
ערך זה עוסק בגיא סמוך לקייב שבו רצחו הנאצים בין 100,000 ל-150,000 איש. אם התכוונתם לפואמה מאת יבגני יבטושנקו, ראו 
באבי יאר (באוקראינית: Бабин Яр, באבין יאר; מרוסית: Бабий Яр) הוא גיא הנמצא צפונית-מערבית למרכז קייב בירת אוקראינה, שבו רצחו הנאצים בין 100,000 ל-150,000 איש, החל מ-29 בספטמבר 1941 ומתוכם כ-50,000 יהודים. בנוסף ליהודים נרצחו בבאבי יאר במשך כשנתיים כ-50,000 צוענים, חולי נפש, שבויי מלחמה סובייטים ואזרחים רבים שהואשמו כמפרי הסדר.
רקע
כיבוש קייב
ב-19 בספטמבר 1941 התקדמו הנאצים מזרחה בברית המועצות (מבצע ברברוסה) עד כדי הגיעם לפאתי קייב בירת אוקראינה. קייב נכבשה על ידי הארמייה השישית והקורפוס ה-29. בטרם הכיבוש הצליחו יותר מ-100,000 מתוך 160,000 יהודי העיר להימלט ממנה.
מטה הצבא הנאצי הכובש התמקם ברחוב חרשצ'אטיק במרכז העיר, וב-24 בספטמבר – 5 ימים לאחר כניסת הנאצים לקייב – התפוצצה בו פצצה שהממה את הכובשים. האזור כולו נסגר ואזרחים עוכבו לחקירה, אך פצצה נוספת שהתפוצצה דקות לאחר מכן גרמה לפאניקה ומנוסה כללית של הנאצים והאזרחים שרוכזו. בימים שלאחר מכן התפוצצו פצצות נוספות ברחוב חרשצ'אטיק, תוך שהן פוגעות והורגות גרמנים ואזרחים אוקראינים רבים. לאחר תום מלחמת העולם השנייה התברר כי האחריות לפיצוצים הייתה של קבוצת אנשי נ.ק.ו.ד. (השירות החשאי הסובייטי), שהושארו בקייב הכבושה על מנת לחבל בכוחות הנאצים.
ב-26 בספטמבר נערכה ישיבה, בהשתתפות המושל הצבאי של קייב, גנרל מיור אברהרט, מפקד האס אס והמשטרה שליד מטה עורף גיס דרום אס אס אובר-גרופנפיהרר פרידריך יקלן, מפקד איינזצגרופה C בריגדפיהרר ד"ר אוטו רש, ומפקד זונדרקומנדו 4a אס אס שטנדרטנפיהרר פאול בלובל. בישיבה הוחלט לרצוח את כל יהודי קייב כתגמול על פעולות החבלה. ההוצאה לפועל הוטלה על זונדרקומנדו 4a. ביחידה זו היו אנשי אס דה וסיפ"ו, פלוגה 3 מגדוד הוואפן אס אס לתפקידים מיוחדים, ומחלקה מגדוד המשטרה 9. צורפו אליה יחידות שוטרים מגדוד 45 ומגדוד 305, וכן יחידות של משטרת העזר האוקראינית.
ההודעה ליהודי קייב
ב-28 בספטמבר 1941 פורסמה ברחבי קייב מודעה של פלוגת התעמולה 637 בדפוס הארמייה השישית, בגרמנית, באוקראינית וברוסית בזו הלשון:
על כל היהודונים[1] המתגוררים בקייב וסביבותיה להתייצב בשעה 8:00 בבוקר יום שני 29 בספטמבר 1941 בפינת הרחובות מלניקובסקי ודוחטורוב (על יד בית הקברות). עליהם לקחת עמם מסמכים, כסף, חפצי ערך, בגדים חמים, לבוש תחתון וכדומה.
כל יהודון שלא יבצע הוראה זו ויימצא במקום אחר כלשהו יירה.
כל אזרח שייכנס לדירות שפונו על ידי היהודונים ויגנוב רכוש יירה.
היהודים חשבו שהכוונה היא לגירוש היהודים מהעיר.
הרצח
בשעה היעודה ואף לפניה התייצבו עשרות אלפי יהודים במקום, ההמונים שהגיעו הופנו לאורך רחוב מלניקובסקי לעבר בית-הקברות היהודי שבפאתי האזור, אשר גודר בתיל יחד עם חלק מבאבי יאר, ושמרו עליו השוטרים וחיילי הוואפן אס אס מהזונדרקומנדו, וכן שוטרים אוקראינים. משחצו את השערים הצטוו האנשים להשאיר את חפציהם שיועמסו על "קרון מטען" לכאורה. הנאצים לקחו קבוצה קטנה של אנשים בכל פעם והעבירו אותם קדימה, קולות ירי נשמעו במרחק והאנשים החלו להבין מה התרחש באמת - אך למי שרצה לחזור כעת כבר היה מאוחר מדי. הנאצים לא אפשרו יציאה חזרה מבעד לשערים למי שמסמכיו זיהו אותו כיהודי.
קבוצות של 10 אנשים הובלו מראש התור בכל פעם דרך "מסדרון" של שתי שורות חיילים נאצים אשר הכו אותם באכזריות באלות אל תוך אזור שבו נצטוו להתפשט מבגדיהם ולהתייצב על שפת הגיא, מקום שבו נורו ונפלו מטה אל תוך הגיא, ששימש כבור ירי. אחת הניצולות הבודדות היא דינה פרוניצ'בה שעדותה מופיעה בספרו התיעודי של אנטולי קוזנצוב באבי יאר[2]. שורדת נוספת שעדותה מופיעה בספר השחור שכתבו איליה ארנבורג ווסילי גרוסמן היא נדיה אלגרט (נסיה אלגורט) שתיארה כיצד היא ביחד עם בנה איליה (אילושה) ניצלו בנס מבורות הירי בבאבי יאר[3][4][5][6][7][8][9].
האתר בו הושאר רכושם של הנרצחים צולם על ידי הצלם הצבאי הגרמני יוהנס הלה, והתצלומים נחשפו לאחר עשרות שנים.
לפי דוח מס' 101 של האיינזצגרופן, 33,771 יהודים נטבחו ב-29 וב-30 בספטמבר 1941 (ח' וט' בתשרי ה'תש"ב) בבאבי יאר. זה היה כנראה מבצע ההשמדה הגדול ביותר בשואה שבוצע תוך תקופה כה קצרה, אך בזאת לא הסתיים הרצח בגיא.
קרבנות נוספים
במהלך השנה שלאחר הרצח הובלו לבאבי יאר והומתו שם בהריגה 15,000 יהודים נוספים שנתפסו בעיר ובסביבתה. הנאצים רצחו בבאבי יאר רבים נוספים: צוענים, חולים מבית החולים הפסיכיאטרי ע"ש פבלוב, שבויי מלחמה סובייטיים ואזרחים רבים שנרצחו בשל סיבות טריוויאליות כהפרת סדר (כ-50 אלף בני אדם).
העלמת הראיות
החל מיולי 1943, קיבלו חיילי האס אס הוראה להעלים את כל הראיות לרצח בבאבי יאר.
פאול בלובל הגיע לקייב כממונה על טשטוש עקבות הרצח, בתיאום עם ד"ר מקס תומאס, מפקד הסיפ"ו והאס דה באוקראינה. בלובל הקים שתי יחידות מיוחדות וכינוין בצופן 1005 (מבצע 1005). יחידה 1005A הורכבה משמונה עד עשרה אנשי אס. דה. ו-30 שוטרים גרמנים, מפקדה היה אס. אס. אוברשטורמפיהרר באומן.
על מנת להעלים את הראיות, נשרפו הגופות, עבודה שבוצעה בכפייה על ידי אסירי מחנה הריכוז סיירץ, אשר כמאה מתוכם היו יהודים. בערב 29 בספטמבר 1943, פרצו במרד 329 האסירים העובדים בשריפת הגופות שהבינו מה יעלה בסוף בגורלם. 18 מהם הצליחו להימלט בחסות הערפל ו-311 הנותרים נרצחו. מספר הקורבנות של מחנה הריכוז סירצק נאמד ב-25,000 איש.
עבודת הטשטוש הנאצית כה הצליחה, עד שלא נשאר זכר לקברי ההמונים בבאבי יאר, ולזמן רב לא הוקמה במקום כל אנדרטה לזכר הנרצחים.
באבי יאר בזמן השלטון הסובייטי
ב-13 במרץ 1945 בצו של מועצת קומיסרי העם של אוקראינה הסובייטית ושל הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית (בולשוויקית) האוקראינית הוחלט על הקמתם של פארק ואנדרטה "במקום קבורתם של קרבנות הכובשים הנאצים בבאבי יאר". על הפרויקט הופקד האדריכל א.ו.ולאסוב. בשנת 1947 החליטו הרשויות שהאנדרטה העתידית לזכר "קרבנות הטרור הפאשיסטי בבאבי יאר" תשולב בתוכנית לשיקומה ופיתוחה של העיר קייב בשנים 1948–1950. אולם בשנת 1948 פרצה במלוא המרץ המסע האנטישמי המאורגן על ידי סטלין בסיסמת "המאבק בקוסמופוליטיזם", מה שמנע ככל הנראה את הקמת האנדרטה. השלטונות חזרו אז לתוכנית הקמת הפארק שתוכננה לפני המלחמה.
אחרי מות סטלין, בימי חרושצ'וב הפך המקום לאתר עלייה-לרגל ועלתה התביעה להקמת אנדרטה במקום. בין משמיעי התביעה היו הסופרים איליה ארנבורג וויקטור נקרסוב, אך בלא הועיל.
בשנת 1961 ארעה מפולת הבוץ בקייב - אסון שנבע מהתמוטטות סכר שהוצב על גיא באבי יאר. לטענת אנטולי קוזנצוב, הסכר הוצב על הגיא כדי לטשטש את זכר הרציחות ולמנוע מחקר בנושא וכך למנוע את הנצחת זכרם של הקורבנות היהודיים[10].
המשורר יבגני יבטושנקו פרסם ב-1961 את הפואמה המפורסמת "באבי יאר" הנפתחת במילים:
על באבי יאר אין יד ואין מצבת
ערוץ תלול - כדמות גולל על קבר
אני אחוז אימה
היום זקנתי כמו
לו אני העם היהודי עצמו
המלחין דמיטרי שוסטקוביץ' הלחין את הפואמה וכלל אותה בסימפוניה ה-13 שלו, אך לנוכח לחץ השלטונות הסובייטיים נאלץ שוסטקוביץ' "לתקן" את הנוסח בהתאמה לטעמם.
הפואמה והלחן זכו להצלחה ותהודה בברית המועצות ומחוצה לה, ולחץ דעת הקהל להקמת אנדרטה בבאבי יאר גבר. בשנת 1966 נערכה תחרות בין אדריכלים ואמנים וב-1974 נסתיימה הקמת האנדרטה. האנדרטה לא ציינה כי יהודים היו בין הקורבנות שנרצחו במקום.
באבי יאר לאחר סיום השלטון הסובייטי
בשנת 1991 הוצבה אנדרטה לזכר הקורבנות היהודים של באבי יאר.
ב־29 בספטמבר 2006 נערך טקס לציון 65 שנה לטבח, ובו מי שהיה הרב הראשי לישראל בשנים 1993–2003, ישראל מאיר לאו, נשא תפילת יזכור, והרב הראשי לקייב הרב יונתן בנימין מרקוביץ'. באותו מעמד הוענק גם עיטור הגבורה של הצבא האוקראיני לאנטולי שפירו, רב-סרן יהודי שפיקד על יחידה מהצבא האדום שהשתתפה בשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ, ואף פתח במו ידיו את שערי המחנה, אך נפטר שנה קודם להענקת העיטור.
בשנת 2009 הוצב בשטח באבי יאר פסל של טניה מרקוס, יהודייה שפעלה נגד הנאצים בעיר קייב במהלך הכיבוש, נתפסה והוצאה להורג.
בשנת 2016 לציון 75 שנה לטבח התקיים באתר טקס בהנחיית אלכס אנסקי בו התזמרות הסימפונית של אוקראינה נגנה יצירות של ברוך ברלינר.
ב-2021 התקיים אירוע לציון 80 שנה לטבח. באירוע השתתפו בין היתר נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי, נשיא ישראל יצחק הרצוג נשיא גרמניה פרנק-ואלטר שטיינמאייר והרב הראשי לקייב הרב יונתן בנימין מרקוביץ', ובמהלכו נחנך באתר מרכז הנצחה חדש הכולל מספר אנדרטאות[11].
משפטים
לאחר המלחמה, בתחילת 1946 נדון פרידריך יקלן, מפקד האס אס והמשטרה של גזרת 'רוסיה-דרום', שכללה בעיקר את אוקראינה, למוות על ידי בית דין צבאי סובייטי והוצא להורג, בין השאר על חלקו בטבח באבי יאר. אחריו הועמד פאול בלובל לדין על חלקו בטבח באבי יאר ופשעים נוספים, במשפט האיינזצגרופן. הוא נדון למוות בשנת 1948 ונתלה בכלא בשנת 1951.
בשנת 1967 הועמדו 11 אנשי אס אס נוספים לדין על חלקם בטבח בבאבי יאר[12][13]. חלק מהנאשמים הורשעו ונדונו לעונשים של בין 4 ל-15 שנות מאסר[14][15].
הפגיעה באתר על ידי רוסיה
ב-1 במרץ 2022, רוסיה פוצצה מגדל טלוויזיה שהיה בסמוך לאתר במסגרת הפלישה הרוסית לאוקראינה. ההפגזה, שהרגה על פי מקורות אוקראינים חמישה בני אדם, פגעה גם באתר ההנצחה. הנהלת יד ושם גינתה את התקיפה הרוסית[16]. עם זאת, בסיור שרון בן ישי ביצע באזור, נטען כי דבר לא נפגע בפיצוץ[17]. על אף דבריו של בן ישי, כן נפגעו הקברים באזור אך לא אתר ההנצחה עצמו.
ראו גם
לקריאה נוספת
- אנטולי קוזנצוב, באבי יאר, תל אביב: עם עובד, 1968
- טרובאקוב זאכאר, הסוד של באבי יאר, ירושלים: יד ושם, 2003
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אנדרטאות באבי יאר |
- באבי יאר באתר יד ושם
- יהודי קייב והסביבה שנרצחו בבאבי יאר, באתר יד ושם
- מזכרונותיו של זאכאר טרובאקוב על הבריחה מבאבי יאר, באתר יד ושם
- קטע מתוך הרומן של אנטולי קוזניצוב
- הטבח בבאבי יאר – מה ידעו בקייב ב-29 בספטמבר 1941? - מאמר באתר יד ושם מאת ד"ר ארקדי זלצר.
- קטע מתוך עדות של ניצולה מבאבי יאר, מתוך ספרו של אנטולי קוזנצוב "באבי יאר", באתר יד ושם.
- ש. מיכאל, באבי יאר שוב בחדשות, דבר, 6 ביולי 1966
- תצלומים מקייב ובאבי יאר של יוהנס הלה
- פרטים חדשים על טבח באבי יאר נחשפו בעזרת טכנולוגיה מתקדמת, זמן ישראל, 17 באוקטובר 2020
- באבי יאר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- מידע על באבי יאר בקטלוג הספרייה הלאומית
עופר אדרת, 80 שנה אחרי טבח באבי יאר, מתפרסמות עדויות הרוצחים, באתר הארץ, 6 באוקטובר 2021- אריאל בולשטיין, הנשיא הרצוג בטקס לציון הטבח בבאבי יאר: "האנטישמיות עדיין קיימת, ההנצחה חיונית לאנושות", באתר ישראל היום, 6 באוקטובר 2021
תוכנית רדיו "80 שנה לבאבי יאר", במסגרת הסכת עולמי עם יצחק נוי, תאגיד השידור הישראלי - כאן 27/11/2021
הערות שוליים
- ^ ביטוי הגנאי ("ז'ידים") היה רק ברוסית
- ^ אנטולי קוזנצוב, באבי יאר, עם עובד 1968, עמ' 65-50
- ^ אילנה שטוטלנד, 80 שנה אחרי הטבח הנורא בבאבי יאר, שהתרחש בספטמבר 1941, מרינה בורוביצ'יק מספרת את סיפור הישרדותם הבלתי ייאמן של נדיה אלגרט ובנה הקטן אילושה, שהיו מהבודדים שהצליחו להינצל מידי הנאצים, באתר מעריב, 2021\9\29
- ^ המשדר המלא, 80 שנה לבאבי יאר, באתר יוטיוב, המידע מופיע בדקה 35:10
- ^ איריס ליפשיץ-קליגר, הרצוג בטקס 80 שנה לטבח באבי יאר: "הציפורים צייצו והשוחט שחט", באתר Ynet, 06.10.21
- ^ L'Ucraina ricorda la "Shoah dei proiettili", 100mila ebrei e oppositori politici massacrati dai nazisti
- ^ איריס ליפשיץ-קליגר, חוזרים לבאבי יאר: "הבטתי בתקרת בית הכנסת - ושאלתי, ריבונו של עולם, איך היית עד לתופת הזו?", באתר Ynet, 06.10.21
- ^ אלי אשכנזי, נדיה ניצלה מתופת בבאבי יאר ונלחמה שהסיפור לא יישכח. 80 שנה אחרי הטבח, המעגל נסגר, באתר וואלה, 08/10/2021
- ^ A Massacre in a Park, a Miracle Survivor, and a Stash of Hidden Letters
- ^ אנטולי קוזנצוב, באבי יאר (תל אביב: עם עובד, 1971), ע' 364.
- ^ שרון אלמקייס, 80 שנה לטבח באבי יאר: "עלינו להבטיח לאנושות כולה שלעולם לא יהיה עוד באבי יאר", בעיתון מקור ראשון, 7 באוקטובר 2021
- ^ רוצחי רבבות בבאבי יאר לדין, מעריב, 12 באוקטובר 1967
- ^ היום ייגזר דין הנאצים הנאשמים, מעריב, 29 בנובמבר 1968
- ^ עונשים קלים לפושעים נאצים שרצחו רבבות, מעריב, 1 בדצמבר 1968
- ^ פיחות הפשע, דבר, 2 בדצמבר 1968
- ^ מערכת JDN, צפו בתיעוד ההרס בבאבי יאר • כך גינו בישראל ובארגוני הנצחת השואה, באתר JDN, 1 במרץ 2022
- ^ רון בן ישי, סיירתי באתר ההנצחה בבאבי יאר. שום דבר לא נפגע שם אתמול, באתר ynet, 2 במרץ 2022
