משגיח כשרות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־21:07, 26 בדצמבר 2020 מאת בוט גאון הירדן (שיחה | תרומות) (הלכה>>הבהרה הלכתית (דרך WP:JWB))
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Incomplete-document-purple.svg
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

משגיח הכשרות עוסק בפיקוח על שמירת הכשרות בגופים שונים בענף המזון. משגיחי כשרות פועלים בחדרי אוכל ובמטבחים שבמחנות צה"ל, בבתי מלון, בבתי חולים, במסעדות, בבתי מטבחיים, במפעלים המייצרים מזון ובמפעלים נוספים, כגון אלה המייצרים כלי אוכל.

משגיחי כשרות מופעלים על ידי איגודי השגחה שונים, כגון הרבנות הראשית, בד"צ, OU ואחרים.

הצורך ההלכתי במשגיח כשרות

לפי ההלכה בדיני כשרות נוהג הכלל "עד אחד נאמן באיסורין" (גיטין ב:). לפי כלל זה, כל יהודי שומר מצוות שאינו מוחזק כגזלן או שקרן נאמן לומר על מאכל שהוא כשר, וניתן להסתמך על דבריו. בשונה מעדות בדיני ממונות ודיני נפשות, די בעד בודד, אשה יכולה להעיד וגם נוגע בדבר (כגון מוכר או יצרן) כשרים, כל זמן שלא נפסלו בעקבות הרשעה בשקר או גזלה. סתם אדם נחשב לנאמן כל זמן שלא הוכח אחרת.

יש מקרים בהם חז"ל צימצמו נאמנות זו. חז"ל גזרו שעם הארץ איננו נאמן לומר שהפריש תרומות ומעשרות ויש להתייחס לפירותיו כדמאי (סוג של ספק מעושר). תקנה זו תוקנה כשהתגלה שחלק מעמי הארץ לא היו מעשרים כראוי, אף שהקפידו על הפרשת תרומה גדולה, ולכן הותקן שיש להפריש מספק מעשרות ותרומת מעשר, אך לא תרומה גדולה. לחלק מהדעות, תקנה זו איננה מעשית בימינו.

היסטוריה

תחומי אחריות

למשגיח הכשרות אחריות רחבה מאוד כלפי הסועדים, שכן כל הרואה את אישור הכשרות סומך על נותן ההכשר, ואילו נותן ההכשר סומך ישירות על המשגיח במקום. המשגיח מקבל כתב מינוי מראש מחלקת הכשרות ועליו לעקוב על הסחורה הנכנסת לבית העסק ועל דרכי העבודה בעסק.

תפקיד משגיח הכשרות בישראל

גוף הנמצא תחת השגחתו של משגיח כשרות מקבל תעודת הכשר מהגוף המפקח, והוא רשאי לציין שמוצריו כשרים. בישראל, חוק איסור הונאה בכשרות מייחד את הסמכות להעניק תעודת הכשר לרבנות הראשית, לרבנות הצבאית, ולרבנים שהוסמכו על-ידם. בין השאר נקבע בחוק "בעל בית אוכל לא יציג בכתב את בית האוכל ככשר, אלא אם כן ניתנה לו תעודת הכשר", וכן "בעל בית אוכל שבידו תעודת הכשר ובית האוכל מוצג בכתב ככשר, לא יגיש ולא ימכור בו מצרכים שאינם כשרים לפי דין תורה". כללים אלה חלים על העוסקים בייצור מזון, מכירתו והגשתו במסעדות.

גופי כשרות שאינם רשמיים עוקפים הנחייה זו באמצעות ציון חותמתם על גבי המוצר ללא ציון המילה 'כשר', או שימוש במילה 'בהשגחת' בצמוד לשם גוף הכשרות.

המעסיק

נושא המעסיק של משגיחי הכשרות נידון בוועדות רבות בכנסת, ברבנות ובמשרד הדתות, כל הניסיונות לאגד את כלל המשגיחי בגוף אחד לא צלחו. משגיחי כשרות פועלים בשני סוגים של חוזי העסקה:

  • חוזה שבו המשגיח הוא שכיר של גוף הכשרות כגון הרבנות המקומית, המועצה הדתית, הבד"ץ.
  • חוזה שבו המשגיח הוא שכיר של הגוף שבו הוא משמש כמשגיח.

במערכות הכשרות הפרטיות של הבד"צים מקובל, בדרך כלל, שהמשגיח שכיר של הבד"ץ ולא של העסק, מתוך שאיפה למנוע תלות בין המשגיח לבין העסק. במערכת הכשרות הכללית מקובלות שתי השיטות אולם מרבית המשגיחים מועסקים על ידי בעלי העסק.

בפסק דין שניתן בבג"ץ בשנת 2008, בג"ץ הורה כי גם במערכת הכשרות הכללית על המשגיח להיות שכיר של גוף הכשרות ולא של העסק בו הוא משמש כמשגיח, אך הוראה זו טרם יושמה הלכה למעשה.

נאמן כשרות

נאמן הכשרות הוא עובד המועסק בעסק, המשמש כנאמן של גוף הכשרות ועליו לבצע משימות מיוחדות בתחום הכשרות מלבד שאר העבודות שמוטלות עליו. תפקידו של נאמן הכשרות נמוך מזה של המשגיח ועליו להיות שומר מצוות. אולם לנאמן הכשרות ישנו יתרון על גבי המשגיח בכך שהוא נמצא במקום הייצור מרבית שעות היום.

ההכשרה לתפקיד

בעבר יכול היה לשמש כמשגיח כל אדם שומר מצוות שהייתה לו זיקה כלשהי לתחום הכשרות. בשנים האחרונות בעקבות החלטה של הרב הראשי לישראל הרב יונה מצגר בשנת 2004 על כלל המשגיחים לעבור הכשרה למקצוע זה, והרבנות הראשית לישראל הסמיכה גופים פרטיים לביצוע קורסי הכשרה למשגיחי כשרות, שבסופם נערכת בחינה ברבנות הראשית ומוענקת תעודה רשמית של "משגיח על כשרות המזון".

הגופים שאושרו על ידי הרבנות הראשית

  • מכון עליה
  • מכון פוע"ה
  • כושרות
  • אורות התשובה

הנוהל החדש

בשנת תשע"ה (2015), על פי החלטת הרב הראשי הרב יצחק יוסף, כל אדם שומר מצוות בעל זיקה דתית יכול לגשת למבחן באופן עצמאי, לאחר לימוד החומר הנצרך לצורך מילוי תפקיד זה ואינו מחוייב לשלם עבור הכשרה במכונים דלעיל, אך המבחן כרוך באגרת רישום המשולמת לחברת מרמנט[1] , חברה חיצונית המבצעת את המבחנים ומפקחת עליה

חומרי לימוד

חומרי הלימוד כוללים חוברת מושגים וכשרות הניתן להורדה חינם באתר הרבנות [2] ורשימת סימנים בשולחן ערוך אורך חיים ויורה דעה כגון:הכשרת כלים, בשר בחלב מצוות התלויות בארץ וכדומה.

המבחן

המבחן נערך שלשה מועדים בשנה (חשוון, ניסן, אב) והוא כולל שלשה חלקים: א';על רשימת הסימנים. ב;על מושגי הכשרות המופיעים בספר דלעיל. ג;נהלי ההשגחה המופיעים בספר דלעיל (חלק זה הוא בפורמט אמריקאי).

משך השהייה בעסק

רוב ועדי הכשרות דורשים שהמשגיח יהיה נוכח בבית העסק רק זמן מה מדי יום. זמן זה אמור להיות בלתי צפוי, כדי להרתיע את בעל העסק מלבצע פעולה הנוגדת את כללי הכשרות. מדיניות זו מסתמכת גם על סוגיה בתלמוד הבבלי, בה הוזכרה האפשרות לבצע השגחת כשרות באמצעות אדם ש"יוצא ונכנס" כך שהמושגח "מירתת" - חושש מפניו.

משגיח כשרות בצה"ל

משגיח כשרות בצה"ל (בראשי תיבות: "מכ"ש") הוא חייל מסורתי, דתי או חרדי בשירות חובה בצה"ל הממלא את משגיח הכשרות במטבח הבסיס שבו הוא מוצב, מטעם הרבנות הצבאית. את הידע המקצועי הנחוץ לו לשם עבודתו הוא לומד בקורס באורך שלושה שבועות המתקיים בעיר הבה"דים. בדומה לטבחים בצה"ל בשירות חובה, לרוב מקבל המכ"ש שבוע חופש עבור כל שבוע עבודה ("שבוע-שבוע").

נגד בקבע הממלא את תפקיד משגיח הכשרות מכונה "נגד כשרות ודת". במסגרת תפקידו הוא גם ממונה על מש"קי הדת בבסיסו, ובייחוד במקרה הרווח שאין רב צבאי בבסיס.

אשה כמשגיחת כשרות

הרב משה פיינשטיין התיר לאלמנה למלא את מקום בעלה שנפטר כמשגיחת כשרות[3]. לעומת זאת, הרב מאיר אמסעל חלק עליו וטען שאסור לאשה להיות משגיחת כשרות, ואף טען שהדבר עלול להביא למינוי נשים לתפקידים אחרים כמו רב או נשיא[4].

משגיחת הכשרות הראשונה בישראל היא עליזה הוכשטד, עולה מארצות הברית אשר גרה ועובדת באפרת[5].

בשנת 2004 החליטה מועצת הרבנות הראשית לאפשר לנשים לעבוד כמשגיחות כשרות[6]. לאחר תוכנית ההתנתקות הוצע לנשים שפונו מגוש קטיף לעבור הכשרה מקצועית כמשגיחות כשרות[7]. בשנת 2009 קיים ארגון הכשרות Star-K בארצות הברית קורס הכשרה מיוחד עבור משגיחות כשרות[8]. בישראל יש משגיחות כשרות במספר מועצות מקומיות, בהם חיפה ומטה אשר[6].

לאחרונה[דרושה הבהרה] התארגנה קבוצה מטעם ארגון אמונה, שעברו קורס מדוקדק בהלכות כשרות, והם מעוניינות לגשת לבחינת הסמכה ברבנות, מאחר שמחלקת הבחינות ברבנות הראשית לא מאפשרת להם, הם הגישו בג"ץ[דרוש מקור].

השגחה בתחומים שמחוץ לענף המזון

בתקופה האחרונה גוברת הדרישה[דרוש מקור], בעיקר אצל צרכני הבד"צים, להענקת תעודות השגחה גם בתחומים שאינם בענף המזון, כלומר אין עיסוקו בכשרות אלא בציות להלכה. במסגרת זו נכללת השגחה על בתי השקעות, שיער לפאות נכריות ועוד.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.