פרדריק צ'פמן רובינס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פרדריק צ'פמן רובינס
דיוקנו בעת קבלת פרס נובל
דיוקנו בעת קבלת פרס נובל
לידה 25 באוגוסט 1916
אובורן, ארצות הברית
פטירה 4 באוגוסט 2003 (בגיל 86)
קליבלנד, ארצות הברית
פרסים והוקרה פרס נובל לפיזיולוגיה או רפואה
עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים

פרדריק צ'פמן רובינסאנגלית: Frederick Chapman Robbins ; ‏25 באוגוסט 1916 - 4 באוגוסט 2003) היה וירולוג ורופא ילדים אמריקאי, זוכה פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1954 יחד עם ג'ון פרנקלין אנדרס ותומאס הקל וולר על תרומתם לפיתוח חיסונים.

תולדות חייו

נולד באלבמה (יליד אלבמה היחיד שזכה בפרס נובל), אביו היה פרופסור לבוטניקה. למד באוניברסיטת מיזורי לפני שעבר ללימודים לתואר דוקטור לרפואה באוניברסיטת הרווארד, אותם סיים בשנת 1940. את התמחותו ערך בבית החולים לילדים של בוסטון, לפני שגויס לצבא ארצות הברית כמנהל מעבדה לחקר מחלות זיהומיות. במסגרת זו שירת בצפון אפריקה ובאיטליה וחקר מחוללי מחלות כטיפוס, צהבת נגיפית וקדחת Q. כן חקר את האימונולוגיה של נגיף mumps, ממחוללי דלקת קרום המוח. בשנת 1946 השתחרר בדרגת מייג'ור, עם עיטור כוכב הארד לשירות ראוי לשבח, ושב להשלמת התמחותו.

ב-1948 החל לעבוד כעמית בכיר לחקר מחלות נגיפיות של מועצת המחקר הלאומית (National Research Council) (כיום האקדמיה הלאומית למדע, הנדסה ורפואה (אנ')), שם עבד עם ג'ון פרנקלין אנדרס ותומאס הקל וולר. בשנת 1949 פרסמו השלושה על הצלחה בייצור תרבית הנגיף הגורם לשיתוק ילדים.[1] מיד לאחר מכן הפעיל יונה סאלק את שיטת אנדרס-וולר-רובינס לשם ייצור החיסון הראשון לשיתוק ילדים. על עבודה זו זכו השלושה בפרס נובל.

נוסף על כך עסק רובינס גם בחקר נגיפי הרפס סימפלקס ווקסיניה (אנ'). במקביל היה רובינס חוקר ומרצה בכיר בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הארוורד, מנהל-שותף של יחידת הבידוד של בית החולים לילדים של בוסטון ועוזר לשירות הרפואה לילדים של בית החולים הכללי של מסצ'וסטס (אנ').

במאי 1952 עבר רובינס לקליבלנד, אוהיו, שם כיהן כפרופסור לרפואת ילדים בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת קייס וסטרן ריזרב (אנ') (בין 1966 ל-1980 היה דיקאן בית הספר לרפואה) ומנהל המחלקה לרפואת ילדים ומחלות זיהומיות בבית החולים הכללי העירוני של קליבלד (Cleveland Metropolitan General Hospital), משרה בה שירת כל חייו. נוסף על כך היה יועץ בתחום המחלות הזיהומיות ליחידת האימונולוגיה של הכוחות המזוינים של ארצות הברית, למחלקת הבריאות ושירותי האנוש של ארצות הברית לארגון הבריאות העולמי, לנאס"א, למנהל המזון והתרופות האמריקאי ועוד. היה חבר בגופים ומוסדות רבים, בהם ועדת בריאות הציבור של אוהיו, האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים, החברה האמריקאית לניסויים קליניים, החברה האמריקאית למחלות זיהומיות ועוד. בשנת 1962 נבחר כחבר האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים.

בין השנים 19801985 כיהן כנשיא המוסד לרפואה (Institute of Medicine) של האקדמיה הלאומית למדעים, בתפקידו זה היה חלוץ בהקמת כוח משימה משותף ראשון לחקר נגיף ה-HIV וסיוע לקידום המחקר והטיפול במחלת האיידס באוגנדה.[2]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרדריק צ'פמן רובינס בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Cultivation of the Lansing Strain of Poliomyelitis Virus in Cultures of Various Human Embryonic Tissues, Science 28 January 1949: Vol. 109 no. 2822 pp. 85-87
  2. ^ ביוגרפיה בהוצאת האקדמיה הלאומית למדעים עמ' 12


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0