צ'ארלס רייס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
צ'ארלס מ. רייס
Charles M. Rice
לידה 25 באוגוסט 1952 (גיל: 71)
ענף מדעי וירולוגיה
מקום מגורים ארצות הברית
תרומות עיקריות
גילוי וירוס ההפטיטיס C

צ'ארלס מואן רייסאנגלית: Charles Moen Rice; נולד ב-25 באוגוסט 1952) הוא וירולוג אמריקאי, שעל עבודתו החלוצית ותרומתו לגילוי הוירוס הפטיטיס C קיבל פרס נובל לרפואה לשנת 2020. רייס הוא פרופסור לוירולוגיה באוניברסיטת רוקפלר שבניו יורק.

ביוגרפיה

רייס נולד בשנת 1952 בסקרמנטו שבקליפורניה. אביו היה חוקר תביעות ביטוח ואמו עקרת בית, ורייס הוא בנם היחיד.[1] סיים תואר ראשון (BSc) בזואולוגיה מטעם אוניברסיטת קליפורניה בדייוויס בשנת 1974. בשנת 1981 הוא סיים את הדוקטורט (PhD) שלו בביוכימיה מטעם המכון הטכנולוגי של קליפורניה (קלטק), שם הוא חקר נגיפי RNA. הוא המשיך במכון הטכנולוגי ל-4 שנים נוספות של פוסט-דוקטורט.[2]

רייס משמש כפרופסור באוניברסיטת רוקפלר משנת 2001. בנוסף הוא מכהן כפרופסור עמית (adjunct professor) בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס ובאוניברסיטת קורנל. כמו כן הוא כיהן בוועדות של מנהל המזון והתרופות האמריקאי, של המכונים הלאומיים לבריאות ושל ארגון הבריאות העולמי.

רייס היה העורך של כתב העת Journal of Experimental Medicine בין השנים 20032007, של כתב העת Journal of Virolog בין 2003–2008 ושל PLoS Pathogens (אחד מכתבי העת של PLoS) משנת 2005 ועד היום. הוא מופיע כמחבר בלמעלה מ-400 פרסומים מדעיים.

בשנת 2005 מונה כחבר באקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית וכחבר באקדמיה האמריקאית למיקרוביולוגיה (AAM). בשנת 2015 זכה בפרס רוברט קוך ובשנת 2016 זכה בפרס לסקר.

בקלטק הוא היה מעורב בחקר הגנום של וירוס הסינדביס, הנפוץ בין היתר בדרום ובמזרח אפריקה, והיה מהראשונים לרצף חלבונים מבניים של הוירוס ולקבוע את מנגנוני השכפול והשעתוק שלו.[1] במהלך הפוסט-דוקטורט שלו החל רייס לחקור את אחד הזנים של וירוס הקדחת הצהובה, וממצאיו, שפורסמו בכתב העת המדעי Science בשנת 1985, סייעו באפיון של משפחת הוירוסים פלאוויווירידה (משפחה הכוללת בין היתר את הקדחת הצהובה, קדחת דנגי וקדחת מערב הנילוס) כמשפחה נפרדת של וירוסים בעץ החיים. חשוב מכך, הזן בו השתמש רייס למחקריו היה הזן בו נעשה שימוש ביצירת החיסון לקדחת הצהובה.[1]

חקר נגיף ההפטיטיס C

רייס ועמיתים חקרו את וירוס ההפטיטיס C (‏HCV), ויצרו מערכת המאפשרת את השכפול של הגנום של הוירוס בתרבית תאים הומניים במעבדה. הם בודדו זן אלים של וירוס ה-HCV מחולה יפני, והצליחו לשכפל אותו בתרבית של תאי סרטן כבד שמקורם באדם שגודלו במעבדה.[1] דבר זה אפשר לחוקרים ברחבי העולם לבצע מחקרים שקודם לכן התאפשרו רק בפרימטים שאינם אדם, ולפצח את מחזור החיים הכולל של הוירוס. בטכניקה זו נעשה שימוש גם על ידי חברות תרופות הפועלות לפתח תרופות להפטיטיס C; כך פותחו בשנים האחרונות מספר תרופות המעכבות את השכפול של הוירוס בתאים ובבני אדם, כאשר שילוב שלהן יכול להביא ברוב המקרים להכחדת הנגיף.[3] על עבודתו זו זכה בפרס נובל לרפואה, יחד עם מייקל האוטון והארווי אלטר, בשנת 2020.

מלבד זאת, מחקריו של רייס הפיקו ממצאים חשובים נוספים באשר לוירוס ה-HCV; אחד מהם הוא זיהוי החלבון קלאודין-1 המצוי בצמתים בין תאיים צפופים (tight junction) בין תאי האפיתל של הכבד, החיוני עבור כניסת הוירוס לכבד. בהמשך, בשנת 2009, גילתה קבוצת המחקר של רייס חלבון הומני נוסף בשם אוקלודין, החיוני אף הוא לכניסת הוירוס לתאי הכבד.[1]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0