הארווי אלטר
 | |
| לידה | 12 בספטמבר 1935 (גיל: 88) |
|---|---|
| ענף מדעי | וירולוגיה |
| מקום מגורים | ארצות הברית |
| תרומות עיקריות | |
| גילוי וירוס ההפטיטיס C | |
הארווי ג'יימס אלטר (באנגלית: Harvey James Alter; נולד ב-12 בספטמבר 1935) הוא וירולוג ורופא יהודי-אמריקאי, הידוע בעיקר בעקבות עבודתו שהובילה לגילוי וירוס ההפטיטיס C, עליה קיבל פרס נובל לרפואה לשנת 2020.
ביוגרפיה
אלטר נולד בשנת 1935 בניו יורק למשפחה יהודית.[1] הוריו היו אלפרד ומרי אלטר, שניהם דור שני ליהודים רוסים שהיגרו לאמריקה והארווי היה בנם היחיד.[2] בשנת 1960 קיבל תואר דוקטור לרפואה מטעם אוניברסיטת רוצ'סטר שבניו יורק. הוא התמחה ברפואה פנימית בבית החולים סטרונג ממוריאל (Strong Memorial Hospital) ובבית החולים של אוניברסיטת וושינגטון בסיאטל. בנוסף, בין 1961–1964 עבד במכונים הלאומיים לבריאות (NIH) שבמרילנד כעמית מחקר. בין השנים 1966-1965 ביצע התמחות-על (fellowship) בהמטולוגיה באוניברסיטת ג'ורג'טאון שבוושינגטון די. סי., ולאחר מכן כיהן כמנהל המחקר ההמטולוגי שם. ב-1969, שב ל-NIH כחוקר בכיר במחלקה לרפואת עירויי דם. בשנת 1972 מונה לראש היחידה למחלות זיהומיות במחלקה, ובשנת 1987 לסגן מנהל המחקר במחלקה.[3]
בשנת 2000 קיבל אלטר, יחד עם מייקל האוטון, את פרס לסקר-דיבייקי למחקר קליני עבור עבודתו לגילוי וירוס ההפטיטיס C. בנוסף קיבלו השניים הכרה על פיתוח שיטה דיאגנוסטית לבדיקת הפטיטיס בדם.[3] בזכות עבודתם, הסיכון להדבקה בהפטיטיס בארצות הברית בעקבות עירויי דם ירד מ-30% ב-1970 ל-0%.[4]
בשנת 2020 נבחר אלטר כחתן פרס נובל לרפואה יחד עם מייקל האוטון וצ'ארלס רייס.
היה נשוי לברברה ביילי (Bailey) במשך 12 שנה. לזוג 2 ילדים: מארק, רופא גם הוא, וסטייסי - מורה בקולורדו.[1]
גילוי וירוס ההפטיטיס C
בשנות ה-60 של המאה ה-20 גילה ברוך שמואל בלומברג את וירוס ההפטיטיס B, ותגלית זו הביאה לפיתוחם של בדיקות דיאגנוסטיות למחלה וכן לחיסון יעיל. בלומברג זכה בפרס נובל לרפואה לשנת 1976 על תגלית זו. אלטר תרם גם הוא לתגלית, ויחד עם בלומברג היה אחראי על אפיון האנטיגן HBsAg (המכונה גם "אנטיגן אוסטרליה"), שהימצאותו עשויה להעיד על נשאות כרונית של הפטיטיס B.[5]
באותו הזמן חקר אלטר במכונים הלאומיים לבריאות את הופעת מחלת הפטיטיס בחולים שקיבלו עירוי דם. על אף שבדיקות הדם שפותחו עבור אבחון של הפטיטיס B צמצמו את מספר מקרי ההפטיטיס הקשורים לעירויי דם, אלטר ועמיתים נוספים הוכיחו את קיומם של מספר גדול של מקרי הפטיטיס שאינם הפטיטיס B. באותו הזמן פותחו בדיקות יעילות גם להפטיטיס A, ואלטר הבין שהפטיטיס A לא היה אף הוא הגורם למקרים אלו.[5]
אלטר ועמיתים נוספים הוכיחו שבאמצעות דגימות דם ממטופלים אלו ניתן להעביר את המחלה לשימפנזים, ובהמשך הראו שלמחולל המחלה הלא ידוע ישנם מאפיינים של וירוס. החקירות המתודולוגיות שערך אלטר הגדירו סוג חדש של הפטיטיס ויראלי כרוני. המחלה המסתורית כונתה אז "הפטיטיס שאינו A ואינו B" (non-A, non-B hepatitis ובקיצור NANBH), שנקרא לאחר מכן הפטיטיס C. [5]
באפריל 1989 התפרסמה התגלית של וירוס "הפטיטיס C" בכתב העת המדעי Science.[6]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Alter, Harvey J. (2014). "The road not taken or how I learned to love the liver: A personal perspective on hepatitis history". epatology. 59 (1): 4–12.
- ^ JEWISH NOBEL PRIZE WINNERS IN PHYSIOLOGY OR MEDICINE, JINFO.ORG
- ^ 3.0 3.1 Biography of Harvey J. Alter, Lasker foundation official site.
- ^ "2005 NIH profile"
- ^ 5.0 5.1 5.2 "Press release: The Nobel Prize in Physiology or Medicine 2020", The Nobel Prize official site
- ^ Kuo, G. et al. "An assay for circulating antibodies to a major etiologic virus of human non-A, non-B hepatitis." Science 244.4902 (1989): 362-36
| זוכי פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה | ||
|---|---|---|
| 1901–1925 | פון ברינג (1901) • רוס (1902) • פינסן (1903) • פבלוב (1904) • קוך (1905) • גולג'י, רמון אי קחאל (1906) • לבראן (1907) • מצ'ניקוב, ארליך (1908) • קוכר (1909) • קוסל (1910) • גולסטרנד (1911) • קארל (1912) • רישה (1913) • באראני (1914) • לא חולק (1915–1918) • בורדה (1919) • אוגוסט קרוג (1920) • לא חולק (1921) • היל, מאירהוף (1922) • בנטינג, מקלאוד (1923) • איינטהובן (1924) • לא חולק (1925) | 
|
| 1926–1950 | פיביגר (1926) • וגנר-יאורג (1927) • ניקול (1928) • אייקמן, הופקינס (1929) • לנדשטיינר (1930) • ורבורג (1931) • שרינגטון, אדריאן (1932) • מורגן (1933) • ויפל, מיינוט, מרפי (1934) • שפמן (1935) • דייל, לוי (1936) • סנט-גיירגי (1937) • היימנס (1938) • דומק (1939) • לא חולק (1940–1942) • דאם, דויזי (1943) • גסר, ארלנגר (1944) • פלמינג, צ'יין, פלורי (1945) • מולר (1946) • קורי, קורי, הוסיי (1947) • מילר (1948) • הס, מוניש (1949) • קנדל, הנץ', רייכשטיין (1950) | |
| 1951–1975 | תיילר (1951) • וקסמן (1952) • קרבס, ליפמן (1953) • אנדרס, וולר, רובינס (1954) • תאורל (1955) • קורנאן, ריצ'רדס, פורסמן (1956) • בובה (1957) • בידל, טייטום, לדרברג (1958) • אוצ'ואה, קורנברג (1959) • ברנט, מדאוור (1960) • פון בקשי (1961) • ווטסון, קריק, וילקינס (1962) • הודג'קין, האקסלי, אקלס (1963) • בלוך, לינן (1964) • ז'קוב, לווף, מונו (1965) • רוס, הגינס (1966) • גרניט, הרטליין, וולד (1967) • הולי, קוראנה, נירנברג (1968) • דלבריק, הרשי, לוריא (1969) • כץ, פון יולר, אקסלרוד (1970) • סת'רלנד (1971) • אדלמן, פורטר (1972) • פריש, לורנץ, טינברגן (1973) • קלוד, דה דוב, פאלאדה (1974) • בולטימור, דולבקו, טמין (1975) | |
| 1976–2000 | בלומברג, גאידושק (1976) • גימן, שלי, יאלו (1977) • ארבר, נתנס, סמית' (1978) • קורמאק, האונספילד (1979) • בנאסרף, דוסה, סנל (1980) • ספרי, הובל, ויזל (1981) • ברגסטרם, סמואלסון, ויין (1982) • מקלינטוק (1983) • ג'רן, קוהלר, מילשטיין (1984) • בראון, גולדשטיין (1985) • כהן, לוי-מונטלצ'יני (1986) • טונגאווה (1987) • בלאק, עליון, היצ'ינגס (1988) • בישופ, ורמוס (1989) • מארי, תומאס (1990) • נהר, זקמן (1991) • פישר, קרבס (1992) • רוברטס, שרפ (1993) • גילמן, רודבל (1994) • לואיס, ניסליין-פולהרד, וישהאוס (1995) • דוהרטי, צינקרנגל (1996) • פרוזינר (1997) • פרשגוט, איגנרו, מורד (1998) • בלובל (1999) • קרלסון, גרינגרד, קנדל (2000) | |
| 2001 ואילך | הרטוול, הנט, נרס (2001) • ברנר, הורביץ, סלסטון (2002) • לוטרבור, מנספילד (2003) • באק, אקסל (2004) • מרשל, וורן (2005) • פייר, מלו (2006) • קפקי, אוונס, סמיתיס (2007) • צור האוזן, מונטנייה, בארה-סינוסי (2008) • בלקברן, שוסטק, גריידר (2009) • אדוארדס (2010) • בויטלר, הופמן, סטיינמן (2011) • גרדון, יאמאנקה (2012) • רותמן, שקמן, סודהוף (2013) • מוסר, מוסר, אוקיף (2014) • קמפבל, אומורה, טו (2015) • אוסומי (2016) • הול, רוסבאש, יאנג (2017) • אליסון, הונג'ו (2018) • סמנזה, רטקליף, קיילין (2019) • אלטר, האוטון, רייס (2020) • ג'וליוס, פטפוטיאן (2021) • פבו (2022) • וייסמן, קריקו (2023) | |
