ג'וליוס אקסלרוד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ג'וליוס אקסלרוד
Julius Axelrod
Axelrod.jpg
לידה 30 במאי 1912
פטירה 29 בדצמבר 2004 (בגיל 92)
ענף מדעי ביוכימיה
מקום מגורים ארצות הברית
פרסים והוקרה פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה בשנת 1970
תרומות עיקריות
חקר המוליכים העצביים מסוג קטכולאמינים. תרומה להבנת תפקיד בלוטת האצטרובל בוויסות השעון הביולוגי

ג'וליוס אקסלרודאנגלית: Julius Axelrod; ‏30 במאי 191229 בדצמבר 2004) היה ביוכימאי אמריקאי-יהודי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1970 על חקר המוליכים העצביים מסוג קטכולאמינים, קבוצת כימיקלים במוח הכוללים את האפינפרין, נוראפינפרין וכפי שהתגלה מאוחר יותר גם דופמין. אקסלרוד תרם משמעותית גם להבנת תפקיד בלוטת האצטרובל בוויסות השעון הביולוגי.

תולדות חייו

אקסלרוד נולד וגדל בלואר איסט סייד בעיר ניו יורק, בנם של מהגרים יהודים מגליציה. במקביל ללימודיו בבית הספר, קרא ספרים רבים בספרייה הציבורית ליד ביתו. בשנת 1930 החל ללמוד באוניברסיטת ניו יורק, אך לאחר כשנה התרושש, ועבר ללמוד ביולוגיה וכימיה במכללת העיר ניו יורק, בה הלימודים היו בחינם. מכיוון שבערבים הוא עבד, את עיקר לימודיו עשה בנסיעה ברכבת התחתית של ניו יורק, דבר שהרגיל אותו להתרכז גם כשמסביב יש המולה. עם סיום התואר הראשון, בשנת 1933, ניסה אקסלרוד להתקבל למספר בתי ספר לרפואה, אולם נדחה על ידי כולם. הוא עבד בתחילה כטכנאי מעבדה באוניברסיטת ניו יורק עד שבשנת 1935, כשנגמר התקציב להעסקתו, התקבל לעבודה ככימאי במחלקת התברואה של עיריית ניו יורק. במשרה זו ביצע בדיקות של תוספי ויטמינים במזון. בתאונת עבודה, כאשר בקבוק אמוניה התפוצץ במעבדה, הוא איבד את עינו השמאלית ומאז חבש רטייה על עינו. במהלך עבדתו במחלקת התברואה של העירייה, החל בלימודי ערב וסיים תואר שני במדעים באוניברסיטת ניו יורק, בשנת 1942[1].

מחקר

מחקר על משככי כאבים

בשנת 1946, קיבל אקסלרוד משרה במעבדת בית החולים גולווטר ממוריאל, בניהולו של ברנרד ברודי. הניסיון שצבר בעבודתו שם, שירת אותו בהמשך דרכו כחוקר. מחקריהם של ברודי ואקסלרוד התמקדו בשאלה כיצד משככי כאבים פועלים. בשנות הארבעים, חולים שהשתמשו במשככי כאבים שלא הכילו אספירין ופיתחו תסמונת שנודעה בשם מטהמוגלובינמיה (Methemoglobinemia). אקסלרוד וברודי גילו כי אצטניליד (C8H9NO), שהיה המרכיב העיקרי באותם משככי כאבים, היה הגורם האחראי למחלה. הם מצאו כי אחד מחומרי הפירוק של התרכובת היה משכך כאבים. המלצתם הייתה כי יש להשתמש באותו מרכיב בלבד: אצטמינופן, הידוע בשם פרצטמול.

מחקר על קטכולאמינים

בשנת 1949 החל אקסלרוד לעבוד במכון הלאומי ללב, אחד מהמכונים הלאומיים לבריאות של ארצות הברית (NIH). שם חקר את המנגנון וההשפעה של קפאין, הנושא עורר עניין במערכת העצבים הסימפתטית והמוליכים העצביים שלה, אפינפרין ונוראפינפרין. במהלך תקופה זו, חקר אף את הקודאין, מורפין, מטאמפטמין ואפדרין וביצע מספר ניסויים גם ב-LSD. בשנת 1954, משהבין כי לא יוכל להתקדם במעמדו ללא תואר דוקטור, יצא לחופשה ללא תשלום מעבודתו ב-NIH והחל ללמוד באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון בעיר הבירה. מוריו התירו לו להגיש חלק מעבודות המחקר, אותן ביצע עוד בטרם לימודיו כחלק מדרישות התואר, מה שאפשר לו להשלים את התואר בתוך שנה אחת. לאחר לימודיו שב ל-NIH והחל בכמה מהמחקרים החשובים ביותר שביצע.

בשנת 1957 כאשר חקר את המונואמין אוקסידאז הראה כי מוליכים עצביים קטכולאמיניים לא מפסיקים להשפיע לאחר שהם משוחררים לתוך הסינפסה. הפסקת ההשפעה באה לאחר שהמוליך העצבי נקלט מחדש בקצה העצב הקדם-סינפטי, וממוחזר להפרשה חוזרת. אקסלרוד שיער כי אפינפרין מוחזק ברקמות בצורתו הבלתי פעילה ומשוחרר על ידי מערכת העצבים לפי הצורך. מחקר זה הניח את היסודות למחקרים מאוחרים יותר על תרופות נוגדות דיכאון, כגון פרוזאק, החוסם את הקליטה מחדש של מוליך עצבי אחר, הסרוטונין. שנה מאוחר יותר, בשנת 1958, אקסלרוד גם גילה ואיפיין את האנזים Catechol-O-methltransferase.

על מחקרו המבהיר את השחרור, הקליטה והאכסון של המוליכים העצביים אפינפרין ונוראפינפרין, הידועים אף בשם אדרנלין ונוראדרנלין הוענק פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לאקסלרוד בשנת 1970.

מחקר על בלוטת יותרת המוח

חלק מעבודות המחקר המאוחרות יותר של אקסלרוד התמקדו בבלוטת יותרת המוח. הוא ועמיתיו הוכיחו כי ההורמון מלטונין מופק מחומצת האמינו טריפטופן, כמו גם המוליך העצבי סרוטונין. שיעור הסינתזה והשחרור של ההורמון עוקב אחר השעון הביולוגי הנשלט בהיפותלמוס. אקסלרוד ועמיתיו הראו גם כי למלטונין מגוון של השפעות במערכת העצבים המרכזית. אקסלרוד המשיך לעבוד ב-NIH עד יום מותו בשנת 2004.

דעותיו הפוליטיות

לאחר שהוענק לו פרס נובל, בשנת 1970, ניצל אקסלרוד את הפרסום שקיבל כדי לצאת ולדבר בנושאים הנוגעים לחברה ולמדע. בשנת 1973 הקים הנשיא ריצ'רד ניקסון סוכנות שכל מטרתה לרפא סרטן. אקסלרוד, יחד עם שני זוכי פרס נובל אחרים, מרשל וורן נירנברג (1968, פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה) וכריסטיאן אנפינסן (1972, כימיה) ארגנו עצומה של מדענים המתנגדים לסוכנות החדשה. הם טענו כי התמקדות במחלת הסרטן בלבד תגרום להזנחת המחקר על מחלות אחרות שניתן לרפאן. אקסלרוד גם חתם על מספר עצומות המוחות על כליאתם של מדענים בברית המועצות.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'וליוס אקסלרוד בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Julius Axelrad, pages 50-53, in The History of Neuroscience in Autobiography, Volume 1


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0