לדלג לתוכן

ארון הברית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף ארון ברית ה')
ארון הברית, פול הארדי

אֲרוֹן הַבְּרִית, הקרוי גם ארון האלקים או אֲרוֹן הָעֵדוּת, הוא ארון בו נשמרו לוחות הברית, מקומו של ארון הברית במשכן ובבית המקדש היה בקודש הקדשים.

ארון הברית היה מורכב משלושה ארונות, האמצעי מעץ שיטה, והפנימי והחיצוני מזהב. הארון היה מעוטר בזר זהב, והיה מכוסה מלמעלה בכפורת ובכרובים.

בנוסף, היו מחוברים לארון טבעות, בהם היו "בדי הארון" שהם מוטות עץ שהיו מחוברים תמיד לארון, ובהם היו נושאים את הארון ממקום למקום.

מבנה הארון

דגם של ארון הברית בוושינגטון די סי שבארצות הברית

מבנה הארון מתואר בפרשת תרומה בחומש שמות (פרק כ"ה, פסוק י'). לפי תיאור המובא בפסוקים הארון היה עשוי מעצי שיטה, ומצופה זהב מצידו החיצוני והפנימי.

גודלו של הארון היה "אמתים וחצי אורכו ואמה וחצי רוחבו ואמה וחצי קומתו". התנאים נחלקו מהו אורכה של אמה זו - לדעת רבי מאיר מדובר באמה הסטנדרטית, בעלת ששה טפחים, ולדעת רבי יהודה, מדובר ב"אמת הכלים" המכילה רק חמישה טפחים[1].

על פי הסבר הגמרא במסכת יומא[2] הארון היה מורכב משלושה ארגזים הפתוחים מצידם העליון, ומונחים אחד בתוך השני. הארגז הפנימי עשוי זהב, האמצעי עצי שיטים והחיצוני גם הוא מזהב. השפה העליונה הייתה מחופה בזהב וכך מתקיים הציווי "מבית (מבפנים) ומחוץ תצפנו (זהב)". לגובהו של הארון החיצוני נוסף עוד טפח, בכדי לכסות את עוביה של הכפורת שכיסתה את הארון.

הארון נישא על ידי מוטות עצי שיטים מצופים בזהב, המכונים בדים, שהוכנסו לטבעות זהב שנוצקו לצידי הארון וישנו איסור להוציאם מהטבעות.[3] טבעות אלה היו בצד רוחבו של הארון, כך שנושאי הארון התמקמו על פני אורך הארון, בין שני הבדים. מפרשי המקרא דנים אם גובה הבדים היה בשליש העליון של הארון או בתחתיתו[4].

ערכים מורחבים – כפורת, כרובים

מכסה הארון, ה"כפורת", היה לוח זהב בעובי טפח ועליו היו שני כרובי זהב שפניהם איש אל אחיו. שפת הארון החיצוני הייתה גבוהה במעט מהפנימיים, התוספת הייתה בצורת זר מזהב כך שכאשר הונחה הכפורת על הארון נראתה ככתר.

הגמרא אומרת ש"מקום ארון אינו מן המידה", דהיינו, הוא אינו תופס מקום פיזי בבית קודש הקדשים[5] . דבר זה נלמד מתיאור הכרובים שעשה שלמה (ספר מלכים א', פרק ו'), שכנף כל אחד מהם הייתה עשר אמות, ואילו רוחב קודש הקדשים כולו היה עשרים אמות, דהיינו, לא נשאר מקום לארון עצמו. אמנם, הגמרא בבבא בתרא[6] מקשה על ראיה זו, ומביאה אפשרויות רבות לכך שהדברים יסתדרו גם ללא נס שכזה (כגון שכנפי הכרובים חופפות מעל, או שהן באלכסון ועוד), אך הטענה עצמה לא נדחתה, ככל הנראה משום שהיה הדבר "מסורת בידינו מאבותינו" (כלשון רבי לוי בגמרא).

תולדות הארון

ציור של ארון הברית, ג'יימס טיסו

הארון נבנה על ידי בצלאל בן אורי על פי ציווי ה' למשה רבנו, בשנת ב'תמ"ט, יחד עם יתר כלי המשכן.

עד להשלמת הארון, הונחו לוחות הברית בארון עץ שמשה נצטווה להכין לפני שקיבל את הלוחות השניים[7].

לארון ישנם כמה שמות במקרא: "ארון העדות" (בספר שמות) "ארון ברית ה'" (בספר דברים ויהושע), ו"ארון ה'" ו"ארון האלקים" בנביאים ראשונים.

מיקומו של הארון היה במקום הקדוש ביותר במקדש, בקודש הקדשים:

"וְנָתַתָּה אֶת הַפָּרֹכֶת תַּחַת הַקְּרָסִים וְהֵבֵאתָ שָׁמָּה מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים:
וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים" (ספר שמות, פרק כ"ו, פסוקים ל"ג-ל"ד)

ארון הברית במשכן

בתחילה, שכן הארון בקודש הקדשים במשכן, בזמן נדודי עם ישראל במדבר, כשבזמן המסעות בני אהרון היו מכסים את כלי הקודש בכיסויי עור תחש, ושבט לוי היו נושאים את הארון על כתפיהם.

כשעם ישראל יצאו למסעותיהם מהר סיני, הלך הארון לפניהם דרך של שלושה ימים[8], והכין להם את מקום החניה[9][10].

לפני כניסת ישראל לארץ ציווה יהושע כי עתה יישאו הכהנים את ארון הברית, ולא הלויים, וכי על העם לשמור ממנו מרחק של כאלפיים אמה[11].

במהלך כניסתם של עם ישראל לארץ ישראל, אסף יהושע את כל העם בין שני בדי הארון כשכולם נכנסו באורח נס[12], לאחר מכן כשרגליהם של נושאי ארון הברית נגעו במי הירדן התרחש נס נוסף ונבקע הירדן, ועם ישראל עברו ביבשה שנוצרה. לאחר שסיימו לעבור נשא הארון את נושאיו חזרה לצד שממנו הם באו, ואז העבירם באוויר מעל מי הירדן[13].

בכיבוש יריחו הקיפו בני ישראל את חומת העיר במשך שישה ימים, פעם אחת בכל יום. כשכוהנים נושאי שופרות מובילים לפני הארון, אחרי הכח החלוץ, ביום השביעי הקיפו את החומות שבעה פעמים ותקעו בשופר, ואז חומות העיר קרסו תחתן והעיר נכבשה. לאחר מלחמה זו, העביר יהושע את כל השבטים בין בדי הארון על מנת לגלות מאיזה שבט היה המועל בחרם על רכוש העיר[14].

בתקופת היותו במשכן בארץ ישראל, ישנם מספר אזכורים בתנ"ך למקומת בהם היה בזמנים שונים, בפרשת פילגש בגבעה כתוב שמקומו היה בבית אל[15] ובפרשת פסל מיכה ובספר שמואל כתוב שמקומו היה בעיר שילה[16].

ארון הברית בשבי פלשתים

בספר שמואל א' מסופר שלאחר שחפני ופינחס בני עלי הכהן לקחו איתם את הארון למלחמה בפלשתים, מתוך תקוה שכך ה' יעזור ללוחמים, עם ישראל הפסיד במלחמה, חפני ופנחס נהרגו, וארון הברית נפל בידי הפלשתים ונלקח אל אשדוד למקדש האליל דגון.

בבוקר לאחר הבאתו של הארון למקדשו של דגון, פסלו של דגון היה מונח על הרצפה בתנוחה בה הוא נראה משתחווה לארון הברית, כהני דגון החזירוהו למקומו, ולמחרת הוא נמצא כשראשו וידיו כרותים ומונחים על מפתן הדלת לפני ארון הברית, אחר כך בני העיר אשדוד וסביבתה החלו לסבול ממכת טחורים קשה, עד שהם הודיעו לסרני פלשתים כי הם מסרבים להחזיק את ארון הברית בתחומם.

לאחר התייעצות בן סרני פלשתים (מנהיגי הערים הפלשתיות) הארון הועבר לגת, שם הוכו כל בני העיר במגפת טחורים, מה שגרם להעברתו לעקרון, שם הארון גרם ל"מהומת מוות" המונית ולמגפת טחורים, בעקבות כך, החליטו סרני הפלשתים להשיב את הארון לבני ישראל, לאחר כ-7 חודשי שבי, ולצרף לו מתנות מזהב.

ארון הברית בחזרתו לישראל

ערך מורחב – החזרת ארון הברית לישראל והעלאתו לירושלים

הארון נשלח חזרה לעם ישראל לבית שמש, שם לאחר שתושבי המקום לא כיבדוהו כראוי[17] גרם למגפה בה נפגעו רבבות אנשים[18]. ולבקשת תושבי בית שמש, הארון נלקח לקריית יערים לבית אבינדב בגבעה ושם נשמר במשך עשרים שנה עד להעלאתו לירושלים לאוהל מיוחד שהוקם על ידי דוד המלך.

כשדוד המלך העלה את הארון לירושלים. הושם הארון בעגלה שהובלה על ידי בקר, לאחר שבדרך "שמט הבקר", עוזא ניסה למנוע את נפילת הארון ומת[19], דבר שגרם לדוד להשאיר את הארון בבית עובד אדום הגתי.

לאחר שלשה חודשים לאחר ששמע דוד המלך כי משפחתו של עובד התברכה, העלה דוד מלך את הארון לירושלים בחגיגה גדולה. וכשבנו שלמה סיים לבנות את בית המקדש הוא העבירו אל קודש הקדשים, של בית המקדש שבנה.

בבית המקדש מקומו של הארון היה בתוך קדש הקדשים על אבן השתייה, תחת שני כרובים עשויים זהב שסוככו מעליו. שם הותר רק לכהן הגדול להיכנס, ביום אחד בשנה - ביום כיפור. מלבד הארון שכן בקודש הקדשים גם מטה אהרן הכהן וצנצנת המן.

נשיאת הארון בכתף

ערך מורחב – נשיאת ארון הברית בכתף

בתקופת נדודי עם ישראל במדבר סיני בדרכו לארץ ישראל, היו בונים את המשכן בכל חניה ומפרקים אותו לפני כל מסע, במסעות היה תפקידם של הלויים לפרק ולהרכיב את המשכן, ולשאתו בדרך ממקום למקום.

משפחת קהת נשאה את כלי המשכן - ארון הברית, שולחן לחם הפנים ועוד. מפני קדושתם של הכלים נצטוו הקהתים לשאת את הכלים בידיהם, ולא בעגלה, ככתוב: "כי עבודת הקדש עליהם, בכתף ישאו"[20].

בנשיאת הארון התרחש נס, שהיה הארון "נושא את נושאיו". דהיינו, שהארון לא רק שלא היה צריך לנשיאה, אלא הוא עצמו נשא את נושאיו[21].

על פי חז"ל אחד מהסיבות למותו של עוזא, זה כעונש לדוד שהביא את הארון בעגלה נגד ההלכה ש"בכתף ישאו", לפי מסורת חז"ל שכחה זו הינה עונש על כך שדוד כתב על התורה "זמירות היו לי חוקיך", הקב"ה ראה בזה זלזול בכבוד התורה והענישו בכך שהשכיח ממנו "דבר שהתינוקות אינם טועים בו".

גניזת הארון

בחז"ל ישנן שתי דעות לגבי מקום הימצאו של ארון הברית לאחר חורבן בית ראשון. רבי אליעזר ורבי שמעון סברו שהארון גלה לבבל. לעומתם רבי יהודה טוען שהארון נגנז במקומו במקדש[22].

ישנם רמזים בכתוב (המפורשים אצל חז"ל), כי ארון הברית נגנז על ידי המלך יאשיהו. כך נאמר בספר דברי הימים ב', פרק ל"ה, פסוק ג':

"וַיֹּאמֶר לַלְוִיִּם המבונים (הַמְּבִינִים) לְכָל יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים לַה', תְּנוּ אֶת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, אֵין לָכֶם מַשָּׂא בַּכָּתֵף; עַתָּה עִבְדוּ אֶת ה' אֱלֹקֵיכֶם וְאֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל".

חז"ל הבינו ש"תנו את ארון הקודש בבית" היא גניזה במחילות מתחת לבית, שהרי הארון מלכתחילה היה בבית. וכך אמרו על כך (בבלי יומא נב, ב; וכן הוריות יב, א):

"ומי גנזו? יאשיהו גנזו. מה ראה שגנזו? ראה שכתוב (דברים כח) 'יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך', עמד וגנזו, שנאמר (דברי הימים ב לה) 'ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים לה' תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דוד מלך ישראל אין לכם משא בכתף עתה עבדו את ה' אלהיכם ואת עמו ישראל'".

במשנה (מסכת שקלים, פרק ו', משנה א') כתוב שהארון הוסתר בדיר העצים של המקדש.

סיכם את הדברים רד"ק בפירושו על הפסוק: "ורבותינו ז"ל פירשו שציווה לגנוז את הארון כדי שלא יגלה עם הגולה. ואמרו: אבן הייתה בבית קדשי הקדשים במערבו ועליה היה הארון מונח ולפניו צנצנת המן ומטה אהרן, ובעת שבנה שלמה את הבית וסופו ליחרב, בנה מקום לגנוז בו את הארון למטה במטמוניות עמוקות ועקלקלות, והאבן הזאת הייתה מכסה למקום ההוא, ויאשיהו המלך צוה וגנזו את הארון באותו מקום שבנה שלמה, שנאמר תנו את ארון הקדש וגנזו עם הארון מטה אהרן וצנצנת המן ושמן המשחה"[23].

ברשימות שלל המשיסה של נבוכדנצר, וזו של הכלים שהשיב כורש מלך פרס לבניין המקדש השני, הארון לא נזכר.

בספר מקבים ב' הובאה גירסה לפיה הארון הוטמן על ידי ירמיהו הנביא במערה בהר נבו[24]. טענות אלה הובאו בגירסאות שונות גם בספר יוסיפון ובספר ברוך[25].

בבית המקדש השני לא היה הארון בקודש הקדשים.

תכולת הארון

על פי המפורש בתורה, תכולתו העיקרית של ארון הברית הייתה "הָעֵדֻת" – לוחות הברית. עם זאת, במקורות חז"ל ובפרשנים ישנם דיונים ומחלוקות לגבי פריטים נוספים שהיו בארון.

  • לוחות הברית - התכולה המרכזית והמוסכמת של הארון היו לוחות הברית. הדבר נזכר הן בציווי על עשיית הארון והן בעדות מאוחרת יותר מימי שלמה המלך: "וְנָתַתָּ אֶל הָאָרֹן אֵת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ" (ספר שמות, פרק כ"ה, פסוק ט"ז). "אֵין בָּאָרוֹן, רַק שְׁנֵי לֻחוֹת הָאֲבָנִים, אֲשֶׁר הִנִּחַ שָׁם מֹשֶׁה בְּחֹרֵב..." (ספר מלכים א', פרק ח', פסוק ט').
יש מן האחרונים שכתב כי הימצאות הלוחות בארון היא תנאי מהותי להגדרתו, ואין הוא נקרא "ארון" עד שיונחו בו הלוחות[26].
  1. מהנאמר למשה: "אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ וְשַׂמְתָּם בָּאָרוֹן" (ספר דברים, פרק י', פסוק ב') – מכאן למדו שלוחות ושברי לוחות מונחות בארון.
  2. מהכפילות בפסוק "אֵין בָּאָרוֹן רַק שְׁנֵי לֻחוֹת הָאֲבָנִים" – לדעת הסוברים שלא היה ספר תורה בארון, המיעוט "רק" בא לרבות את שברי הלוחות.
לפי הדעה שארון שעשה משה שימש במקביל לארון הברית, שברי הלוחות היו בארונו של משה, והיה יוצא עם בני ישראל למלחמה. לפי מספר ראשונים, אף לדעה זו, הונחו שברי הלוחות בימי שלמה בארון הברית.
דעת רבי מאיר: ספר התורה היה מונח בתוך הארון. הוא לומד זאת מהכפילות "אֵין... רַק..." (ספר מלכים א', פרק ח', פסוק ט'), שאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. לשיטתו, אורך הארון היה 15 טפחים, הלוחות תפסו 12 טפחים ועובי הכתלים טפח, כך שנותרו שני טפחים פנויים עבור ספר התורה.
דעת רבי יהודה: ספר התורה הונח מחוץ לארון, על מדף מיוחד בצדו. לשיטתו, לא היה מקום פנוי בארון, שאורכו היה 12.5 טפחים, עובי כתליו חצי טפח, והלוחות תפסו את כל 12 הטפחים הנותרים.
  • העמודים - מחלוקת נוספת בין רבי מאיר לרבי יהודה נוגעת ל"עמודים" של כסף שעשה שלמה (כעין עמודי ספר תורה), הנזכרים בפסוק "עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף" (מגילת שיר השירים, פרק ג', פסוק י'):
לדעת רבי יהודה, העמודים שכבו בתוך הארון לאורכו, והלוחות הונחו ביניהם. הדבר מתאפשר לפי חישובו, שכן מתוך 7.5 טפחי רוחב הארון, הלוחות תפסו 6 טפחים ועובי הכתלים חצי טפח, כך שנותר טפח פנוי לעמודים.
לדעת רבי מאיר, העמודים עמדו מחוץ לארון. לשיטתו, רוחב הארון היה 9 טפחים, הלוחות תפסו 6 ועובי הכתלים טפח, ושני הטפחים הנותרים נועדו לאפשר הכנסה והוצאה נוחה של ספר התורה.
  • השם וכינוייו - השם המפורש וכל כינוייו היו מונחים בארון, כפי שנאמר: "אֲרוֹן הָאֱ-לֹהִים אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם, שֵׁם ה' צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים עָלָיו" (ספר שמואל ב', פרק ו', פסוק ב').
לפי הדעה שהיו שני ארונות, הונח השם המפורש רק בארון שיצא למלחמה[27], או בשני הארונות במקביל[28], ויש מי שכתב שלאחר ששברי הלוחות הונחו בארון הברית בימי שלמה, הכיל ארונו של משה רק את השם וכל כינויו ועמו יצאו למלחמה[28][29].

ארון שעשה משה

בחומש דברים נאמר שלאחר שבירת הלוחות הראשונים נצטווה משה: ”פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לוּחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וַעֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ”[30]. ארון זה שבנאו משה, קדום לארון הברית אותו בנה בצלאל יחד עם שאר כלי המשכן.

בתורה מתואר כי לוחות הברית הונחו תחילה בארונו של משה[31], ולאחר הקמת המשכן הועברו לארון שבנה בצלאל[32]. נחלקו המפרשים מה נעשה בארונו של משה לאחר מכן, ומה היה תפקידו. בספרות חז"ל ובדברי הפרשנים ניתן למצוא שתי דיעות עיקריות בנושא:

  1. שני ארונות שימשו במקביל – לפי דעה זו, בארון זה נשאו את שברי הלוחות, והוא היה יוצא עם ישראל למלחמותיהם עד בניית בית המקדש. מקור דעה זו הוא בדברי רבי יהודה בן לקיש[33][34] ובספרי[35]. בדעה זו נקט רש"י שפירש כי הארון שעשה משה היה יוצא למלחמה, ואילו הארון שעשה בצלאל לא היה יוצא, אלא שבימי עלי הוציאוהו למלחמה ולכן נענשו שנשבה בידי הפלשתים[36]. דעה זו הובאה גם בתוספות[37] ובפרשנים רבים נוספים[38]. בתוספתא הובאה שיטה נוספת שסוברת שהיו שני ארונות, אלא ששיטה זו מחלקת באופן שונה מה היה מונח בכל אחד מהם[39].
  1. השתמשו בארון אחד בלבד – לפי דעה זו, לאחר שהלוחות הועברו לארון בצלאל, לא היה עוד ארון נוסף בשימוש. דעה זו מתבססת על דברי רבנן בתלמוד הירושלמי, החולקים על רבי יהודה בן לקיש[40]. בקרב הפרשנים יש כמה אפשרויות למה שנעשה בארון: יש שכתבו שהוא נגנז[41], ויש שכתבו שהוא שולב בתוך ארונו של בצלאל, כארון האמצעי שעליו הוסיף בצלאל את ציפויי הזהב, הכפורת והכרובים[42].

האברבנאל והרמב"ן ראו בדעה שהיו שני ארונות "דברי אגדה" ודעת יחיד שאינה מתאימה לדעת חז"ל הרווחת[43], לעומתם האלשיך סובר שדעת רבי יהודה בן לקיש היא העיקרית ושכך מורים המקראות[44].

על פי מחלוקת זו נחלקו הפרשנים על איזה ארון נאמר ”וַאֲרוֹן בְּרִית ה' נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה” (במדבר י לג), לדעת הסוברים שארונו של משה היה בשימוש בתקופה זו, המקרא מדבר על "ארונו של משה"[45], ולדעת הסוברים שארונו של משה לא היה בשימוש היה זה ארון הברית[46].

סמליות הארון

בגמרא הושווה זֵר ארון-הברית לזֵרים אחרים במשכן:

אמר רבי יוחנן: שלשה זירים הן: של מזבח ושל ארון ושל שלחן. של מזבח (כהונה) – זכה אהרן ונטלו, של שלחן (מלכות)– זכה דוד ונטלו, של ארון (תורה) – עדיין מונח הוא, כל הרוצה ליקח – יבא ויקח. שמא תאמר פחות הוא – תלמוד לומר 'בי מלכים ימלכו'. ( כלומר הארון עולה על המלכות) (משלי ח:טו).

האמורא רבי יוחנן מתייחס לסגולה המיוחדת של זר הארון, המסמל את התורה, המזכה בסגולותיה כל תלמיד חכם. בהמשך הגמרא למדו חז"ל ממבנהו של הארון כי "כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכם"[47]

הרשב"ם כותב כי עיקר ציווי בנית המשכן הוא בשביל בנית הארון, ולכן הוא נבנה הראשון מכל כלי המשכן[48].

באמנות, במחקר, ובאגדות של תרבויות אחרות

מעל ארון-הקודש ועל שלחן לחם-הפנים נעשה "זֵר זָהָב סָבִיב"[49], אם ארון הברית היה בנוי בצורת תיבת עץ מלבנית המצופה זהב מבפנים ומחוץ[50], הרי הפירוש המתבקש של המונח "זֵר זהב סביב" הוא מעין "פס זהב מעובד, יצוק או רקוע, המחובר לקצה העליון של דפנות התיבה"[51] . ברוח זו מפרש רש"י את פסוק י"א ומגדיר את זֵר הזהב "כמין כתר מקיף לו סביב למעלה משפתו" של ארון-הברית. בעקבות פירוש זה, נבנה ארון הקודש של בית-כנסת במודנה שבאיטליה בשנת 1472 כתיבת עץ כשקצהו העליון מוקף בכרכוב מגולָּף ומוזהב.[52]

יאשיה דרבי העריך שעובי ציפוי הזהב של הארון היה 1/64 אינץ' (=0.04 ס"מ), ועל כן בהנחה של אמה באורך 45.7 סנטימטר, העריך את משקל זהב הארון ללא הכפורת בכ-39 קילוגרם. משקל הכפורת, בהנחה שעוביו היה 1/16 אינץ' הדרוש כדי שישמור על יציבות, הוערך בכ-23.9 קילוגרם והכרובים הוערכו כשוקלים כ-17.9 קילוגרם. את משקל העץ של הארון הוא מעריך בכ-22.5 קילוגרם ואת משקל הלוחות בכ-27 קילוגרם. המשקל הכולל של הארון ותכולתו על פי הערכה זאת הגיע לכ-130.3 קילוגרם. לטענת דרבי, ארבעה אנשים לא יכלו לשאת משקל זה באופן טבעי[53]. אליהו שץ מציג הערכה נמוכה יותר, על פיה משקל הארון על תכולתו הגיע ל-83 קילוגרם בלבד, משקל שארבעה אנשים יכולים לשאת ללא קושי מיוחד. לטענתו של שץ, הזהב של הארון לא היה טהור לגמרי, עם משקל סגולי של 19.2 גרם לסמ"ק, אלא סביר יותר להעריך את משקלו הסגולי כ-17 גרם לסמ"ק. שץ טוען שעובי ציפוי הזהב היה כ-0.02 סנטימטר, מחצית מזה של דרבי, וכן טוען לאמה של 43.2 ס"מ בלבד. כן טוען שץ שהלוחות שקלו רק כ-5 קילוגרם[54]. רוב המפרשים לא התייחסו למשקל הארון. על פי עמדת חז"ל, הארון היה ניסי ועל כן יכול היה לשאת את עצמו, גם אם היה כבד בהרבה מההערכות לעיל.

אגדות עם על מיקומו הנוכחי

הובלת ארון הברית: תבליט מוזהב בקתדרלת או.

לפי אחת האגדות, הארון הוברח בימי מנשה, מלך יהודה ובנו של חזקיהו, מבית המקדש למצרים, למקום הנקרא באר הנשמות. משם אולי הוא נלקח לאי יב (אלפנטינה), אי על נהר הנילוס שבו שכן מקדש יהודי. לפי טענה זו, הארון המשיך במסעו וכיום הוא שוכן בכנסיית גבירתנו מרים מציון בעיר אקסום שבאתיופיה.

על פי האגדה בכנסייה באקסום מופקד כהן זקן שרק הוא רשאי להיכנס לראות את הארון, בעל תפקיד זה מתחלף תכופות עקב מקרי מוות מוזרים, כמו כן כל השומרים טענו שחשו שהארון פוגע בהם, וכולם דיווחו על כך שראייתם החלה להתדרדר מרגע שנבחרו לתפקיד ונחשפו לארון.

בכל הכנסיות במדינה יש העתק של ארון הברית, שמעניק קדושה לכנסייה. פעם בשנה, בחודש ינואר, נחגג באתיופיה חג מיוחד, בשם "טים-קט", שבו יוצאים בתהלוכות ציבוריות עם תעתיקים של ארון הברית ובסיומם מעלים קרבן.

לפי אגדה נוספת שמקורה באפוס האתיופי הנוצרי הקברה נגסט, כשמנליק, בנם המשותף של מלכת שבא ושלמה המלך חזר מביקור אצל אביו. שלמה שלח איתו כליווי פמלייה שתלווה אותו לאתיופיה, בפמליה היו גברים שהשתייכו למשפחות האצולה של ירושלים וכללו בין היתר כהנים ולווים שעל פי המסורת הנוצרית האצולה האתיופית יצאה מהם (יהודי אתיופיה אימצו חלקים ממסורת זאת), בהמשך, על פי הקברה נגסט, שלמה המלך נתן למנליק גם העתק של ארון הברית אבל בנו של צדוק הכהן שהתלווה למנליק, החליף בין הארון האמיתי להעתק. וכששלמה גילה את התרמית, הוא כבר לא יכול היה לעשות דבר, ומנליק הגיע לאתיופיה עם ארון הברית.

מאוחר יותר מנליק יזם מספר מערכות צבאיות עם הארון, ובקברה נגסט נכתב: ”שאיש לא כבש אותו, להפך, כל אחד שתקף אותו נכבש” (קברה נאגסט, פרק 94.)

ראו גם

לקריאה נוספת

  • מנחם סליי, "חזות ארון ברית ה' בבנין הבית השלישי", תחומין, תשנ"ו.
  • אנציקלופדיה תלמודית, כרך ב, ארון.
  • הרב ישראל דנדרוביץ, ציפוי הארון בזהב - תוכו כברו או ברו כתוכו, בתוך: ספר הנחמדים מזהב, ערד תש"ע, פרק כג, עמודים: 339-366.
  • Day, J. "Whatever Happened to the Ark?" In Temple and Worship in Biblical Israel, edited by John Day, Journal for the Study of the Old Testament Supplement Series London: T. & T. Clark, International, 2005, pp. 250-270.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ארון הברית

הערות שוליים

  1. ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י"ד, עמוד א'
  2. ↑ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ע"ב, עמוד ב'
  3. ↑ יש סוברים שלארון היו ארבעה בדים ושמונה טבעות - שני בדים קבועים ושני בדים לזמן הנשיאה בלבד (תוספות מסכת יומא, דף ע"ב, עמוד א').
  4. ↑ ראו רש"י על ספר שמות, פרק כ"ה, פסוק י"ב ורמב"ן שם
  5. ↑ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י', עמוד ב' ועוד
  6. ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף צ"ט, עמוד א'
  7. ↑ ספר דברים, פרק י', פסוקים א'-ה'
  8. ↑ במדבר י לג
  9. ↑ ספרי במדבר י לג
  10. ↑ האבן עזרא על ספר במדבר, פרק י', פסוק ל"ג כותב כי רק במסע הראשון נסע הארון לפני בני ישראל ואילו ביתר המסעות הוא נסע בתוך המחנה כפי שנכתב בספר במדבר, פרק ב', פסוק י"ז
  11. ↑ ספר יהושע, פרק ג', פסוק ג'
  12. ↑ רש"י על ספר יהושע, פרק ג', פסוק ט'
  13. ↑ ספר יהושע, פרק ג'
  14. ↑ רד"ק על ספר יהושע, פרק ז', פסוק י"ז
  15. ↑ ספר שופטים, פרק כ', פסוקים כ"ו-כ"ח
  16. ↑ ספר שופטים, פרק י"ח, פסוק ל"א: ”וַיָּשִׂימוּ לָהֶם אֶת פֶּסֶל מִיכָה אֲשֶׁר עָשָׂה כָּל יְמֵי הֱיוֹת בֵּית הָאֱלֹקִים בְּשִׁלֹה.”
  17. ↑ על פי הפסוק עונשם היה על כך שהסתכלו בתוך הארון, אמנם על פי התלמוד בבלי במסכת סוטה דף לה חטאם היה בכך שכשראו את הארון השתחוו והמשיכו בשגרת יומם, או שאף חטאו כלפיו בדיבור ואמרו לו "מי הכעיסך שכעסת, מי בא אליך שהתפייסת".
  18. ↑ לשון הכתוב בספר שמואל א', פרק ו', פסוק י"ט: "ויך בעם שבעים איש חמישים אלף איש" סתומה, ורבו בה הפירושים, ועיין במסכת סוטה דף לה עמוד ב.
  19. ↑ משום שפגע בכבודו כשחש צורך לתמוך הארון בעוד הארון היה נושא את נושאיו
  20. ↑ ספר במדבר, פרק ז', פסוק ט'
  21. ↑ "ויבואו עד גורן נכון וישלח עוזה אל ארון האלקים ויאחז בו כי שמוטו הבקר. אמר הקב"ה ארון נושא את נושאיו עצמו לא כל שכן?!" (ילקוט שמעוני שמואל ב, פרק ה רמז קמב)
  22. ↑ יומא דף נ"ג עמוד ב'
  23. ↑ ובדומה כתב הרמב"ם (משנה תורה, הלכות בית הבחירה ד א) "אבן הייתה בקדש הקדשים במערבו שעליה היה הארון מונח ולפניו צנצנת המן ומטה אהרן ובעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום לגנוז בו הארון למטה במטמוניות עמוקות ועקלקלות ויאשיהו המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה".
  24. ↑ מקבים ב פרק ב
  25. ↑ יואל אליצור, מקום בפרשה, היכן ארון הברית
  26. ↑ רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק, משך חכמה, על שמות פרק כ"ה, פסוק כ"א
  27. ↑ משמעות התוספתא ודברי רש"י, מסכת סוטה, דף מ"ג, עמוד ב', ד"ה "שהשם"
  28. ^ 28.0 28.1 תוספות הרא"ש סוטה דף מג עמוד ב'
  29. ↑ רבי יוסף משה סופר, מי דבש, עמ' קצב והלאה, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
  30. ↑ ספר דברים, פרק י', פסוק א'
  31. ↑ ספר דברים, פרק י', פסוק ה'
  32. ↑ ספר שמות, פרק מ', פסוק כ'
  33. ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת שקלים, פרק ו', הלכה א'
  34. ↑ תוספתא מסכת סוטה (ליברמן) פרק ז הלכה יח
  35. ↑ ספרי זוטא במדבר (פרשת בהעלותך) פרק י פסוק לג
  36. ↑ רש"י על ספר דברים, פרק י', פסוק א', רש"י על ספר במדבר, פרק י', פסוק ל"ג
  37. ↑ תוספות, מסכת עירובין, דף ס"ג, עמוד ב', תוספות, מסכת סוטה, דף מ"ב, עמוד ב'
  38. ↑ רשב"א, מסכת עירובין, דף ס"ג, עמוד ב',ריטב"א, מסכת עירובין, דף ס"ג, עמוד ב', רבינו בחיי על ספר דברים, פרק י', פסוק א' ועוד
  39. ↑ תוספתא/סוטה/ז הלכה ט
  40. ↑ תלמוד ירושלמי מסכת שקלים פרק ו הלכה א
  41. ↑ רמב"ן על ספר דברים, פרק י', פסוק א'
  42. ↑ מלבי"ם על ספר שמות, פרק כ"ה, פסוק כ"א
  43. ↑ האברבנאל על ספר דברים, פרק י', פסוק א', האברבנאל על ספר שמואל א', פרק ד', רמב"ן על ספר דברים, פרק י', פסוק א'
  44. ↑ אלשיך על ספר שמואל ב', פרק ו', פסוק א'
  45. ↑ רש"י ועוד
  46. ↑ פירוש הספורנו במדבר פרק י פסוק לג
  47. ↑ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ע"ב, עמוד ב'
  48. ↑ רשב"ם על ספר שמות, פרק כ"ה, פסוק י'
  49. ↑ פרק כ"ה,פסוקים י"א,כ"ד
  50. ↑ פרק כ"ה, פסוקים י'-י"א
  51. ↑ ראו ד"ר איליה רודוב
  52. ↑ מקור: Victor A. Klagsbald, Jewish Treasures from Paris: From the Collections of the Cluny Museum and Consistoire, The Israel Museum, Jerusalem Catalogue (Jerusalem, 1982), pp. 12-13 no. 1
  53. ↑ Josiah Derby, The Gold of the Ark, Jewish Bible Quaterly, Vol. 33:4 (Oct. 2005), pp. 253-256
  54. ↑ Elihu A. Schatz, The Weight of the Ark of the Covenant, Jewish Bible Quaterly, Vol. 35:2 (Apr. 2007), pp. 115-118


המשכן וכליו
מבנה המשכן אוהל מועד • חצר המשכן • קרשי המשכן • יריעות המשכן • עמודי המשכן • קלעי החצר • אדני המשכן ציור של המשכן
מָסַכִים הפרוכת • מסך פתח אוהל מועד • מסך שער החצר
כלי המשכן ארון הברית • הכרובים • כפורת • המנורה • שולחן הפנים • מזבח הזהב • מזבח הנחושת • הכיור
בגדי כהונה מכנסיים • אבנט • כתונת • מצנפת/מגבעת • מעיל • אפוד • חושן • ציץ
נושאי המשכן שבט לוי • גרשון • קהת • מררי
אדריכלי המשכן בצלאל בן אורי • אהליאב בן אחיסמך
משכנות משכן משה • משכן גלגל • משכן שילה • משכן נוב • משכן גבעון

ארון הברית23617150

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ארון_הברית&oldid=3775928"