א-סאפי

الصافي
	א-סאפי, כפי שהיא נצפית מנחל פרס
מחוז	כרכ
נפה	דרום הבקעה (ער')
אזור	בקעת א-סאפי (ער')
חבל ארץ	כיכר סדום
על שם	צלילות מי נחל זרד
שמות קודמים	צוער
גובה	366- מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיירה	31,624 (2021)
	(למפת ירדן רגילה) עמאן אירביד סלט ג'רש זרקא טפילה כרכ מידבא מעאן עקבה סוריה לבנון ע; י; ר; א; ק; ערב; הסעודית; ישראל א-סאפי

המונח "א-סאפי" מפנה לכאן. לערך העוסק בתל שנכבש במלחמת העצמאות, ראו תל צפית.

א-סאפי (בערבית: الصافي, תעתיק מדויק: אלצאפי; נקראת גם א-סאפיה וע'ור א-סאפי – غور الصافي) היא עיירה בדואית בכיכר סדום, במערב ירדן, הקרובה לים המלח.

א-סאפי מזוהה עם צוער המקראית, העיר היחידה מערי כיכר הירדן ששרדה במהפכת סדום ועמורה.^[1]

בסמוך לעיירה זורם ואדי חסה (נחל זרד), ונשפך לים המלח.

העיירה נמצאת בגובה של כ-366 מטרים מתחת לפני הים.^[2] ואוכלוסייתה הוערכה כעומדת על 31,624 תושבים ב-2021.

צבא הגנה לישראל פעל בעיירה במלחמת העצמאות, במלחמת ההתשה ובפעולת תגמול אחת.

מבחינה מנהלתית העיירה נמצאת באזור בקעת א-סאפי (ער'), נפת דרום הבקעה (ער'), מחוז כרכ.

העיירה נמצאת על כביש 65.

העיירה מהווה עיר אם לכפרי ים המלח שסביבה. מאז 1983 פועל בה בית חולים מרכזי המשרת אותה ואת תושבי האזור, בית חולים א-סאפי (ער'). קיבולת המיטות של בית החולים עומדת על כ-150.

מקור השם

שם העיירה נובע מצלילותם של מי נחל זרד (ואדי חסה) הסמוך אליה. המים צלולים, ועל שם צלילותם וטעמם זכתה העיירה צוער לשם הערבי צאפיה (صافي), היינו: הצלולה, הזכה.

היסטוריה

תקופת היישוב

סמוך לא-סאפי, בבקעת צוער, הייתה בריכת מים מתוקים טבעית, שיכלה לספק מי שתייה. לעומת זאת, מפעל המלח בסדום, בצד השני של ים המלח, היה מרוחק ממקור מים מתוקים. על מנת להתגבר על מחסור המים במפעל, החליט משה נובומייסקי, מקים המפעל, לשתף פעולה עם שליט עבר הירדן, האמיר עבדאללה. נובומייסקי שכנע את עבדאללה כי הצלחת מפעלו תביא להקמת תעשייה דומה בצד הירדני.

בהתאם, עד 1936 הייתה סירת מנוע שהביאה יום-יום מים מהאזור. עם ירידת מפלס מי הבריכה התגלה מעיין בסמוך לחוף. בתחילה היו מסיעים את פחי המים על גבי דוברה, אך אחר כך החליטה חברת האשלג, בעליה של המפעל, להעביר את מי המעיין בצינורות עשויים עץ, בהתאם לתנאי הזיכיון לחברת האשלג הארץ-ישראלית, עד למלחמת העצמאות. השמירה על המעיין, על המשאבה ועל הצינור הייתה נתונה בידי ע'ורני^[א] בשם חוח'אן. עד היום מכונה המעיין "עין ח'וח'אן".

מלחמת העצמאות

ערך מורחב – סדום במלחמת העצמאות

במהלך מלחמת העצמאות ישבו בכפר כוחות הלגיון הערבי של ירדן.

ב-25 במרץ 1948, במהלך המלחמה, יצאו חמישה עובדים יהודיים של חברת האשלג מסדום לתקן את בריכות המלח בגבול זיכיון החברה. הם הוקפו על ידי פרשים ממשטרת הכפר והואשמו שחדרו לגבול ירדן. הם נשבו והצטרפו לשבויים הישראלים בירדן במלחמת העצמאות.

במשך המלחמה, ניסתה פלוגת בית הערבה של הגדוד השישי של הפלמ"ח לכבוש את הכפר ואת תחנת המשטרה שלו, במטרה לכבוש את מעיין עין ח'וח'אן, מקור המים המתוקים שבכפר, וכמתקפת מנע שמטרתה להגן על סדום. על פי התוכנית, כוח אחד היה אמור לתקוף את צאפי, בעוד הכוח השני יתחבר לקו הטלפון לכרכ, ויורה לתחנת המשטרה לסגת. הכוחות יצאו מסדום ב-31 במאי 1948 למסע של תשעה קילומטרים עד לצאפי. בעקבות טעות בניווט, חזרו הכוחות לסדום.^[3]

ניסיון שני לכבוש את הכפר בוצע ב-2 ביוני. הכוחות המשתתפים במבצע היו מפוני בית הערבה, מחלקת הפלמ"ח ועובדים ממפעל המלח בסדום. הכוחות הגיעו למקומותיהם, ועם אור ראשון פתחו כוחות הפלמ"ח בחילופי אש, שנמשכו מספר שעות. בחילופי האש נפלו שני לוחמים ונפצעו שישה נוספים. בצהריים הוחלט על נסיגה. במקביל כבש כוח אחר את א-סאפי, ובסיוע תגבורת גירש את תושבי הכפר. אחר הצהריים נטשו הירדנים את הכפר, תפסו עמדות במרחק של כמה מאות מטרים, והמשיכו לנהל קרבות משם, יחד עם בדואים מהסביבה ותגבורת שהגיעה מכרכ. בסופו של דבר נסוג כוח הפלמ"ח.^[3]

בדיעבד עולה כי היה זה הכיבוש היחיד של צה"ל בתחומי עבר הירדן במלחמת העצמאות.

ב-4 ביוני, קרוב לוודאי שבתגובה על התקיפה, הופצצה סדום מן האוויר. זאת בוצע ככל הנראה באמצעות מטוסים מצריים, שכן לירדנים לא היה חיל אוויר. הפצצות פגעו בסמוך למפעל. הקרבות נמשכו באזור גם לאחר מכן.

פעולת תגמול

ב-26 בדצמבר 1951 ביצעו בדואים, בשליחות המודיעין הירדני, מארב באזור חצבה שבערבה ורצחו את חבקוק כהן, חייל שלו וסוכן ירדני שהפעיל. בעקבות מותו יצאו חבריו מיחידת מודיעין 10 לפעולת תגמול, במטרה להיפרע מאנשי חוליית המתנקשים, ובאמצעות הפעלה של סוכנים הצליחו ב-1953 להגיע אליהם ולחסלם בא-סאפי. הירדנים הגיבו בהפגזה של מפעל המלח בסדום, ובעקבות התקרית הועבר הקצין שהורה על פעולת התגמול מתפקידו.^[4]

מלחמת ההתשה

ערך מורחב – מלחמת ההתשה בבקעת הירדן

ב-21 במרץ 1968, במהלך מלחמת ההתשה בבקעת הירדן, ביצעו כוחות צה"ל בפיקודו של אל"ם אשר לוי את מבצע אסותא בכפר ובכפרים הסמוכים, פיפה ודחל. במהלך המבצע הושמדו תחנות המשטרה של שלושתן, בהן הסתתרו מחבלים מפת"ח, ונהרגו כ-50 מחבלים.

בין מאי 1969 לאפריל 1970 בוצעו חמש פשיטות משוריינות מכיוון סדום לאזור א-סאפי.

באחת הפשיטות באזור, שבוצעה ב-21 במאי 1969, פלשו כוחות צה"ל לבסיס מחבלים בזמן שמטוסי חיל האוויר חגו מעליהם. הכוח נתקל בהתנגדות מעטה, אך בהמשך האויב ברח והכוח לא מצא מחבלים. הכוחות פיצצו מספר מבנים ונסוגו חזרה לשטח ישראל.^[5]

תיירות

בא-סאפי נמצא המוזיאון במקום הנמוך בעולם (אנ'), המציג תגליות ארכאולוגיות מהאזורים סביב.

בעיקר מאז 2014, נעשו עבודות שימור באתר הארכאולוגי טוואחין-א-סוכר, והוא נפתח לתיירים.

תיירות חקלאית מהווה גם היא מקור פרנסה בעיירה.

ארכאולוגיה

צוער הרומאית-ביזנטית

אתרי חפירות באזור, סביב שכונות ח'רבת שייח' עיסא וא-נאק בא-סאפי נחקרו לעומק במטרה לגלות את מיקומה המדויק של העיר המקראית צוער. מספר משכילים, ביניהם טענו שממצאים ארכיטקטוניים מעידים על כך שההתיישבות הביזנטית בצוער ניצבה במקום. במהלך בניית תעלות מים תת-קרקעיות בשנות ה-70 וה-80 התגלו מספר ממצאים נוספים שתומכים בהנחה זו.

החוקר יוסף ברסלבי מתאר: "עקבות צוער הרומאית-הביזנטית שרדו בתל ח'רבת-שייח'-עיסה, מהלך ק"מ וחצי מן הכפר הנוכחי צאפיה דרומה-מזרחה. התל אינו עומד על אפיקו הראשי של נחל זרד, אלא על אחת מזרועות הדלתא, מערבה-דרומה לו, אורכו 300 מ', רחבו 160 מ', וגובהו 3–4 מטרים. חרסים שנלקטו על פניו, וחפירה ארעית וקצרה שנעשתה בו הוכיחו, כי היישוב באותו מקום התחיל בתקופה הרומית ונפסק בתחילת התקופה הערבית. השרידים הרומאים-הביזנטיים נתונים על קרקע בתולה. התל נשתמר משום ריחוקו מסכנת הגאות של ים-המלח ומסכנת השיטפונות העצומים הפורצים מאפיקו הראשי של נחל-זרד".

ברסלבי ממשיך: "בין החורבות והאפר שנחשפו, ניכרים יסודות של חומות ובניינים, בסיסים, כותרות ופרקים של עמודים, העשויים אבן חול נובית מאבני הסביבה נוחה לסיתות, וכן חרסים רומאיים, ביזנטיים וערביים מוקדמים. בחלקו הצפוני של התל נמצאו סיגי מתכות המעידים על התכת נחושת וברזל ממכרות הערבה. בין התל ובין בניין המשטרה העברירדנית הרחוקים 300 מ' זה מזה, בולטים שרידי חומות חזקות, קברים גדולים וכיסוייהם העשויים אבן. בקרבת המשטרה פרקי עמודים ובסיסים העשויים גם הם אבן חול נובית."

ב-1995 במהלך החפירות בח'רבת שייח' עיסא וא-נאק התגלה מבנה גדול שאולי קשור לשלושת הבניינים שמייצגים את צוער במפת מידבא.

תעשיית הסוכר בטוואחין-א-סוכר

מתאר ברסלבי: "במרחק 150 מ' מח'רבת-שייח-עיסה (צוער הרומאית-ביזנטית) מזרחה-מזרחה-דרומה נמצאות חרבת קצר-א-טוב (ארמון או מבצר) או טוואחין-א-סוכר. השם טוואחין-א-סוכר, מעיד על גידול קני סוכר ועל תעשיית סוכר לפנים, ואילו סגנון הבניינים, העשויים לבנים ברובם מעיד כי הם שייכים לימי הביניים. תעלות האבן להזרמת המים לטחנות, היורדות שם משפת הגבעות, בנויות על גבי קשתות רחבות. אחת מהן עדיין שומרת על הטיח. הע'ווארנה^[א] נוהגים לקבור בהן את מתיהם."

יהדות צוער

בטוואחין-א-סוכר (אזור תעשיית הסוכר) נמצאו גם כתובות ארמיות-עבריות, שהפיצו אור על היישוב היהודי בצוער בתקופה הביזנטית.

בח'רבת-שייח'-עיסה (צוער הרומאית-ביזנטית) התגלו במקום יותר מ-300 מצבות קבורה מאבן. רוב המצבות כללו כיתובים ביוונית ועוטרו בצלבים וסימנים נוצריים נוספים, ועל כן הוסק שהן מצבות קבורה נוצריות. עם זאת, נמצאו במקום גם 78 מצבות הכתובות בארמית, המיוחסות למאות ה-4 עד ה-6 לספירה.^[6] מצבות אלה מכונות מצבות צוער, והן היו שייכות לקברי יהודים, ועוטרו בסמלים יהודיים מובהקים, תוך מניין השנים לחורבן בית המקדש השני ולשנות השמיטה.

ממצאים אלו תואמים לעדויות לגבי צוער בתקופה הביזנטית, בכך שבמאות ה-4–6 לספירה העיר היוותה מרכז יהודי חשוב, לאחר שהשלטון הרומי אסר על יהודים לבקר באתרים הקדושים בירושלים.^[7]

צוער הערבית

כותב ברסלבי: "השכבה הערבית בח'רבת-שייח'-עיסה (צוער הרומאית-ביזנטית) דלה וחרסיה מועטים. צוער נעזבה מתושביה כבר בתחילת התקופה הערבית המוקדמת, אולם היישוב בבקעת-צוער לא בטל. הוא נתחדש במקום הנקרא ח'רבת-שייח'-עלי, היושבת על הגדה השמאלית של נחל-זרד. היא קרובה לים המלח גם מצוער הרומאית-הביזנטית-הערבית המוקדמת וגם מן הכפר צאפיה של ימינו".^[8]^[9]

למרות העדויות הרבות אודות מיקומה של צוער והכתבים שתיארו אותה, לא ברור מתי וכיצד נחרבה העיר.

מערת לוט

כנסיית בזיליקה שנבנתה סמוך למערה טבעית במקום, ובה נמצאו שתי אבנים עם כיתוב, זוהתה כמקדש הקדוש לוט, שגם הוא מוצג במפת מידבא. המערה מזוהה^[^{דרוש מקור]} כמערת לוט המוזכרת בספר בראשית, בה התחבא לוט, ובה התעברו בנותיו ממנו את עמון ומואב. מיקום המקדש תואם את המיקום המשוער של צוער, על סמך מפת מידבא, מדרום מערב למקדש בוואדי אל-קראחי במישור ים המלח.^[10] כתובת ביוונית מהתקופה הביזנטית מהמאה ה-7 לספירה מופיעה על רצפת הפסיפס של הכנסייה, וכמו כן כלי חרס מהתקופה הנבטית ומצבות קבורה מתקופת הברונזה, מאשרים שהמקום היה מיושב עוד לפני העידן הנוצרי.^[11]^[12]

דיר עין עבאטה

חפירות ארכאולוגיות שנערכו בדרום ים המלח החל משנות ה-80, בראשות ב. מקדונלד ולאחר מכן בניהולו של ק.ד. פולייטס, גילו את אתר דיר עין עבאטה (בערבית: "מנזר מעיין עבאטה") בא-סאפי.^[13]

ראו גם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא א-סאפי בוויקישיתוף

ביאורים

^ ^1.0 ^1.1 תושבי האזור המקומיים

הערות שוליים

↑ יואל אליצור, "מקום בפרשה - גאוגרפיה ומשמעות במקרא", עמ' 31–35
↑ Safi, גאוניימס
^ ^3.0 ^3.1 ההתקפות על המשטרה והכפר א צאפי, באתר הפלמ"ח
↑ יוסף לוי, ‏כל כלב ביג'י יומו, מבט מל"מ 60, יוני 2011, עמ' 30
↑ כוח של צה"ל פשט על בסיס חבלנים בא-סאפי, באתר הספרייה הלאומית, ‏22 במאי 1969
↑ שמואל קליין, ספר היישוב : "אוצר הידיעות והרשומות הכתובות והזכרונות שנשתמרו בישראל ובעמים בלשון העברית ובשאר לשונות של יישוב ארץ ישראל", I, 1939, עמ' 126
↑ ספר היישוב, II, 1939^{[דרושה הבהרה]}
↑ יוסף ברסלבי, הידעת את הארץ – ים המלח סביב-סביב, כרך ג', הוצאת הקיבוץ המאוחד, ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, תשט"ז, 1956, פרק 14 : "ישוב וחקלאות בנאות ים-המלח לפנים", פרק משנה י"ז : "שרידי צוער הרומאית, הביזנטית והערבית", עמוד393-395
↑ Albright W.F. The Archaeological Resuult of an expedition to moab and the died sea / Bulletin of the american schoolst of orient research No. 14 (april 1924) p 2-12
↑ Konstantinos, 1999^{[דרושה הבהרה]}
↑ Abel F.M. Notes complimentaires sur la Mer Morte, R.B. 1929
↑ Kyle M.G. end Albright W.F. Results of the arch. Survey
↑ P., K. D. (1999). The Sanctuary of Agios Lot, the City of Zoara and the Zared River. In The Madaba Map Centenary 1897-1997 (pp. 225-227). Jerusalem

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

א-סאפי40906509Q27125336

[עו-3] 1.0 ^1.1 תושבי האזור המקומיים

[1] יואל אליצור, "מקום בפרשה - גאוגרפיה ומשמעות במקרא", עמ' 31–35

[2] Safi, גאוניימס

[פלמח-4] 3.0 ^3.1 ההתקפות על המשטרה והכפר א צאפי, באתר הפלמ"ח

[5] יוסף לוי, ‏כל כלב ביג'י יומו, מבט מל"מ 60, יוני 2011, עמ' 30

[6] כוח של צה"ל פשט על בסיס חבלנים בא-סאפי, באתר הספרייה הלאומית, ‏22 במאי 1969

[7] שמואל קליין, ספר היישוב : "אוצר הידיעות והרשומות הכתובות והזכרונות שנשתמרו בישראל ובעמים בלשון העברית ובשאר לשונות של יישוב ארץ ישראל", I, 1939, עמ' 126

[8] ספר היישוב, II, 1939^{[דרושה הבהרה]}

[9] יוסף ברסלבי, הידעת את הארץ – ים המלח סביב-סביב, כרך ג', הוצאת הקיבוץ המאוחד, ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, תשט"ז, 1956, פרק 14 : "ישוב וחקלאות בנאות ים-המלח לפנים", פרק משנה י"ז : "שרידי צוער הרומאית, הביזנטית והערבית", עמוד393-395

[10] Albright W.F. The Archaeological Resuult of an expedition to moab and the died sea / Bulletin of the american schoolst of orient research No. 14 (april 1924) p 2-12

[11] Konstantinos, 1999^{[דרושה הבהרה]}

[12] Abel F.M. Notes complimentaires sur la Mer Morte, R.B. 1929

[13] Kyle M.G. end Albright W.F. Results of the arch. Survey

[14] P., K. D. (1999). The Sanctuary of Agios Lot, the City of Zoara and the Zared River. In The Madaba Map Centenary 1897-1997 (pp. 225-227). Jerusalem

[1]

[2]

[א]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

א-סאפי

תוכן עניינים

מקור השם