רבי גדליה אייזמן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף גדליה אייזמן)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרב גדליה אייזמן
Rabbi gedalia 2.jpg
הרב אייזמן בשנות ה-תש"ל
לידה י"ד באייר תר"ע
פטירה ג' בתשרי תשע"ב
מקום פעילות ישיבת קול תורה ירושלים
השתייכות חרדים ליטאים
תחומי עיסוק חינוך
רבותיו הרב יחזקאל לוינשטיין
חיבוריו  

רבי גדליה אייזמן (י"ד באייר תר"ע[1] - ג' בתשרי תשע"ב) שימש כמשגיח בישיבת קול תורה במשך קרוב לשישים שנה. כונה "זקן המשגיחים".

ביוגרפיה

נולד בעיר וורשה להוריו: רבי אברהם ושעפטיל אייזמן, משפחה שהשתייכה לחסידות אלכסנדר. בילדותו ביקר פעם אחת בלבד בחדרו של האדמו"ר בעל ה'עקידת יצחק' מאלכסנדר זצ"ל, בו שוחח איתו האדמו"ר אודות שמירת המחשבה באמצע התפילה. בחיפושו אחר הדרך המתאימה לו בעבודת ה', היה צועד מידי שבת מקצה האחד של ורשא לקצה השני – כדי להסתופף בצלו של האדמו"ר בעל ה'תפארת אי"ש' מנובומינסק זצ"ל ולקבל תורה וחסידות מפיו.   

בשנות בחרותו הסתובב בין חניכי הישיבות הליטאיות בוורשה, ואחד מהם, רבי יוסף מונשטוק[דרושה הבהרה], שכנע אותו לעבור ללמוד בישיבת קלעצק בליטא הפולנית. לאחר קבלת ברכת הדרך מרבי קלונימוס קלמיש שפירא האדמו"ר מפיאסצ'נה - בעל 'חובת התלמידים', הגיע בשנת תרפ"ז לקלעצק, בה למד שלוש שנים אצל ראש הישיבה רבי אהרן קוטלר והמשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין. הוא נקשר בקשר נפשי עמוק עם רבי יחזקאל - קשר שהחזיק בתוקפו כל ימיו. הוא זה שהכניסו לעולם המוסר, והחדיר בו את החינוך של שיטת קלם. לאחר שעזב רבי יחזקאל את קלעצק ושב לישיבת מיר, נקשר רבי גדליה עם המשגיח החדש שבא במקומו לקלעצק – רבי משה דוב צפתמן (אשר כונה בעולם הישיבות: רבי משה בער הלוסקער, על שם עיר מוצאו הלוסק), אשר שימש לפני כן כמשגיח ישיבת פוניבז' בליטא, ממנו קיבל את משנת המוסר בסגנון סלובודקה.       בתחילת חורף תר"צ עבר לישיבת קמניץ שם למד אצל הרב ברוך בער ליבוביץ וחתנו רבי ראובן גרוזובסקי במשך אחת-עשרה שנים, ונחשב אחד האריות שבחבורה. הוא למד בחברותא עם [[רבי חיים שאול קרליץ], לימים גאב"ד שארית ישראל, רבי נחום פרצוביץ, לימים ראש ישיבת מיר, ורבי נתן מאיר וכטפוגל, לימים משגיח ישיבת לייקווד. כמו כן הנהלת הישיבה העמידה אותו להיות אחד ה'חוזרים' על שיעוריו של רבי ברוך בער באוזני התלמידים הצעירים שהתקשו בהבנת תוכנם העמוק[דרוש מקור].      בשנת תרצ"ז התבקש על ידי ראש הישיבה רבי ראובן גרוזובסקי להרצות שיחות מוסר בפני הבחורים החדשים שבאו באותה העת לישיבה, בעיקר ממזרח אירופה. רבי ברוך בער ליבוביץ נהנה מסגנון שיחותיו ועמקותן והתבטא: "השיחות של גדליה ווארשווער (כינוייו בקמניץ על שם עיר מוצאו ורשא) הן כמו 'שיעור כללי' במוסר!". ואילו חתנו רבי ראובן התבטא: "רבי גדליה הוא 'בעל המוסר' הגדול ביותר שהישיבות הליטאיות באירופה העמידו". אלו היו צעדיו הראשונים של רבי גדליה בהרבצת המוסר והיראה[דרוש מקור].     שבועות ספורים לאחר פרוץ מלחמת העולם השניה, בחודש תשרי ת"ש, נמלט רבי גדליה עם יחד עם רבותיו וחבריו מישיבת קמניץ לווילנה, שם חיפש דרך הימלטות ועליה לארץ ישראל. בחודש ניסן תש"א הצליח לעלות ארצה, בעזרת סרטיפיקט שהשיג לו הרב צבי יהודה קוק, עמו היה מתכתב על תורתו של אביו הראי"ה קוק[2] בתקופת לימודו בקמניץ שנים קודם לכן.   לאחר שעלה ארצה למד במשך כשנה וחצי בשעות לפני-הצהריים בישיבת מרכז הרב[3] ובשעות אחר-הצהרים בישיבת חברון. שם התיידד עם רבי דוב שוורצמן, ראש ישיבת בית התלמוד ורבי שלמה הופמן, ידידות שנותרה עד יומם האחרון.     בשנים הראשונות לשהותו בארץ-ישראל התקרב ל[[רבי יצחק אייזיק שר], ראש ישיבת סלובודקה. ממנו היה שומע 'ועדים' מוסריים קבועים פעמיים בשבוע, וכן ניהל אתו שיחות פרטיות ארוכות בענייני מוסר ועבודת ד'. ממנו הוא רכש הבנה עמוקה בנפש האדם וכלים פסיכולוגיים לאור דברי חז"ל. באותן שנים התקרב גם לרבי יעקב משה חרל"פ, ראש ישיבת 'מרכז הרב', ועל פי עדותו למד ממנו הרבה תורה, חכמה וארחות-חיים[4].    בשנת תש"ג, בעודנו בחור בטרם נישא, החל לשמש כמשגיח בישיבת מקור חיים בירושלים, בהמלצת רבו רבי יצחק אייזיק שר. בשנת תש"ד נישא לחיה ליבא לבית אידלמן מוילנה. בחודש אלול ה'תש"ד החל לכהן כמשגיח בישיבת קול תורה, בה השפיע מתורתו, דמותו ואישיותו עד יומו האחרון.   שיחותיו בישיבה היו עיקר השפעתו. קהל השומעים את שיחותיו כלל גם ציבור שאינו מתלמידי הישיבה, בין השומעים היו גם האברכים הצעירים דאז: רבי משה שפירא, לימים ראש ישיבת שב שמעתתא ונשיא ישיבת פתחי עולם, רבי שמואל יעקב בורנשטיין, לימים ראש ישיבת קרית מלך, רבי ישראל מאיר ויס, לימים ראש ישיבת נחלת הלויים ועוד רבים.  

בשלהי שנות ה-תש"ל, פרש רבי גדליה מתפקיד ההשגחה, והמשיך רק במסירת השיחות פעמיים בשבוע, כך עד סוף החורף של שנת תשמ"ב, אז הודיע על פרישה מוחלטת מכל תפקיד ציבורי, וגזר על עצמו שתיקה. לא ידוע בבירור הסיבה מדוע החליט לפרוש כשעודנו בשיא כוחו, ודבר זה נותר חתום עמו. אך תלמידיו הקרובים הבינו מתוך דבריו בהזדמנויות שונות כי הסיבה היא משום שחש לפעמים בהקפדתו על הנהגה שלילית של תלמיד, מתגנבת עצבנות הנובעת מזקנתו, ומשכך הוא אינו יכול להמשיך עוד בתפקידו. לנוכח ההפצרות הרבות הסכים להמשיך ולשמש כיועץ חינוכי לתלמידי הישיבה. מאז הוא הקדיש שעות רבות מדי יום לשיחות אישיות עם תלמידים במקומו בשולי בית המדרש.   נפטר בליל שבת ג' תשרי ה'תשע"ב בבית בנו רבי יוסף שבשכונת בית וגן, שם התגורר בשנותיו האחרונות. נקבר בהר המנוחות בירושלים.

מתלמידיו

  • הרב ישראל מאיר לאו, הרב הראשי לישראל לשעבר[5].
  • הרב יהודה עדס ראש ישיבת קול יעקב.
  • הרב יצחק הקר, ראש ישיבת 'גרודנא' באר-יעקב.
  • הרב משה יהודה שלזינגר, ראש ישיבת 'קול תורה'
  • הרב גבריאל לרר, מחשובי בעלי המוסר והרבנים בבני-ברק.
  • הרב מרדכי מלכה, רבה של אלעד.
  • הרב יהושע ארנברג, ראש ישיבת 'כנסת יצחק' חדרה.
  • הרב שלמה מחפוד.
  • הרב יעקב פרידמן, ראש ישיבת תושיה בתפרח
  • הרב ישראל בונדהיים, מראשי ישיבת 'קול תורה' לצעירים.
  • הרב זאב כהן, ר"מ ישיבת מאור התלמוד רחובות
  • הרב משה איינהורן, מנהל סמינר 'בית בינה'.
  • הרב מאיר קסלר, רבה של מודיעין עילית.  
  • הרב ישראל גנס, מרבני שכונות 'מטרסדורף' ו'בית וגן'.
  • הרב יצחק רצאבי, רב קהילות בני תורה של עדת תימן בארץ.
  • הרב יוסף ברוק, ראש ישיבת 'נתיבות עולם'.
  • הרב יעקב וייל, ראש ישיבת 'שערי תורה' בירושלים
  • המשגיח הרב דן סגל.
  • הרב אברהם יוסף, רב בחולון.
  • הרב אביעזר שפירא, רב קהילת דרוביטש בירושלים ומנהל רוחני ישיבת 'קול תורה' לצעירים
  • הרב אביגדור נבנצל רב העיר העתיקה בירושלים[6][7].
  • הרב גבריאל יוסף לוי ראש ישיבת "באר התורה"[8].
  • חתנו, הרב שלמה ברויאר משגיח ישיבת בית מתתיהו.
  • הרב משה חיים לאו, מרבני נתניה.
  • הרב אשר דרוק, מגיד מישרים.
  • הרב מרדכי גרוס, גאב"ד 'חניכי הישיבות' בני-ברק
  • הרב אביגדור צבי שיינדלהים, ראש ישיבת 'דרכי משה' לצעירים.
  • הרב יואל שוורץ, ראש ישיבת 'דבר ירושלים'.
  • הרב תנחום פישהוף, ראש ישיבת פוניבז' לצעירים.
  • הרב יוסף הכהן רפפורט, דיין וראש כולל בבני-ברק.
  • הרב יהודה אריה הכהן רפפורט, ר"מ ישיבת 'בית מתתיהו' ורב קהילה בשכונת גבעת שאול בירושלים.
  • הרב אברהם סאלים, ראש ישיבת 'מאור התורה'.
  • משה גרילק, סופר והוגה דעות, עורך עיתון 'משפחה'.
  • הרב רפאל וכסלבוים, מראשי ישיבת איתרי.
  • הרב אוריאל סופר, מרצה בכיר.
  • בנימין פישר, עסקן רפואי בכיר, יושב ראש 'מגן לחולה'.

ספרו

שיחותיו יצאו לאור בסדרת הספרים "גידולי מוסר". הכרך הראשון יצא על ידי תלמידיו בחייו (ירושלים תשס"ח). לאחר פטירתו, יצאו לאור שני כרכים נוספים שנערכו על ידי חתנו, הרב שלמה ברויאר.

ביוגרפיה

בחודש כסלו תשפ"ג יצא לאור הספר הביוגרפי הראשון בשם "רבי גדליה", אחד מתוך שניים, המסקר את קורות חייו ומורשתו של רבי גדליה, על ידי הסופר הרב בנימין גינזבורג, ובהכוונת בנו הרב יוסף איזמן‌.

לקריאה נוספת

  • בנימין גיזבורג, רבי גדליה, כסלו תשפ"ג.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ במקור זה כתוב שהרב אייזמן נולד בה' בניסן.
  2. ^ מכתב לרצי"ה קוק משנת תרצ"ו, המעין, תשרי תשס"ט
  3. ^ מפי הרב צבי כהן סיפורים מרבו הרב גדליה אייזמן; הרב יוסף ברמסון, מפעל ההצלה של הרצי"ה קוק, הצופה, כ"ו באדר א' תשס"ז, בארכיון האינטרנט.
  4. ^ בשיחה עם תלמידו רבי רפאל ברטלר מנה רבי גדליה את הרב חרל"פ כאחד מתוך שלושת רבותיו, ובברית-המילה לבנו יחידו רבי יוסף, אף כיבדו בסנדקאות
  5. ^ בספרו "אל תשלח ידך אל הנער" מספר על רבו הרב אייזמן
  6. ^ הרב נבנצל בשם "מורי ורבי גדליה איזמן".
  7. ^ תולדות הרב נבנצל
  8. ^ הספד הרב גבריאל יוסף לוי על הרב גדליה אייזמן, באתר קול הלשון, ‏י"ז כסלו תשע"ג