יגאל הורביץ

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף יגאל הורוביץ)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יגאל הורביץ
יגאל הורביץ
תמונה זו מוצגת בהמכלול בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 15 באוקטובר 1918
נחלת יהודה, פלשתינה (א"י)
פטירה 10 בינואר 1994 (בגיל 75)
כפר ורבורג, ישראל
מדינה ישראלישראל ישראל
מקום קבורה בית העלמין, כפר ורבורג
סיעה הרשימה הממלכתית, הליכוד, רפ"י, תנועה להתחדשות ממלכתית, אומץ
שר האוצר ה־7
7 בנובמבר 197913 בינואר 1981
(שנה ו־9 שבועות)
שר התעשייה, המסחר והתיירות ה־11
20 ביוני 19771 באוקטובר 1978
(שנה ו־14 שבועות)
שר בלי תיק
13 בספטמבר 198422 בדצמבר 1988
(4 שנים ו־14 שבועות)
חבר הכנסת
17 בנובמבר 196920 ביולי 1981
(11 שנים)
חבר הכנסת
16 באוקטובר 198113 ביולי 1992
(10 שנים)
כנסות 7 - 9, 10 - 12
יו"ר ועדת הכלכלה ה־6
11 בדצמבר 197413 ביוני 1977
(שנתיים ו־26 שבועות)

יִגָּאֵל הורביץ (15 באוקטובר 1918 - 10 בינואר 1994) היה מדינאי, חבר הכנסת, שר ואיש עסקים, ממקימי הליכוד.

ביוגרפיה

כותרת וסמל "הסוללה העברית הראשונה לתותחנות נגד-מטוסית" - יחידה של הבריגדה היהודית בחיל התותחנים של הצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, עם חתימתו
מעטפת האיגרת; נשלחה מהחזית אל חוקר התנ"ך והעסקן הציבורי ישראל בן-שם ברחוב נחום בתל אביב

יִגָּאֵל הורביץ נולד בשנת 1918 לבלה ויונה במשפחה בת ארבעה ילדים במושב נחלת יהודה. היה חבר מזכירות תנועת הנוער העובד בשנים 19381941. התנדב לצבא הבריטי והיה בין מייסדי המחתרת עם לוחם שהוקמה בשנת 1943 על ידי אנשי אצ"ל וההגנה והתפרקה בסוף אותה שנה. הצטרף אל הבריגדה היהודית עם הקמתה בשנת 1944. לאחר תום מלחמת העולם השנייה, עם שחרורו מן הצבא הבריטי, התיישב במושב כפר ורבורג.

בשנת 1944 היה ממייסדי המפלגה האקטיביסטית של בנימין אליאב, תנועת העם למדינה עברית. הוא הוצב במקום השני ברשימתה לבחירות לאספת הנבחרים[1][2] ואירח בנהלל חלק מפעולותיה[3]. בכינוס של התנועה ביולי 1947 אמר הורביץ: "אמנם תנועתנו משתייכת ליישוב המאורגן, אך לא נלחם באחים הלוחמים במדכאי היישוב, בעת שהישוב המאורגן יושב בחיבוק ידיים ועושה – ולפי דעתי ביודעין – את רצונו של השליט הזר"[4].

בשנת 1961 הצטרף הורביץ למפא"י ומאותה שנה ועד שנת 1965 היה חבר מרכז המפלגה וחבר מזכירות תנועת המושבים.

כאיש עסקים, רכש בתחילת 1970 את החברות למוצרי חלב "טנא נגה" ו"המחלבות המאוחדות" ברמת גן, שעמדו בפני פשיטת רגל, איחד והבריא אותן. בשנת 1972 רכש את חברת הגלידות "אדניר", בשנת 1979 הוערך ההון שבבעלותו במאות מיליוני ל"י[5].

ברפ"י וברשימה הממלכתית

בשנת 1965 עזב את מפא"י והצטרף לרפ"י, בראשות דוד בן-גוריון, עם הקמתה. היה מפעילי רפ"י ובשנת 1969 נמנה עם מקימי הרשימה הממלכתית בראשות בן-גוריון, שכללה את אנשי רפ"י שלא הצטרפו למפלגת העבודה עם שמעון פרס, משה דיין ורוב חברי רפ"י. בבחירות לכנסת השביעית נבחר לכנסת מטעם הרשימה הממלכתית.

לאחר פרישתו הסופית של בן-גוריון מן הפוליטיקה, עמד הורביץ בראש סיעת "הרשימה הממלכתית" בכנסת[6]. ביולי-אוגוסט 1973 הוביל את הרשימה הממלכתית לקחת חלק בהקמת הליכוד (ביחד עם גח"ל - גוש חירות-ליברלים, הרשימה הממלכתית, המרכז החופשי והתנועה למען ארץ ישראל השלמה)[7]. הורביץ הוצב במקום השלישי ברשימת הליכוד, ונבחר לכנסת מטעמה.

בשנת 1976 היה ממייסדי מפלגת לעם (שהייתה חטיבה בליכוד ונוצרה מצירוף של הרשימה הממלכתית, המרכז העצמאי והתנועה למען ארץ ישראל השלמה) ועמד בראשה.

תקופת כהונתו כשר בממשלת בגין

יגאל הורוביץ עם פרופ' ברנדס יו"ר עמותת ידידי בית חולים רמב"ם

לאחר המהפך מונה לשר המסחר והתעשייה מטעם הליכוד. הורביץ התנגד להסכמי קמפ דייוויד שנחתמו בשנת 1978, בהצבעה עליהם בכנסת נמנע בהתאם להחלטת סיעת לעם להתנגד להסכמים[8]. בעקבות קבלת ההסכמים בכנסת התפטר הורביץ במפתיע מהממשלה[9] והודיע שיקדיש את זמנו לפעילות פוליטית[10]. הוא ניסה לכפות על השר השני של לעם, אליעזר שוסטק, לפרוש מהממשלה, ולאחר שזה לא עלה בידו הביא לפילוג ב"לעם" והקמת "קבוצת הורביץ"[11]. תפקיד שר התעשייה והמסחר נותר פנוי למשך מספר חודשים בהמתנה להתבהרות המצב ב"לעם". באוקטובר 1978 פורסם שהורביץ מסכים לחזור לממשלה אם הממשלה תבצע את התוכנית להקמת שש ערים יהודיות ביהודה ושומרון[12]. ביולי 1979 נעשו גישושים להחזרתו לממשלה, אולם הוא סירב לשוב לממשלה שלא בתפקיד שר האוצר בגלל התנגדותו למדיניות הכלכלית של הממשלה[13].

לאחר התפטרותו של שמחה ארליך בנובמבר 1979, חזר הורביץ לממשלה כשר האוצר. אחד הצעדים הראשונים בהם נקט, מיד עם הכנסו לתפקיד שר האוצר, היה הפסקת מתן התחייבויות חדשות של האוצר ל"ביטוח הצמדה" (שהיה אמצעי עיקרי לסיבסוד המשק ההסתדרותי שנעשה בעיקר באמצעות בנק הפועלים ומנהליו).

בניסיונותיו להילחם באינפלציה הדוהרת, ניסה לצמצם את הגרעון התקציבי. הוא התנגד להעלאות שכר הולכות וגדלות, שהגדילו את גרעון המדינה, ואשר לדעת רבים הביאו לתגובת שרשרת אינפלציונית שדרדרה את המשק. הוא סירב להענות לדרישת המורים לתוספת שכר, שלא היה לה כיסוי תקציבי, והתנגד לדרישתו של שר הביטחון לתוספת תקציב. במחאה לכך לא הגיע הורוביץ לישיבת הממשלה, ולאחר שלא קיבל גיבוי מהממשלה לעמדתו במשך תקופת כהונתו כשר האוצר התפטר מתפקידו בינואר 1981. בתקופת כהונתו הוא החליף את הלירה בשקל.

כשר אוצר נודע הורביץ בהתבטאויותיו שנועדו לעורר את הציבור למצב המשק. הוא נהג להשיב לפונים אליו בבקשה לתקציבים במלים: "אין לי" ועל כן זכה לכינוי "יגאל אין לי". כמו כן השתמש בתחילת כהונתו במטבעות הלשון "רדו מהגג"[14] ו"לרדת מן הגג"[15] בדרישה שהממשלה לא תשתמש בכסף שאין לה. ביוני 1980 הסלים את התבטאויותיו וקרא "מטורפים רדו מהגג!"[16][17], זאת לאחר בקשת תוספת תקציב של שר הביטחון. מטבע הלשון "מטורפים רדו מהגג" זוהה עם הורביץ גם שנים לאחר שעזב את משרד האוצר[18][19].

לאחר כהונתו כשר אוצר

לאחר התפטרותו מן הממשלה הצטרף הורביץ לרשימתו של משה דיין תל"ם בבחירות לכנסת העשירית ב-1981, אחר-כך הקים את "רפ"י-הרשימה הממלכתית" שלקראת הבחירות לכנסת האחת עשרה בשנת 1984 שינתה את שמה לאומץ (בשמה המלא: אומץ-להבראת המשק) והורביץ היה היחיד שנבחר מטעמה.

בממשלת הרוטציה כיהן כשר בלי תיק והופקד על נתינת תשובות לנושאי הפעולות בשטחים בדיונים לקראת הבחירות לכנסת השתים עשרה ב-1988 הצטרף לליכוד (לאחר שנכנס אל הממשלה בתחילה כתומך של המערך)[20] ונבחר מטעמו. לאחר הבחירות לכנסת השלוש עשרה ב-1992 שבהן דורג באחד המקומות האחרונים ברשימת הליכוד לכנסת, פרש מהפוליטיקה וחזר לעסקים שאותם העביר לבניו עם תחילת כהונתו כשר, בעקבות המלצות "ועדת אשר" בעניין ניגוד אינטרסים של אנשי ציבור.

בניו מכרו את חברות החלב ועברו לעסקי נדל"ן, הוא השקיע יחד עימם בחוות חקלאיות בדרום אמריקה.

לאחר מותו נקראה דרך על שמו בקריית מלאכי.

משפחתו

הורביץ נישא לאורה לבית כהן ולשניים נולדו שלושה ילדים.

הורביץ היה בן דודו של משה דיין[21] ואחיו של עמוס הדר שנבחר כחבר הכנסת מן המערך.

אילן יוחסין

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרב פינחס דיין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דב קלימקר
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרב אברהם דיין
 
 
 
 
 
 
 
 
אליהו דיין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
צבי שוורץ
 
רחל שוורץ
 
דבורה דיין
 
שמואל דיין
(ח"כ)
 
 
בלה (ויונה) הורביץ
 
 
 
 
 
אריה דיין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ראומה ויצמן
בעלה: עזר ויצמן
(נשיא המדינה)
 
רות דיין
 
משה דיין
(רמטכ"ל ושר חוץ וביטחון)
 
אביבה (וישראל) גפן
 
זוהר דיין
(לוחם הבריגדה)
יגאל הורביץ
(שר אוצר)
 
עמוס הדר
(ח"כ)
 
מרדכי דיין
 
משה דיין
(שגריר)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דב שיאון
(דובר צה"ל)
 
יעל דיין
(ח"כ)
 
 
אודי דיין
(פסל)
 
 
 
 
עוזי דיין
(סגן הרמטכ"ל וח"כ)
 
אב: יגאל תלמי
תמר דיין
 
 
 
אילנה דיין
(עיתונאית)
 
דני דיין
(יו״ר הנהלת יד ושם)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
סב: יעקב שריד
אב: יוסי שריד
 
 
קרוליין לנגפורד
 
אסי דיין
(במאי, וסופר)
 
מוקי בצר
(אלוף-משנה)
 
נורית גפן בצר
(מאיירת)
 
נורית גפן
 
יהונתן גפן
(משורר ועיתונאי)
 
אווה חדד
 
ענת בן ארי
 
צפריר בן ארי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ישי שריד
(עו"ד וסופר)
 
רחלי שריד
(רופאה)
 
ליאור דיין
(סופר, עיתונאי)
 
שאול בצר
(במאי, תסריטאי וסופר)
אביב גפן
(מוזיקאי)
 
שירה גפן
(שחקנית וסופרת)
 
אתגר קרת
(סופר ותסריטאי)
 
 
 
גון בן ארי
(סופר, תסריטאי ובמאי)
 
 
  • באילן יוחסין זה מופיעים רק אישים שזכו לפרסום וחוליה המקשרת בין דורות ואבות המשפחה.

לקריאה נוספת

  • יאיר קוטלר, הנבחרת הלאומית, כרך ב', פרק א' (13), ירדן הוצאה לאור, 1988, עמודים 287 - 299

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יגאל הורביץ בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ תנועת העם למדינה עברית, הבוקר, 30 ביוני 1944
    המועמדים לאספה"נ, הצופה, 25 ביולי 1944
  2. ^ איש "העם" יגאל הורביץ, דבר, 28 ביולי 1978
  3. ^ תנוער נוער, דבר, 1 בספטמבר 1946
  4. ^ קריאה להמשכת המאבק נגד מלחמת־אחים, המשקיף, 6 ביולי 1947
  5. ^ שאול אברון, ההצלחה הכלכלית של יגאל הורביץ, מעריב, 12 באוקטובר 1979
  6. ^ הרשימה הממלכתית מתרפקת על העבר תוך תקווה לעתיד, מעריב, 21 בפברואר 1973
  7. ^ הרשימה הממלכתית החליטה להענות בחיוב לתוכנית המערך, מעריב, 6 באוגוסט 1973
  8. ^ הכנסת אישרה את הסכמי קמפ דייוויד ב-84 קולות, דבר, 29 בספטמבר 1978
  9. ^ א. כנרתי, הורביץ התפטר, דבר, 29 בספטמבר 1978
  10. ^ א. כינרתי, הורביץ: אני לא חוזר לעסקים, דבר, 4 באוקטובר 1978
  11. ^ א. כנרתי, מרכז "לעם" ידון בהצעה של יגאל הורביץ לפרוש מהממשלה ולהישאר בקואליציה, דבר, 25 באוקטובר 1978
  12. ^ יוסף וקסמן, הורביץ מוכן לחזור לממשלה, מעריב, 15 באוקטובר 1978
  13. ^ הורביץ אינו מוכן להיות שר בלי תיק, מעריב, 3 ביולי 1979
  14. ^ יהיו פיטורים בשירות הציבורי ויידחו תביעות שכר שלא כתמורה לפריון, דבר, 4 בנובמבר 1979
  15. ^ יוסף גולן, הוועד הפועל ימליץ ויאשר - הסגנון שיש להסתגל אליו, דבר, 25 בנובמבר 1979
  16. ^ מלחמת גג ומדד, דבר, 16 ביוני 1980
    דוד פדהצור, בלי אחריות, דבר, 20 ביוני 1980
    יוסף גולן, מאה אחוז או הקוץ שבאליה, דבר, 6 ביולי 1980
  17. ^ מועדון חדש לאנשי עסקים, מעריב, 16 באפריל 1984
  18. ^ מטורפים - רדו מהגג!, מעריב, 9 במאי 1983
  19. ^ הביטוי שימש בישראל כבר בשנת 1975, בהקשרים אחרים. ראו: עפרה אליגון, מדענים על הגג, מעריב, 15 באפריל 1975
  20. ^ מנחם רהט, זעם בעבודה: הורביץ מכר את עצמו תמורת מקום שישי ברשימת הליכוד, מעריב, 1 ביוני 1987
  21. ^ אמו בלה הייתה אחותו של שמואל דיין, אבי משה דיין.


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0