יחסי איראן – ארצות הברית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי איראן – ארצות הברית
איראןאיראן ארצות הבריתארצות הברית
USA Iran Locator.png
איראן ארצות הברית
שטח (בקילומטר רבוע)
1,648,195 9,833,517
אוכלוסייה
89,651,008 341,362,543
תמ"ג (במיליוני דולרים)
388,544 25,462,700
תמ"ג לנפש (בדולרים)
4,334 74,591
משטר
רפובליקה אסלאמית רפובליקה נשיאותית פדרלית

יחסי איראן–ארצות הברית (בפרסית: روابط ایران و ایالات متحده آمریکا, באנגלית: Iran–United States relations) הם היחסים בין הרפובליקה האסלאמית של איראן ובין ארצות הברית של אמריקה אשר החלו בשנת 1856. מאז המהפכה האיראנית ומשבר בני הערובה באיראן, אין יחסים דיפלומטיים רשמיים בין שתי המדינות. לפיכך, במקום להציב שגרירויות במדינה האחרת, כל אחת מן המדינות מציבה נציג של המדינה בשגרירות אחרת. למשל, איראן מציבה נציג בשגרירות פקיסטן בוושינגטון שבארצות הברית[1], ומנגד ארצות הברית מציבה נציג בשגרירות שווייץ בטהראן (מאז 1980)[2]. מדצמבר 2011 ארצות הברית גם מקיימת שגרירות באינטרנט[3][4].

היחסים בין שתי המדינות החלו באמצע-סוף המאה ה-19. בתחילה, איראן שהייתה מודאגת מהאינטרסים הקולוניאליים של בריטניה ורוסיה, ראתה בארצות הברית מדינה מערבית שניתן לסמוך עליה. בזמן מלחמת העולם השנייה, בריטניה וברית המועצות חדרו לאיראן. אף על פי שהיו בעלות ברית של ארצות הברית, התפיסה החיובית של ארצות הברית בעיני האיראנים לא השתנתה, עד 1979 לערך, כאשר נוצרו חילוקי דעות בין המדינות בעקבות המהפכה האיראנית ועלייתו לשלטון של חומייני.

באמצע 2018 חלה החרפה בין טהראן לממשל הנשיא דונלד טראמפ על רקע פרישת ארצות הברית מהסכם הגרעין והטלת עיצומים נגד איראן באמצעות הבנקים ייצוא ויבוא הנפט ועוד. ההחרפה באה לידי ביטוי בפריסת סוללות פטריוט נגד טילים ונושאת המטוסים האמריקנית "לינקולן" שחצתה את תעלת סואץ בדרכה למפרץ.

בתחילת 2020 החלה החרפה נוספת ביחסים עם הריגת קאסם סולימאני.

ישנן חילוקי דעות לגבי הגורמים לצינון היחסים בין ארצות הברית לאיראן. בעיני האיראנים הכל קשור למהפכה האיראנית מחד, ומנגד ארצות הברית היהירה[5] שחפצה בהגמוניה גלובלית[6]. אחרים טוענים כי הסיבות נטועות בכך שהממשלה האיראנית הייתה זקוקה ל"שד חיצוני" והשתמשה בארצות הברית כדי להסביר את הדיכוי האיראני בעיני הכוחות הפרו-דמוקרטיים[7].

תחילת יחסי איראן - ארצות הברית

הסכם הסחר שנחתם בשנת 1856 היה האינטראקציה הדיפלומטית הראשונה בין ארצות הברית לבין פרס (היום איראן). ההסכם החזיק מעמד עד 1928. ארצות הברית לא התעניינה בסחר המועט שיש בפרס, כששלחה בשנת 1911 יועצים לפרס, גם הם לא הביעו עניין רב במתרחש בכלכלת פרס ולכן לא תרמו הרבה. למרות זאת, התדמית החיובית של ארצות הברית בעיני איראן נשמרה. הפרסים נעזרו שוב בייעוץ כלכלי מארצות הברית לאחר מלחמת העולם הראשונה. משימה זו, בשונה מקודמתה תרמה הרבה לכלכלת פרס. לאחר מכן, לא נרשמו שום אינטראקציות בין ארצות הברית לבין פרס עד מלחמת העולם השנייה[8].

שלטון השאה באיראן

היחסים הידידותיים בין ארצות הברית לאיראן נשמרו עד שנת 1950.

ב-1909, בזמן המהפכה של איראן כנגד רוסיה ובריטניה, נהרג אמריקני בזמן שניסה לעזור בשטח לחימה נגד הכוחות הממלכתיים. בנוסף, לאחר שהאיראנים מינו את מורגן שוסטר (אמריקאי) כשר האוצר של פרס ב-1911, אמריקאי נרצח בטהארן על ידי שליח שטוענים שנשלח מבריטניה ורוסיה. בעקבות כך, שוסטר נעשה אף יותר אקטיבי בתמיכתו הכלכלית בלחימה של פרס נגד בריטניה ורוסיה[9]. כשממשלת איראן דרשה משאה-אל סלטאן, אח של השאה, להיכנע, שוסטר דרש להוציא אותו להורג. הרוסים ישר שלחו חיילים לעיר ודרשו התנצלות מממשלת פרס. מורגן שוסטר נאלץ להתפטר. לאחר מורגן שוסטר, מונה ארתור מילספה (גם נשלח מטעם ארצות הברית) להיות שר האוצר של פרס על ידי רזה שאה.

עד מלחמת העולם השנייה, היחסים בין ארצות הברית לאיראן נשארו לבביים. כתוצאה מכך, הרבה איראנים שהיו ממעודדי המהפכה הגיעו לארצות הברית כשותף צד שלישי למאבק שלהם עם בריטניה ורוסיה בגבולות פרס. התעשייה האמריקאית, והאמריקאים בפרט, תמכו ברצון של איראן להפוך למודרנית ולהשתחרר מההשפעה של בריטניה ורוסיה.

אמיר כביר, שהיה ראש ממשלה תחת נאסר א-דין שאה קאג'אר, התחיל לפתח קשרים ישירים עם ממשלה ארצות הברית. עד סוף המאה ה-19, כבר התקיים משא ומתן עם חברה אמריקאית לגבי סלילת מסילת רכבת בין המפרץ הפרסי לבין טהראן.

יחסים פוליטיים בין פרס לארצות הברית חלו כאשר השאה של פרס, נאסר א-דין שאה קאג'אר, שלח את השגריר הרשמי הראשון, מירזא אבו חסן שיראזי, לוושינגטון בארצות הברית ב-1856. ב-1883 סמואל בנג'מין מונה מטעם ארצות הברית להיות הנציג הדיפלומטי הראשון באיראן, אך יחסי שגרירות רשמיים נרשמו החלו רק ב-1944[10].

ב-1953, ממשלתו של מוחמד מוסאדק הודחה במסגרת מרד שאורגן על ידי ארצות הברית ובריטניה. רבים מאמינים שפרשה זו, ביחד עם התמיכה בשלטון השרירותי לכאורה, של השאה ובהדרכת מנגנוני הביטחון של איראן היא המצע שעליו נבנתה השנאה כלפי ארצות הברית שמאוחר יותר איפשרה את המהפכה באיראן בשנת 1979. הרקע למהלך עניינים זה הייתה פעילותה של ממשלת מוחמד מוסאדק להלאמת שדות הנפט מידי חברת הנפט הבריטית AIOC שהייתה אז החברה הגדולה ביותר בבריטניה. הבריטים הגיבו החרם על הנפט האיראני, מה שהמריץ חברות נפט אחרות והביא להתדרדרות בכלכלתה של איראן.

בזמן המלחמה הקרה של ארצות הברית עם ברית המועצות, איראן היוותה את עמוד התווך של ארצות הברית במזרח התיכון מכיוון שהיה לה גבול עם ברית המועצות והיותה עשירה בנפט[11]. לפני המהפכה האיראנית, סטודנטים רבים צידדו בארצות הברית במלחמה הזו.

שאה מוחמד רזא שאה פהלווי , כיהן בין השנים 1941–1979. שמר על קשרים טובים עם ארצות הברית במהלך רוב שנות כהונתו. הוא שאף למשטר מערבי מודרני וגם ביקר מספר פעמים בארצות הברית שם הוגדר כחבר של המדינה.

המהפכה האיראנית (1979) ומשבר בני הערובה

המהפכה האיסלאמית שאפה להוציא להורג את השאה והממשלה האמריקנית סירבה לתמוך בו ולנסות להעלות אותו לשלטון. השאה, אשר סבל מסרטן סופני באותה תקופה, ביקש להיכנס לארצות הברית לצורכי טיפול. שגרירות ארצות הברית באיראן התנגדה לבקשה מכיוון ששאפה לייצב את היחסים בין ארצות הברית ואיראן שלאחר המהפכה. אך הנשיא האמריקני ג'ימי קרטר הסכים לתת לשאה להיכנס למדינה, לאחר שהופעלו עליו לחצים מהנרי קיסינג'ר ונלסון רוקפלר ועוד פוליטיקאים אשר תמכו בשאה. האיראנים חשדו שבמהלך זה, האמריקאים מנסים להחזיר את השאה לשלטון, מה שתמך בטענה שלהם שהשאה היה בעצם בובה של האמריקנים וזה הוביל להתפרצות למשרדי השגרירות האמריקאית באיראן ולמשבר בני הערובה.

חומייני, שהתייחס לארצות הברית כ"שטן הגדול"[12], מיד נפטר מהשאה שתמך בארצות הברית והחליפו בפוליטיקאי מאדי בזארגן. עד לנקודה זו, הממשלה האמריקאית עדיין קיוותה ליחסים נורמליים עם איראן. המהפכה האיראנית הדיחה את השאה הפרו-אמריקני והעלתה במקומו את רוחאללה ח'ומייני שהיה אנטי אמריקני, מהלך שהפתיע את ממשלת ארצות הברית, הסוכנויות המיוחדות של ארצות הברית ואת מחלקת המדינה שלא העריכו כראוי את מצב העניינים באיראן[13]. רק כחצי שנה לפני המהפכה סוכנות הCIA בארצות הברית הוציאו דוח ובו קבעו שאיראן לא נמצאת במצב של מהפכה או של טרום מהפכה[14].

משבר בני הערובה באיראן הוא כינוי לתקופה בת 444 ימים (מ-4 בנובמבר 1979 ועד ל-20 בינואר 1981) שבה הוחזקו 52 דיפלומטים ואזרחים אמריקאים כבני ערובה בטהראן בירת איראן על ידי השלטון האסלאמי המהפכני החדש, שעלה לשלטון בעקבות המהפכה האסלאמית באיראן. ב-4 בנובמבר 1979, קבוצת המהפכה זעמה על כך שארצות הברית נותנת מקלט לשאה הקודם. הם פרצו לשגרירות האמריקאית בטהארן ולקחו את הדיפלומטיים האמריקאיים כבני ערובה. המשבר נגמר כאשר נחתם הסכם אלגריה, באלגריה בינואר 1981. יום למחרת חתימת ההסכם שוחררו כל בני הערובה. ארצות הברית ניסתה להוציא לפועל מבצע חילוץ מבצע ציפורן הנשר ב־24 באפריל 1980, שהסתיים במוות של שמונה אנשי צבא אמריקאים.

מאז מאי 1981, ארצות הברית שלחה נציגים דיפלומטיים שישבו בשגרירות שווייץ באיראן אך אין להם שגרירות משל עצמם. מנגד, איראן שולחת נציגים דיפלומטיים שישבו בשגרירות פקיסטן בוושינגטון שבארצות הברית. ב־7 באפריל 1980, ארצות הברית פירקה באופן רשמי את היחסים הדיפלומטיים שלה עם איראן.

חלק מהאיראנים חששו שהאמריקאים יבצעו מהלך נגד איראן מתוך השגרירות האמריקאית[15]. בארצות הברית, אירוע בני הערובה נתפס כהפרה בוטה של חוקים בינלאומיים ביחסים בין מדינות[16].

באיראן, האירוע הזה הוכתר כהשתחררות מההשפעה האמריקאית באיראן. ראש הממשלה שכיהן מהדי באזרגאן התנגד ללקיחת בני ערובה והתפטר זמן קצר לאחר מכן.

החל מממשל רייגן (1981–1989) והלאה

מממשל רייגן (1981–1989)

מלחמת איראן–עיראק (1980-1988)

הכוחות המיוחדים של ארצות הברית, והתמיכה הלוגיסטית שלה היו בעיראק, היו חלק משמעותי במלחמת איראן–עיראק. כדי לקדם סדר חדש במזרח התיכון, ממשלת ארצות הברית אימצה מדיניות שנועדה לשמר את הכוחות הכלכליים והצבאיים של המדינות תוך שמירת האינטרס של ארצות הברית.

במהלך המחצית השנייה של המלחמה, ממשלת רייגן קידמה מספר הצעות חוק שמטילות סנקציות על איראן. מצד שני, היא הקימה יחסים דיפלומטיים רשמיים עם עיראק בראשות סאדם חוסיין, כאשר הורידה את מדינת עיראק מרשימת המדינות המממנות טרור ב-1982. לפי ועדת הכספים של הסנאט, ממשלת רייגן אישרה מכירה של מספר פריטים כגון כימיקלים רעילים וחיידקים קטלניים לעיראק[17]. מלחמת איראן–עיראק נגמרה כאשר שני הצדדים החליטו לנצור אש ב-1988. בשנת 2000 מזכירת ארצות הברית מדליין אולברייט הביעה חרטה על תמיכת ארצות הברית בעיראק[18].

הפצצות של חזבאללה (1983)

ארצות הברית טוענת שחזבאללה, אשר נתמכת באיראן הייתה מעורבת בכמה פעילויות טרור אנטי-אמריקנים. כולל הפצצת השגרירות האמריקאית ב-1983 אשר גבתה 17 קורבנות, הפיגועים בבסיסי הכוח הרב-לאומי בביירות בשנת 1983 שהרגה 241 קורבנות אמריקאים, הפיגוע במתחם חיילי ארצות הברית בחובאר ב-1996. בשנת 2003, בית משפט מחוזי בארצות הברית הכריז רשמית כי הפיגועים בשגרירות ארצות הברית ב-1983 נעשו בתמיכת איראן.

טיסת איראן 655 (1988)

ב-3 ביולי 1988 לקראת סוף מלחמת איראן–עיראק צבא ארצות הברית הורה להוריד את מטוס איירבוס A300 שהיה מתוכנן להיות טיסת נוסעים באיראן שטס מעל מצר הורמוז. המתקפה הרגה 290 אזרחים ביניהם גם 66 ילדים משש אומות שונות. ארצות הברית טענה בתחילה שהטיסה הייתה חלק מתוכנית מלחמה של איראן, ולאחר מכן טענה שהטיסה הייתה ללא אזרחים ולא הגיבה לקריאות בקשר. שתי הטענות לא היו נכונות, והקריאות בקשר לא נענו מכיוון שבמטוס לא היה גישה לתחנת רדיו שבה ארצות הברית ניסו לתקשר אתם. לפי ממשלת איראן, המתקפה הייתה מכוונת. איראן סירבה לקבל את הרעיון שזה היה בשוגג, וטענה שזו פשע בינלאומי מכיוון שהיו מעורבים אזרחים חפים מפשע, והמטוס לא היה במצב שמסכן את ארצות הברית בשום צורה. ארצות הברית הביעה חרטה על הפגיעה בחפים מפשע, אך לא התנצלה בפני ממשלת איראן.

ממשל קלינטון (1993-2001)

באפריל 1995, הוטל אמברגו מוחלט על עסקאות בין חברות אמריקאיות לבין איראן, על ידי ביל קלינטון. הצעד הוביל לסוף הסחר בין המדינות, אשר התפתח לאחר סיום מלחמת איראן–עיראק[19]. בשנה לאחר מכן, הקונגרס האמריקאי, העביר סנקציות על איראן במטרה למנוע ממדינות אחרות להשקיע באיראן. המעשה הוכרז באיחוד האירופי כבלתי קביל, אך עדיין הצליח לגרום למדינות לא להשקיע באיראן.

ממשל בוש הבן (2001-2009)

פיגועי 11 בספטמבר

ב-1998 ארצות הברית פרסמה כתב אישום נגד אוסאמה בן לאדן בו נרשם כי אל קאעידה יחד עם ממשלת איראן ועם ארגון חזבאללה פועלים יחד. במאי 2001 פורסם בעיתון הוול סטריט שממשלת איראן עזרה לארגן כלי מלחמה מתקדמים לאל קאעידה בלבנון, שם הם ביצעו אימונים כיצד להרוס בניינים גדולים. הדו"ח שבוצע אחרי המתקפה במגדלי התאומים, דיווח כי 8 מתוך 10 חוטפי המטוסים עברו דרך איראן. בבית משפט פדרלי מחוזי במנהטן, נקבע כי איראן צריכים ליטול אחריות על כך שתמכו במתקפה על ארצות הברית. היקף מידת המעורבות של איראן במתקפה עדיין לא ברור.

בימים שלאחר פיגועי 11 בספטמבר, בכירים במחלקה המדינית של ארצות הברית טסו לז'נבה להיפגש בחשאיות עם נציגים מממשלת איראן. במשך מספר חודשים הם פעלו יחד כדי לתפוס פעילים חברי ארגון אל-קאעידה, וכדי להילחם בכוחות הטליבאן שמאיימים להשתלט על אפגניסטן. הפגישות הללו חדלו מלהתקיים לאחר נאום "ציר הרשע" של ג'ורג' ווקר בוש[20].

נאום "ציר הרשע"

ב-29 בינואר 2002, כ-4 חודשים לאחר המתקפה על מגדלי התאומים, נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש נאם את נאום "ציר הרשע" בו תיאר את איראן, יחד עם צפון קוריאה ועיראק כציר הרשע. בוש הזהיר על טילים ארוכי טווח שמפותחים במדינות הללו, שמהוות טרוריזם ואיום ממשי על ארצות הברית. הנאום עורר זעם בקרב איראן וגונה על ידי השמרנים והרפורמיסטים[21].

מאז שנת 2003, ארצות הברית הטיסה מאות כלי טיס בלתי מאוישים מעל שמי איראן ועיראק כדי להשיג מידע מודיעיני על תוכנית הגרעין של איראן[22]. ממשלת איראן תיארה את הפעולה הזאת כבלתי חוקית.

בשנת 2003, לפני מלחמת עיראק, ממשל בוש קיבלה דיווחים מצד גששים בממשלה האיראנית. איראן הציעה עסקה שתפתור את הבעיות בין איראן לארצות הברית, ביניהן: התוכנית הגרעינית של איראן, תמיכתה בחמאס ובחזבאללה. ממשל בוש חשב שאיראן מציעים דברים שאינם יכולים להבטיח.

תחילת נשיאות אחמדינז'אד

באוגוסט 2005, מחמוד אחמדינז'אד מונה להיות נשיא איראן. ב-8 במאי 2006, הוא שלח מכתב אישי לנשיא בוש כדי להציע דרכים חדשות לסיים את בעיית הגרעין האיראנית. מזכירת ארצות הברית, קונדוליזה רייס והיועץ לביטחון לאומי סטפן הארדלי, דחו את הרעיון שמדובר במשא ומתן וחשבו שזה נועד רק לתעמולה ללא התייחסות רצינית לדאגות של ארצות הברית ביחס לתוכנית הגרעינית. אחמדיניג'אד אמר אחר כך שהמכתב היה הזמנה לעשיית צדק.

באוגוסט 2006, בוש התעקש שהאיראנים חייבים לשאת בתוצאות על כך שהגבירו את האורניום במדינתה. הוא אמר שהעולם עכשיו עומד בפני איום ממשי עקב הממשלה הקיצונית באיראן. אחמדיניג'אד הזמין את בוש לדיון באו"ם, שהיה צפוי להתרחש ב-18 בספטמבר 2006. הדיון היה אמור לדבר על התוכנית הגרעינית של איראן. ההזמנה נדחתה בבית הלבן שאמר כי לא הולך להיות משא ומתן עם ממשלת איראן בראשות אחמדיניג'אד.


בנאום שנשא באפריל 2008, אמר אחמדיניג'אד על פיגועי 11 בספטמבר שזה אירוע "חשוד". הוא אמר שבסך הכל מדובר בבניין שהתמוטט. הוא ציין שלא פרסמו את מספר ההרוגים, את שמותיהם ושהפיגועים המדוברים היוו תירוץ לארצות הברית, להיכנס לעיראק ולאפגניסטן[23]. באוקטובר של אותה שנה, אחמדיניג'אד הביע שמחה לאיד על המשבר הכלכלי ב-2008, וקרא לו "התרסקות הליברליזם"[24]. הוא אמר שהמערב הוביל את עצמו למבוי סתום. חודש לפני כן, הוא אמר לנציג האו"ם כי "המעצמה האמריקאית מגיעה לסוף דרכה".

התוכנית הגרעינית של איראן

מאז 2003, ארצות הברית טוענת כי לאיראן יש תוכנית לפתח כלי נשק גרעיניים. איראן טוענת שהתוכנית הגרעינית נועדה לשמש רק כאמצעי לפיתוח חשמל. עמדת ארצות הברית בנושא היא שאי אפשר לתת לאיראן להפוך להיות גרעינית. אבל גורמים בכירים אומרים כי ארצות הברית לא מכינה תוכנית כדי למנוע מאיראן להפוך לכזו. בריטניה, צרפת וגרמניה גם הן ניסו לקיים משא ומתן עם איראן בנוגע לתוכנית הגרעינית.

ביוני 2005, קונדוליזה רייס אמרה כי ראש הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית מוחמד אל-בראדעי צריך להיות קשוח יותר כלפי איראן או שלא ייבחר לתקופת כהונה נוספת כראש הסוכנות. גם ארצות הברית וגם איראן שותפות להאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני. ארצות הברית ומדינות נוספות הורשו ב-2005 להפר את האמנה. הסוכנות אמרה כי איראן מפרה את ההסכם בשל דיווח לא מספק של חומר גרעיני, עיבודו והשימוש בו. משנת 2003 עד שנת 2006 התגברו המתחים בין ארצות הברית לבין איראן, בזמן שהסוכנות המשיכה לקיים בדיקות אחר התעשייה הגרעינית באיראן.

שמרנים ופעילים פרו-ישראליים בארצות הברית חושבים שמדיניות אמריקנית חייבת למנוע בכל כוחה מאיראן להשיג יכולת גרעינית. איראן הגרעינית מהווה איום ממשי לישראל, והיא תחמש את הטרור בנשק הכי חזק בעולם.

חשש איראני ממתקפה של ארצות הברית

בשנת 2006, ארצות הברית העבירה את חוק החופש והתמיכה באיראן, אשר גרם להעברת מיליוני דולרים לארגון לא-ממשלתי לזכויות אדם באיראן. מספר פוליטיקאים בשתי המדינות טענו כי החוק מהווה קרש קפיצה למלחמה[25],אף על פי שהוא בעצם אוסר שימוש בכוח נגד איראן.

במאי 2007, איראן הביעה נכונות, תחת תנאים מסוימים, לשפר את יחסיה עם ארצות הברית והכריזה שהיא מוכנה לדבר עם ארצות הברית[26].

פעילויות צבא ארצות הברית באיראן

במאי 2006, מפלגת החיים החופשיים של כורדיסטן (קבוצה מהאופוזיציה, אשר קשורה למפלגת הפועלים של כורדיסטן) הרגה 24 חיילים מצבא איראן. מפלגת החיים החופשיים של כורדיסטן נמצאים ברשימה האמריקאית של ארגוני טרור זרים. דניס קוניס, שלח מכתב לבוש ב-18 באפריל 2006, ובו טען כי מפלגת החיים החופשיים של כורדיסטן נתמכת על ידי ארצות הברית, כיוון שההיא יושבת בעיראק, שתחת שליטת כוחות אמריקאיים. בנובמבר 2006, העיתונאי סימור הרש תמך בטענה זו, ופרסם בהניו יורקר שצבא ארצות הברית יחד עם ישראל, מספקים ציוד לארגון, אימונים ומידע מודיעיני כדי ליצור לחץ בינלאומי על איראן.

באפריל 2007, ABC טענה שארצות הברית תומכת בג'ונדאללה מאז 2005. וושינגטון טיימס תיאר את ג'ונדאללה כארגון אסלאמי לוחמני, אשר ממוקם בוזיריסטן פקיסטן, ומקושר לאל-קאעידה שלקח אחריות על הריגה של כמעט 400 חיילים איראניים.

לפי גורמים צבאיים בעבר ובהווה, מודיעין ואישים בכירים בקונגרס, ארצות הברית החלה לצאת לפעולות חשאיות מרובות נגד איראן. הם טוענים שבוש הקציב למבצעים 400 מיליון דולר שתוארו במליאה סודית נשיאותית כאמורים לייצב את היחסים עם המנהיגים הדתיים של איראן.

סנקציות נגד מוסדות איראן (2006)

במטרה לעודד סנקציות בינלאומיות נגד איראן והתוכנית הגרעינית, ארצות הברית האשימה את איראן שהיא מספקת תמיכה לוגיסטית וכלכלית לאסלאם שיעי בעיראק. איראן הכחישה את הטענה הזו. הממשלה האמריקאית הטילה סנקציה על בנק איראני ב-8 בספטמבר 2006, מונעת ממנו קשר ישיר לעסקים עם מוסדות פיננסיים בארצות הברית. הצעד הזה הוכרז בידי משרד האוצר. בעוד שנמנע מהבנק קשר ישיר עם ארצות הברית, לא נמנע ממנו היכולת לקשר עקיף דרך מוסדות פיננסיים ברחבי אירופה. ממשלת ארצות הברית אמרו כי הם ירדפו אחר כל מוסד פיננסי באירופה שתקיים קשרים עם איראן.

אירועים נוספים: 2007-2008

הקשר הישיר הרשמי הראשון שאיראן וארצות הברית יצרו לאחר שנים של ניתוק היה במהלך פגישה בבגדד[27]. עיתון "זמני אסיה" ציין שהצלחה במשא ומתן על תוכנית הגרעין האיראני תלויה בהערכה שאיראן מרגישים מארצות הברית.

דיפלומט איראני בעבר, נעצר בבריטניה והואשם על ידי ארצות הברית בהברחת נשק. המשפט החל ב-19 באפריל 2007, וממשיך עד היום[28].

ממשל אובמה (2009-2017)

יומיים לאחר שאובמה נבחר לנשיאות בנובמבר 2008, אחמדיניג'אד הוציא את הודעה הברכה הראשונה שלו לנשיא החדש מאז 1979: "איראן מברכת שינויים במדיניות ארצות הברית. אני מקווה שאתה תעדיף אינטרסים פומביים וצדק לעומת הדרישות הבלתי פוסקות והאגואיסטיות". בנאום ההשבעה שלו, הנשיא אובמה אמר:

"לעולם המוסלמי, אנחנו שואפים לדרך חדשה קדימה, מבוססת על כבוד הדדי. למנהיגים מסביב לגלובוס ששואפים ליצור קונפליקטים או שמאשימים את החברה המערבית על הרעות שבעולם, דעו שהאנשים שלכם ישפטו אותכם על הדברים שאתם בונים ולא על מה שאתם הורסים. לאלה הדבקים לכוח באמצעות שחיתות, דעו לכם שאתם בצד הלא נכון של ההיסטוריה. אנחנו נושיט יד לשלום, אם אתם תושיטו את ידכם קודם."

אחמדיניג'אד הוציא רשימה של תלונות, כולל את ההפיכה באיראן (1953), התמיכה בסאדם חוסיין במלחמת עיראק-איראן, ותאונת טיסה 655 של איראן אייר. במרץ 2009 משלחת רשמית של שחקנים ויוצרי סרטים מהוליווד, נפגשו עם עמיתיהם האיראניים בטהראן כסמל ליחסים בין איראן לארצות הברית. יועץ האמנות של אחמדיניג'אד ואמר שזה לא יכול לתקן עוולות של מעל 30 שנה[29].

במרץ 2009, בתחילת פסטיבל נורוז, אובמה נאם ישירות לאומה האיראנית בסרטון, ואמר "ארצות הברית רוצה שהרפובליקה האסלאמית של איראן תיקח את מקומה בקהילה הבינלאומית. יש לכם את הזכות, אבל זה מגיע גם עם אחריות"[30].

ב-7 באוקטובר 2015, מלבד הסכם הגרעין שנחתם, עלי ח'אמנאי אמר שלא יתקיים יותר משא ומתן בין המדינות הללו לעולם[31].

בחירות לנשיאות איראן (2009)

ב-12 ביוני 2009, אובמה אמר לאחר הבחירות באיראן "אנחנו שמחים לראות שמתקיימות בחירות הוגנות באיראן". אחמדיניג'אד ניצח ברוב קולות, מה שהוביל להאשמות הונאה ולהפגנות רבות. עניין זה זכה להתייחסות מועטה מארצות הברית. ב-15 ביוני הדובר של המחלקה המדינית של ארצות הברית אמר שארצות הברית מאוד מודאגת מהמצב באיראן, מצב של מעצרים אלימים ואפשרות להונאה בבחירות.

אסירי אל-קאעידה

מאז תחילת מלחמת אפגניסטן (2001–הווה), ארצות הברית סבורים שפעילי אל- קאעידה חמקו לאיראן. ארצות הברית הביעה דאגה על כך שאיראן נתנה לאסירים הללו לעזוב את מדינתם, זוהי הפרה של אמנת האו"ם. ב-18 ביוני 2018, לאחר שנמצאו הוכחות שאיראן עזרה לביצוע פיגועי 11 בספטמבר, הצהיר על כך רשמית בכיר במשטר האייתולות האיראני[32].

הסכם הגרעין האיראני

ארצות הברית ואיראן חתמו על הסכם הבנה לגבי תוכנית הגרעין האיראנית ביולי 2015[33].

לאחר הסכם הגרעין עם איראן, ארצות הברית עודדה את מועצת הביטחון להכיר בזכותה של איראן לתוכנית גרעין. איראן אישרה מחדש את מחויבותה לא להשתמש בגרעין כנשק[34]. תחת ההסכם נכתב התוקף - הזמן בו יש מספיק אנרגיה גרעינית לאיראן ליצור פצצה גרעינית זה גדל משניים-שלושה חודשיים לשנה[35]. הווה אומר, ההסכם היה אמור היה להותיר את איראן במרחק של שנה מיכולת לייצר נשק גרעיני במשך 10 שנים[36].

התקרבות מחדש

הביקור של חסן רוחאני בעיר ניו יורק, בספטמבר 2013 נתפס כצעד מתקדם מאוד ביחסים בין איראן לארצות הברית. רוחאני אמר קודם לכן שממשלתו מוכנה לדבר עם ארצות הברית לראשונה לאחר 32 שנות ניתוק[37]. למרות זאת, הוא דחה את בקשת הנשיא אובמה להיפגש איתו. ב-27 ספטמבר, יומיים אחרי ששתי המדינות נפגשו במסגרת בניית הסכם הגרעין, רוחאני ואובמה שוחחו בטלפון, מה שהיווה את היחסים הפוליטיים הכי גבוהים שנעשו בין שתי המדינות מאז 1979[38][39]. השיחה הובילה למחאות רבות באיראן, שדרשו "מוות לארצות הברית"[40].אך רוב הציבור האיראני ראה בשיחה הזו כהתקדמות ביחסים וזה עורר בהם תקווה לברית בין שתי האומות[41].

אובמה משוחח בטלפון עם רוחאני בבית הלבן 27/09/2013

ב-23 ביולי 2015 ברק אובמה הכריז על כוונותיו לשחזר את היחסים הדיפלומטיים בין איראן לארצות הברית, בעקבות הסכם הגרעין עם איראן. רוחאני בירך על הכרזה זו. באוגוסט 2015, מזכיר מדינת ארצות הברית ג'ון קרי תייג את איראן בתור המדינה מספר אחת בתמיכה בטרור[42].

אף על פי שרוב האיראניים סברו שאיראן מרחיבה את יחסיה עם ארצות הברית, המנהיג העליון באיראן אמר שטהארן לא תקיים עוד שיחות עם ארצות הברית אחרי הסכם הגרעין.

יחסים כלכליים

הסחר בין ארצות הברית לאיראן הגיע ל-623 מיליון דולר ב-2008.
לפי ארצות הברית, הייצוא האמריקאי לאיראן הגיע ל-93 מיליון דולר ב-2007, ו-537 מיליון דולר ב-2008. הייבוא מאיראן ירד מ-148 מיליון דולר ב-2007 ל-86 מיליון דולר ב-2008. המידע הזה לא כולל בתוכו סחר שנעשה באמצעות מתווך שלישי כדי לעקוף את האמברגו שהיה. דווח כי משרד האוצר האמריקאי נתן מעל ל-10 אלף רישיונות לחברות אמריקאיות בעשור האחרון, כדי לקדם יחסים עסקיים עם איראן.

הייצוא האמריקאי לאיראן כולל בתוכו סיגריות (73 מיליון דולר), תירס (68 מיליון דולר), סודה (64 מיליון דולר), פולי סויה (43 מיליון דולר), ציוד רפואי (27 מיליון דולר), ויטמינים (18 מיליון דולר), וזרעי ירקות (12 מיליון דולר). ב-2010 הייצוא האמריקאי לאיראן צנח בכ-50% ל-281 מיליון דולר.

במאי 2013, הנשיא אובמה הסיר את האמברגו שהיה על סחר באמצעי תקשורת ותוכנה לארגונים לא ממשלתיים באיראן[44]. ביוני 2013, ממשל אובמה הרחיב את הסנקציות נגד איראן במטרות נגד התעשייה והמטבע המקומי.

לפי מחקר שערכו בשנת 2014 בארצות הברית, הסנקציות עלו לאמריקאים מעל ל-175 מיליארד דולר, ומעל ל-279 אלף מקומות עבודה אופציונליים[45].

ממשל טראמפ (ינואר 2017 - ינואר 2021)

כבר בינואר 2017, במסגרת הצו למניעת כניסת טרוריסטים לארצות הברית, הנשיא טראמפ הוציא צו נשיאותי האוסר על אזרחי איראן לבקר בארצות הברית[46]. רבים בעולם פרשו את התנהגות הממשל כחלק מתפיסת עולם הגורסת שיש לעצור את נסיונותיה של איראן להשפיע על המזרח התיכון כולו. הממשל נתפס כנוטה לתפישותיהן של סעודיה, ישראל ואחרות ולפיהן איראן פועלת לערעור היציבות האזורית, מפעילה ארגוני טרור וכוחות "פרוקסי" בעיראק, סוריה, תימן ולוב,לבנון,וברשות הפלסטינית.

בונה נשק מפר איזון בדמות טילי קרקע-קרקע וכיוצא באלו.

פרישת ארצות הברית מ"הסכם הגרעין"

במאי 2018, נשיא ארצות הברית הכריז על פרישתה מ"הסכם הגרעין" (JCPOA)[47].

בסתיו 2018, ארצות הברית החזירה לתוקף את הסנקציות שהיו מוטלות על איראן, טרם החתימה על "הסכם הגרעין" (JCPOA), שנחתם בשנת 2015 על ידי ממשל הנשיא אובמה[48].

ההכרזה של ארצות הברית על משמרות המהפכה כארגון טרור והכרזתה של איראן על צבא ארצות הברית כארגון טרור

בתחילת אפריל 2019, ארצות הברית הודיעה על כוונתה להכריז על משמרות המהפכה האסלאמית כעל ארגון טרור תוך שהיא מציינת את פעילותם של משמרות המהפכה האסלאמית באפגניסטן, ובמרחבי המזרח התיכון כולו. הכנסתם של משמרות המהפכה האסלאמית לרשימת ארגוני הטרור הזרים של משרד המדינה האמריקאי נכנסה לתוקף באמצע אפריל 2019. צעד זה הוא צעד תקדימי, צעד שבו מדינה מכריזה על חלק מהצבא הרשמי של מדינה אחרת כעל ארגון טרור.

ההסלמה ביחסים (2019-2020)

במהלך מאי 2019, לפי פרסומים באמצעי התקשורת, ארצות הברית קיבלה מודיעין ולפיו איראן מתכננת לפגוע בכוחות אמריקאיים או בתנועת מכליות הנפט במפרץ הפרסי. ארצות הברית, בין השאר, פרסמה תמונות ולפיהן ספינות איראניות משנעות טילי קרקע-קרקע ברחבי המפרץ. בתגובה לידיעות אלה, היועץ לביטחון לאומי של ארצות הברית הכריז על שליחתה של קבוצת התקיפה של נושאת המטוסים, אברהם לינקולן, לזירת המפרץ הפרסי ועל פריסתם של מטוסי B-52 לאזור המזרח התיכון[49].

מאי 2019, הפיגוע במכליות הנפט

ב-12 במאי 2019, ארבע אוניות אזרחיות נפגעו ממטעני חבלה, ליד הנסיכות פוג'יירה. שתיים מהאוניות היו מכליות נפט בבעלות סעודיה. הפיצוצים בדופן האוניות הביאו לחורים בגוף האוניות ואולם, הם בוצעו מעל קו המים ומכיוון שבמכליות, ככל הנראה, לא היה נפט בעת הפיגוע - המכליות לא עלו באש[50].

לפי ה"ניו יורק טיימס", מזכיר הגנה האמריקאי באותה עת, פטריק שנהאן, הכין תוכנית לפריסת 120,000 חיילים אמריקאים לאזור המפרץ הפרסי[51].

ב-14 במאי 2019, מנהיגי שתי המדינות הכריזו כי אין להן כוונה להיכנס למלחמה.

ב-19 במאי, נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ הודיע כי במקרה של מלחמה, זה יהיה סופה הרשמי של איראן[52].

ב-25 במאי, נשיא ארצות הברית הודיע שהמתיחות מול איראן עולה לכדי מצב חרום לאומי ומכיוון שכך הוא מבקש להשלים עסקאות נשק בערך של שמונה מיליארד דולר, עם סעודיה, איחוד האמירויות הערביות וירדן[53].

ב-6 ביוני 2019, מפקד פיקוד מרכז האמריקאי - שהוא הפיקוד המרחבי שבשטחו נמצאות כל המדינות המעורבות, הודיע כי: "איראן וכוחות ה"פרוקסי" הפועלים מטעמה מהווים איום ישיר ומיידי לכוחות ארצות הברית ועלינו להישאר בכוננות טקטית גבוהה מכיוון שהאיום ממשי ואמיתי".

יוני 2019, הפיגוע בשתי מכליות נפט נוספות וההכרזה על תגבור כ"א אמריקאי במפרץ

ב-16 ביוני 2019 שוגרה רקטה לעבר מתחם “האזור הירוק”, בבגדאד, שבו מצויים משרדי ממשלה עיראקים וכן שגרירויות בינלאומיות, בהן גם השגרירות האמריקאית.

ב-17 ביוני 2019, שתי מיכליות נפט ששטו ליד עומאן עלו באש, ככל הנראה, בהמשך לפיגועים בדופן האוניות - פיגועים אלו, ככל הנראה, נגרמו כתוצאה מהצמדת מוקשים ימיים אל דופן האוניה. גם הפעם ארצות הברית הודיעה שהפיגועים בוצעו על ידי איראן או כוחות "פרוקסי" שלה. ארצות הברית פרסמה סרטי ווידאו באיכות גבוהה - ובסרטים אלה נראית סירה שלטענת האמריקאים היא סירה איראנית, אשר אנשיה מסירים מוקש שהוצמד לאוניה, לאחר שזה כנראה, לא התפוצץ[54].

באותו יום, פגעו שלוש רקטות בבסיס הצבאי תאג’י צפונית לבגדאד, שבו שוהים כוחות אמריקאים.

ב-18 ביוני 2019, לפי אמצעי התקשורת, טייסת אמריקאית של F15E פרסה לאיחוד האמירויות הערביות[55].

באותו יום, נפלה רקטה במתחם המכיל מבני מגורים ומשרדים ראשיים של כמה חברות נפט, בהן חברת אקסון מובייל האמריקאית סמוך לעיר בצרה שבעיראק. לפי המשטרה המקומית, שני אזרחים עיראקים שעבדו במקום נפצעו. באירוע נוסף ב-18 ביוני 2019 שוגרה רקטה לעבר בסיס צבאי בעיר מוסול שבצפון עיראק, בו נמצאים חיילים אמריקאים.

הפלת כלי הטיס הבלתי מאויש של ארצות הברית, באמצעות סוללת טילי קרקע אוויר איראנית וההסלמה ב"מלחמת הסייבר" ההדדית
טיסת הבכורה של גרסת הצי של ה"גלובל הוק", הטריטון

ב-20 ביוני 2019, סוללת טילי קרקע אוויר איראנית הפילה כלי טיס לא מאויש של ארצות הברית. המל"ט המדובר, הוא כלי גדול ויקר, גרסה ימית של ה"גולבל הוק" שהופעל על ידי צי ארצות הברית במשימת איסוף מודיעין. לטענת ארצות הברית, כלי הטיס היה מחוץ למים הטריטוריאליים של איראן ולעומת זאת, איראן טוענת שהמל"ט חדר לשטחה הריבוני. אמצעי תקשורת רבים ובניהם "הניו יורק טיימס" טענו כי נשיא ארצות הברית הורה על תקיפה באיראן כתגובה להפלת המל"ט, אבל, עצר את ביצוע התקיפה לאחר שהובהר לו כי היא יכולה לגרום לריבוי הרוגים ומחשש שמהלך כזה יתפס כמהלך לא מידתי. במקביל, הופיעו מאמרים רבים ולפיהם ארצות הברית ואיראן מנהלות "מלחמת סייבר" ענפה מאז הפלת המל"ט.

ב-29 ביוני 2019, לפי דיווחים באמצעי התקשורת, מטוסי קרב מסוג F-22, מטוסים בעלי תכונות חמקנות ממכ"ם, נחתו בקטר[56].

יולי עד דצמבר 2019

ב-18 ביולי, ארצות הברית פרסמה טענה ולפיה היא הפילה כלי טיס בלתי מאויש איראני שהתקרב לאחת האוניות שלה במפרץ הפרסי[57].

ב-31 ביולי, ארצות הברית הודיעה על סנקציות אישיות כנגד שר החוץ של איראן[58].

ב-16 בספטמבר 2019, איראן עצרה מיכלת נוספת במפרץ הפרסי[59].

ב-27 בדצמבר, במסגרת התקפה על בסיס צבאי בכירכוכ בעיראק, נהרג קבלן אמריקאי ונפצעו נוספים[60].

ב-29 בדצמבר, במסגרת תקיפה של F15 אמריקאים באזור הגבול בין סוריה ועיראק, נהרגים כ-25 איש ונפצעים כ-50, רובם אנשי מליציות פרו-איראניות או איראנים[61].

החל מ-31 בדצמבר, באירוע מתמשך שהתגלגל מתוך הלוויות של הרוגי התקיפה, אלפי מפגינים תומכי איראן, תקפו את השגרירות האמריקאית בבגדד ואף הצליחו לחדור אל תוך גדר השגרירות, להניף דגלים, לנפץ שמשות ולגרום לשרפות, אם כי, לפי הדיווחים השונים, הם לא הצליחו לחדור לתוך בניין השגרירות עצמו[62][63]

כתגובה למעשים אלה, ארצות הברית, במהלך חרום, הזרימה לשגרירות כוחות מיוחדים להגנת המקום, כולל הטסת נחתים והנחתתם בתוך מתחם השגרירות באמצעות מטוסי V22. לפי פרסומים רבים, הדרג הבכיר שפיקד הן על כוחות ההגנה העיראקיים והן על המפגינים היו למעשה אנשי משמרות המהפכה תחת פיקודו של קאסם סולמאני[64]

2020

ב-3 בינואר מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה האיראניים, קאסם סולימאני, נהרג במתקפה אווירית אמריקנית על שיירתו ליד נמל התעופה הבינלאומי של בגדאד.

ב-7 בינואר, איראן שיגרה למעלה מ-15 טלים בליסטיים לעבר בסיסי חיל אוויר בעיראק ובכללם "עין אל-אסד" שבחבל אנבר. בסיסים אלה מארחים כוח אדם אמריקאי. לפי פרסומים איראניים, הטילים נורו משטח איראן והם כללו טילים מסוג "קיאם" (טיל בליסטי מונע בדלק נוזלי) וטילי ד'ולפיקאר (טילים בליסטיים, מדויקים, עם הנעה בדלק מוצק). לטענת ארצות הברית, לא היו נפגעים בנפש כתוצאה מהתקיפה הזו. האיראנים, לעומת זאת, טענו כי למעלה מ-80 חיילים אמריקאים נהרגו במתקפה[65]. ב-28 בינואר דווח בתקשורת באיראן על מטוס שהתרסק באפגניסטן ובו מצא את מותו האחראי על תיק איראן ב-CIA[66].

בספטמבר 2020 ארצות הברית הטילה סנקציות על גורמים וגופים באיראן המעורבים בתוכנית הגרעין והנשק. לצד המשבר הכלכלי שנגרם במקביל בגלל מגפת הקורונה, הגיע הריאל האיראני לשיא שלילי נוסף מול הדולר - 273,000 ריאל מול דולר אחד. לאחר הכרזת הסנקציות האיחוד האירופי, רוסיה, סין וממשלת איראן עצמה טענו נגד סבב הסנקציות הנוכחי, בין היתר כי מדובר במהלך לא חוקי של ארצות הברית, שניצלה סעיף שהיה בהסכם משנת 2015 ממנו פרשה[67][68]. צעדים אלה ואחרים היו חלק מדיניות המכונה "מקסימום לחץ" אשר נועדה לפתוח מחדש את הסכם הגרעין ולתקן פגמים בו[69]. החל ממאי 2019 החלו הפרות של ההסכם מצד איראן[70][71]. איראן המשיכה לצבור אורניום מועשר[72].

ממשל ביידן (ינואר 2021 עד ימינו)

לאחר חילופי הממשל בארצות הברית, ממשל ביידן פעל לשוב להסכם המעצמות על תוכנית הגרעין האיראנית. דיפלומטים מאיראן ומהמעצמות החתומות על הסכם הגרעין החלו בשיחות בווינה[73].

ביוני 2021, בתגובה למתקפות מל"טים של מיליציות פרו איראניות בעיראק, חיל האוויר האמריקני תקף מחסני נשק בסוריה ובעיראק. זאת הייתה הפעולה השנייה מסוגה תחת ממשל ביידן. ארצות הברית סברה כי איראן עומדת מאחורי גל מתקפות המל"טים ושיגורי הרקטות לעבר אנשיה ומתקניה בעיראק. טהראן ראתה בסיום הנוכחות הצבאית האמריקנית בשכנתה מטרה בעדיפות עליונה[74].

בעקבות בחירותו של אבראהים ראיסי לנשיא איראן, אמר דובר מחלקת המדינה של ארצות הברית שהבחירות באיראן לא היו חופשיות או הוגנות. בתגובה, טהראן האשימה את וושינגטון בהתערבות בענייניה הפנימיים[75].

אחרי בחירתו של ראיסי, המשיכו המאמצים במטרה להחזיר את ארצות הברית להסכם הגרעין ואת איראן בחזרה לעמידה בהתחייבויותיה בתמורה להקלה בעיצומים הכבדים שהוטלו עליה[76].

ב- 28 לינואר 2024 נהרגו 3 חיילים אמריקאים בבסיס בירדן, קרוב לגבול עם סוריה ועיראק. התקיפה בוצעה ע"י כטב"ם מסוריה, והנשיא ביידן אמר כי איראן עומדת מאחורי התקיפה[77][78].

ראו גם

לקריאה נוספת

  • שמואל שגב, המשולש האיראני: הקשרים החשאיים בין ישראל-איראן-ארצות הברית, ספרית מעריב, 1981.
  • לנדאו אמילי,הסכם הביניים על תוכנית הגרעין האיראנית: לקראת הסכם כולל?, המכון לחקר ביטחון לאומי, 2014.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יחסי איראן – ארצות הברית בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Interests Section of the Islamic Republic of Iran, www.daftar.org
  2. ^ Embassy of Switzerland in Iran - Foreign Interests Section, Swiss Federal Department of Foreign Affairs (page visited on 4 April 2015).
  3. ^ Press Releases, United States Department of State (ב־American English)
  4. ^ http://iran.usembassy.gov/index.html(הקישור אינו פעיל, 17.7.2021)
  5. ^ Q&A With the Head of Iran's New America's Desk online.wsj.com APRIL 1, 2009
  6. ^ Reading Khamenei: The World View of Iran's Most Powerful Leader, by Karim Sadjadpour March 2008 p.20
  7. ^ The New Republic, Charm Offensive by Laura Secor April 1, 2009
  8. ^ Alexander, Yonah (1980).
  9. ^ Ibid. p.83
  10. ^ The Middle East and the United States: A Historical and Political Reassessment, David W. Lesch, 2003, [[:en:Special:BookSources/0813339405|מסת"ב 0-8133-3940-5]], p.52
  11. ^ Twin Pillars to Desert Storm : America's Flawed Vision in the Middle East from Nixon to Bush by Howard Teicher ; Gayle Radley Radley, Harpercollins, 1993
  12. ^ Katz, Mark N. (2010).
  13. ^ (הקישור אינו פעיל, 17.7.2021)CENTRAL INTELLIGENCE AGENCY (CIA) IN PERSIA.
  14. ^ U.S. House of Representatives, Permanent Select Committee on Intelligence, Iran.
  15. ^ Democracy Now, Marc. 3, 2008, http://www.democracynow.org/2008/3/3/stephen_kinzer_on_the_us_iranian
  16. ^ "Doing Satan's Work in Iran", The New York Times, November 6, 1979
  17. ^ (הקישור אינו פעיל, 17.7.2021)Albright's speech on Iran-U.S. relations, Reuters, Alexander's Gas and Oil Connection, 17 March 2000.
  18. ^ April 1983 United States Embassy bombing#note-0
  19. ^ Keddie, Modern Iran, (2003) p.272
  20. ^ news.bbc.co.uk
  21. ^ Linzer, Dafna (February 13, 2005).
  22. ^ "Iran Protests U.S. Aerial Drones".
  23. ^ "Iran mulling dynamic, progressive economy, prez".
  24. ^ (הקישור אינו פעיל, 17.7.2021)"Statement by H.E. Dr. Mahmoud Ahmadinejad" (PDF).
  25. ^ Kucinich Speaks Out (הקישור אינו פעיל, 17.7.2021)Against House Bill That Lays The Ground Work For War Against Iran
  26. ^ (הקישור אינו פעיל, 17.7.2021)Interview: 'We are Ready to Talk' – TIME
  27. ^ http://www.atimes.com/atimes/Middle_East/JG25Ak01.html "For Iran, respect above all else", by Kaveh L Afrasiabi, July 25, 2008, Asia Times
  28. ^ (הקישור אינו פעיל, 17.7.2021)H.CON.
  29. ^ "Obama offers Iran 'new beginning'".
  30. ^ Pestano, Andrew V. (October 7, 2015).
  31. ^ Fathi, Nazila (2009-04-18).
  32. ^ "The Historic Deal that Will Prevent Iran from Acquiring a Nuclear Weapon".
  33. ^ "Security Council, Adopting Resolution 2231 (2015), Endorses Joint Comprehensive Agreement on Iran’s Nuclear Programme".
  34. ^ Eric Bradner, What's in the Iran nuclear deal? 7 key points, CNN (2 April 2015).
  35. ^ Mai-Duc, Christine; Richter, Paul (14 July 2015).
  36. ^ ישראל החלה להיערך לתקיפה באיראן, למקרה שתפרוץ לעבר הגרעין | הסיפור המלא, באתר ynet, 15 ביולי 2021
  37. ^ Obama speaks with Iranian President Rouhani NBC News 27 September 2013
  38. ^ Obama talks to Rouhani: First direct conversation between American and Iranian presidents in 30 years National Post 27 September 2013
  39. ^ Marcus George (28 September 2013).
  40. ^ http://www.aljazeera.com/news/middleeast/2013/11/iranians-gather-anti-us-demonstrations-201311411503434943.html(הקישור אינו פעיל, 17.7.2021)
  41. ^ "(הקישור אינו פעיל, 17.7.2021)Kerry says United States, Egypt return to 'stronger base' in ties". 2 August 2015.
  42. ^ (הקישור אינו פעיל, 17.7.2021)Khamenei says Iran will not negotiate with U.S. beyond nuclear talks Reuters
  43. ^ (הקישור אינו פעיל, 17.7.2021)U.S. targets Iran's currency in new sanctions
  44. ^ [43]
  45. ^ באתר National Iranian American Council
  46. ^ אתר למנויים בלבד אי-פי, רויטרס, טראמפ חסם כניסה לארה"ב לאזרחים משבע מדינות מוסלמיות, באתר הארץ, 28 בינואר 2017
  47. ^ שירות כלכליסט ו-ynet, טראמפ הכריז: ארה"ב פורשת מהסכם הגרעין עם איראן, באתר כלכליסט, 8 במאי 2018
  48. ^ מערכת ישראל היום, ‏הסנקציות של ארצות הברית על איראן נכנסו לתוקף; רוחאני: "נמשיך למכור נפט", באתר ישראל היום, 5 בנובמבר 2018
  49. ^ סוכנויות הידיעות‏, בשל איומי איראן: ארה"ב שלחה נושאת מטוסים למזרח התיכון, באתר וואלה!‏, 06 במאי 2019
  50. ^ רויטרס ודניאל סלאמה, מתיחות במפרץ: אוניות סוחר הותקפו ליד מצר הורמוז, באתר ynet, 12 במאי 2019
  51. ^ אי-פי וניו יורק טיימס, בכיר בארה"ב: מעריכים כי איראן אחראית לחבלה בספינות ליד איחוד האמירויות, באתר הארץ, 14 במאי 2019
  52. ^ אוריאל בארי, ‏טראמפ: "אם איראן רוצה מלחמה- זה יהיה סופה", באתר "סרוגים", 20 במאי 2019
  53. ^ מערכת ישראל היום, ‏ממשל טראמפ הצהיר: נמכור נשק לסעודיה במיליארדים, באתר ישראל היום, 25 במאי 2019
  54. ^ פרסום אודות הסרטון, "יו-טיוב", מאתר ה-Guardian
  55. ^ פרסום אודות פריסת ה-F15E, באתר "Fox News"
  56. ^ פרסום אודות הפריסה באתר האינטרנט של "businessinsider"
  57. ^ סוכנויות הידיעות, ‏טראמפ: ספינת קרב אמריקאית יירטה מל"ט איראני במצרי הורמוז, באתר מעריב אונליין, 18 ביולי 2019
  58. ^ גיא אלסטר‏, הערוץ למו"מ עם איראן נסגר: ארה"ב הטילה סנקציות על זריף, באתר וואלה!‏, 01 באוגוסט 2019
  59. ^ דניאל סלאמה וסוכנויות הידיעות, איראן עצרה מכלית, רוחאני לא ייפגש עם טראמפ, באתר ynet, 16 בספטמבר 2019
  60. ^ שחר קליימן, ‏קבלן אמריקני נהרג בתקיפה בעיראק, באתר ישראל היום, 28 בדצמבר 2019
  61. ^ גיא אלסטר‏, אחרי ירי הרקטות: ארה"ב תקפה בסיסי מיליציה עיראקית פרו-איראנית, 25 נהרגו, באתר וואלה!‏, 30 בדצמבר 2019
  62. ^ וואלה! NEWS, ‏מפגינים פרצו לשגרירות ארה"ב בבגדד; השגריר פונה, באתר גלובס, 31 בדצמבר 2019
  63. ^ אי-פיו רויטרס, מפגינים ניסו לפרוץ לשגרירות ארה"ב בבגדאד, דיווחים כי השגריר וצוותו פונו, באתר הארץ, 31 בדצמבר 2019
  64. ^ פרוט האירועים בעיתון USA TODAY
  65. ^ פרסום אודות התקיפה באתר האינטרנט defenseone
  66. ^ בן יניב, דיווחים: האחראי על תיק איראן ב-CIA מצא את מותו בהתרסקות המטוס, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 28 בינואר 2020
  67. ^ עסקת נשק ראשונה מסוגה: הרוסים והאיראנים מצפצפים על הסנקציות האמריקניות, באתר Hebrew News
  68. ^ המטבע האיראני צולל; "רוחאני: "נכין תגובת מחץ לארה"ב", באתר ישראל היום, 20 בספטמבר 2020
  69. ^ המשבר היזום: כך מתכננות ארה"ב וישראל ללחוץ על איראן, באתר ynet, 10 ביולי 2020
  70. ^ הפרותיה של איראן בתחום הגרעין: JCPOA ומעבר, באתר www.inss.org.il
  71. ^ N12 - סבא"א: אירן הפרה את הסכם הגרעין והעשירה אורניום מעבר..., באתר N12, ‏2020-11-11
  72. ^ ישראל החלה להיערך לתקיפה באיראן, למקרה שתפרוץ לעבר הגרעין | הסיפור המלא, באתר ynet, 15 ביולי 2021
  73. ^ אתר למנויים בלבד אי־פי, שיחות הגרעין עם איראן נפתחו בווינה, בארה"ב לא צופים פריצת דרך מיידית, באתר הארץ, 6 באפריל 2021
  74. ^ גיא אלסטר‏, ארה"ב תקפה יעדי מיליציות פרו-איראניות בגבול עיראק-סוריה, באתר וואלה!‏, 28 ביוני 2021
  75. ^ ארה"ב: הבחירות באיראן לא היו חופשיות או הוגנות, באתר וואלה!‏, 22 ביוני 2021
  76. ^ אחרי בחירתו של "התליין מטהרן": המעצמות ימשיכו לדון בהסכם הגרעין, באתר www.makorrishon.co.il
  77. ^ Haley Britzky, Natasha Bertrand, Oren Liebermann, Three US troops killed in drone attack in Jordan, more than 30 injured | CNN Politics, CNN, ‏2024-01-28 (באנגלית)
  78. ^ US soldiers participate in the annual military exercises known as "Eager Lion" near Maan, south of the capital Amman, on May 17, 2017-KHALIL MAZRAAWI/AFP via Getty Images, 3 US troops killed, 25 wounded in Iran-backed drone attack in Jordan - Al-Monitor: Independent, trusted coverage of the Middle East, www.al-monitor.com, ‏2024-01-28 (באנגלית)
Logo hamichlol 3.png

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=יחסי_איראן_–_ארצות_הברית&oldid=2504231"