יחסי בוליביה–ישראל
| יחסי בוליביה–ישראל | |
|---|---|
|
|
|
לחצו כדי להקטין חזרה  | |
| בוליביה | ישראל |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 1,098,581 | 22,072 |
| אוכלוסייה | |
| 12,553,519 | 10,063,600 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 45,850 | 509,901 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 3,652 | 50,668 |
| משטר | |
| רפובליקה | דמוקרטיה פרלמנטרית |
בין בוליביה לבין מדינת ישראל לא מתקיימים יחסים דיפלומטיים, נכון לשנת 2024. החל מהעשור הראשון של המאה ה-21 יחסי המדינות התאפיינו בקרירות ועודנם מושפעים במידה רבה מעמדתה האנטי-ישראלית של בוליביה בסכסוך הישראלי-פלסטיני.
היחסים הדיפלומטיים בין המדינות כוננו לראשונה בשנת 1950 אך נותקו וחודשו מאז מספר פעמים עקב התנגדותה של בוליביה למבצעיה הצבאיים של ישראל ברצועת עזה כנגד ארגוני הטרור. בוליביה ניתקה את קשריה עם ישראל בפעם הראשונה בשנת 2009 עקב מבצע עופרת יצוקה ובפעם השנייה בשנת 2023 עקב מלחמת חרבות ברזל וזאת לאחר שאלו חודשו לפרק זמן קצר בשנת 2019.
היסטוריה
ממשלת בוליביה הכירה רשמית במדינת ישראל בפברואר 1949[1] והיחסים נכונו רשמית ב-1950. הביקור הרשמי הראשון מטעם אחת משתי המדינות היה של שר הכספים הבוליביאני קואדרו סאנצ'ו שהגיע לישראל יחד עם נגיד הבנק המרכזי של בוליביה פאז אנטזאנה מאיסטנבול בהזמנת ממשלת ישראל.[2]
ב-1957 החליטה בוליביה להאמין את וולטר גוואיה-ארסה, שגרירה בפריז לציר בישראל.[3] ב-29 בנובמבר באותה השנה הגיש גוואיה-ארסה את כתב האמנתו לנשיא מדינת ישראל יצחק בן-צבי, ובכך ישראל ובוליביה מיסדו את היחסים הדיפלומטיים ביניהן.[4]
בתקופת המהפכות הצבאיות שהתרחשו בבוליביה בין השנים 1964–1982, התקיימו קשרים הדוקים בין בוליביה לישראל. ישראל מכרה לבוליביה רובי עוזי, תחמושת ומטוסים, ובתמורה תמכה בוליביה בישראל בזירה הבינלאומית.[5][6]
באוגוסט 1964 ביקר בישראל מפקד הכוחות המזוינים של בוליביה, גנרל דון אלפרדו אזבגדו-קנדיד יחד עם מספר אנשי צבא בוליביאנים אחרים.[7]
בשנת 1972 נחתם הסכם בין שתי המדינות שהותיר לישראלים להיכנס לבוליביה ללא אשרת שהייה.[8]
בעקבות מבצע עופרת יצוקה (2008–2009)
בעקבות מבצע עופרת יצוקה בשנים 2008–2009, החליטה בוליביה לנתק את יחסיה עם ישראל וגירשה את שגריר ישראל שלמה כהן וכן שבעה מחברי הנציגות הדיפלומטית, לאחר החלטת הנשיא אבו מוראלס ממפלגת השמאל התנועה לסוציאליזם שעלה לשלטון בשנת 2006. בעקבות ההחלטה הצהיר מנהיג הקהילה היהודית במדינה, אברהם לוי, כי ממשלת בוליביה "תפסה עמדה של קבוצת טרור, תומכת בחמאס ואינה מקבלת טיעונים ממשלת ישראל".[9] מוראלס נחשב כבן ברית של נשיא ונצואלה לשעבר, הוגו צ'אווס שגם כן החליט לנתק את יחסיה הדיפלומטים עם ישראל בעקבות המבצע.[10]
בשנת 2010 היצוא הישראלי לבוליביה עמד על כ-6 מיליון דולר, והייבוא מבוליביה לישראל כ-3 מיליון דולר.[11]
בעקבות מבצע צוק איתן (2014)
ביולי 2014 הכריז מוראלס על ישראל כ-"מדינת טרור" בעקבות פעילות צה"ל במבצע צוק איתן באותה שנה. עקב ההחלטה בוטל הפטור מוויזה שהיה נהוג בין המדינות, מאז ההסכם שנחתם ביניהן בשנת 1972 בנושא.[12] מוראלס הבטיח בנוסף כי יאסור על ישראלים לבקר בבוליביה.[13] להחלטה זו הייתה השפעה שלילית ניכרת על זרימת התיירים הישראלים לבוליביה. ירקו נונז, ראש עיריית רורנבאקה לשעבר, אמר כי מספר התיירים מישראל עמד בעבר על 20,000 איש, ולאחר כניסת הויזות ירד לפחות מ-3,000 תיירים.[14]
ב-28 בנובמבר 2019 הודיעה שרת החוץ של בוליביה קארן לונגאריק, על כוונת המדינה לחדש את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל.[15] משרד החוץ הישראלי בירך על ההחלטה.[16] צעד זה הגיע לאחר התפטרותו של מוראלס מתפקיד הנשיאות, שהפגין עמדות פרו-איראניות ואנטי-אמריקאיות ובכלל זה התנכרות מהעולם המערבי מאז כניסתו לתפקיד, לאחר שקיבל מקלט מדיני במקסיקו בעקבות הפגנות נרחבות נגד ממשלתו, פריצה לביתו והעמדת פרס כספי על הריגתו.[17] כמו כן הוחלט על חידוש הפטור מויזה לישראלים המטיילים בבוליביה.[18]
ב-4 בפברואר 2020 לראשונה זה עשור, נפגשה משלחת מטעם משרד החוץ עם נשיאת בוליביה ז'אנין אנייס, שרת החוץ קארן לונגאריק, חברי ממשלה וחברי האספה המחוקקת בבירה לה פאס.[19]
בעקבות מבצע שומר החומות בוטל הפטור מוויזה לישראלים.[דרוש מקור]
בעקבות מלחמת חרבות ברזל (2023)
ב-31 באוקטובר 2023 הודיעה ממשלת בוליביה על ניתוק קשריה הדיפלומטיים עם ישראל עקב מלחמת חרבות ברזל.[20][21]
ראו גם
לקריאה נוספת
- משה יגר, ראשיתו של שירות החוץ 1948–1967, הוצאת כרמל, 2021, עמ' 135–147.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ בוליביה הכירה בישראל, דבר, 24 בפברואר 1949
- ↑ הגיע שר הכספים של בוליביה, חרות, 21 בספטמבר 1955
- ↑ בא צירה הראשון של בוליביה בישראל, דבר, 26 בנובמבר 1957
- ↑ צירה של בוליביה הגיש כתב האמנתו לנשיא המרינה, דבר, 29 בנובמבר 1957
- ↑ העצרת גינתה מדיניות ישראל בשטחים, דבר, 14 בדצמבר 1969
- ↑ ב-104 קולות נגד 4 החליטה העצרת להזמין נציג אש"ף, דבר, 15 באוקטובר 1974
- ↑ הגיע רמטכ"ל בוליביה, דבר, 17 באוגוסט 1964
- ↑ בוליביה הכריזה על ישראל כמדינת טרור (באנגלית)
- ↑
Venezuela and Bolivia break diplomatic relations with Israel, The Telegraph, 15 January 2009
- ↑ סוכנויות הידיעות, גם בוליביה מנתקת את היחסים עם ישראל, באתר nrg, 14 בינואר 2009
- ↑ סקירה כלכלית ישראל – בוליביה, לשכת המסחר תל אביב והמרכז (ארכיון)
- ↑ ynet, נשיא בוליביה: ישראל היא מדינת טרור, באתר ynet, 30 ביולי 2014
- ↑ Brianna Lee, Israel Is A ‘Terrorist State’: Bolivian President, International Business Times, 30 ביולי 2014
- ↑ Israeli: Film about Bolivian jungle ordeal will create tourism "tsunami", www.efe.com (באנגלית)
- ↑ טל שלו, לאחר יותר מעשור: בוליביה הודיעה על חידוש היחסים עם ישראל, באתר וואלה!, 28 בנובמבר 2019
- ↑ МИД Боливии сообщил о намерении восстановить дипломатические отношения с Израилем, NEWSru.co.il (ברוסית)
- ↑ Helen Regan, Kay Guerrero and Dakin Andone CNN, Bolivia's Evo Morales on plane to Mexico amid political crisis, CNN
- ↑ Bolivia elimina visado para ciudadanos de Estados Unidos e Israel para promover el turismo - La Razón, www.la-razon.com (ארכיון)
- ↑ משלחת מטעם משרד החוץ נפגשה עם בכירי הממשל, לראשונה מאז חידוש היחסים עם המדינה הדרום אמריקנית, באתר ערוץ 7, 5104 בפברואר 2020
- ↑ "Bolivia severs diplomatic ties with Israel, citing 'crimes against humanity'". Reuters (באנגלית). 2023-10-31. נבדק ב-2023-10-31.
- ↑ בגלל המלחמה? בוליביה הודיעה כי תנתק את קשריה הדיפלומטיים עם ישראל, באתר מעריב אונליין, 31 באוקטובר 2023
יחסי בוליביה–ישראל39739448Q30895404