משתמש:איסתרק/יחס היהדות לתורת האבולוציה

תורת הבריאה ביהדות

בפרשת מעשה בראשית בתורה נאמר, כי היקום נברא על ידי ה' בששה ימים בתהליך זה: ביום הראשון נבראו שמים וארץ, אור וחושך; ביום השני - רקיע; ביום השלישי - יבשה וצמחים; ביום רביעי - מאורות; ביום החמישי - עופות ודגים וביום השישי - בהמות חיות ואדם. על פי מנין השנים מאדם הראשון, המהווה את הבסיס לחשבון המקובל, נברא היקום לפני 5,786 שנה, והשנה הנוכחית נמנית כשנת ה'תשפ"ו ליצירה.

תיאוריית האבולוציה, המציגה את ההסבר העדכני המקובל במחקר, ותומכת בהתהוות היקום באופן אקראי, נדחתה ביהדות מכל וכל בתור אתאיזם וכפירה ביסוד היסודות של האמונה, קל בורא ומתכנן, ובהיותה גם משוללת היגיון מבחינה לוגית וסטטיסטית.

את הראיות המדעיות על תהליך התפתחות היצורים ותיארוך היקום, המסתמכות על תגליות וממצאים אמפיריים, שהגישה המקובלת רואה בהם סתירה למסורת, דחו רבנים וחוקרים מאמינים, בטענה שהדברים לא מאומתים סופית מבחינה מדעית, ואין בהם יסוד לקביעת ההיסטוריה בניגוד למסורת. רבים הציגו את הבעיות בביסוס המתודה המחקרית המודרנית על יסודות שאינם אמינים ברורים ומוחלטים. עם זאת, בקרב מספר רבנים וחוקרים הובעה הדעה, כי בהנחה שתגליות אלו הוכחו באופן וודאי, יש לפרש את הכתובים במעשה בראשית הסותרים לכאורה, ולהבינם באופן שונה מהמקובל או בדרך רמז. חלקם אף ביקשו סימוכין לתגליות אלו בתורת האגדה והנסתר.

הגישה ביהדות לעיון במעשה בראשית

הגבלת הדרישה והחקירה

ערך מורחב – מעשה בראשית

פרשת מעשה בראשית, העוסקת בהתהוות היקום, נחשבת בחז"ל לפרשה סתומה, שאינה נדרשת בפומבי

אין דורשין במעשה בראשית בשנים

— משנה, מסכת חגיגה, פרק ב', משנה א'

.

הרמב"ם מבאר את הזהירות מהעיסוק בנושא ברבים: ”ולמה אין מלמדין אותו לרבים?, לפי שאין כל אדם יש לו דעת רחבה להשיג פירוש וביאור כל הדברים על בוריין” (משנה תורה לרמב"ם, הלכות יסודי התורה, פרק ד', הלכה י"א).

גם ביחיד צומצמה החקירה למששת ימי הבריאה המפורשים בתורה ולא קודם לכן

"כי שאל נא לימים ראשונים" - יחיד שואל, ואין שנים שואלין. יכול ישאל אדם קודם שנברא העולם? תלמוד לומר: "למן היום אשר ברא אלוקים אדם על הארץ" (יום השישי לבריאה). יכול לא ישאל אדם מששת ימי בראשית? - תלמוד לומר "לימים ראשונים אשר היו לפניך" (מיום הראשון לבריאה). יכול ישאל אדם מה למעלה ומה למטה, מה לפנים ומה לאחור? - תלמוד לומר "ולמקצה השמים ועד קצה השמים" - מלמקצה השמים ועד קצה השמים אתה שואל, ואין אתה שואל מה למעלה מה למטה, מה לפנים מה לאחור

— תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף י"א עמוד ב'

.

בתלמוד הוזכר בקשר לכך הפתגם בספר בן סירא:”במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור, במה שהורשית התבונן, אין לך עסק בנסתרות” (תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף י"ג עמוד א'), כלומר שאין להתבונן ולחקור במה שהסתירה התורה.

במדרש רבה נרמז הדבר באות הראשונה של בראשית:”רבי יונה בשם ר' לוי אמר למה נברא העולם בב'? אלא מה ב' זה סתום מכל צדדיו ופתוח מלפניו, כך אין לך רשות לומר מה למטה מה למעלה, מה לפנים מה לאחור, אלא מיום שנברא העולם ולהבא” (בראשית רבה, פרשה א', פסקה י')

חכמי המדרש תמכו אמנם ברעיון של עולמות שקדמו לעולמנו, שלא נשאו חן בעיני ה' וחרבו:”יהי ערב לא נאמר אלא ויהי ערב, מכאן שהיה סדר זמנים קודם לכן. אמר רבי אבהו: מלמד שהיה בורא עולמות ומחריבן, עד שברא את אלו, אמר: דין הניין לי יתהון לא הניין לי (זה טוב בעיני, הללו לא הוטבו בעיני). אמר רבי פנחס טעמיה דרבי אבהו "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד" - דין הניין לי, יתהון לא הניין לי” (בראשית רבה, פרשה ג', פסקה ז')

אך את המתבונן וחוקר מה היה מלפנים החשיבו כ"אינו חס על כבוד קונו", שראוי לו שלא בא לעולם.

בגמרא הוסבר שאין רצון ה' לעסוק בקדם היסטוריה:”משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו: בנו לי פלטרין גדולים על האשפה, הלכו ובנו לו. אין רצונו של מלך להזכיר שם אשפה” (תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף ט"ז עמוד א')

במסכת מגילה נאמר, שמותר לקרוא במעשה בראשית בציבור ולתרגם, ואין חוששים שיבואו האנשים מכך לחקור בתחום האסור.

סתרי תורה

הראשונים הסבירו, שמעשה בראשית נמסר בתורה ברמזים חתומים ומעומעמים, וחלקו לא ניתן להבנה בצורה פשוטה, אלא בדרך משל וסוד.

”ולעוצם הענין ויקרתו, והיות יכולתנו קצרה מהשיג עוצם הענינים כפי מה שהם, הגיד לנו הענינים העמוקים ההם, אשר הביא הכרח החכמה הא-להית להגידם לנו, במשלים וחידות ובדברים סתומים מאד, כמו שאמרו חז"ל: "להגיד כח מעשה בראשית לבשר ודם אי אפשר, לפיכך סתם לך הכתוב: בראשית ברא א-להים", וכבר העירוך על היות אלו הענינים הנזכרים סודות סתומות. וכבר ידעת מאמר שלמה: "רחוק מה שהיה ועמוק עמוק מי ימצאנו"” (פתיחה למורה נבוכים).

הרמב"ם מקדים לביאורו למעשה בראשית, שחכמים חששו שהעיסוק בנושא בצורה פשטנית יביא לידי מינות: ”שכל מה שזכר במעשה בראשית בתורה אינו כולו על פשוטו כפי מה שדמו ממנו ההמון, שאילו היה הענין כן לא היו מסתירים אותו אנשי החכמה, ולא היו החכמים ממריצים מליצות בהעלימו ומניעת הספור בו בפני ההמון, כי הפשוטים ההם מביאים או להפסד דמיון גדול והרכבת דיעות רעות בחק הא-ל ית', או לבטול גמור וכפירה ביסודי התורה” (מורה נבוכים חלק ב פרק כט).

גם הרמב"ן בביאורו לפרשה מקדים:”שמעשה בראשית סוד עמוק, אינו מובן מן המקראות, ולא יוודע על בוריו אלא מפי הקבלה עד משה רבינו מפי הגבורה, ויודעיו חייבין להסתיר אותו” (רמב"ן בראשית פרק א פסוק א).

במקומות שנראים הכתובים כסותרים למציאות הידועה, כמו ארבעת הנהרות, משתדל הרמב"ן לקיים גם את פשט הכתוב, אך בדברים מסוימים כמו המים העליונים, כותב הרמב"ן שאין להבינם כפשוטם אלא בדרך סוד:”וזה מענין מעשה בראשית הוא, ואל תקוה ממני שאכתוב בו דבר, שהענין הוא מסתרי התורה... והפירוש אסור ליודעיו וכל שכן אלינו” (רמב"ן בראשית פרק א פסוק ו)

בעקבות דברי הרמב"ן, משווה רבי ירוחם ליבוביץ את לימוד פרשת בראשית ללימוד ספר הזוהר:”האמת היא שבכל התורה כולה ישנם דברים סודיים, למשל וירד ה' לראות את העיר, וירא אליו ה' באלוני ממרא, ארדה נא ואראה וכו', שכל אלו אי אפשר ללמוד אותם כפשוטם רק על פי סוד. אולם החילוק שבין פרשת בראשית לבין התורה כולה הוא בזה, שבכל התורה כולה הפשט הוא הגלוי והסוד הוא הרמז, ובפרשת בראשית הכלל הוא שהסוד הוא הפשט והפשט הגלוי הוא רמז, שכל הפרשה של בראשית אינה לפנינו כי אם כספר הזוהר, ולמשל ענין "בראשית ברא" "ורוח אלוקים מרחפת על פני המים", "וירא אלקים כי טוב", וכל ענין הגן עדן והנחש הלא כולם סוד הם, וזהו פירוש דברי הרמב"ן שהגלוי והחתום בהם אמת” (דעת תורה בראשית א, א).

יסודות האמונה

הראשונים מבארים, כי פרשת בראשית, המקפלת בתוכה רזים נסתרים, נכתבה ללמד יסודות ומסרים, עליהם מושתתת התורה כולה: ”צורך גדול הוא להתחיל התורה בבראשית, כי הוא שורש האמונה” (רמב"ן בראשית א, א).

יסודות התורה הכלולים בפרשת בראשית:

• קל יחיד, יוצר ואדון כל, הפועל ברצון וביכולת בלתי מוגבלת.
• חידוש העולם - המהווה יסוד לנסים ולשינוי הטבע ברצונו של ה'.
• קידוש יום השבת - המעיד על יצירת העולם בידי ה'.
• מהות האדם – האדם נברא עם נשמה עליונה, ייעודו למשול בבריאה ולהתענג על ה'.
• נבואה - דיבור של ה' ישירות אל האדם.
• תורה - ה' מצווה את האדם מצוות כמו פרו ורבו ואיסור אכילה מעץ הדעת.
• השגחה - ה' משגיח ורואה את מעשי האדם ואין אפשרות להיסתר.
• שכר ועונש – החטא גורר עונש. אך גם הדין משותף עם מידת הרחמים.
• ארץ ישראל - זכות עם ישראל לארץ ישראל שניתנה להם מידי ה' יוצר הכל

התמודדות עם שיטות מקדימות

מול שיטת המינים

חז"ל דחו נמרצות דעה שרווחה אצל המינים, שבקשה להוכיח מפסוקי בראשית, כאילו קדם לתהליך הבריאה חומר כלשהו:”פילוסוף אחד שאל את רבן גמליאל, אמר ליה צייר גדול הוא אלקיכם, אלא שמצא סממנים טובים שסייעו אותו תוהו, ובוהו, וחושך, ורוח, ומים, ותהומות (שלא נאמר בהם בריאה). אמר ליה: תיפח רוחיה דההוא גברא! כולהון כתיב בהן בריאה, תוהו ובוהו שנאמר: "עושה שלום ובורא רע" (ישעיה מה), חושך: יוצר אור ובורא חושך, מים: הללוהו שמי השמים והמים.. למה? כי הוא צוה ונבראו (תהלים קמח), רוח:"כי הנה יוצר הרים ובורא רוח" (עמוס ד), תהומות: "באין תהומות חוללתי" (משלי ח)” (בראשית רבה, פרשה א', פסקה ט').

מול שיטת הפילוסופיה

יהדות ספרד שבניה עסקו במדעים, נתקלה בעימות של יסוד חידוש העולם שבמעשה בראשית, מול שיטת הפילוסופיה היוונית שהעולם קדום ללא התחלה, השיטה שהיתה שלטת מאות שנים בעולם המדע. הרמב"ם הקדיש חלק מרכזי מספרו מורה נבוכים לברר, שאין לשיטה הכרח מוחלט, וגם אריסטו הודה בכך, ומשכך יש לדחותה מפני אמונת הבריאה. מאידך, היו שהרחיקו עם אימוץ דעת המדע ופרשנות התורה על פיו, עד שהגיעו למסקנה ש"מבראשית עד מתן תורה הכל משל, ואברהם ושרה - חומר וצורה", מה שהוביל לחרם ברצלונה המגביל את העיסוק במדעי הטבע.

מול מסורות אחרות

בנוסף התמודדה המסורת מול אגדות עמים אחרים, שטענו למסורת קדומה של מיליוני שנים. דוברי היהדות דחו שמדובר במיתולוגיה דמיונית של יחידים, שאינה מסורת מוסכמת ומוסמכת.

בספר הכוזרי מביא דו שיח בין החבר לכוזרי בענין זה: ”אמר הכוזרי: גם זה תימה, אם יש אצלכם מנין ברור מבריאת העולם? אמר החבר: בו אנו מונים, ואין בין היהודים בזה מחלוקת מהודו ועד כוש. אמר הכוזרי: וכמה אתם מונים היום? אמר החבר: ארבעת אלפים וחמש מאות, ופרטם מבואר מימות אדם ושת ואנוש עד נח, עד שם ועבר אל אברהם יצחק ויעקב עד משה... ואנחנו קבלנו מנין שני הקדמונים ממשה, ונדע מה שיש ממשה ועד עתה... אמר הכוזרי: ואיך לא יפגים עליך אמונתך זאת, מה שאומרים על אנשי הודו, כי מקומות יש אצלם ובנינים, וברור אצלם כי יש להם אלף אלפי שנה? אמר החבר: היה זה מפגים על אמונתי אילו נמצאה אמונה מוחזקת, או ספר שמסכימים עליו הכל מבלי מחלוקת במנין. ולא ימצא זה, אך הם אומה מופקרת ואין אצלם דבר ברור, והם מכעיסים את אנשי התורות בכמו אלה הדברים, כאשר הם מכעיסים אותם בצלמיהם ואליליהם ותחבולותם ואומרים כי הם מועילים להם, ובוזים למי שאומר, כי יש אצלו ספר מאת האלוקים, וחברו בזה ספרים מעטים, חברום יחידים מבני אדם, נפתה בהם מי שדעתו קלה, כקצת ספרי החוברים שכותבים בהם מניני עשרות אלפי שנים, או כמו ספר העבודה הנבטית שזוכרים שם שמות ינבושאר וצגרית ודואני, ואמרו כי הם היו קודם אדם, ושינבושאר היה רבו של אדם הראשון, והדומה לזה” (ספר הכוזרי מאמר א אות ס – סא)

בריאה מושלמת ומפותחת

מעשה בראשית מתואר בתורה כ"טוב מאד", מושלם ומשוכלל, כלול ביופי והדר. גם אדם הראשון, יציר כפיו של הקב"ה, שממנו מתחילה ההיסטוריה, נוצר בשלימות גופנית עם דעת ונשמה אלוקית רוחנית

אמר רבי יהושע בן לוי: כל מעשה בראשית בקומתן נבראו, לדעתן נבראו, לצביונן נבראו, שנאמר: "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם" - אל תקרי צבאם אלא צביונם

— תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"א עמוד א' על פי ר"ח הערוך ותוספות

על פי האגדה, קרוב לאלף דורות בדרגה פחותה יותר, נועדו להיברא לפני אדם הראשון, אך ראה הקב"ה שאין קיום לעולם שנים כה רבות בלי תורה, ודורות אלו מעותדים לחטוא ולקלקל מעשיהם, לכן העבירם למועד מאוחר:”"אשר קומטו ולא עת נהר יוצק יסודם" - אלו תשע מאות ושבעים וארבע דורות שקומטו להיבראות קודם שנברא העולם ולא נבראו, עמד הקדוש ברוך הוא ושתלן בכל דור ודור, והן הן עזי פנים שבדור” (תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף י"ג עמוד ב').

תהליך היצירה בששה ימים

חז"ל מבארים במסכת אבות, שהעולם נברא בשלבים ובהדרגה, כדי לייקרו ולהגדיל את חשיבותו:”בעשרה מאמרות נברא העולם. ומה תלמוד לומר, והלא במאמר אחד יכול להבראות? אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות, וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות” (משנה, מסכת אבות, פרק ה', משנה א')

רש"י כותב, כי לא הייתה מגמת התורה ללמד הסדר המפורט של הדברים: ”לא בא המקרא להורות סדר הבריאה” (רש"י בראשית א, א).

הרמב"ן כותב שהבנת הדברים נשגבת מבינתנו:”והפירוש בסידור הכתובים בזה נשגב ונעלם, ודעתינו בו פחותה מטיפה מן הים הגדול” (רמב"ן בראשית פרק א פסוק ג)

התהליך המפורט של התהוות היצורים לא התבאר בתורה, והוא מסתרי מעשה בראשית: ”וירא א-להים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא אמר: מתחילת הספר ועד כאן כבוד א-להים הסתר דבר, מכאן ואילך כבוד מלכים חקור דבר” (בראשית רבה, פרשה ט', פסקה א').

בשאלות שונות בפירוש הכתובים התחבטו חז"ל: אם שמים נבראו תחילה או ארץ נבראה תחילה או שנבראו בבת אחת; אם מחשבה היתה בלילה ומעשה ביום, או מחשבה ומעשה ביום; אם העולם נברא מאמצעיתו או מהצדדים; אם האור נברא תחילה או העולם נברא תחילה; אם האור נברא קודם או החושך; אם בששה ימים נברא העולם או ביום אחד נברא העולם; אם בתשרי נברא העולם או בניסן. במדרש נרמז על התפתחות הבריאה יש מיש לאחר רגע היצירה הראשוני, והראשונים דנו בכוונתו.

בדורות האחרונים נוספו חידות לא פתורות, והועלו שאלות, בהם התלבטו רבנים וחוקרים, לאור הממצאים הארכיאולוגיים של שכבות גיאולוגיות ומאובנים, ושיטות המדידה החדשות, המצביעות לכאורה על עולם מחודש אך עתיק מאד בן מיליארדי שנים; האם הכל נברא בשלמותו ברגע אחד כפי התפיסה המקובלת, או שבציווי ה' התפתחו היצורים זה מזה בתהליך הדרגתי, המקביל למיליארדי שנים בזמננו, ובדומה למוטציות גנטיות והכלאות בעלי חיים; האם העולם נברא צעיר וחדש, או זקן ועתיק כגלגול של עולמות קודמים שחרבו; האם אורכם של ימי בראשית היה דומה לשלנו, או שמימד הזמן אז היה שונה, כפי שנאמר בחז"ל על יומו של הקב"ה; האם חובה להבין את ששת ימי בראשית כפשוטם, או שניתן להוציאם מפשוטם ולפרשם על דרך סוד כמשל לספירות רוחניות.

המשותף לגישות ולהשקפות השונות, שיש מנהיג לבירה, הקובע את חוקי הטבע ההשתנות והתורשה, דבר המתחייב גם מבחינה לוגית. מוסכם, כי כל מה שהוכח בהוכחות מדעיות המקובלות על השכל, אין לו סתירה מן התורה. מאידך, לא התגלו לנו סודות היצירה, ודרכי ההנהגה הנסית והטבעית, וכמו כן המדע מוגבל בהשגתו את חידות הטבע, מהות החיים ודרכי התהוותם והימשכם.

ראו גם

• התנגדויות לתורת האבולוציה
• התנגדות מדעית לדרוויניזם

לקריאה נוספת

• אברהם שטיינברג, תורת הבריאה ותיאוריית ההתפתחות, בתוך אנציקלופדיה הלכתית רפואית, ירושלים תשס"ו, חלק א מבוא ד
• אשר קושניר, מלכודת האמת, מערכה שניה: הבריאה- התורה לעומת המדע.

קישורים חיצוניים

• הערך "תורת ההתפתחות", באתר ויקישיבה